במבט ראשון פעולות "תג מחיר" מצטיירות כאירועי אלימות נקודתיים, אלא שניתן גם לקרוא אותן כשרשרת אירועים בעלי מאפיינים דומים – מהפעולה עצמה ועד לתגובות השחקנים. על תבניות של אלימות במרחב העירוני.

פעולות "תג מחיר" שהתרחשו מאז תחילת השנה ביישובים ערביים בתחומי מדינת ישראל, התרחשו כולן בזירה העירונית, הזירה העיקרית בה מתרחשים המאבקים של המאה ה-21. ברשימה זו אבקש להראות כי לא מדובר באירועי אלימות נקודתיים, אלא בשרשרת של אירועים בעלי מאפיינים דומים, שניתן לשייכם לתופעה כלל עולמית של אלימות המערערת את הסדר והריבון וכן את מדינת הלאום.

"נקמת דם", "מוות לערבים", "לסגור מסגדים במקום ישיבות", "ערבים החוצה" ו"רק גויים מפנים מארצנו" – אלו חלק מהכתובות שרוססו על קירות בתי מגורים ומבני ציבור בפעולות "תג מחיר". נוסף לריסוס כתובות, מתלוות לחלק מהפעולות גם הצתות רכבים ומבנים, ניקוב צמיגים והשחתת רכוש. הפעולות הראשונות התרחשו בסוף העשור בתחומי ערים פלסטיניות, עד מהרה הן זלגו לשטחי מדינת ישראל וב-2011 הוצת לראשונה מסגד בתחומי היישוב טובא-זנגרייה. הידרדרות משמעותית בפעולות אלה, ניכרה בהירצחו של נער פלסטיני תושב ירושלים ביולי 2014, כתגובה לחטיפתם והירצחם של שלושה נערים ישראלים על ידי פלסטינים, שבועיים קודם לכן, פעולה שגררה אחריה הקצנה של הפעולות האלימות בשני הצדדים, אך גם הביאה לביטויי סולידריות.

אתעכב כאן על כמה פעולות "תג מחיר", על מנת להצביע על התבנית החזרתית שלהן וכדי ללמוד דרכן על האלימות בזירה העירונית:[1]

1. מקרה ג'לג'וליה: בלילה שבין ה-10 וה-11 במרץ 2014 רוססו כתובות נאצה על גדרות וקירות בתים בג'לג'וליה וכן נוקבו צמיגיהם של 20 כלי רכב. בין הכתובות שרוססו "כל ערבי פושע" ו"ה' מלך" (שעלאן 2014[2]). בעקבות הפעולה התקיימה הפגנה בה השתתפו תושבי ג'לג'וליה וכן שכניהם מהיישובים בסביבה. במסגרת ההפגנה טען ראש מועצת ג'לג'וליה בפני התקשורת כי "המשטרה מזלזלת, כאילו לא קרה כלום. אם זה היה ביישוב יהודי היינו רואים יחס אחר" (שם). מבצעי פעולת "תג מחיר" בג'לג'וליה טרם נתפסו.
2. מקרה ג'יש: בלילה שבין ה-2 וה-3 באפריל 2014 רוססה בעיירה ג'יש הכתובת "רק גויים מפנים", ונוקבו צמיגיהם של 50 כלי רכב שחנו באזור (אשכנזי 2014[3]). בעקבות הפעולה התקיימה בכניסה לגי'ש, הפגנת מחאה נגד פעולת "תג מחיר" ו"וקריאה להמשך החיים המשותפים בגליל בשלום ואחווה, תוך הבנה וכבוד הדדי" (אתר האירוע בפייסבוק 2014[4]). בהפגנה השתתפו תושבי ג'יש וכן שכניהם מהיישובים בסביבה. שבועיים לאחר הפעולה בג'יש, התרחשה פעולה דומה באום אל-פחם, אלא שבפעולה זו, נפרצו דלתות מסגד ונשרפו, והכתובת "ערבים החוצה" רוססה על קיר במסגד (ברנר 2014[5]). בעקבות האירועים נעצרו מספר צעירים, אך שוחררו תוך זמן קצר ועד היום לא הוגש כל כתב אישום.

