איך נראית מחאה בעידן הדיגיטלי? האם היא מייתרת את המרחב הציבורי ואילו מתודולוגיות מחקר חדשות יש לאמץ בכדי להבין את ההשפעה של רשתות חברתיות ופלטפורמות דיגיטליות? ראיון עם החוקר עומר קינן

 

עומר קינן, דוקטורנט בתכנית למדע טכנולוגיה וחברה (STS- Science Technology and Society) באוניברסיטת בר אילן, חוקר את נושא המחאות בעידן הדיגיטלי. "STS היא דיסציפלינה שבוחנת את יחסי הגומלין שבין פיתוחים מדעיים, טכנולוגיה וחברה. בתוך הדיסציפלינה הזו קיימים כל מיני זרמים, חלקם מדגישים את ההשפעות החברתיות וחלקם את הפיתוחים הטכנולוגיים. למשל ישנה גישה שנקראת scot שמראה איך צרכים חברתיים הם שהובילו להתפתחות של כל מיני טכנולוגיות כמו למשל מכשירים חשמליים.1 זרמים אחרים נוטים להדגיש את הטכנולוגיה והמדע. אולם הזרם המרכזי יבקש לבחון את יחסי הגומלין בין הדברים; לראות את הדברים כרשת גדולה עם כל מיני שחקנים לנסות להבין מה ייחודי בכל מקרה  כולל היבטים פוליטיים, מניעים ויחסי כוח.

ברונו לאטור (Bruno Latour) פילוסוף ואנתרופולוג צרפתי, הוא הוגה מרכזי בתחום. במחקר פורץ דרך שלו על לואי פסטר, הראה איך הרעיון של מציאת חיידקים ותהליך הפיסטור הם רק חלק ממה שהוביל לפרסומו והצלחתו של פסטר. "הוא מראה איך היכולת של פסטר כאיש תקשורת שהצליח להפוך את הגילויים שלו למשהו שייחשב משמעותי בעיני הקהילה המדעית והתקשורתית, הם חלק מרכזי מהעניין שהוביל להצלח הפיתוחים שלו". כלומר זו פרספקטיבה שמבקשת לבחון אירוע, תופעה, התפתחות מדעית ו/או טכנולוגית, באופן רחב שמבין גם את השחקנים, הרשתות, הקונטקסט והעולם שבתוכם צמחו, מתוך סקרנות ורצון לגלות משהו חדש. "במובן זה STS היא גם מתודולוגיה שקוראת להבין תופעה/אירוע מכמה שיותר כיוונים".

המחקר של קינן התמקד במחאת יוצאי אתיופיה והאופן שבו התעצבה דרך הרשת, השימוש בפלטפורמות דיגיטליות ובטכנולוגיה. לטענתו לטכנולוגיה יש תפקיד מרכזי בעיצוב מחאתם והתפתחותה. דרך המקרה של מחאת יוצאי אתיופיה למעשה הבין כיצד מתנהלת מחאה בעידן הדיגיטלי, היכולת לייצר ויזואליציה, אייקוניזציה ברשת, האשטג ככלי שמייצר שיח. ברוח STS המחקר לא הסתפק בחקר הפעילות ברשתות החברתיות אלא כלל גם ראיונות עומק עם מנהיגי העדה, מנהיגי המחאה, חקר ההיסטוריה של יהדות אתיופיה, מחאות קודמות של הקהילה ונוכחות בהפגנות.

השימוש של קהילת יוצאי אתיופיה ברשת כאמצעי ליצירת זהות וזעם קוקלטיבי מתבטא בשפה הויזואלית והשיח שייצרו (צילום מתוך עמוד פייסבוק של אחת מקבוצות המחאה)

השימוש של קהילת יוצאי אתיופיה ברשת כאמצעי ליצירת זהות וזעם קוקלטיבי מתבטא בשפה הויזואלית והשיח שייצרו (צילום מתוך עמוד פייסבוק של אחת מקבוצות המחאה)

מחאה בעידן הדיגיטלי

המחאה בעידן הדיגיטלי מתאפיינת לדברי קינן ב"תהליכי הבניית זהות שנעשים באמצעים טכנולוגיים כמו האשטג, ממים, תמונות וסרטונים שחוזרים על עצמם. מה שעניין אותי זה להבין: 1. מה התפקיד של סמלים תרבותיים בגיבוש של קהילות מחאה? 2. כיצד מתגבש תהליך הבניית זהות קולקטיבי? 3. ומהם תהליכי המסגור הפרשני של המוחים? איך הם מגדירים את נושאי המחאה המרכזיים, איך נכון לפעול ואיך להביא פעילים נוספים". הוא מצא כי בתוך כל השלבים האלה האינטרנט משחק תפקיד מרכזי. האינטרנט הוא למעשה שדה סמיוטי לייצור סמלים, הפצת מסרים, ייצור ויזאוליזיציה של רעיונות, כמו למשל קטעי וידאו קצרים שיוצרים תודעה ורגש.

