רשימה זו מבקשת להתבונן באופן ענייני בהצעות האדריכליות לכיכר רבין בתל אביב. אמנם הרשות לא קידמה תהליך של שיתוף ציבור, אולם אנו החלטנו לחשוף בפניכם את ההצעות השונות והאני מאמין שעומד מאחוריהם, כפי שנוסח על ידי המתכננים. להלן, רשימה תמציתית של עיקרי הדברים. לשיפוטכם!

עיצוב מחדש של כיכרות מרכזיות, בארץ ובעולם, תמיד מעורר דפוסי התנגדות. ההתנגדות מקורה ברור. לכיכרות עירוניות חשיבות ונוכחות בנרטיב הלאומי והמקומי וכל שינוי טומן בתוכו חוסר וודאות, סיכון. אולם למרות דפוסי ההתנגדות, אין זה אומר שלא צריך לחולל שינוי במרחבים הללו. להיפך. אולי זה מחזק את הצורך בכך. שהרי השינוי מעצב בתורו לא רק את המרחב הפיזי אלא גם ואולי בעיקר את הנרטיב של המקום. לכן, את ההצעות לכיכר רבין, יש לראות, לא רק דרך המשקפיים של הרצון להקים חניון, או דרך השאלה האם יש צורך בחניון (כפי שנדון לאחרונה במדיה), אלא דרך הרצון לחשוב מחדש על המרחב הזה.

שהרי החניון הוא רק התירוץ ואין בכך כל רע. בעיקרון, טיפול בתשתיות הוא בדרך כלל הזדמנות לבחינה מחדש של מרחבים ציבוריים, וגם בהקשר של הכיכר יש מקום לחשוב על השכבות התפקודיות והסמליות הקיימות, ובמיוחד על אלו שניתן להוסיפן לאלו הקיימות. חשוב לומר, תהליך חשיבה זה ראוי ומצביע על ההתפתחות של החברה. איננו חיים במרחב סטטי, גם הדינמיקה החברתית בישראל משתנה בקצב מהיר (ואולי משום כך היא גם מן המקומות המעניינים יותר על פני הגלובוס).

לכן אני מוצאת כתמוהה במיוחד את ההתקפה כנגד ההקמה של החניון. לא ברור למה ואת מי ההתקפה הזו משרתת. אין כל רע בפיתוח תשתיות שמעודדות שימוש בתחבורה ציבורית, במקביל למתן מענה לכלי רכב פרטיים. גם הערים הגדולות בעולם, החוגגות את השימוש באופניים והליכה ברגל, לא הזניחו את המענה לכלי רכב, כולל חניונים. לכן הצעתי היא לבחון באופן ענייני את ההצעות האדריכליות ולחשוב על סדר היום שהן מציגות תוך בחינה של השאלות להלן: האם השינוי שהן מציעות ייטיב עם הכיכר? האם ייטיב עם המשתמשים במרחב?

אז קודם הנה רשימה של המשתתפים בתחרות המוזמנת ועיקרי משנתם הרעיונית (כל הציטוטים לקוחים מן הטקסטים שהוגשו לתחרות). למרות הדמיון ברמת ההצהרות, ההצעות מציעות סדר יום מרחבי ועיצובי שונה. במיוחד חשוב לשים לב לטיפול השונה במרפסת ובדופן המחברת בין בניין העירייה לכיכר. ישנן הצעות ששמרו על מינימליזם, אחרות העצימו את האובייקט של המרפסת למימדי ענק.

לפניכם ההצעות ובסוף הרשימה תוכלו לדרג את ההצעה החביבה עליכם.

באה אדריכלים. נקודת המוצא של המתכננים היא הצורך של החברה בחלל עירוני, "שיוכל ללבוש ולפשוט צורה בהתאם לצרכים הלאומיים, אך גם העירוניים. זהו הפן החסר בכיכר, הפן הפרוזאי היומיומי. תושבי תל אביב נזקקו לו כל כך, שהקמת הבריכה האקולוגית בכיכר ופיזור מספר כסאות נוח, היתה הצלחה ללא תקדים". במישור האדריכלי, בבסיס ההצעה חלוקה למתחמים שונים (המכונים "חדרים") בשפה גיאומטרית בסיסית, "הנובעת מהמודולים הקיימים של מבנה העירייה, הבלוק העירוני והים, מחלקת את ה"בית הגדול של העם" ל"חדרים" אורבנים – כל חדר מוגדר בעיצובו כעולם שלם ומרתק, אך גם כחלק מהקומפוזיציה הכללית של הכיכר הענקית, באופן שאינו מונע את תפקודה ככיכר ארצית-לאומית, אך יודע לשנות את קנה המידה שלה לנגיש  ונעים יותר עבור תפקודה היומיומי." ככלל הצעה זו, למרות ההצהרות, מתמקדת בממד האופקי של הכיכר. הטיפול במרפסת כולל הפיכתו לאובייקט אדריכלי בפני עצמו, גן של ממש, בגיאומטריה פיסולית "עכשווית".

