שיקום שכונות פרויקט הדגל של ממשלת מנחם בגין בשנות ה-70 שב וחוזר לכותרות. גלגולו הנוכחי של הפרויקט מעלה שאלות נוקבות. האם יש ממש בחידושו או האם מדובר בספין פוליטי המבקש להעביר מסר להמון, שהמדינה מקדמת כלים של התחדשות עירונית גם עבור "האוכלוסיות המוחלשות"? רשימה ספקנית על הקמפיין הממותג של פרויקט שיקום השכונות.

"שיקום שכונות חוזר", "280 מיליון שקל לשיקום שכונות בפריפריה" פרויקט שיקום שכונות חוזר לדרום", "שיקום שכונות חוזר לקריית שמונה" מתנוססות הכותרות מעל גבי העיתונים. מה זה פרויקט שיקום שכונות? מדוע הוא חוזר? למה עכשיו? התשובות לשאלות אלו אינן ברורות מאליהן וקשה למצוא להן מענה מעל גבי העיתונים. נתחיל בתזכורת קצרה על פרויקט שיקום השכונות.

בבחירות לכנסת התשיעית, אחרי 29 שנות כהונה כראש האופוזיציה, מנחם בגין נבחר לראש הממשלה השישי של מדינת ישראל. אחת הדרכים המרכזיות בהן בחר להגשים את מדיניותו החברתית-כלכלית היתה פרויקט שיקום השכונות.1 המעבר לממשלה חדשה סימל שינוי דרמטי בתקצוב שיפוץ וחידוש שכונות ברחבי הארץ. הפרויקט הוגדר כמשימה לאומית.2

כפי שאמר אז המשנה לראש הממשלה פרופסור יגאל ידין, שהופקד על מימוש הפרויקט: "תכנית שיקום השכונות היא ללא ספק המפעל החברתי הגדול ביותר שתוכנן אי פעם בישראל. ראשיתו ביוזמתו של ראש הממשלה לפתרון בעיות הדיור בשכונות המצוקה. מדובר כאן בשיקום אוכלוסייה של 160 שכונות ואזורי מצוקה. הפרויקט הזה של שיקום השכונות הוא מהפכה שלמה בכל דפוסי השיקום החברתי". מפעל השיקום שם לו למטרה לייצר פתרון כולל ומשולב לשיקום פיזי, חברתי וכלכלי של שכונות מצוקה בישראל. למרות שהוגבל לחמש שנים בפועל הוא נמשך עד היום. תקציב הפרויקט הכולל מוערך בכ- 1.2 מיליארד דולר שמקורם במדינה, ובתרומות יהודי התפוצות שגויסו באמצעות הסוכנות היהודית.3 מבחינת המאמץ הלאומי, הפרויקט בשנות השבעים התווה דרך, פעל בשיתוף משרדי ממשלה רבים והעביר מסר עם רציונאל כלכלי-חברתי בולט. מטרתם הייתה להשפיע על השכונות ותושביהן. הרצונות גובו במעשים, גם אם חלקם כשלו. בשנים האחרונות צומצם הפרויקט באופן ממשי בשל הבעיות והדילמות שעורר.4

כאמור, בחודשים האחרונים התבשרנו על חזרתו של הפרויקט לשולחנו של שר הבינוי והשיכון (ראה כאן). באתר של משרד הבינוי והשיכון מצוין כי 280 מליון שקלים אמורים להיות מנותבים ל-31 ערים ועיירות, מאילת עד קריית שמונה במטרה לבנות "קהילה חזקה".  צבי ויינשטיין, לשעבר  מתאם פרויקט שיקום שכונות במשרד הבינוי והשיכון, מסביר.

