הצעה לחשיבה מחודשת על ההפרדה בין עיר לתעשייה והצעה לאתגור הדיכוטומיה הנוכחית בעזרת סדרת פעולות בעיר, באזורי תעשייה ובממשק שביניהם. כיצד ניתן לקרב ולחזק את הזיקה בין מגורים לתעשייה ולהיפך? ומדוע זה בכלל כדאי?

בישראל חסרה מדיניות כוללת של פיתוח תעשייתי-מרחבי, יתר על כן הפיזור המרחבי של התעשייה נובע בעיקר מסיבות גיאופוליטיות ואלו מוקמו בעיקר באזורים אסטרטגיים כלכלית ותפעולית ומתוך צרכים פוליטיים1. גורמים אלו, לצד ההיגיון השלט של אִזור והפרדה, הובילו לפרגמנטציה של המערך התעשייתי ובהמשך להתפוררותו.

בדומה למגמות גלובליות ברחבי העולם, גם המשק הישראלי מושפע באופן ישיר מההשלכות 'הפוסט תעשייתיות' במדינות המערב ובתוך כך מזליגה הולכת וגובר של תעשייה וייצור, ידע, מפעלים ומקומות תעסוקה, לעבר מדינות שבהן הייצור זול יותר. בישראל, בעשר השנים האחרונות, ירד באופן משמעותי משקלה של התעשייה בתוצר המקומי. ירידה המתבטאת בעלייה במספר המפעלים שנסגרו וירידה בכמות המפעלים החדשים שנפתחו. כמו כן, במקביל ניתן לראות גידול משמעותי בשיעור המפעלים הישראליים הפועלים בחו"ל. העברת הייצור מחוץ לשוק המקומי תוביל לאובדן של כ-60,000 משרות עד לשנת 20202.

שני האתגרים המרכזיים של התעשייה בישראל3:

תחרות לא מבוקרת: התחרות נוצרה בעיקר לאור חוסר תכנון אזורי מרחבי של אזורי התעשייה, דבר שהביא לחוסר איזון בהקצאת המשאבים ולהחלשת\התחזקות רשות מקומית אחת על חשבון האחרת

ניתוק בין העיר לתעשייה: הניתוק בין העיר (כלומר חיי הקהילה, הפנאי, התרבות וכד') לבין התעשייה והייצור (כמחוללי תעסוקה ופיתוח כלכלי), מתבטא בריחוק ממקום העבודה ובריחוק מנטלי שיוצר תחושה של חצר אחורית ונחשלות4.

הניתוק מתבטא באופנים שונים בטיפולוגיות של אזורי התעשייה בישראל אשר נחלקים לשלושה מודלים עיקריים דרכם ניתן לבחון  את יחסי הגומלין בין העיר לתעשייה5:

מיזוג – אזור תעשייה הממוקם בתוך המרקם העירוני, המשלב מגורים ותעשייה. תהליך שצמח ללא תכנון עירוני אלא מהתפתחות היסטורית שהביאה למובלעות של מגורים לצד אזורי תעשייה.

סמיכות– אזור תעשייה הממוקם בסמוך למרקם העירוני, אך מופרד ממנו. לרוב, אזורים אלו נוצרו כחלק מתכנון מוגדר הממקם את התעשייה בסמיכות לאזורי המגורים, אך במנותק מהם פיזית וחברתית.

אוטונומי-אזור תעשייה עצמאי, המתנהל באופן עצמאי ללא קשר לאזורי המגורים ולסביבה המרחבית. אזורים אלו מאופיינים במתחמי תעסוקה אוטונומיים המבודלים מהמרחב המקיף אותם.

אתגרים אלו מדגימים, הלכה למעשה, את תוצאתה של תחרות לא מבוקרת, ניתוק בין התעשייה לעיר (ולקהילה), תכנון חסר או לקוי, שיקולים פוליטיים ומדיניות של 'כיבוי שריפות', שהביאה לפיזור האזורים במרחב ללא שיקולי הון אנושי, ייעול תהליכי עבודה ויצירת ממשקים בין יצרנים. אלו יחד ולחוד הפכו לזרזים מהותיים בתהליך, הגלובלי ממילא של זליגת הייצור מחוץ לישראל, ירידה במחקר ופיתוח פנים תעשייתי6, שהובילו לאובדן משרות ייצור ופיתוח יישומי7.