ההצעה של באה אדריכלים (הדמיה: באדיבות המשרד)

ההצעה של באה אדריכלים (הדמיה: באדיבות המשרד)

ההצעה של באה אדריכלים (הדמיה: באדיבות המשרד)

ההצעה של באה אדריכלים (הדמיה: באדיבות המשרד)

ברור ברוך. נקודת המוצא של הצעה זו היא לפתח את הכיכר כ"ביטוי מרחבי למקצב העירוני התל אביבי – עיר ללא הפסקה, לשוטטות של היחיד ושל התקהלות המונים, של איזון והרמוניה בין הרעש לשקט, המהיר והאיטי, המואר והמוצל, הרטוב (בריכות המים והמזרקות) והיבש." הצעה זו מחזקת את התנועה ממערב למזרח באמצעות טיפול ברחבת הכיכר ויצירה של רצועות בעלי מאפיינים שונים וטיפול פיזי מגוון (גינון, פרגולה וכולי). גם בהצעה זו ניתן משקל רב לממד האופקי אולם יש פה ניסיון לחבר את התנועה בין שתי הדפנות, המערבית והמזרחית של הכיכר, ובכך להרחיב את התנועה והפעילות אל מעבר גבולותיה הגיאוגרפיים.  הטיפול במרפסת מעודן ושומר על היחסים והפרופורציות הקיימות.

ההצעה של ברוך ברוך אדריכלים (הדמיה: באדיבות המשרד)

ההצעה של ברוך ברוך אדריכלים (הדמיה: באדיבות המשרד)

ההצעה של ברוך ברוך אדריכלים (הדמיה: באדיבות המשרד)

ההצעה של ברוך ברוך אדריכלים (הדמיה: באדיבות המשרד)

חיוטין אדריכלים. הצעה זו מבקשת "לשמר את יעודה כמוקד התכנסות לאומי/ עירוני רב משתתפים בימים ייחודיים בשנה מחד, ולהפכה גם לבמה לפעילויות קהל מגוונות, אינטימיות, המתרחשות בכל ימי השבוע, במירב שעות היממה, מאידך."  הצעה זו, העוקבת אחרי גיאומטריה חדשה שאינה קיימת במקום. ההצעה מבקשת באמצעות השפה החדשה להוסיף מימד פלסטי וטיפול מורכב ברחבת הכיכר. בהצעה משקל רב לשפה הגאומטרית המוצעת, אשר יש יאמרו שמיובאת "מחוץ למקום". ההצעה מבקשת לתת טיפול שונה לאזור בסמיכות לבניין העירייה ולדפנות האחרות. יש ניסיון להרחיב את התנועה והפעילות של הכיכר על ידי ביטול הכביש בצד המערבי והרחבה של הכיכר. הטיפול במרפסת כולל את הרחבתה והנגשת ההגעה אליה במספר נקודות נוספות.

ההצעה של חיוטין אדריכלים (הדמיה: באדיבות המשרד)

ההצעה של חיוטין אדריכלים (הדמיה: באדיבות המשרד)

ההצעה של חיוטין אדריכלים (הדמיה: באדיבות המשרד)

ההצעה של חיוטין אדריכלים (הדמיה: באדיבות המשרד)

