הגיליון האחרון של כתב העת Built Environment בעריכתן של ד"ר טלי חתוקה וד"ר כריסטינה מטוצ'י, מוקדש ליחסים בין הנוף והעיר של תחילת המאה ה-21. הגיליון מציג פרספקטיבות שונות על מגמות פיתוח הנוף העכשוויות, ודן בגנריות של פרויקטים ומדיניות בתחום אדריכלות הנוף המוּנעים מסדר יום כלכלי ולעיתים מייצרים נזק יותר מתועלת.

Tali Hatuka and Christina Mattiucci, eds.  Branded Landscapes in Contemporary Cities: Built Environment 44, no. 3 (Autumn 2018)

כריכת הגיליון המיוחד של כתב העת Built Environment בעריכתן של ד"ר טלי חתוקה וד"ר כריסטינה מטוצ'י

הערים מגדירות מחדש את מערכות היחסים שלהן עם העולם הטבעי. הטבע אינו נחשב עוד כאנטיתזה של העיר ושל החיים התרבותיים, כנדבך התומך בחיי החברה העירונית של התושבים, אלא כאמצעי להתמודדות עם אתגרים כגון שינויי אקלים או קידום בריאות עירונית ורווחה בתוך העיר. גישה זו לנוף ולטבע בערים תרמה למודעות ולהגבלה של הפיתוח העירוני בשטחים פתוחים בעלי חשיבות אקולוגית. ברמה המעשית, בתחום התכנון גישה זו הביאה להטמעה של הכנת סקרים בשלב טרום פיתוח, ובהם סקר קרקעות מקיף המתייחס לאקלים, לגיאולוגיה, להידרולוגיה, לצומח ולבעלי חיים, כאמצעי לתכנון טוב יותר של הסביבה הבנויה. בנוסף  (ובמקביל) לדיון על שימור משאבי הקרקע מחוץ למרחב העירוני, התפתחה ההכרה בצורך לטפל במערכות הטבעיות בתוך הערים. הכרה זו הובילה לחקירת החי והצומח בעיר ולבדיקת המערכות האקולוגיות של העיר, ואלו הובילו לפיתוח אסטרטגיות עיצוב חדשות המציבות את הנוף כמרכיב מרכזי ביצירת מערכות אקולוגיות היברידיות חדשות.

ההתייחסות לנוף ולטבע כאמצעים שיכולים "לפתור" חלק מהאתגרים העיקריים של העיור המודרני תרמה גם לנוכחותם בחיי היומיום שלנו. מיחזור ושיקום הטבע בעיר לא נשארו בגדר רעיונות תיאורטיים-אוטופיים, אלא החלו להיות מתורגמים הלכה למעשה באמצעות מסמכי מדיניות, קמפיינים ייעודיים ויוזמות משפטיות. התפתחות זו הביאה להופעתו של הנוף כפעולה. הנוף אינו רק אובייקט לצפייה או לניתוח, אלא תהליך שבו נוצרות זהויות חברתיות וסובייקטיביות. ככזה, הנוף אינו רק אובייקט שמסמל יחסי כוח, הוא מכשיר של כוח תרבותי. 1

מרכזיות הנוף והטבע בערים בנות זמננו

יש לראות במרכזיותו של הנוף בערים תפיסה אידיאולוגית. מדיניות, פעולה ופרויקטים המתמקדים בנוף ובטבע העירוני הם חלק ממה שניתן לכנות "המפנה האקולוגי". אחד הרעיונות המרכזיים המזוהים עם המפנה האקולוגי הוא רעיון הקיימות, המתמקד באחריות ובזכויות של הדורות הנוכחיים והעתידיים לכדור הארץ, ושם דגש על העלות הגבוהה של אורח החיים של העולם המפותח ועל מחויבותו של המין האנושי לפעול לצמצום הפגיעה הסביבתית, תוך התייחסות לאיום של שינויי אקלים. מבחינה מרחבית, תפיסת העיר בת קיימא עוסקת בשינוי וארגון מחדש של תשתיות מרכזיות (כגון מערכות תחבורה, ניהול צריכת מים, סילוק פסולת, יעילות אנרגיה ובנייה ירוקה) וניהול שטחים ירוקים (למשל פארקים וגנים). לצד זאת תפיסת העיר בת-הקיימא מדגישה גם נושאים כגון הגברת הנגישות בעיר ושימור המערכות האקולוגיות העירוניות, וכן את ההתפתחות וההתחדשות של אזורים עירוניים בנויים ומאוכלסים.2