נקודה קריטית בהתגבשות המחאה של יוצאי אתיופיה הייתה פרסום הסרטון שבו נראה חייל אתיופי במדים מקבל מכות משוטרים. החייל שהתברר בהמשך כחייל מצטיין נשיא המדינה, יתום, סמל לאתוס הישראלי בהתגלמותו ולשאיפת ההשתלבות, מקבל מכות משוטרים במדים, הפך לסרטון ויראלי שהצליח להפוך לסימבול שלוכד את תחושת הקהילה ויחסיה עם המדינה. ההפצה שלו בפייסבוק עוררה שיח רב משתתפים ובעיקר כעס קולקטיבי. "הוא היה כמו קפסולה שמאגדת את כל הבעיות של הקהילה. כל העלבונות שהם סוחבים: הטלת ספק ביהדות, בקייסים, בתרומת הדם וכן הלאה. יש פה מפגש של היכולות הטכנולוגיות ליצירת זעם קולקטיבי של קבוצה גדולה. ופה אנחנו רואים איך סמל מפעיל קהילות דיגיטליות."

הסרטון שבו נראים שוטרים מרביצים לחייל אתיופי במדים הפך ויראלי והצית את המחאה, הוא הפך לקפסולה שמסמלת את כל היחסים הקשים שבין הקהילה למדינה (צילום מסך מתוך הפייסבוק)

הסרטון שבו נראים שוטרים מרביצים לחייל אתיופי במדים הפך ויראלי והצית את המחאה, הוא הפך לקפסולה שמסמלת את כל היחסים הקשים שבין הקהילה למדינה (צילום מסך מתוך הפייסבוק)

חוקרת התקשורת Zizi Papacharissi פירסמה בשנת 2015 ספר שנקרא בתרגום חופשי קהלים רגשיים, 2 המהלך המרכזי שהיא מראה, לדברי קינן, זה שבעידן הנוכחי הדיגיטלי קבוצות מחאה לא נמדדות לפי היכולת שלהן לייצר שינוי ממשי, אלא על פי היכולת שלהם לגרום לגולשים להזדהות ולהרגיש את נושא המחאה: To feel their way to the protest. "אני מאד הושפעתי מהספר הזה וניסיתי לראות איך פייסבוק כזירה חברתית טכנולוגית, על ידי אמצעי ההפצה וההמחשה שלה, מאפשרת  מפגש מאד מיוחד בין אירוע סמלי שמעורר רגש קולקטיבי לבין הוויזואליזציה הטכנולוגית." הסרטון של החייל הופץ והפך ויראלי יום לפני שהוא הגיע לתקשורת ותוך 3-4 ימים כבר הייתה הפגנה מאד גדולה בירושלים וחודש וחצי לאחר מכן בתל אביב. "גם בתוך ההפגנות יש לפייסבוק תפקיד מרכזי, כאמצעי תיעוד של אלימות בהפגנות, הזמנה של אנשים. זה בעצם איפשר להפוך את הכאב של יוצאי אתיופיה למשהו שניתן לראות אותו."

בכדי לבדוק את התהוותה של תנועת המחאה בחן את הנושאים המרכזיים שנידונו בדפי פייסבוק שונים של יוצאי אתיופיה שנה לפני פרוץ המחאה. "מחאה לא פורצת יש מאין. גולשים השתמשו בפייסבוק כדי להגדיר את תופעת האלימות המשטרתית כנושא מרכזי בקהילה כבר שנה לפני כן. הם עשו זאת באמצעים דיגיטליים". כך לדוגמא בעמוד 'אתיופיה הקטנה' (מעל 100,000 אוהדים) גולשים התבקשו לשתף תמונה שלהם מרימים ידיים בכניעה ועליה כתוב: די לאלימות המשטרתית. דוגמה נוספת היא השימוש בהאשטג "#כולנו_יוסף_סלמסה" (בווריאציות שונות). 3 "ראיתי איך ההאשטג מאפשר מבחינה טכנולוגית חברתית לקחת אירועים שונים ולקבץ אותם יחד תחת מטריית ההאשטג ובדרך הזו לייצר תנועה, קהילה שבאמצעות ההאשטג מראה שלא מדובר בכמה אירועים בודדים של אלימות משטרתית או גזענות או אפלייה אלא שבדרך זו או אחרת כולם יוסף סלמסה." ההאשטג של יוסף סלמסה התכתב עם ההתרחשויות באותה תקופה בארצות הברית של גל המחאה נגד מקרי הרג של גברים שחורים בידי המשטרה. מחאה שצמחה תחת ההאשטג BlackLivesMatter#. המקרה של מייקל בראון, שנרצח בפרגסון מיזורי החל את ההאשטג והוביל ליותר מ3.6 מיליון ציוצים תחת האשטג זה בטוויטר.4 "אנחנו רואים איך שימוש בטכנולוגיה יכול ללמד אותנו על תרבות פוליטית של קהילה ועל ניצנים של מחאה רבת משתתפים שנה לפני שהיא ממש פורצת. הטכנולוגיה היא גם אמצעי והיא גם משקפת את הדפוסים התרבותיים פוליטיים."

