מה בין התחדשות לחדשנות

הדיון סביב התחדשות עירונית אולי סוער, אך הוא נצמד עדיין למספרים ומוגבל לתלונות על סרבול ביורוקרטי. נראה כי רק שעת משבר תוביל לעיסוק במהות וליישום סדר יום חדש.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

פרויקט תמ"א 38 באשדוד. צילום: המעבדה לעיצוב עירוני

למדע מסלול וקצב משלו שאינם מתיישבים בהכרח עם חיי היום יום; רעיונות ומודלים מיוצרים כל הזמן, לעיתים מתממשים ובמקרים רבים אחרים נגנזים. מתי מיושמים רעיונות תכנוניים ואדריכליים המבקשים להציע סדר יום חדש? בשאלה זו העסקתי את עצמי בדיון שהתקיים במכון גזית-גלוב לחקר נדל"ן במרכז הבינתחומי בהרצליה. סביב השולחן ישבו נציגים של משרד הפנים ומשרד ראש הממשלה, עורכי דין פרטיים העוסקים בנדל"ן, בעלי תפקידים ברשויות מקומיות ואנשי אקדמיה.

המשתתפים דנו בקושי בקידום פרויקטים של התחדשות עירונית במסגרת המסלולים והכלים הקיימים: פינוי בינוי, עיבוי-בינוי ותמ"א 38. הדיון התנהל, כצפוי, כמו הצגת תיאטרון בכיכובם של  שחקנים מיומנים ולהוטים. אנשי האקדמיה סיפקו נתונים ומספרים אשר הצביעו על האבסורדיות של המצב, נציגי הרשויות דיברו על האוטונומיה והכוח שהם מבקשים לקבל בקידום של פרויקטים וקיטרו על הוועדות המחוזיות ומשרדי הממשלה, עורכי הדין דיברו על הקושי והתסכול לקדם פרויקטים מול הרשויות והיזמים דיברו על חוסר הוודאות, המדיניות הלא עקבית והיעדר התמיכה. כולם האשימו את משרדי הממשלה. ייתכן שבצדק.

כל הצדדים הסכימו כי הרגולטור, ובמיוחד משרד השיכון האמון על הנושא, לא השכיל לקדמו באופן מספק. ואולם, הבעיה אינה רק כמותית, קרי כמה יחידות דיור נבנו במהלך השנים במסגרת מסלולים אלו, אלא מורכבת הרבה יותר ונוגעת לסוגיות איכותניות: אלו סביבות מגורים המסלולים הקיימים מקדמים?

בדיוק בשאלה זו דנו לפני שנתיים אדר' נעמה מליס, אדר' רוני בר ואנוכי ואף גיבשנו מסמך בנושא. במסמך הצענו להוציא את תחום ההתחדשות העירונית ממשרד השיכון (שלכל הדעות לא צלח בקידום הנושא) ולהקים חברה ממשלתית בשם "מחדש ישראל". חברה זו תקדם פרויקטים של התחדשות עירונית, תסייע במימון פרויקטים במקומות בעלי ערך קרקע נמוך, תבטיח את האיכות התכנונית של הפרויקטים ותגבש גוף ידע עשיר בתחום אשר ישמש את כלל האוכלוסייה והרשויות בישראל. במקביל לתפקידים אלו, "מחדש ישראל" תקדם חקיקה משלימה בכל הנוגע להסדרת זכויות התושבים, מעמד היזם והנושאים הפיננסים הנוגעים לתהליך ההתחדשות העירונית. למעשה, כך טענו, רק באמצעות קידום של מסגרת גג רחבה בתמיכה ממשלתית תצליח החברה הישראלית להתמודד עם האתגרים המרחביים, הסביבתיים והחברתיים הצפויים לה בעשורים הקרובים. בהיעדר מסגרת כזו, היקף ומימוש הפרויקטים בתחום ההתחדשות העירונית מוגבל.

על בסיס המסמך נפגשנו עם בעלי תפקידים ברשויות השונות. בפגישה האחרונה במכון גזית-גלוב, התחוור לנו כי המסמך נלקח ברצינות רבה על ידי מקבלי ההחלטות ועל בסיסו גובשה הצעת החלטה במשרד ראש הממשלה. אולם הצעה זו הוכתרה כרדיקלית ולא התקבלה. אף על פי כן, חלקים ממנה נגזרו ומתקיים עליהם דיון בימים אלו במשרדי הממשלה השונים.

הסיפור הזה מאפשר לחזור לשאלה הרחבה יותר, מתי לרעיון כזה היה סיכוי של ממש? התשובה היא, לצערי, ברגע שהחברה תגיע למשבר של ממש. כאשר אנו בוחנים את היישום של רעיונות שונים בהיסטוריה התכנונית והאדריכלית, נראה כי משברים רדיקליים כמו מלחמות, קונפליקטים, הרס אורבני, קיטוב חברתי עמוק ואיום על יציבות הממשל הם זרזים ליישום של רעיונות חדשים. אולם בתנאי שלום ובתקופות רגועות בהן הסטטוס-קוו נשמר, רשויות ובעלי תפקידים מבקשים לשמר את המצב הקיים, כמו גם את מעמדם, תוך היענות מסוימת לציבור הבוחרים. לכן, אני צופה שבמצב הקיים הדיונים על התחדשות עירונית ימשיכו להיות זירה של האשמות הדדיות סביב הסרבול של התהליך הביורוקרטי ולא יתמקדו במהות. אף אחד מן הדיונים הרבים בהם השתתפתי לא עסק למשל באיכות של הסביבות עצמן.

לכן עצה לי לראשי המחאה החברתית. אם אתם מבקשים לקדם איכות חיים עירונית וסביבות חיים טובות יותר לכם ולילדכם, עליכם ללחוץ יותר ולהציע סדר יום לאומי המבקש לפתור סוגיה זו מעבר לגבולות תל אביב. אם לשפוט על פי הדיונים השונים בנושא ההתחדשות העירונית, אנו עדיין רחוקים מסדר יום ברור. המחאה בתורה יצרה לחץ מתון, אך נותרה בגדר זמזום טורדני שאינו מחייב שינוי ממשי.

משכנות וייצמן, רמלה

שיפוץ בשיכונים. משכנות וייצמן ברמלה. צילום: המעבדה לעיצוב עירוני

לקריאה נוספת:

– "איך לקדם התחדשות עירונית?", נעמה מליס וטלי חתוקה בראיון ל-TheMarker

–  "לטפל מהשורש בבעיית הדיור", מאת טלי חתוקה