מושג מרכזי נוסף המזוהה עם המפנה האקולוגי הוא המושג של חוסן עירוני, המזוהה עם הרעיון של "חברת הסיכון".3 מושג זה מדגיש את הפגיעות של קהילות מסוימות לאתגרים גלובליים רחבים, כגון שינויי אקלים, טרור וכלכלה גלובלית, ועומד על כך שאתגרים אלה מאיימים להשפיע לא רק ברמה הגלובלית, אלא גם (וביתר שאת), בקהילות מוחלשות מסוימות. מבחינה מרחבית, תכנון עירוני ממלא תפקיד מרכזי בהפיכת הערים ליותר חסינות על ידי עיצוב הסביבה הבנויה באמצעות ניהול שימושי קרקע וחיזוי המבקש להעריך סיכונים, אי וודאויות ודרכי התמודדות. לפיכך, המצדדים בתפיסה זו קוראים לבחון סיכונים טבעיים וסיכונים אנושיים בעת פיתוח מערכות ותשתיות פיזיות כגון כבישים, מבנים ומתקני תקשורת.4

רעיונות אלו השפיעו באופן דרמטי על הביטוי של הנוף בערים ועל מרכזיותו בהן. הופעתם תרמה לחקיקה המעודדת יירוּק של העיר, לקידום פרויקטי נוף חדשים בקנה מידה אורבני ואזורי, לשיקום משאבי טבע ולפיתוח תשתיות ייעודיות התומכות בשימור הטבע.[Charles Waldheim, ed. The Landscape Urbanism Reader (New York: Princeton Architectural Press, 2006); Stephen M. Wheeler, Timothy Beatley, eds. Sustainable Urban Development Reader, 2nd ed. (New York: Routledge, 2008).] קובעי מדיניות ברחבי העולם אימצו את סל הכלים הזה ליירוּק עריהם והאנשים החלו לראות בירוק סמל של שינוי ומנוף רב עוצמה לחיי הקהילה. כך הפך הנוף ל"תקווה" של ערים עתידיות.

אינסטרומנטליזציה של הנוף: הפרדיגמטי, העירוני והאישי

המאמרים בגיליון זה מציגים שלוש נקודות מבט על האינסטרומנטליזציה של הנוף והטבע בערים: הפרדיגמטית, העירונית והאישית.

1. נקודת המבט הפרדיגמטית מתמקדת באידיאולוגיה של יירוּק העיר. פדריקו פרארי, במאמרו "נוף ריאקציונרי: שיח הטבע כנרטיב על", טוען כי אנו חיים בתקופה בה המושג נוף נוכח בכל השיחים והדיסציפלינות. הרעיונות והייצוגים ההגמוניים ביותר הם אלה הקשורים לטבע, וכלי העבודה שלהם הם לעתים קרובות אסטרטגיות שיווקיות של "שטיפה ירוקה" (greenwashing), למשל גנים על הגג, יערות וקירות צמחים אנכיים. פרארי חוקר את המשמעות התרבותית של תופעה זו על ידי העמקת באידיאולוגיה שמאחוריה והתמקדות בתהליכים מסוימים.

Patrick Berger & Jacques Anziutti, La Canopée des Halles, Paris, 2007 (reworking by Federico Ferrari)

בהתייחסה לנרטיב הגדול של הנוף והטבע בעיר, תוך התמקדות בחומריות ובעיצוב, המאמר שלי, טלי חתוקה, מתמקד במגמות עכשוויות בעיצוב הנוף. במאמר מוצגות כמה מהתכונות העיצוביות הדומיננטיות בפיתוח הנוף העירוני. בהמשך לכתיבה והמחקר בספר ארץ-גנים,5 עיצוב השטחים הפתוחים בעיר מבוסס על גישה פרגמטית התורמת לצריכת שטחים ציבוריים. המאמר מסתיים בדיון בגישות חלופיות ובתפקידם של מרחבים ציבוריים בערינו.

