לתכנן

הגירסה המקומית של האג'נדה העירונית החדשה

הא"ום פירסם מסמך מדיניות לפיתוח עירוני בר קיימא, מה מטרתו? האם הוא יישומי או רק מסמן חזון ערכי? הגירסה הישראלית שהקידמה אותו, של המשרד להגנת הסביבה, היא דווקא יישומית, אז איך ייתכן שלא מכירים ועובדים איתה ברשויות רבות? על המרחק בין גיבוש חזון ומסמכים לפועלם במציאות

הקמת אשכולות אזוריים- מיוזמה וולונטרית למדיניות ממוסדת

האשכולות האזוריים צמחו מלמטה כיוזמה וולנטרית שהגיעה מראשי רשויות שחשו צורך לאגם משאבים ולחשוב אזורית. אך כעבור מספר שנים המדינה הלאימה את הפרויקט. האם מדובר בהצלחה חסרת תקדים של יוזמה שצמחה מלמטה ואומצה על ידי המדינה, או שתהליך המיסוד הוא בעוכריה?

שותפות ציבורית-פרטית כאמצעי ליישום האג'נדה העירונית החדשה

הא"ום פרסמו תוכנית לפיתוח עירוני בר קיימא. המודל של שותפות ציבורית פרטית מרכזי ביישום החזון הזה, האמנם ניתן לשתף פעולה עם המגזר העסקי למימוש מטרות סביבתיות? על היתרונות והחסרונות של מודל ה-PPP

מצבו העגום של התכנון: להכיר את האתר? הצחקתם אותי

בישראל אוהבים לתכנן אך בפרויקטים רבים – במיוחד כאלה הנעשים בפריפריה הגיאוגרפית של ישראל – התכנון נעשה ללא הכרות עם הזירה הממשית ולכן בסופו של דבר אינו משרת את תושבי המקום. איך הגענו עד הלום וכיצד ניתן להיחלץ מהמצב הזה?

מי מחזיק במושכות לגיבוש חזון העיר בעידן הדיגיטלי?

כאשר יותר ויותר רשויות מעסיקות יועצים חיצוניים וחברות טכנולוגיה ממנסות למכור לראשי ערים את מרכולתן, מי אמון על גיבוש סדר יום כולנני בתחום הדיגיטלי? והאם אסטרטגיה בתחום הטכנולוגי מנותקת מייעדים אחרים של העיר? בעידן שבו הרשויות הופכות לאינטגרטוריות, חשוב לשמור על יחסי הכוח שבין הרשות העירונית למגזר הפרטי

האם קרית שמונה והגליל המזרחי יצליחו לקדם תכנית אסטרטגית בראייה אזורית?

פרויקט חדש של המעבדה לעיצוב עירוני ואוניברסיטת MIT בליווי צוות של עיריית קריית שמונה, נועד להוביל חשיבה אסטרטגית לפיתוח אזורי התעשייה בעיר ובאזור אצבע הגליל. מהם האתגרים של קריית שמונה? וכיצד החישבה על תעשייה מנקודת מוצא אזורית יכולה להוביל לצמיחה ושינוי משמעותי באזור?

מחשבות על גבול בני ברק-גבעת שמואל דרך הנוף

החברה החרדית עוברת שינויים חברתיים שמגבירים את הפתיחות שלה, אך מנגד העיר בני ברק עוברת תהליך של הסתגרות מרחבית. תוכנית לגבול בני ברק-גבעת שמואל מבקשת להציג פתרון תכנוני לבעיה חברתית תוך ניצול התנאים החברתיים והמרחביים-פיזיים הקיימים כמנוע לשינוי בקנה מידה עירוני ומטרופוליני

המדינה מקדמת שיקום ודיור בקהילה אבל ה"קהילה" לא תמיד מעוניינת

המדינה שואפת לשלב אנשים עם מוגבלויות בקהילה ולהקים מסגרות לאנשים עם צרכים מיוחדים בתוך שכונות מגורים, אבל יישום המדיניות בפועל עלול להיתקל בהתנגדות של קהילות מקומיות חזקות. תוכנית להקמת הוסטל שיקומי לנפגעי התמכרויות ודרי רחוב בזכרון יעקוב כמקרה מבחן.

למה כיכר ויצמן בחולון היא מרחב ציבורי לתפארת?

את כיכר ויצמן פוקדים משתמשים בכל הגילאים ולאורך כל שעות היממה. בכדי לבחון מה הופך את מרחב ויצמן למרחב ציבורי שעובד, האדריכלית ויקי וקס בחנה את הזיקה שבין האיכויות הפיזיות של הכיכר לריבוי המשתמשים בה

רכוש משותף

בלוק המגורים הישראלי הוא תוצר של שתי אידיאולוגיות אוטופיות: מרקסיזם ולאומיות. התבוננות בבלוק ובהתפתחות שלו לאורך השנים מגלה שאוטופיה אינה רק מימוש של תוכנית טהורה אלא יכולה להיות גם פעולה מעורבת שמשתתפת בתהליכים חברתיים ופיזיים מורכבים מתוך אמפתיה למציאות הקיימת. האם הבלוק יכול להיות נקודת מוצא לאוטופיה חדשה שתתמודד עם האתגרים החברתיים והפוליטיים של ימינו?
Turin: Environmental Park by “Uccio D'Agostino” (https://www.flickr.com/photos/uccio2/27244309665/in/photolist-uvTWWs-HvutaZ-Hvud5Z-H6aiMY-vsPT3e-vshx1E) (CC BY-NC 2.0)

האינסטרומנטליזציה של נופים בערים בנות זמננו

הגיליון האחרון של כתב העת Built Environment בעריכתן של ד"ר טלי חתוקה וד"ר כריסטינה מטוצי', מוקדש ליחסים בין הנוף והעיר של תחילת המאה ה-21. הגיליון מציג פרספקטיבות שונות על מגמות פיתוח הנוף העכשוויות, ודן בגנריות של פרויקטים ומדיניות בתחום אדריכלות הנוף המוּנעים מסדר יום כלכלי ולעיתים מייצרים נזק יותר מתועלת.