"יש לשים לב למספר הבדלים  בין  בחירת רשימת שכונות השיקום ב"פרויקט החוזר" והשכונות בפרויקט השיקום הרגיל. 1. רשימת השכונות כוללת שכונות וישובים הנמצאים באשכולות 1-5 על פי הלמ"ס. בניגוד לעבר שנכללו שכונות באשכולות 6 ו-7; 2. קיימת הפרדה בין שכונות המוגדרות רק בתחום החברתי (סה"כ 68 שכונות); רק בתחום הפיסי (סה"כ  36 שכונות); 3.בדיקת רשימת השכונות מעלה את העובדה, כי בתכנית כוללנית חברתית ופיסית נכללות 31 שכונות הכלולות ברשימת השכונות השיקום החברתי והפיסי. 4. מחוזות מרכז, ירושלים וחיפה הוצאו מחוץ לרשימת היישובים הכלולים ב"פרויקט החוזר". נכללים בו רק יישובים באזורי הגליל והנגב בלבד. 5. בין היישובים הלא-יהודיים שנכללו בעבר בפרויקט : יישובים דרוזיים (ירכא, סאג'ור, בית ג'אן, יאנוח-ג'ת); יישובים בדואיים (תל שבע, רהט); יישובים ערביים (נצרת, ג'דיידה מכר)."

ההבדלים הללו אינם מינוריים ועשויה להיות להם השפעה מכרעת על אופן יישום ומימוש הפרויקט. אולם מידע על הנושאים הללו טרם פורסם ולא ברור אם אכן חל שינוי מהותי בתפיסה של הפרויקט גופו. על פניו, קשה להלין על רצונו של משרד השיכון5 לשוב ולהשקיע בקהילות בפריפריה. כיצד אפשר לראות באור שלילי את הרצון להועיל לחזק את הקהילות המנוחשלות? 6

מתוך אתר האינטרנט של משרד השיכון והבינוי

מתוך אתר האינטרנט של משרד השיכון והבינוי

ככה לא בונים תקווה

אולם, אליה וקוץ בה. הסלוגן המלווה את חזרת פרויקט השיקום, אינו מחמיא לתושבי 38 השכונות,7 אשר אז כהיום, נזקקים ל"שיקום" ונתפסים כישראל השנייה. יתירה מזו בהצהרות מובלעת ההנחה שקהילותיהם חלשות שהרי יש להפוך אותן ל"קהילה חזקה". קריאה זו שמניחה את חולשתן של הקהילות הנוכחיות מציגה את משרד השיכון שוב כמי שבא לגאול ולחנך אותם, לחזק את הערכים והיחסים בקהילה. האם לא נלמד דבר מן הדימוי השלילי והגישה הפטרונית של שנות השבעים והשמונים?

בחירת המילים אינה סמנטית, הניסוח מטעם משרד ממשלתי מבסס תודעה, יש בכוחו לקעקע או למנף. המסגור בעייתי ונראה כי לא חלה התבגרות בתפיסה של ההתחדשות והפיתוח של סביבות עירוניות בישראל. לא ברור מדוע נבחרה הסוגיה הקהילתית כנושא מרכזי בפרויקט, האם זה נובע ממחקר ולמידה של צרכי האנשים בשטח שמעיד כי חיזוק הקהילה הוא שישפר את מצבם?

ביקורת כלפי שובו של הפרויקט, נוכחת  גם בעיתונות ומציפה סוגיות אודות הצלחת פרויקט השיכון המקורי והשפעתו (ראה כאן וכאן).

האם המתכונת הנוכחית של פרויקט השיקום היא תוצר של הפקת לקחים? האם הגורמים העומדים מאחורי קמפיין חזרתו של פרויקט שיקום שכונות שמו לעצמם למטרה לשנות את המציאות? היש ביכולתם לגבות את המילים במעשים?

שיקום שכונות - אגדה ומציאות (מתוך עיתון "דבר", ארכיון עיתונות יהודית היסטורית)

שיקום שכונות – אגדה ומציאות (מתוך עיתון "דבר", ארכיון עיתונות יהודית היסטורית)

אותה הגברת בשינוי אדרת? יש מאין?

לא ניתן להתעלם מהסכומים האסטרונומים שהושקעו בפרויקט השיקום.  דו"ח מבקר המדינה  מ-2003 מגלה כי עד סוף שנת 2002 הושקעו על פי משרד הבינוי והשיכון  כ-6 מיליארד ₪ (כשני שלישים מומנו על ידי מהממשלה וכשליש מהסוכנות היהודית).

