איך משפיע המבנה התכנוני של המרחב הציבורי על אירועים אלימים המתרחשים בו? המקרים של כיכר ציון וכיכר החתולות בירושלים מספקים תובנות מעניינות על הקשר שבין תבנית מרחבית לדפוסי אלימות.

סכמת תנועה

איך משפיע תכנון המרחב הציבורי על המתרחש בו? המקרים של כיכר ציון וכיכר החתולות, ירושלים (קרדיט: ענבל גילה)

כיכר ציון וכיכר החתולות בירושלים הן אזורי בילוי מוכרים בעיר, אך שמן יצא למרחוק גם בשל אירועים אלימים שהתרחשו בהן בהקשר של הקונפליקט הישראלי-פלסטיני ויחסי יהודים-ערבים. מעבר לסוגיית הטיפול הממסדי באירועי האלימות, מתעוררות שאלות מנקודת המבט האדריכלית אודות השפעת המבנה התכנוני על המתרחש בכיכרות: האם קיים קשר בין מעשי האלימות למרחב הפיזי של הכיכרות ולמיקומן? ניתוח של הכיכרות אל מול שלושה מקרי אלימות שהתרחשו בהן בשנים האחרונות ינסה לשפוך אור על שאלה זו.

רצח חוסאם רווידי התרחש בפברואר 2011. לפנות בוקר פרצה קטטה בין חבורת צעירים יהודים לחבורת צעירים ערבים בכיכר החתולות בירושלים במהלכה נפצעו שני בני אדם. רווידי נפצע באורח קשה ופונה לבית החולים, שם נקבע מותו. פענוח הפרשה התאפשר לאחר שהחשוד המרכזי, נער בן 17, הסגיר עצמו למשטרה והודה בביצוע המעשה. הנער יצא יחד עם שלושת חבריו לבילוי לילי במרכז העיר, במהלכו הבחינה החבורה ברווידי ובחברו, ובין הצדדים התפתח ויכוח. אחד הצעירים היהודים החל להכות את רווידי באגרופים וחבריו הצטרפו אליו, כשלבסוף דקר הנער את רווידי בראשו ובצווארו.

הלינץ' במהלכו נפצע ג'מל ג'ולני התרחש באוגוסט 2012. סמוך לשעה עשר בלילה, כשישים נערים שהתאספו בכיכר החתולות צעקו קללות גזעניות והיכו צעירים ערבים ששהו במקום. בהמשך הלילה, צעדו כשלושים נערים לעבר כיכר ציון, שם הצטרפו אליהם צעירים נוספים. בכיכר תקפו הנערים עוברי אורח ערבים, ביניהם ג'ולני שנפצע באורח קשה.

הפגנות אלימות בירושלים בעקבות רציחתם של שלושת הנערים שנחטפו התקיימו ביולי 2014. בעקבות מציאת גופותיהם של שלושת החטופים הישראלים, גיל -עד שנער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח, שעלו על טרמפ בצומת עציון, נחטפו ונרצחו על ידי פעילי חמאס, התקיימו הפגנות אלימות בירושלים. אחת מהתקריות התרחשה בכיכר החתולות, שם זיהו המפגינים עובדים ערבים בחניון ותקפו אותם. הצעירים הערבים הרחיקו את המפגינים התוקפים באמצעות כיסאות לאחר שחשו מאוימים. אחד העובדים הערבים נפגע מאבן בראשו.

