חסרי בית לרוב מתרכזים בעיר שמספקת להם חברה ואפשרויות לשרוד, אך הערים הולכות ונהיות עוינות יותר כלפי נוכחותם במרחב הציבורי. הרשויות מציעות להם במקרה הטוב לינה במקלטים, אך הגיע הזמן לפתרונות רדיקלים יותר. רעות גיא מעמותת עלם מאמינה שמודל דיור תחילה הוא הפתרון הנכון והראוי לבעית חסרות הבית

מי הוא חסר בית?

רעות גיא

רעות גיא

"לפי תקנות עבודה סוציאלית 1 מיהו דר רחוב בישראל? יש הגדרה שעל פיה עובדים, אין הגדרה של חסר בית בחוק. וכתוב שזה קודם כל אדם מעל לגיל 18, אדם כנוע, מובס, שישן במקלטים ציבוריים שאינו נאבק לשנות את מצבו. יש ממש הגדרה מדויקת שאת מסתכלת עליה ואומרת- אוקי זה ההגדרה של הדר רחוב הכי סטיראוטיפי בן 60 ששלושים שנה חי ברחוב וככה זה נראה אבל הצעירים שאנחנו פוגשים ועובדים איתם לא נראים ככה. הם גם חסרי בית, אין להם בית. בפרק שעשו ב"עובדה" על זוג חסרי בית, הצעירה אומרת – 'אני לא הומלסית אבל בסופו של יום זה מה שקורה, אין לי בית'.  אני לא הומלסית אני לא זונה, אני לא ההגדרות שלכם והסטראוטיפים שלכם אבל בסופו של דבר אין לי בית."כך מסבירה רעות גיא מעומתת עלם לנוער בסיכון מרכזת תחום קצה ונערות שמפסקים מענים לצעירים חסרי בית ועל רצף הזנות. בניגוד להגדרה זו, בעלם עובדים עם ההגדרה של הארגון הבינלאומי לחסרי בית שהיא הגדרה רחבה יותר,2 שמכילה למשל חוסר בטחון בקורת גג. "מפוני גבעת עמל, אישה שהוצאה מביתה למקלט כי בעלה פוצץ אותה מכות, אישה בהוסטל שיקומי של זנות היא לא חסרת בית? אז עכשיו היא לא דרת רחוב כי יש לה קורת גג זמנית? אבל ברור שאין לה בית". הבעיה שאם אינך עונה להגדרה של דרי רחוב שהמדינה הציבה: אדם כנוע ומובס שישן במקלטים, אינך זכאי לסיוע שניתן לדרי רחוב. על כך נסוב הוויכוח בין עלם ועמותות אחרות שמסייעות לאוכלוסיית חסרי הבית לבין משרד הרווחה.

בערים בישראל ישנן מסגרות שמציעות מקלט לחסרי בית ובימים אלה פותחת עמותת עלם בשיתוף משרד הרווחה ועיריית תל אביב, מקלט לצעירים וקטינים חסרי בית. מחד התופעה מקבלת חשיפה והשקעה גדולה יותר של משאבים מאידך המקלטים הללו אינם יכולים להיות הפתרון. כפי שמסבירה רעות גיא "מקלט זה מה שאנחנו קוראים הפחתת נזק אבל לא פתרון לבעיית חסרות הבית בסופו של יום." בסיורה האחרון באמסטרדם פגשה ארגונים, שוחחה עם עובדים ומטופלים במודל שנקרא  'דיור תחילה', היא מקווה שבעתיד הלא רחוק גם ישראל תצעד בכיוון. אם אמסטרדם יכולה מדוע שתל אביב לא תוכל? 3

חסרי בית, לגרש או לטפל?