על רקע נתונים אלו קשה לא להסתכל בספקנות על המספרים של הפרויקט "החוזר". פעימתו הראשונה של פרויקט השיקום החוזר מתבססת על תקציב צנוע עד מאוד (שלא לומר דל) העומד על כ- 280 מליון שקלים. אם נחלק את התקציב המוקדש לפעימה הראשונה  בין 31 השכונות, כל שכונה תיאלץ להסתפק בסכום כולל של קצת יותר מ- 9 מליוני שקלים. ניתן לומר בכנות כואבת כי סכום זה בטל בשישים, ועשוי לאפשר את שיקומן של שכונה או שתיים, זאת בהנחה שהמשרד מעוניין להשפיע ולא לבצע פעולה קוסמטית שיטחית. יתר השכונות יאלצו להמתין לפעימה השניה שאין לדעת מה יכתיב לגורלה היות והיא  תלויית בירוקרטיה, תקציב, והלך רוח פוליטי שנדמה בשנים האחרונות כקפריזי. בנוסף, נראה כי אין מדובר בהקצאה חדשה אלא בניתוב תקציבים קיימים (שהיו מיועדים לכלל שכונות השיקום בארץ)8 אל עבר שכונות ויישובי הפריפריה. כלומר לא ברור אם מדובר בתיעדוף חדש או בתקציב חדש.

צביקה וינשטיין משער כי המקורות לתקציב הם: ביטול תקציב תמ"א 38 בסך 85 מיליון ₪ מתקציב שנת 2015 שעדיין לא הועבר לשכונות. ביטול או צמצום תקציבי "תנופה" מתקציב שנת 2015 בסך 35 מיליון ₪. צמצום רוחבי של תקציבי משרדי הממשלה- חינוך, בריאות, רווחה, קליטה לשנת 2015 לשכונות במחוזות ירושלים, מרכז וחיפה. ייתכן, מתוספת תקציב שיקבל משב"ש ממשרד האוצר אולי בגין הסכמים קואליציוניים, חוק ההסדרים ואחרים.

שיקום שכונות, לפני ואחרי (מתוך "אדריכלות", בטחאון איגוד האדריכלים ומתכנני ערים, גיליון 8 אוגוסט 1986)

שיקום שכונות, לפני ואחרי (מתוך "אדריכלות", ביטאון איגוד האדריכלים ומתכנני ערים, גיליון 8 אוגוסט 1986)

כפי שהוא מסכם, "המידע מעלה הרבה יותר סימני שאלה מאשר סוג של מידע המביא תהליך קבלת החלטות מסודר, מאושר, ממומן, תהליכי ( לוחות זמנים, התארגנות מקומית, ועוד). פריסת התקציבים על פני 4 שנים מעלה ספקות לגבי עצם ההעפלה והביצוע של פרויקטים בתחום התשתיות.  המידע נערך על ידי הלשכה המשפטית של משב"ש ומטילה סייגים רבים על הצבת קריטריונים ובחירת הבניינים לביצוע שיפוצים ותמ"א 38 ע"י חברות עמידר ועמיגור. בנוסף, אין הסבר לגבי התקציב שמשב"ש יקצה לפעילות המורחבת, למעט הסכום הכללי של 280 מש"ח. אך אין הסבר מהיכן יגיע הסכום הזה. אין הסבר גם לגבי התייחסות משרדי הממשלה האחרים שהם השותפים הטבעיים לאורך שנים לפרויקט השיקום: חינוך, בריאות, רווחה, קליטה. למעשה, אין חדשנות ויצירתיות ב"פרויקט החוזר" בהיבטים כלכליים, שותפויות בין מגזריות (ציבורי-עסקי-פרטי). הפרויקט "החדש" אינו מחדש שום דבר מבחינת התכניות שהוא מציע. אלו אותן תכניות שפעלו במשך 40 השנים בהן פועל ("גוסס") מפעל שיקום השכונות: מנהיגות, נוער, גיל רך, שיפוצי בניינים, קידום השכלה ועוד. הפרויקט  "החדש" אינו מתבסס על ניתוח תוצאות או עלות-תועלת של שנות פעילות פרויקט השיקום ומה ניתן ללמוד מכישלונות ו\או הצלחות קודמות שעל סמך זאת ניתן להתחיל פרויקט "חדש". נראה לי, וזאת דעתי האישית בהחלט, שההאפליה בין אזורי הגליל והנגב שנבחרו לפרויקט  "החדש" ובין השכונות במחוזות המרכז, חיפה וירושלים נעשתה על בסיס ניתוח ההצבעה לכנסת ולרשויות המקומיות על מנת לחזק את מפלגות הקואליציה בממשלה הנוכחית ולהבטיח בחירתם בבחירות הבאות.  מעניין ביותר יהיה לבדוק את אחוזי ההצבעה ומי הן המפלגות שזכו ברוב הקולות ביישובים הנכללים ב"פרויקט החדש".ההחלטה על ה"פרויקט החדש" נשלפה מהמותן. נציג בכיר של משב"ש כינה זאת בשיחה בינינו בשם "שגעון של איש אחד".ההחלטה הנ"ל לא הופיעה מעולם באף מצע מפלגתי של מפלגת השלטון."