Jerusalem squares

איך מבנה הכיכר משפיע על אירועי אלימות שהתרחשו בה? כיכר ציון, ירושלים (צילום: מימין, יואב לרמן אתר flickr, משמאל Daviddje אתר flickr)

תבניות מרחביות, תבניות התנהגותיות

על מנת להבין את השפעת מבנה הכיכרות על אירועי האלימות שהוזכרו יש לעמוד על המאפיינים המרכזיים שלהן. כיכר ציון ממוקמת בנקודת מפגש בין שני צירים מרכזיים בעיר: רחוב יפו, שלאחרונה הפך למדרחוב בזכות הרכבת הקלה ונמתח מהתחנה המרכזית עד לשער יפו ולעיר העתיקה, ומדרחוב בן יהודה שמחבר בין רחוב יפו לרחוב המלך ג'ורג'. בצדה המזרחי תוחמת את הכיכר שכונת נחלת שבעה, שמהווה מוקד בילוי עירוני וניתן למצוא בה בתי קפה, פאבים, מסעדות ומסחר. כיכר החתולות ממוקמת בשכונת נחלת שבעה, מול גן העצמאות ובריכת ממילא, בין הרחובות הלל וריבלין. הכיכר ידועה כמקום מפגש ובילוי בחיי הלילה בירושלים. מול הכיכר היה אמור להיפתח ב-2010 מוזיאון הסובלנות, אך העבודות לבנייתו התעכבו משום שהשטח שימש בעבר כבית קברות מוסלמי, כחלק מבית הקברות ממילא.‏ כיום טרם נפתח המוזיאון, ונראה כי גם הסובלנות אינה שוררת בכיכר.

כיכר החתולות וכיכר ציון מחוברות על ידי רחוב יואל משה סלומון. שתי הכיכרות מהוות נקודת מפגש באזור מרכזי והומה אדם. שתיהן ממוקמות בסמוך לצירי תנועה ראשיים הקושרים בין מערב העיר לעיר העתיקה ומזרח ירושלים. אל שתיהן ניתן להגיע בקלות באמצעות תחבורה ציבורית. אז מדוע אירועי האלימות מתרחשים דווקא בכיכרות אלו, כיכרות מרכזיות בהם עוברים אנשים רבים? בחינת התבניות המרחביות של הכיכרות והקשר שלהן לתבניות ההתנהגותיות מסייעת להבנת הרקע לאירועים.

מבחינה מרחבית, שתי הכיכרות הן מרכזיות ונגישות ומשמשות כמקום של אתנחתא בעיר. מיקומן המרכזי, תורם להיותן מקום מפגש עבור אוכלוסיות שונות. הקרבה לבארים, למועדונים, למסעדות ולתחבורה ציבורית יוצרת מקום מלא פעילות והומה אדם. הכיכרות הן מוקדים נגישים שקל להגיע אליהם מכל העיר וגם מחוצה לה. יש אליהן תחבורה ציבורית נוחה וברחוב יפו פועלת הרכבת הקלה שמחוברת לתחנה המרכזית של ירושלים. בנוסף לאלו, הכיכרות הן גם מרחב של שהייה באזור צפוף ועשויות להוות מרחב פנאי עבור אנשים רבים בו-זמנית.

מבחינה התנהגותיות, ניתן לזהות דפוס פעולה חוזר במקרי האלימות. בשלושת האירועים התוקפים נכללו בתוך קבוצת אנשים שמהווה מסגרת יציבה לפעולה. הקבוצה היוותה מקור לליבוי הרוחות ומצע פורה לפעולה משותפת. לפחות בשני המקרים הראשונים, רצח חוסאם רווידי והלינץ', רוב התוקפים היו שתויים. בשלושת האירועים התנהגות התוקפים היא שלבית, מתפתחת ומתגלגלת, עד שהיא מגיעה לנקודת שיא. לא מדובר באירוע פתאומי ומהיר, אלא באירוע מתגלגל מאלימות מילולית לאלימות פיסית עד להרג, או לחילופין עד להתערבות חיצונית של גורמי ממסד (משטרה, ארגונים) או עדי ראיה שמביאים לסיום האירוע.

אם כך, נראה כי המרחב הפיסי הנתון בכיכרות יוצר תנאים מסוימים שמאפשרים את קיומן של התבניות ההתנהגותיות. המרחב הפנוי בכיכרות אלו מאפשר התקבצות של מספר אנשים יחדיו במקביל ולאורך זמן; הנגישות שלהן מאפשרת את הריכוז של קבוצות בני נוער במקום; הקרבה למקומות הבילוי ולברים והמיקום המרכזי בעיר, שמושך אליו אוכלוסיות שונות, מהווים את הניצוץ שמדליק את האש. אי לכך, ניתן למצוא קשר בין שלושת מעשי האלימות שנידונו למרחב הפיזי של הכיכרות בהן הם התרחשו.