האם יישובי הגליל ירוויחו לו יאמצו תפיסה אזורית?

אזור הגליל מורכב מערים, כפרים, מועצות אזוריות, יישובים וקיבוצים. חוסר אסטרטגיה כוללנית מוביל לריבוי מטרות ומספר רב של מוקדי פיתוח הנאבקים ביניהם. האם ראייה אזורית תוכל למנף את האזור כולו קדימה? המאבק למשיכת מסודות להשכלה גבוהה כמשל

אזוריות, בין חדש לישן

במה שונה תפיסת התכנון האזורי בישראל בשנות ה-50, מתפיסת ה'אזוריות חדשה'? האם השתנתה ה'מודעות האזורית' או החלוקה לאזורים בישראל וכיצד משפיעים שינויים אלה על תכנון המרחב והחיים בו?

מרחב, משילות ותכנון בסביבות הגבול המוניציפלי במטרופולין תל אביב

העיר תל אביב חולקת גבול עם ערים רבות בסביבתה, מה קורה בסביבת הגבול המוניציפלי מבחינת השיח והפרקטיקה התכנוניים? האם יש הבדל בין הגובלות השונים? מחקר זה בוחן את סביבת הגבול מפרספקטיבה עירונית ואזורית.

"תור הזהב של אדריכלות הנוף – הוא גם השעה הקשה ביותר של המקצוע"

לרגל השקת הספר 'ארץ-גנים' כינסנו אדריכלי נוף מובילים כדי לשוחח על האתגרים והדילמות של תכנון השטחים הפתוחים בערי ישראל, מעמדו של המקצוע והצורך בקביעת סדר יום, זה מה שהיה להם לומר.

דיור ציבורי לאוכלוסיות מגוונות- המודל הוינאי

וינה מציעה מודל דיור ציבורי שאינו מיועד למעמד הנמוך, אינו מזוהה אתנית או מרוכז מרחבית. אלא דיור מפוזר ברחבי העיר, בשכונות שונות שמצליח ליצור תמהיל חברתי אמיתי. מה עתיד הדיור הציבורי בוינה בעידן שמנסה לכפות התחדשות עירונית ניאו-ליברלית?

מבני הציבור: על מבנים, ציבורים ומשמעויות

רשימת פתיחה לרגל השקת סדרת רשימות חדשה של כותבים-אדריכלים מוזמנים שתעסוק בחשיבות של מבני הציבור בתחילת המאה ה-21, וסדרת פודקאסט חדשה, חמישה בניינים, שתציג חמישה מבני ציבור זוכי פרס רכטר.

לחשוב על בני הנוער בעיר ולקדם עבורם כיסים של שעמום פעיל

פארקים הפכו 'למפגע רעש' ומרחב עם פוטנציאל אלים בשל בני הנוער שנוטים להיפגש בהם, אך עבורם זהו מרחב חשוב במעבר מילדות לנעורים. מדוע נמשכים בני הנוער לגנים ציבוריים, מה מספק מרחב זה עבורם וכיצד אנחנו כמתכננים צריכים לחשוב על תכנון לקבוצות גיל שונות בעיר?

"סלאח, פה זה ארץ ישראל" מחשבות לאחר צפייה

הסרט הדוקומנטרי שזוכה לשבחים חושף את הפרוטוקולים והתוכנית הסדורה של יישוב עולים יוצאי מדינות צפון אפריקה בעיירות הפיתוח, אך האם זו הדרך היחידה להסתכל על אותן עיירות שקובצו תחת השם "עיירות פיתוח" למרות השוני התכנוני שלהן אז והיום? יוליה פורשיק שגדלה באחת מן העיירות בוחנת את מושגי היסוד מנקודת מוצא תכנונית.

תכנית אסטרטגית: אזורי התעשייה, אשדוד

תכנית אסטרטגית לעיירית אשדוד שגובשה במעבדה לעיצוב עירוני על ידי ראש המעבדה ד"ר טלי חתוקה, והמתכננות סאני מנוזי פיטרסון ועינת פרייגר, מבקשת לחשוב על העיר אשדוד כמערכת המשלבת בין מגורים לבין תעסוקה, עבודה ותעשייה, מתוך הבנה כי בייצור ובתעשייה גלום פוטנציאל לא רק לצמיחה כלכלית, אלא גם לשיפור איכות החיים העירונית.

גזע לחוד ויצירתיות לחוד- על ההפרדה הגזעית בערים היצירתיות

הערים היצירתיות הן ערים סגרגטיביות, הלבנים באמריקה הם הנהנים העיקריים מהפריחה של המעמד היצירתי. ומה קורה כאן בישראל? האם גם בישראל ישנה חפיפה בין אתניות למעמד היצירתי או שגם כאן ישנה הפרדה על בסיס 'צבע'?

אדריכלי-העל משרתים את גחמותיהם של דיקטטורים הבונים ערים בדמותם

"דיסנלינד על סטרואיידים לאומיים" כינה חוקר את האדריכלות החדשה של ערי אסיה, הנשיאים שרוצים לעלות על מפת התיירות מגייסים את פוסטר, חדיד ומשרדים בנילאומיים נוספים שיחוללו התחדשות עירונית.לשם כך תושבים מפונים בכוח ומבנים נהרסים.למי זה טוב? והאם זו אדריכלות מוסרית?