מיזליץ כסיף. ההצעה זו מבקשת להציע מקום "שלצד תפקידו כ'מרחב הכלל' המובהק ביותר לביטוי הציבוריות הישראלית מייצר גם את המקום לפרט, מקום המאפשר תחושת שייכות וביטוי אישי ומחזק את תחושת המשמעות וההשפעה של כל אחד ואחת." כפי שהם כותבים, "בתכנית המוצעת מוצב בלב המלבן האורבני מעגל, אשר אדוותיו נפרשות על כל שטח הכיכר. המעגלים, האדוות שמתחילות מקולו של היחיד, ומתעצמות בקולם של רבים, יוצרות בכיכר רבין דימוי אייקוני של מעגלי השפעה שמזכיר בכל מבט ממעל על העיר את עוצמתו של הביטוי הציבורי ונטייתו להתרחב ולהדהד במרחב. למלבן כסמלה העירוני של הכיכר ולמשולש כסמל העמידות והתקומה הלאומית מתווסף בהצעה זו המעגל, כצורה פלטונית חסרת היררכיה,  המייצגת את מעגל השיח השיויוני ואת עוצמתה של הדמוקרטיה." בהצעה זו יש הרבה מימדים סימבוליים, שאולי יש בהם מן המעמסה, ההצעה כוללת גם התיחסות להשמשה של הכיכר ביחס למגוון הפעילויות ואופן השפעתם על המרחב הפיזי של הכיכר. חשוב לומר כי הצעה זו מבקשת, לפחות בעיצוב האדריכלי, להציע משהו שונה לגמרי מן הקיים. אולם במובנים רבים אינה מציעה קריאה חדשה של הכיכר ביחס לדפנותיה. על המרפסת פרגולה עצומת מימדים המבקשת לתת מענה למגיעים לבניין העירייה והשוהים בכיכר.

ההצעה של מייזליץ-כסיף אדריכלים (הדמיה: באדיבות המשרד)

ההצעה של מייזליץ-כסיף אדריכלים (הדמיה: באדיבות המשרד)

ההצעה של מייזליץ-כסיף אדריכלים (הדמיה: באדיבות המשרד)

ההצעה של מייזליץ-כסיף אדריכלים (הדמיה: באדיבות המשרד)

 

שלושת ההצעות להלן, כל אחת בדרכה נוקטת בקו שמרני יותר ומאופק.

אפרת-קובלסקי. הצעה זו מבקשת להשאיר את "כיכר רבין כפי שהיא מוכרת בתודעה הקולקטיבית וכפי שהיא מתפקדת בקונטקסט העירוני. מימדיה ותולדותיה של הכיכר הפכו אותה לבמה האזרחית החשובה ביותר בישראל, אתר של דרמה ומחאה, טקסים וירידים, אופוריה ואבל. לפיכך, אנחנו שואפים לערוך שינויים מינוריים בלבד, כאלה שיעדכנו וישפרו את האופן שבו הכיכר, בניין העירייה והמרפסת מתפקדים יחדיו כמרחב ציבורי רציף ועדכני העונה לצרכים מגוונים של התכנסות, שהייה, פעולה חברתית והופעה תרבותית." הפעולה התכנונית המרכזית היא פירוק ובנייה מחדש של המרפסת באופן שמהווה הזדמנות "לעצב אותה כמרחב ציבורי מוצלל ומזמין, לשקול מחדש את מיקום הכניסה הראשית לבנין העירייה, לפתוח את הקשרים האנכיים בין המפלסים ולתכנן חללים חדשים מתחתיה לפעילות ציבורית." הצעה זו היא מאופקת מאוד, נוקטת גישה שימורית- מינימליסטית ובמובנים רבים אינה מחוללת שינויים דרמטיים בכיכר אלא משתמשת בחניון לעיצוב מחדש של אלמנטים קיימים. בכל הנוגע למרפסת, גם היא משמרת את הפרופורציות בין מבנה העירייה לכיכר.

ההצעה של אפרת-קובלסקי אדריכלים (הדמיה: באדיבות המשרד)

ההצעה של אפרת-קובלסקי אדריכלים (הדמיה: באדיבות המשרד)

ההצעה של אפרת-קובלסקי אדריכלים (הדמיה: באדיבות המשרד)

ההצעה של אפרת-קובלסקי אדריכלים (הדמיה: באדיבות המשרד)