לאור הנתונים שהוצגו, המדגימים את האתגרים עימם מתמודדת התעשייה בישראל, בכוונתנו להציע ניסוח מחדש לזיקה בין העיר לתעשייה תוך התבססות על קהילה תעשייתית המהווה בסיס איתן להצלחה ביצירת מרחב משולב ורב תחומי.

החזון:

השכונה התעשייתית מציעה מצרף תהליכי ייצור, הפקה ומערך שירותים תומכים בסביבה עירונית. שילוב המפעלים והשירותים התומכים בהם במרקם העירוני מייצר מרחב חיים ייחודי. החזון מציע זליגה אקטיבית 8 בין התעשייה לעיר ולהיפך ומאפשר התהוות של מרחב עירוני יצרני חדש.

מסמך מדיניות זה מבקש להציע תשתית ליצירת סדרת פעולות המעודדות פיתוח חדש ומשלים עבור התעשייה והעיר. יצירת מרחב עירוני המאפשר את זליגת השימושים העירוניים (לרבות מגורים ומבני ציבור) לתוך אזורי התעשייה, ובמקביל ליצירת מצב הפוך בו המערך היצרני מתפתח באופן שלוב ומוסדר בתוך המרקם העירוני. מפעלים, עסקים ושירותים תומכי תעשייה לצד המגורים וחיי הפנאי, השירותים העירוניים והמסחר.

המטרות:

1. ל"החיות" את התעשייה – קירוב וחיזוק הידיים העובדות, התעשייה משוועת לאנשים מיומנים. השכונה התעשייתית תאפשר לאוכלוסייה בעלת הידע וההכשרה המתאימה להתגורר בסמוך

2. לערער על היתרונות של מיקור חוץ – מיקּור חוץ הוא תופעה שכיחה במדינות המפותחות, שהייצור בהן יקר יותר. שילוב שירותים עירוניים ומגורים בקרבה משמעותית למפעלים ולעסקים הנלווים אליהם יצמצמו את הצורך בשינוע האוכלוסייה העובדת אליהם. הקרבה לצרכנים ויצירת בינוי מסחרי סמוך ליצרנים יצמצם את תהליך השינוע של חלק מן המוצרים. כל אלו יגדילו את הפריון ויוזילו משמעותיות את העלויות ויאפשרו להתחרות בעלויות הייצור של המדינות המתפתחות.

3. לספק מוצרים ייחודיים – מגוון הצרכנים וקירבתם למקומות הייצור לא רק יצמצמו את מרחקי השינוע והאספקה אלא גם יוכלו להשפיע על איכות התוצרים והיכולת להגיב במידיות לשינוי סגנון ויקל על פיתוח מיטבי תוך התאמה מקסימלית לצרכי הלקוחות.

4. ליצור חוויה קמעונאית – הטכנולוגיה המשמשת את הייצור תשפיע על אופן ואופי הצריכה. השירותים המסחריים הצמודים למערך היצרני יתחדשו באופן דינאמי ויתאימו את עצמם לא רק לביקוש כחוויה שיודעת לגעת ולהשפיע על הצרכנים. תכנון מרחבי המפגש יוכל לשרת את המפעלים ולעורר אצל הצרכנים הפוטנציאלים חוויה מפתיעה ושונה.

5. ליצור תחושת מקום ואופי מקומי – סביבה עירונית עשירה במקומות תעסוקה מסחר ומגורים הנתמכת בתשתיות המאפשרות תנועה חופשית ומהירה הצובעת את השכונה ומייחדת אותה. יש בכך כוח למשיכת תעשיות חדשות אל העיר לשם גיוון הכלכלה העירונית והגדרת זהות ושייכות ספציפית.

היכן?

T2new

הטבלה שלהלן מדגימה כיצד ניתן להתאים בין השאיפות והכלים למימושן לסיטואציות המרחביות השונות :

T1new

 

המנגנון ליישום

לאור המצב הקיים, בו התעשייה הישראלית מנוהלת באופן מבוזר המוביל לתחרות לא מבוקרת, מאבקים פוליטיים וניתוק פיזי ומנטלי מן העיר9, התפתחה בישראל מגמה בה התעשייה המסורתית (בעיקר), סובלת מכשלים אינהרנטיים המשפיעים במישרין על התדמית, השכר והפריון הנמוך10. אלו הביאו לצמצום משמעותי בהיקף ההשפעה של התעשייה על הכלכלה, בירידה מתמדת במספר המשרות ובצמצום היקף המפעלים החדשים הנפתחים.