כיכר החתולות

מוקד מרכזי, נגיש בתחבורה ציבורית, מוקף במגרש חנייה וגדר. כיכר החתולות, ירושלים (צילום: ToastieIL, אתר wikipedia)

השאלה המרכזית העולה מניתוח זה היא כיצד ניתן למגר את האלימות בכיכרות אלו, מבלי לפגוע במגוון האוכלוסיות המגיעות למקום, מרכזיות הכיכרות ונגישותן לכלל תושבי העיר? בהקשר זה כדאי לשים לב לפרטים הקטנים. ג'יין ג'ייקובס טענה כי "תהליכים עירוניים בחיי המציאות מורכבים מכדי להיות שגרתיים, ייחודיים מכדי שיתייחסו אליהם כהפשטות. הם מורכבים תמיד מאינטראקציות בין צירופים ייחודיים של פרטים, ומשום כך אין כל תחליף לידיעת הפרטים"[1]. ואכן, התבוננות על הפרטים והכרה במורכבות של המרחב הפיזי של הכיכרות ואופן תכנונן וכן למידת הדפוסים החברתיים המתקיימים בהן, יכולים לספק כיוון לפעולה.

כך למשל, בחינה של הפרטים המרחביים המרכיבים את כיכר החתולות וכיכר ציון מגלה כי בדפנות של כיכר ציון ממוקמים שלושה בנקים, סניף של המשביר לצרכן, מלון, קיוסק, דוכן להחלפת כסף ושתי חנויות. מתוך כל בתי העסק האלו, הקיוסק הוא העסק היחיד שפתוח בלילה. בכיכר החתולות המצב עוד יותר בעייתי משום שהיא מוקפת ברובה במגרש חנייה ובגדר. הרחוב המחבר בין שתי הכיכרות והרחובות מסביב עמוסים בפאבים ומסעדות. המצב בו שתי כיכרות היושבות  בלב אזור בילויים נטושות בשעות הלילה, עשוי לעודד אלימות. ייתכן שחשיבה מחודשת על הפרוגרמה של הכיכרות, על הפעילות של עסקים קבועים לאורך כל שעות היממה, תוך בחירה קפדנית של שימושים ראויים, היא התחלה טובה בדרך לפתרון ומניעת האלימות.

סכמת עירוב שימושים

ייתכן שבתור התחלה כדאי לחשוב על הפרוגרמה של הכיכרות. כיכר ציון וכיכר החתולות, ירושלים (קרדיט: ענבל גילה)

בהסתכלות החברתית הרחבה, גם אם ניתן יהיה "להזיז" את אירועי האלימות מהמוקדים במרכז העיר למקומות אחרים, עדיין אין הדבר מבטיח את מיגורם. כדי למנוע אותם יש לטפל בתופעה ולא בסימפטום, זאת על ידי הכרה אמיתית של המצב המבוססת על המציאות בשטח והבנה של הצרכים החברתיים עליהם יש לתת מענה חינוכי הולם. תגובה משטרתית נקודתית לאחר אירוע יוצא דופן היא פיתרון חלקי בלבד ויש לפעול למענה עמוק יותר הכרוך בעבודה ארוכת טווח עם בני הנוער ועם תושבי העיר.

לקריאה נוספת:

– "העיר כמחנה צבאי", מאת שרון אשל

– "כשהמלחמה מגיעה לעיר", מאת טלי חתוקה

– "הישרדות במרחב הציבורי", מאת ענבל קידר

– "כשהחיים סוטים ממסלולם", מאת רוני בר


[1] ג'ייקובס, ג'. מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות. תל אביב: הוצאת בבל, 2008, עמ' 522.