תיעוד ניקוב צמיגים בבית חנינא:

מיקום אחר, דפוס התנהלות זהה

מהמקרים שצוינו לעיל, וכן ממקרים אחרים שהוגדרו כפעולות "תג מחיר", ניתן לזהות דפוס התנהלות זהה במספר היבטים. ראשית, פעולות האלימות דומות. כולן מתבצעות בחסות החשכה, כשהזירה העירונית ברחוב אינה ערה. הפעולות מתבצעות ברחובות העיר והפגיעה היא במרכיבים כמו קירות, דלתות ורכבים. גם שיטת האלימות דומה – ניקוב צמיגים, ריסוס כתובות נאצה ובמקרים מסוימים גם הצתה. תוכן הכתובות מתייחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני. כלומר הרצון הוא לפגוע בתשתיות, חפצים, סמלים (בשונה מאנשים). ההפתעה של התושבים נוכח הפעולות, עם עלות השחר, היא חלק מרכזי בעניין ומסמנת את השבירות והפגיעות של היחסים בין הקבוצות.

תגובות השחקנים השונים לאירועים, כתבות עיתונאיות, הפגנות אזרחיות אליהן מצטרפים מתוך סולידריות השכנים הישראלים, מציגות גם הן תבנית חזרתית. לרוב, התושבים ונציגי הציבור הערבי מביעים חוסר אמון בממשל, שאינו עושה לטענתם מספיק מאמץ ואינו מציג הישגים במיגור האלימות ותפיסת והענשת המפגעים. לעומת זאת, תושבים יהודים מיישובים סמוכים ונציגי ציבור יהודים מדגישים את האחווה בין קבוצות האוכלוסייה, מגנים את האירוע וקוראים לממשל לעשות כל שביכולתו כדי לתפוס ולהעניש את המפגעים. שתי הקבוצות מצפות כי הממשל ייתן מענה לבעיה.

גם בפעולות המשטרה ובחוסר הישגיה ניתן לזהות דפוס חוזר. נציגי כוחות המשטרה מתמקדים בדבריהם בניסיונות הממשל להגיע להישגים בתהליך תפיסת המפגעים. ואולם, באף אחד מן המקרים שנסקרו "לא הצליחה" המשטרה עד היום לעצור את המפגעים ולהענישם. חוסר היכולת של המשטרה להגיב לפעולות "תג מחיר" קשור, כמו שטוענים חוקרים, לבחירה של הממשל לפעול בשיטות המתבססות על כלים מיושנים, באופן טריטוריאלי וכתגובה למקרים – דבר המחזק את חוסר האמון בכוחות הביטחון ויוצר תחושה של חוסר ביטחון בקרב האוכלוסייה (2009 [6]Colak & Pearce).

פעולות "תג מחיר" כחלק מתופעה גלובלית

כאמור, פעולות "תג מחיר" הן לא פעולות נקודתיות אלא שרשרת אירועים בעלי מאפיינים דומים, וניתן לשייכן לתופעה גלובלית של אלימות המאתגרת את הסדר הריבוני ואת סמכותה של מדינת הלאום.

כפעולות ראווה מדובר באירועים שאינם מבקשים לפגוע בגוף או ליצור נזק כספי משמעותי, אלא לעורר פחד והרתעה בקרב קבוצת אוכלוסייה מוגדרת. אולם, אלו הן פעולות אלימות לכל דבר (Moser 2008[7]), כיוון שבמסגרתן נגרם נזק לזולת – נזק כלכלי רגשי, סמלי ופסיכולוגי, והגורם המזיק בהן מבקש באמצעות הפעולה לכפות את רצונו על האחר.

מבצעי פעולות "תג מחיר" נחשדים כפעילים בודדים (או קבוצות) עצמאיים. בכך הם עונים לתיאור של דיאן דיוויס שהתייחסה לא פעם לתופעה של ארגונים חמושים שאינם ממשלתיים וטענה שמדובר בתופעה כלל עולמית (Davis 2009[8]), שאין לה קשר אם השלטון יציב או חלש. דיוויס בוחנת מבריחי סחורות אסורות בדרום ובמרכז אסיה, ארגוני מאפיה חדשים ברוסיה, דרום אפריקה, גואטמלה ואינדונזיה וכן כוחות ביטחון פרטיים וקבוצות אזרחיות חמושות בדרום אמריקה. מקור הצמיחה של גופים אלה, קובעת דיוויס, נובע מחוסר שביעות רצון מהמצב הפוליטי ומהמדיניות השלטת. הפעילות האלימה המופנית כלפי המשטר מטרתה לא רק לשנות פרקטיקות סמכותיות והדרה אתנית-לאומית, אלא גם להגן על השוק, על רשתות ועל המרכיבים המספקים סחורות או פעולות להישרדות כלכלית. בחלק מהמקרים לא מדובר בשאיפה למהפכה פוליטית כמרכיב מרכזי, אלא בשאיפה להשגת אינטרסים כמו למשל: סיפוק צרכי מחייה וקידום תפיסת הצדק על פי משנתם של התוקפים.