מתוך כך, ולאור העובדה שנושא הניהול המקומי לא זוכה למספיק קשב ומשאבים11, ניכר כי אחד החסמים העיקריים בנושא התעשייה מתרכז סביב האספקט הניהולי הלא אפקטיבי הקיים היום; לא מדובר על חוסר בניהול – להיפך, כזה יש לא מעט, מנהלות אזורי התעשייה (לכל אחד מאזורי התעשייה), אגף שלם ומסורבל במשרד הכלכלה, התאחדויות והתאגדויות למיניהן. הבעיה המרכזית שאף אחד מהם אינו נטוע בזירה המקומית עירונית, אלא כולם חיצוניים לה. חסרה הסתכלות וחשיבה בראייה מקומית 12 ואזורית, כזו המעודדת שיתופי פעולה ובניית כלים מקומיים. על מנת לענות על העדר זה נדרשת זרוע מקדמת אשר תפקידה יתמקד בניהול ייזום ועידוד  התפתחות קהילה יצרנית המביאה לצמיחה ושגשוג התעשייה והעיר הנתפסות כמקשה אחת.

הצעה: הקמת 'זרוע מקדמת', כחלופה למנהלות הנוכחיות בכלל אזורי התעשייה

לפיכך, וכפועל יוצא לכלים המוצעים, יש להקים זרוע מקדמת– גוף עירוני-תעשייתי שאמון על יצירת  זליגה סימולטנית בין התעשייה והעיר. ייחודו (להבדיל מן המנהלות הנוכחיות) נובעת מהיותו גוף 'רזה' בתקציבים, עובדים ותהליכים.מטרותיו:

  • שילוב מותאם – מתייחס לאספקטים המקומיים ובוחן את היתרונות היחסיים והדנ"א המקומי.
  • שדרוג מקומות תעסוקה.
  • ניצול מרחבי התעסוקה והמחיה בצורה יעילה.
  • פתיחת השערים לעבר הקהילה המקומית.
  • למסד דיאלוג – בין העיר ותושביה לתעשיינים בעלי ההשפעה באזור.
  • להניע תהליכים וליזום שיתופי פעולה – לתקשר עם המדינה לצורך יצירת תשתית מעודדת התפתחות, לסייע בחיבור ארגונים ותעשיות מקומיות.
  • הגברת האטרקטיביות והעלאת שיעור המועסקים בתעשייה – בקרב תושבי העיר והאזור.

<4D6963726F736F667420576F7264202D20F9EBE5F0E420FAF2F9E9E9FAE9FA5לסיכום, מערך השירותים הנלווה לתעשייה מתפתח וגדל, פרט לייצור ישנה קשת רחבה של שימושים, שחלקם הארי יכולים להתמקם ולהתקיים לצד וכחלק מפיתוח עירוני. למעשה, חלקים מהתעשייה מהשירותים וממוקדי תעסוקה כבר כיום יכולים להוות חלק מהסביבה העירונית, כגון פיתוח, אחסנה והפצה, מכירה סיטונאית ושירותי אדמיניסטרציה.

השכונות התעשייתיות נדרשות בעיקר במקומות בהם קיימת שכנות בין מגורים לתעשייה או במקומות בהם קיים הון אנושי איכותי בקרבה יחסית לאזור תעשייה. מטרת השכונה התעשייתית לקרב בין אוכלוסייה מיומנת ובעלת פוטנציאל אל מקורות התעסוקה התעשייתיים. קירבה זו יכולה להיות מידית אך גם כזו הפוטנציאלית בחיבור באמצעי ותשתיות תעבורה מתקדמות. התעסוקה מהווה מקור משיכה משמעותי בבחירת מקום מגורים ובכדי לענות על צרכי התעשייה בעובדים מיומנים, ברצוננו לקרב את האוכלוסייה למערך הייצור והתעסוקה.