תמא. בהצעה זו מבקשים המתכננים לשמור על "ייחודה של כיכר רבין בקנה המידה החד פעמי שלה ובאופן שילובה בהקשר העירוני. דפנות הכיכר מלאות פעילות ואנשים ולכן על אף גודלה ותפקידיה הלאומיים היא משמשת גם מרחב עירוני ושכונתי." הרעיון התכנוני מבחין בין האזורים השונים בכיכר.  "באזור הקרוב לבניין העירייה נשמר המימד המונומנטלי של הכיכר כאשר החניון התת קרקעי מאכלס את חללי השירות הנחוצים לקיום עצרות, מופעים ואירועים שונים. בהתאם לדרישות הפרוגרמה, המרפסת של בניין העירייה נבנתה מחדש ומתחתיה מוקמו מרכז מידע לתיירים, בית קפה ומרכז קהילתי. הבינוי החדש מתיישר עם בניין העירייה הקיים ויוצר כניסה אינטימית וישירה לעירייה. לצורך החדרת אור ואויר מעל למעברי הולכי רגל ומכוניות הוחסרו חלקים מהמרפסת המקורית. שטח המרפסת המקורי, הזהה לשטח החזית האנכית של בניין העירייה, נשמר. הגריד הריבועי של החזית שוכפל והושכב בגובה 6 מטר מעל למרפסת, ליצירת סטרוקטורה תלת מימדית ורב שימושית המצלה על המשתמשים בה, ומשתלבת בבניין, כמו היתה שם מאז ומתמיד." גם הצעה זו היא מאופקת ובמובנים רבים אינה מחוללת שינויים דרמטיים בכיכר אלא משתמשת בחניון לעיצוב מחדש של אלמנטים קיימים. בכל הנוגע למרפסת, גם היא משמרת את הפרופורציות בין מבנה העירייה לכיכר, אם כי הפרגולה המתוכננת נראית לא פרופורציונאלית.

ההצעה של ת.מ.א תכנון מרחב אורבני (הדמיה: באדיבות המשרד)

ההצעה של ת.מ.א תכנון מרחב אורבני (הדמיה: באדיבות המשרד)

ההצעה של ת.מ.א תכנון מרחב אורבני (הדמיה: באדיבות המשרד)

ההצעה של ת.מ.א תכנון מרחב אורבני (הדמיה: באדיבות המשרד)

נתנאל אלפסי. הצעה זו מבקשת לטפל במונומטלי והיומיומי, שני מישורים אשר עומדים במרכז הדיון בהתחדשות כיכר העיר. מחד, כיכר הפונה רק למונמנטלי, כמו עומדת בצלו של בניין העירייה הינה עניין של העבר, ומאידך, כיכר אשר עוסקת רק ביומיומי מתעלמת מראייה רחבה אודות העיר תל אביב, זכרונותיה ותקוותיה. בעבורנו, השאלה איננה שאלה של בחירה, או יומיומי או מונומנטלי, אלא מהו היחס הנכון בניהם? כיצד יכולים הם להזין האחד את השני, לחיות יחד." הרעיון התכנוני בהצעה זו, מעבר לביטול הכביש בצד המערבי של הכיכר, אינו ברור מהטקסט או ההצעה. אך בבסיסו עומד הרעיון של "ככר פלורלסטית שכזו קוראת לתכנון פלורליסטי פתוח קצה אשר מאפשר עתידים אפשריים רבים, מביט בגאווה אל עברו תוך שהוא פונה לקהילה שעוד תבוא".

ההצעה של נתנאל אלפסי (הדמיה: באדיבות המשרד)

ההצעה של נתנאל אלפסי (הדמיה: באדיבות המשרד)

ההצעה של נתנאל אלפסי (הדמיה: באדיבות המשרד)

ההצעה של נתנאל אלפסי (הדמיה: באדיבות המשרד)

לסיכום, למרות ההצהרות, ההצעות מציעות סדר יום דומה. אם זה תלוי בי (ואף אחד לא שואל אותי), הייתי ממליצה לשופטים:

  1. הימנעו מלבחור עוד הצעה אופנתית עם כל מיני מבננים מוזרים, שנראים עתה מאוד אופנתיים אבל הרבה פחות  בעוד כמה שנים. יש לכיכר שפה, כדאי לשכללה, לא להמציאה מחדש.
  2. הימנעו מלבחור עיצוב אשר דומה למיזמים גדולים שכבר יש לנו, טיילת ולנמל תל אביב (כדאי להיגמל מפרגולות  ומשטחי עץ, אפשר לעשות דברים יצירתיים עם ריצוף ובטון).
  3. תרחיבו את מגוון השימושים במקום אבל הימנעו מבחירה בהצעה שתהפוך את המקום לדיסנילנד.

בהצלחה לעוסקים במלאכה, בהצלחה לנו.