חסרי בית היו לאויבי העיר. ערים מנסות להתגונן מפני נוכחותם במרחב הציבורי בדרכים שונות: מעיצוב ספסלים שאינם מאפשרים לינה, בחירת מתקנים בגנים ציבוריים שנועדו למנוע התנחלות, הגברת שיטור ופיקוח עירוני, הצבת מצלמות וסגירת גנים ציבוריים.4 משנות השמונים, עם התחזקות תהליכי ה"חזרה לעיר" וההתחדשות העירונית במרכזי הערים, התחזקה העוינות כלפי אוכלוסיות 'חריגות' הנתפסות כ'מלכלכות', ו'מפריעות' לתרבות הצריכה, העסקים, והבילוי. הדרתם מן המרחב הציבורי נעשית באמצעות: הפרטה של מרחבים ציבוריים, פיקוח, טכנולוגיות מעקב, גידור ושילוט. מבחינה חוקית לינה במרחב הציבורי איננה עבירה על החוק לכן נעשה שימוש בתקנות ועבירות עקיפות שבאמצעותם ניתן להרחיק, לעצור או לקנוס את חסרי הבית, כגון: הפרעה לציבור, שוטטות, הפרעות איכות חיים. רודולף ג'וליאני, ראש עיריית ניו יורק לשעבר, התפרסם וזכה לתהילה בזכות השינוי שחולל בעיר בשנות התשעים בתחום הסדר ציבורי. בספרו הוא מתגאה כיצד נלחם בתופעת מקבצי הנדבות ומנקי החלונות שהיו פונים למכוניות בין רמזור לרמזור. משנתו מבוססת על הרעיון של טיפול "בפשיעה הזעירה כדרך להשלטת התנהגות אזרחית ראויה, שומרת חוק ותחושת ביטחון". הוא מספר כיצד המפקח על המשטרה טען שאין איך להילחם בתופעת ה"נדבנים", כל עוד אינם מאיימים פיזית על הנהגים או "דורשים" כסף אין בסיס משפטי לגרש אותם מהרחוב או לעצור אותם. ג'וליאני השיב "ומה בנוגע לזה שהם חוצים את הכביש שלא כחוק?" אפשר לרשום להם דוח לכל אחד מהם ואז ניתן יהיה לחקור מי הם לבדוק אם יש נגדם פקודות מעצר תלויות וכדומה.5 ההצעה שלו הצליחה לחסל את התופעה אך הכניסה את חסרי הבית לחובות וסבכים בירוקרטיים בנוסף לאלה שהם כבר מצויים בה. ההישרדות בעיר העכשווית היתה לקשה מאוד.

ספסלים

ספסלים עוינים במרחב הציבורי. תל אביב מפזרת ברחבי העיר ספסלים בעיצובים שונים שאינם מאפשרים לינה עבור חסרי בית (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

עיצוב חדש ונחמד של ספסל עם מגש, עיצוב מזמין עבור המשתמש הנורמטיבי והצרכני במרחב הציבורי. אינו מזמין או מאפשר לינה עבור חסרי בית (צילום: המעבדה לעיצבו עירוני)

עיצוב חדש ונחמד של ספסל עם מגש, עיצוב מזמין עבור המשתמש הנורמטיבי והצרכני במרחב הציבורי. אינו מזמין או מאפשר לינה עבור חסרי בית (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

רעות גיא, מעמותת עלם לנוער בסיכון, מנהלת את תחום הקצה שנועד בין השאר לספק מענה לצעירים חסרי בית וצעירים על רצף הזנות. עמותת עלם עובדת שנים באופן יומיומי ברחוב ובזירות ציבוריות ברחבי הארץ. מתוך העבודה נחשפה עלם לתופעה הגוברת של קטינים וקטינות חסרי בית וכאלה המצויים על רצף הזנות ופיתחו עבורם מענים ייעודים. צעירים חסרי בית בעיקר מתרכזים בערים הגדולות, כפי שאומרת רעות "יותר קל לשרוד פה, גם פיזית וגם נפשית. הרבה פעמים חושבים על חסרי בית רק בקטע הטכני של לאכול, לישון, לגנוב לעשן סמים. אבל החלק הנפשי הוא לא פחות חשוב, הבדידות, מה זה להיות חסר בית באשדוד? מה זה להיות חסר בית בקרית שמונה לעומת בתל אביב? בתל אביב יש לפחות עוד קצת כמוני, אני לא לבד.. וגם יותר קל לשרוד, הכל קורה כאן זנות סמים.. זה יותר קל."