השכונה התעשייתית מציעה מספר יתרונות עיקריים לקהילה היצרנית ולאוכלוסייה העירונית :

  • קירבה בין תעסוקה, פנאי ומשפחה מובילים למקסום הנוחות בניהול וניצול הזמן.
  • הקירבה מחזקת את המחויבות בין המעסיקים והמועסקים לשכונה התעשייתית.
  • ריבוי שירותים מאפשר ריבוי מפגשים, עסקיים ופרטיים כאחד.
  • ניצול טוב יותר של משאבי הקרקע 13המתפקדים באופן שונה לאורך שעות היום.

השכונה התעשייתית בעלת פוטנציאל ליצור עתיד עירוני חדש במקומות מפגש שבין סביבות מגורים בהיקפים משמעותיים לסביבות תעשיה ותעסוקה. מימוש הכלים הנילווים שאוזכרו מעלה, בעזרת יוזמה ופיקוח של מנגנון הזרוע המקדמת, יכולים למקסם את היכולות של התעשייה לגייס הון אנושי מיטבי לתועלתה ולאפשר לאוכלוסיות מגוונות יותר להשתלב בעולם הייצור והפיתוח התעשייתי.

  1. בין הגורמים הפוליטים ניתן למצוא לדוגמא: תמריצי מיקום לתעשייה הישראלית, סבסוד הון, מאבקים ומתחים בין רשויות מקומיות על שטחי מסחר ותעשייה לצורך מיסוי, תוכניות ארוכות טווח של רשויות ושל מדינת ישראל למשיכת השקעות זרות וכדומה.
  2. חתוקה, חנני, בר (2014), "עיר-תעשייה, גיבוש מדיניות ממשלתית לשילוב תעשייה במרחב העירוני", המעבדה לעיצוב עירוני, אוניברסיטת תל אביב.
  3. שם
  4. "בבתי ספר רגילים יש מי שמסיימים 12 שנות לימוד ובסוף הם קופאים בסופר", חגי עמית (2014), דה מרקר
  5. חתוקה, חנני, בר (2014), "עיר-תעשייה, גיבוש מדיניות ממשלתית לשילוב תעשייה במרחב העירוני", המעבדה לעיצוב עירוני, אוניברסיטת תל אביב
  6.  על אף שישראל נוטלת חלק פעיל בעשרות תכניות של שיתופי פעולה עם ארגוני מו"פ אירופיים.
  7. מתוך נתוני מרכז המחקר של הכנסת אודות מחקר מדעי וישומי בישראל  ופיתוח תעשייתי ושיתופי פעולה במדע ובמו"פ ומסקנות ועדת הכספים בנושא:"דעיכת התעשייה בישראל" ביוזמת חברי הכנסת: אראל מרגלית, יעקב פרי, רועי פולקמן בתאריך 16 ביוני 2015).
  8.  בכוונת מסמך מדיניות זה להציע תשתית ליצירת סדרת פעולות אשר תעודד פיתוח חדש ומשלים עבור התעשייה והעיר. יצירת מרחב עירוני המאפשר את זליגת השימושים העירוניים (לרבות מגורים ומבני ציבור) לתוך אזורי התעשייה, ובמקביל ליצירת מצב הפוך בו המערך היצרני מתפתח באופן שלוב ומוסדר בתוך המרקם העירוני. מפעלים, עסקים ושירותים תומכי תעשייה לצד המגורים וחיי הפנאי, השירותים העירוניים והמסחר.
  9. חתוקה, חנני, בר (2014), "עיר-תעשייה, גיבוש מדיניות ממשלתית לשילוב תעשייה במרחב העירוני", המעבדה לעיצוב עירוני, אוניברסיטת תל אביב.
  10. הפריון הנמוך מושפע בין היתר מהשקעה המועטה במו"פ, כלי סיוע ממשלתיים אנכרוניסטיים, הכשרת עובדים שולית עד לא קיימת וחוסר ביציבות וניסיון של עובדים. ראה: מילרד (2015), "תיאור וניתוח התעשייה המסורתית בישראל", מרכז המידע והמחקר, הכנסת.
  11. גבע (2015), "מדוע פריון העבודה בישראל נמוך בהשוואה למדינות המפותחות?", משרד האוצר, ירושלים.
  12. 'מקומית', הכוונה לראייה הלוקחת בחשבון את היתרונות והחסרונות של העיר, הקהילה המקומית והנכסים הקיימים בה.
  13. למשל במקרה של פארק ומבני ציבור משותפים.