תיעוד השחתת המסגד באום אל פחם:

מה עכשיו?

הפגיעה בביטחון שיצרו פעולות "תג מחיר" והמחסור בהישגי הממשל בתפיסת והענשת המפגעים מובילים לחוסר אמון בין התושבים ובין הממשל. מה יוליד חוסר האמון הזה? ייתכן שיוביל את האוכלוסייה העירונית הערבית, הנפגעת מאותן פעולות, ליזום את הקמתם של גופים לא ממשלתיים משלהם, שיכנסו לוואקום שנוצר ויחזקו את ביטחונם האישי. אך האם זה המצב הרצוי? האם מצב של התעלמות מהתופעה לא נותן לה לגיטימציה ומחזק התארגנות של קבוצות מסוג דומה במגזרים שונים?

זו שאלה הדורשת מחקר מעמיק בנושא שיבחן את מאפייני השחקנים השונים, מאפייני הפעולות, מאפייני התגובות וניתוח הזירות העירוניות בהן התרחשו הפעולות האלימות. בכוחה של סקירה וניתוח תיאוריות נוספות, להרחיב את הדיון התיאורטי ולחדד את מקומה של התופעה המקומית בתוך הזירה הגלובלית וכן לזהות את ייחודה. לימוד וניתוח המקרים יאפשר הכרה מעמיקה עם התופעה ויאפשר לאתר דרכי פעולה להתמודדות, הן של התושבים והן של הממשל.

במקרה הישראלי, ראוי לבחון את טענתם של גונזלס ואחרים (Gonza´lez et al 2008[9]) כי לשם הפחתת האיום הבין קבוצתי יש ליצור מפגשים בין קבוצות האוכלוסייה השונות. כמו כן, ראוי לבחון את טענתן של קולארק ופירס (2009 Colak & Pearce) כי יש ליצור מודלים חדשים אשר בהן חוזרת המדינה להיות שחקן מרכזי כמספקת ביטחון לתושביה באמצעות "ביטחון מלמטה" (Security From Below) שמשמעותו בניית קשר שייכות בין שני הצדדים, אשר ישפיע על הביטחון ויתבסס על נורמות וערכים משותפים.  

בימים אלה בהם יורים פגזים לכאן ולשם, בהם כולנו עסוקים בכאן ועכשיו, חשוב יותר מתמיד לחזק את הקשר בין קבוצות האוכלוסייה שונות המתגוררות בתחומי מדינת ישראל. יש לחזק את אותם קשרים רופפים שיש לאוכלוסייה היהודית עם זו הערבית, אך גם בין תושבי ישראל ויפי הנפש במדינת תל אביב.

 לקריאה נוספת:

– "כשהמלחמה מגיעה לעיר", מאת טלי חתוקה

– "כשהחיים סוטים ממסלולם", מאת רוני בר

 – "העיר כמחנה צבאי", מאת שרון אשל

– "עיר של אלימות", מאת מיכאל יעקובסון

 

 


[1] בעבודה רחבה יותר שנעשתה במסגרת הקורס "תכנון בעידן של אלימות וקונפליקטים" בחוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם באוניברסיטת תל אביב, נכללו עוד מספר מקרי מבחן של פעולות "תג מחיר", אך לשם הקיצור מובאים כאן רק שניים מהמקרים.

[5] ברנר ד.: תיעוד: "תג מחיר" באום אל-פאחם, ישראל היום 18.4.14.

[6] Colak A. Pearce J.: “Security from Below”: Humanizing Security in Contexts of Chronic Violence, Transforming Security and Development in an Unequal World, IDS Bulletin Volume 40, No 2. Wiley-Blackwell, 2009.

[7] Moser C.: Urban violence and insecurity: an introductory roadmap, Environment & Urbanization Vol 16 No 2, 2004.

[8] Davis D. E.: 'Non-State Armed Actors, New Imagined Communities, and Shifting Patterns of Sovereignty and Insecurity in the Modern World', Contemporary Security Policy,30:2,221 – 245, 2009.

[9] Gonza´lez K. L. et al: Prejudice towards Muslims in The Netherlands: Testing integrated threat theory, British Journal of Social Psychology, 47, 667–685, 2008.