מעצם היותם חסרי בית מצויים הנערים באסטרטגיית הישרדות של רחוב שחלק ממנה כרוך במעשים המוגדרים עבריינות, כגון פלישה למבנים נטושים בכדי לישון בהם, עשיית צרכים במרחב הציבורי ואפילו שימוש בסמים ושמיעת מוסיקה. אלה יכולים להפוך לעבירה מעצם העובדה שהם נעשים במרחב הציבורי. "כל החטאים הקטנים שאנחנו עושים בבית הם צריכים לעשות במרחב הציבורי, כל מה שאת יכולה לעשות והבית מגן עלייך. דבר שני הם באמת באסטרטגית הישרדות של סמים, עבריינות, הם גנובים יותר, פורצים למקומות כדי לשרוד ואז זה מגביר עוד יותר את החיכוך שלהם עם המשטרה."

חסרי הבית הם קבוצה שסובלת מאלימות, "בהווה ובעבר בטוח. איך אפשר לדמיין מצב של חסרות בית אם לא סבלת מאחד או שניים או שלושתם ביחד, איזשהי אלימות פיזית, מינית, אלימות רגשית או כלכלית. הם מודרים מהחברה מהציוויליזציה. ובמצב של החיים ברחוב הם נתונים לאלימות, מותרים לפורענות."

במקום מקלטים, מודל דיור תחילה

IMG-20180215-WA0003למרות שהיא נלחמת על הקמת מקלטים לצעירים בזנות וחסרי בית מבחינתה זה לא הייעד הסופי, המדינה צריכה לדאוג לפתרונות טובים יותר, יציבים שמצליחים להתמודד עם הבעיה המורכבת של חסרות בית. "מקלט זה לא חזרה לחיים. זה לא סוגר את המעגל. זה מענה חשוב ואנושי. המודל של דיור תחילה הוא אנטי תזה לשיטת הרצף הטיפולי שיש בארץ ברוב המסגרות". הכוונה לרצף שמתחיל בדירות חירום כאשר הבנאדם אדם חי ברחוב, משתמש בסמים או עושה זנות, בהמשך לאחר גמילה עוברים להוסטל ומשם דירות מעבר ובסוף יציאה אל השוק הפרטי. "בשיטה הזו יש הצלחה של 40% לפי הנתונים של משרד הרווחה וזה הופיע בוועדת המשנה של המפקחת הארצית על דרי רחוב. שיטת דיור תחילה 6 במובן הקלאסי זה שאתה מטפל באנשים חסרי בית, אפילו הכרונים ביותר, באלה שנראים כמו שלדים מהלכים, קודם כל במתן מענה לבעיית הדיור. אתה לא מתנה את הדיור שאתה פותר בשום דבר אחר שאתה נותן". כלומר אין הכרח שתיגמל, שתיכנס לא שתוי או לא מסומם, לא לפי שעות, יחס לצוות או כל מגבלה אחרת. תפיסה זו מגיעה מתוך ההבנה שאותם אנשים לא צלחו את כל המסגרות שהיו בהם ולכן צריך לנסות להציע להם פתרון קבע, זמין ובטוח שאינו מותנה בדבר. שלב ההמשך הוא להציע להם תמיכה מסוגים שונים: עזרה סוציאלית, רפואית, משפטית, פסיכולוגית, בירוקרטית וכל המענים שמסגרת שיקומית מציעה למטופלים שלה.