ה #כולנו_יוסף_סלמסה הדגים איך ניתן באמצעות השפה הדיגטילית לקחת אירועים שונים ולקבץ אותם יחד תחת מטריית ההאשטג ובדרך הזו לייצר תנועת מחאה (צילום מתוך עמוד הפייסבוק "כולנו יוסף סלמסה")

ה #כולנו_יוסף_סלמסה הדגים איך ניתן באמצעות השפה הדיגטילית לקחת אירועים שונים ולקבץ אותם יחד תחת מטריית ההאשטג ובדרך הזו לייצר תנועת מחאה (צילום מתוך עמוד הפייסבוק "כולנו יוסף סלמסה")

כשבחן את עמודי הפייסבוק בשנה שלאחר המחאה ראה כיצד השימוש בדפים והקבוצות השתכלל ואלה הפכו לכלי ליצירת סממנים תרבותיים והעמקת המסרים והזהות של הקהילה. המאבק לבש סממנים של המאבק השחור הגלובלי. מדמויות כמו מלקולם X וטופאק שאקור ועד האשטגים, סרטונים, ציטוטים. "רואים איך הגולשים מאמצים את השפה שלהם כדי לקרוא למחאה יותר רדיקלית, וליצור זהות אלטרנטיבית שלא חותרת עוד לשילוב. ראיתי איך הם משתמשים במינוח של מלוקלם X שמבחין בין עבד השדה לעבד הבית שמאמץ את נקודת מבטו של האדון כדי לבקר אנשים שמזדהים עם הממסד."

מחקר רשת חייב לצאת מגבולות המרחב הווירטואלי

מבחינה מתודולוגית המחקר לא נשאר רק בגבולות הרשתות החברתיות ולא הסתפק בניתוח איכותני וכמותני של הפעילות ברשת. הוא כלל גם עבודת אתנוגרפית, תצפיות, השתתפות במחאה, ראיונות ואף דיון עם המרואיינים על הפרשנות של החוקר. העיקרון המתודולוגי הוא שילוב מקורות מידע. "בעיניי חשיבה גאוגרפית דמוגרפית טובה צריכה לקחת בחשבון כמה מרחבים במקביל, אני חושב שמחקר מעמיק ומעניין יכול להעשות על המרחב הדיגיטלי אבל זה לא מספיק. צריך לראות את ההפרייה ההדדית שלו עם הרחוב, במיוחד במחאות. צילום של הפגנה מזין את הפייסבוק- מסכם עבורם את החוויה, מייצר אצלם כעס וגורם להם להגיע להפגנה הבאה ולהיות נוכחיים. צריך להסתכל על המרחב בין אונליין לאופליין בצורה יותר מתוחכמת. יש להם הרבה יותר במשותף. הפגנה, זהות, מחאה מוצאים ביטויים גם כאן וגם כאן ומזינים זה את זה."

עומר קינן בהפגנה של יוצאי אתיופיה, לחקור תרבות רשת לא אומר 'מחקר ספה. חובה לצאת למרחבים נוספים כדי להבין את המחאה והפרשנות של המשתתפים (מתוך עמוד הפייסבוק של עומר קינן)

עומר קינן בהפגנה של יוצאי אתיופיה, לחקור תרבות רשת לא אומר 'מחקר ספה. חובה לצאת למרחבים נוספים כדי להבין את המחאה והפרשנות של המשתתפים (מתוך עמוד הפייסבוק של עומר קינן)

יותר מכך, מזהיר קינן כי כשבאים לחקור תופעות שונות באינטרנט חשוב לקבל עליו פיידבק מהאנשים שפועלים ברשת. "אינטרנט חושף לנו נקודה מסוימת אבל גם מסתיר מאיתנו דברים אחרים. כאשכנזי שהולך ברחוב אני לא חושש ממפגש עם שוטר, אני לא אוכל להבין את הפחד הזה של בחור אתיופי. המקום של הפרשנות שלנו כחוקרים שמנתחים חומרים מהאינטרנט הוא גדול, וככל שחווית החיים של הנחקרים שונה משלנו אנחנו צריכים להבין מה הם חושבים ואיך הם מפרשים את הפעולה באינטרנט."

  1. SCOT-social construction of Technology
  2. Zizi Papacharissi, Affective Publics:Sentiment, Technology, and Politics, New York, NY: Oxford University Press, 2015
  3. לרשימה על המקרה של יוסף סלמסה
  4.  Yarimar Bonilla and Jonathan Rosa, “#Ferguson: Digital Protest, Hashtag Ethnography, and the Racial Politics of Social Media in the United States,” American Ethnologist 42, no. 1 (2015): 4–17, https://doi.org/10.1111/amet.12112.