השפעת העיצוב והתכנון העירוני על איכות חייהם של התושבים בערים ובפרברים נסקרה בכתבה בעיתון “כלכליסט”. ד”ר טלי חתוקה התראיינה לכתבה שעסקה בספרו של העיתונאי הקנדי צ’רלס מונטגומרי, “עיר שמחה -לשנות את חיינו באמצעות עיצוב עיר”, והתייחסה למודלים העירוניים הנפוצים בישראל ולהשלכותיהם על האיכויות הפיזיות והמרחביות של הערים סביבנו.
“בעצם משנות השבעים ואילך כל המודלים שמתוכננים בישראל הם תלויי רכב פרטי”, מצוטטת ד”ר טלי חתוקה בכתבה, “זה נכון שבשכונות שנבנו פה בשנות החמישים והשישים יש ערכים שאין לנו היום. הן אמנם מוזנחות מאוד, אבל היו בהן איכויות פיזיות ומרחביות שאין לנו בשום שכונה אחרת: קומפקטיות, שטחים משותפים בין הבניינים, מערכת שבילים שמקשרת בין כל חלקי השכונה, מרכזים מסחריים קטנים ובניינים בני שלוש־ארבע קומות – צפוף במידה, אבל בלי האנונימיות שמייצרים מגדלים רבי־קומות”. כדוגמאות מובהקות ומוצלחות במיוחד היא מזכירה את שכונת יד אליהו בתל אביב, רובע א’ באשדוד ו”שכונה לדוגמה” בדימונה.
בהתייחס למרכזי הערים אמרה חתוקה כי “במטרופולין – תל אביב, חיפה או ירושלים – אנחנו רואים את המרכזים העירוניים עוברים התחדשות וג’נטריפיקציה. בערים בינוניות כמו אשדוד, יבנה, קריית גת ודימונה המרכזים הוותיקים מוזנחים ובמקומם מפותחים מרכזים חדשים, לרוב על יד צירי התנועה המרכזיים. אני חושבת שבהחלט חשוב לפתח ולחדש את המרכזים הישנים”. לדבריה, “השלב הבא, גם בישראל, יהיה להסתכל על ערים בסדר גודל בינוני. ערים גדולות, במיוחד תל אביב, מאבדות את היכולת להציע מקום לאנשים מהמעמד הבינוני־נמוך. לעיר הבינונית יש יכולת לתת את המענה”.