לאור הסיקור התקשורתי הרב לא נותר אלא לתהות, מדוע בוחרים הפוליטיקאים להשקיע במיתוג ניתוב התקציב הקיים כחזרתו של פרויקט השיקום, אלו אינטרסים הוא משרת ומדוע כעת. האם משרד הבינוי והשיכון מציע סנונית ראשונה של שינוי שיש בו ממש, הנושאת תקווה אל השכונות ועתידן או שמדובר במהלך של מיתוג פוליטי מתוזמן היטב. ושאלה חשובה נוגעת כמובן לסדר יום עצמו, לתכנים. במה הפרויקט התחדש? עד לסוף שנות התשעים הפרויקט נחקר ותועד מכל זוית אפשרית,  אולם בעשור האחרון נזנח על ידי האקדמיה, לכן השאלה היא מהי תצורתו העכשווית של הפרויקט ולמה הוא מבקש לתת מענה. 9

  1. בכך ענה בגין על ציפיותיהם של חלק ניכר מבוחריו ממעמד הפועלים, תושבי המעברות ותושבי הפריפריה.
  2.  כרמון, נ. (1999) מדיניות השיכון של ישראל: חמישים השנים הראשונות. מתוך: המדיניות הציבורית בישראל, עורכים: דוד נחמיאס וגילה מנחם, הספרייה לדמוקרטיה, המכון הישראלי לדמוקרטיה, ירושלים.
  3.  ביטון, א. (2009) פרויקט שיקום שכונות – תמונת מצב. מרכז המחקר ומידע בכנסת.
  4.  ראה ויינשטין, צבי, למה נכשל פרויקט שיקום שכונות? ו חייבים לאתחל את פרויקט שיקום שכונות , אורבנולוגיה.
  5.  חלק מהתנהלות מבנית התודעה ממסדית לטפל באוכלוסייה ולאפיין אותה כבעייתית.
  6.  סבירסקי, ש. (1981)  לא נחשלים אלא מנוחשלים. מחברות למחקר ולבקורת, ברירות הוצאה לאור, חיפה.
  7.   31 בפעימה הראשונה ו-7 נוספות בפעימה השנייה
  8.  ובכך למעשה בוטלו התקציבים לשכונות במרכז הארץ, מורכב מצבן ככל שיהיה.
  9. כרמון, נ.(1999) מדיניות השיכון של ישראל: 50 השנים הראשונות. מתוך: המדיניות הציבורית בישראל, עורכים: דוד נחמיאס וגילה מנחם, הספרייה לדמוקרטיה, המכון הישראלי לדמוקרטיה, ירושלים; כרמון, נ.(1989) שיקום שכונות בישראל, הערכת תוצאות. עקד-שמואל נאמן, חיפה.