פרויקט דיור תחילה באמסטרדם (צילום: רעות גיא)

פרויקט דיור תחילה באמסטרדם (צילום: רעות גיא)

מחקרים הראו ש- 80% מחסרי הבית רצו את התמיכה, "בסוף אף אחד מהם לא רצה להיות לבד עם הדבר הזה. ואנשים כשפתרו להם את בעיית הדיור היו מוכנים לקבל יותר ויותר תמיכה. זה נשמע אבסורד להסביר את זה כי זה כל כך פשוט. ויש משהו במקלטים שלא מעודד אותם למקום הזה. זה מקבע את הנתמכות שלהם, את זה שהם צריכים עזרה, את זה שמישהו מחליט עליהם וקובע עליהם בכל זאת, את סדר יומם. אני מדברת על תהליך השחרור שלהם. הרי כל הזמן מדברים על הסיפור של השליטה וכמה חשוב להם להכתיב את השינוי, והקצב של השינוי." ההתניות כמו יציאה לגמילה ושמירה על גבולות וחוקי המקום, נתפסים בשיטה הטיפולית המוכרת כתחילת הדרך לשיקום, הפגנת אחריות והדדיות של המטופל. אך תכנית 'דיור תחילה' מראה כי ללא ההתניות יש אחוזי הצלחה גבוהים יותר. 7

פנטזיה או מציאות? מי יילחם עבור חסרי הבית?

המספרים של חסרי הבית בישראל אינם מוסכמים. יש הטוענים כי  מדובר בכ-700-1000 דרי רחוב ויש הטוענים כי מדובר בכמה אלפים. אבל כפי שרעות אומרת לנו, "נגיד שאני מגזימה ואין 3000 אלא 30,000 חסרי בית בישראל, אני עדיין חושבת שזו בעיה שאפשר לפתור אותה מחר בבוקר בלי קשר למשבר הדיור בישראל.. מדובר ב- 30,000 יחידות דיור".

בישראל תכנית זו נשמעת עדיין פנטזיה רחוקה. על רקע משבר הדיור ממהרים עוד יותר להוריד רעיונות שכאלה מן הפרק.  "אני שומעת כל מיני טיעונים מוזרים- יש גם ככה משבר דיור, זוגות צעירים לא מצליחים לבנות דירה איך ניתן לחסרי בית דירה?!" אבל רעות לא נבהלת מהטיעון הזה. "אמסטרדם לא נופלת מתל אביב בצפיפות, בביקוש לדיור ועדיין סוגרים שם מקלטים  ומקימים פרויקטים של דיור תחילה." על רקע השינויים הנדל"נים הרבים שמתרחשים בנווה שאנן והשאלות על עתיד מבנה התחנה המרכזית, בהחלט ניתן לחשוב על פתרונות יצירתיים שיספקו דיור משקם לאוכלוסיות הקצה. את הסבל היומיומי והאלימות הם חוו שם אולי הגיע העת שגם את השיקום וההזדמנות לחיים אחרים יוכלו לחוות עם שיקום וחידוש פני האזור.

 

  1. תע"ס 33 (תקנות עבודה סוציאלית)
  2. ניתן לקרוא במסמך מדיניות שכתבו במשותף עם ד"ר שמוליק שיינך– מסמך מדיניות על חסרי בית.
  3. לקריאת מסמך על מודל דיור תחילה באנגליה, ומסמך הערכה על דיור תחילה באירופה
  4. Don Mitchell and Nik Heynen, “The Geography of Survival and the Right to the City: Speculations on Surveillance, Legal Innovation, and the Criminalization of Intervention,” Urban Geography 30, no. 6 (August 1, 2009): 611–32, https://doi.org/10.2747/0272-3638.30.6.611
  5. ג'וליאני רודולף, מנהיגות, מטר הוצאה לאור, משרד הביטחון, 2002, עמ' 50.
  6. לאתר דיור תחילה בספרד, דיור תחילה בריטניה
  7. לקריאת מחקרים על הצלחת המודל עבור קטינים וצעירים ראה כאן וכאן