חשוב לא רק לשאול שאלות אתיות ו״גדולות״ אלא לחשוב על התכנון כפוליטי. תגובה לראיון עם פרופ' הת'ר קמפבל.

הראיון עם פרופ' קמפבל חשוב מאד בעיני. על מנת להדגיש את החשיבות של כמה מהסוגיות אותן מעלה קמפבל בראיון אני מציע להתעלם מהביקורת של פרופ' קמפבל על מערכת הפרסום והקידום האקדמית – זו אמנם חשובה מאד ואני מסכים עם רוח הדברים. יחד עם זאת, חשובים וחדשניים בעיני יותר הדברים שקמפבל אומרת לגבי הנושא של ידע תכנוני, אתיקה והפער בין ידע אמפירי ותיאורטי שמתפרסם בכתבי עת אקדמיים (ומשמש אקדמאים לצרכי קידום… שהרי כולנו יודעים כמה מעטים הם הקוראים של מרבית המאמרים המתפרסמים בכתבי העת) לבין ידע שמשמש ״דלק״ לפעולות ממשיות למה שהיא מכנה ״שינוי פרוגרסיבי בעולם״ או לקדם שינוי כזה. תחומי המחקר ה"מרחביים", ובעיקר אלו שעוסקים בהבניות האנושיות, החברתיות והתרבותיות של מרחבי החיים והפעילות האנושית, הן העירונית והן מחוץ לעיר – גיאוגרפיה אנושית, תכנון ערים ואזורים, אדריכלות, אנתרופולוגיה אורבנית ועוד, מיעטו עד כה לעסוק בפוליטיקה המעשית של תיקון עולם. זאת בניגוד לתחומים אחרים, כגון מדעי המדינה או סוציולוגיה, שבהן חוקרים פיתחו כלים ומושגים קונספטואליים לחקירה של האופנים הממשיים לשינוי שכזה.

כמובן שהשאלות שקמפבל מעלה אינן חדשות ואינן חריגות בעולם החוץ-אקדמי. שאלות אלו מעסיקות מתקני עולם, אקטיביסטים, וגם אקדמאים לא מעטים עשורים רבים. אנשים רבים שואלים עצמם, כמעט מדי יום, איך ניתן להפוך את העולם למקום טוב יותר, וישנן אינספור גישות ותשובות לשאלה הזו. מה שמעניין בעיני בדברים של קמפבל, אם כן, זה החיבור המחודש שהיא מתעקשת שצריך להתקיים בין עולם התכנון בכלל וקהילת האקדמאים העוסקים בתכנון בפרט, ובין השאלות הללו והרצון לתקן עולם ולעשות אותו מקום טוב יותר.

על פניו, נדמה כי גם פה מדובר בעניין טריוויאלי ביותר, שכן תכנון ערים כדיסציפלינה צמח (החל מאמצע-סוף המאה ה-19 באנגליה ובמקומות אחרים) על רקע של רצון להפוך את הסביבה הפיסית לטובה, בריאה, נעימה, מרווחת והולמת יותר עבור בני האדם. אז למה בכל זאת הדברים שלה חשובים ביותר? כי כפי שהיא עצמה אומרת, התכנון, ובאופן ספציפי העולם האקדמי העוסק בתכנון, הפכו לסביבה שבה כבר לא שואלים (ואולי לא מבקשים) איך לתקן את העולם, אלא מתמקדים בפרוצדורות, בעיצוב ובאסתטיקה (שגם הם חשובים כמובן) ובניתוח מקרי מבחן ולא בשאלות ההרות גורל של איך ומה על הדיסציפלינה לעשות כדי לקדם שינוי. במידה רבה, הכתיבה והדיון שכן עוסק בסוגיות אלה נחשב שולי למדי, והעיסוק בהן נחשב פחות.

לכן, על אף חשיבות הדברים שנאמרו בראיון, מה שהיה חסר היה לי בדברים שצוטטו בראיון היא המסקנה הכמעט מתבקשת – החיבור לפוליטיקה, או ליתר דיוק, הדיון המפורש בצורך בחיבור שכזה לשם מימוש בפועל של הדברים החשובים עליהם מדברת קמפבל. למעשה, אין שינוי חברתי, פיסי, או כלכלי שאינו קשור לפוליטי, ואין מאבק לתיקון עולם שאינו פוליטי במהותו, בתכניו ובדרכי הפעולה שלו. לכן חשוב לא רק לשאול שאלות אתיות ו״גדולות״ אלא לחשוב על התכנון כפוליטי ועל האופן בו הפוליטיקה של התכנון צריכה להוביל לתיקון עולם וחברה. כמובן שדיון מסוג זה, המערב את הפוליטי עם המעשי, ואת המרחבי עם החברתי, מחויב להיות ספציפי למקום עליו דנים, לסוגיות המרחביות, החברתיות והפוליטיות – שהן כולן תכנוניות, שמתקיימות בו. לכן חשוב מאד לחשוב את התכנון כפוליטי, לחשוב על הדרכים השונות (אסטרטגית וטקטית) להיאבק על סוגיות תכנוניות במרחב, ועל האנשים שיכולים וצריכים להיות מעורבים במאבקים הללו.