2. נקודת המבט העירונית והאזורית מתמקדת בפרויקטי הנוף המשנים את החיים בערים. המאמר מאת ארתורו לנזני וכריסטיאנה מטיולי מתמקד באופן שבו הנופים הפכו למרכיב מרכזי בשיפור הכלכלי ובעיצוב של המורשת המקומית. הטענה המרכזית במאמר היא כי אתרי מורשת נוף הפכו כלי מיתוג לכלכלה תרבותית. דינמיקה זו עשויה להיראות חיובית בהקשר של שימור המורשת התרבותית והגנה עליה מפני תוקפנות והרס, אך במקביל היא עשויה להיות שלילית כיוון שהיא תורמת להטמעה של סטריאוטיפים ול"ראווה" של אתרי מורשת מוגנים. המאמר מסתיים בהצעת אסטרטגיות להתגברות על הסכנות שנובעות מיוזמות כאלו.

כריסטינה מטוצ'י, במאמר שלה, בוחנת כיצד פרויקטים של נוף מלאכותי מעצבים  מחדש את הדמיון הקולקטיבי של תושבים. המאמר חוקר פרויקט נוף של אגן מלאכותי, ועוקב אחר השינויים בתפיסת האזור על ידי התושבים. מטיוצ'י טוענת שלפרויקטים אלו משמעויות תרבותיות, כלכליות ופוליטיות המשפיעות על אורח החיים המקומי. היא מציעה שהמתכננים חייבים להכיר בהשפעה הדרמטית,  התרבותית והפוליטית של פרויקטי נוף, על רקמות החיים.

3. ברמה האישית והמקומית, שלושה מאמרים מתייחסים ליוזמות ולנוהגים הקשורים לערים ירוקות. בהתייחסה לתופעה של גנים קהילתיים והשיח שהתפתח סביבה, אפרת אייזנברג ממפה את הדרכים השונות שבהן חוקרים דנים בהיווצרותם של גנים קהילתיים עירוניים ובטיפול בהם. היא מראה שגנים אלה נתפסים הן כמרחבים עם פוטנציאל לטפח רעיונות חדשים, לקידום יחסי שיתוף פעולה ולאורבניזם בר קיימא, והן כצורה של אסטרטגיית "גרינוושינג" (greenwashing). נקודת המבט של אייזנברג לוקחת בחשבון את הפירושים הרחבים, הסותרים לפעמים, של גנים קהילתיים ומציעה קריאה מורכבת של הנוף שנוצר על ידם.

היירוּק לא משפיע רק על תפיסות קהילתיות, אלא גם על הדרך שבה אנשים מנהלים את הפעילות היומיומית שלהם. ליז בורדו-ליפג טוענת כי אנשים הפכו מודעים לתפקיד המהותי שממלא הטבע ברווחתם. הם גילו מחדש את היתרונות של הטבע. דרך הסתכלות על פרקטיקות של יחידים בחברה הצרפתית, היא מראה כיצד אנשים, קובעי מדיניות ושחקנים כלכליים מפתחים מצפון אקולוגי, ואיך צמחים וצמחייה תופסים מקום חשוב יותר בערים. במסקנתה היא מדגישה את האופן שבו הרצון לטבע והנכונות לשמר את הסביבה חשפו את הסביבה עצמה לסיכון ממשי של האינסטרומנטליזציה הטבע.

המאמר האחרון בגיליון, מאת אלסייה דה ביאז, קרולינה מודן מרלי ואורנלה זאזא מזכיר לנו שעלינו לראות את הנוף והפרקטיקות הנופיות מפרספקטיבה היסטורית. הכותבות טוענות כי הפוליטיזציה של הטבע האורבני היא בלתי נמנעת. על ידי בחינת האבולוציה וטיפוח הנוף בעיר פריז, הן מסבירות את השינוי שחל בגישת המדיניות הציבורית ביחס לאופי הטבע העירוני. כפי שהן טוענות, הפרט (אזרח) הופך שחקן דומיננטי בניהול הטבע בעיר, ותפקיד זה מקבל תמיכה משמעותית ומשוכלל עוד יותר באמצעות  שימוש בפלטפורמות דיגיטליות ויישומים נלווים המקודמים על ידי העיר.

לסיכום, מרכזיותם של הטבע והנוף בעיר, כפי שמציגים המאמרים, היא הבנייה אידיאולוגית. עם זאת, אידיאולוגיה זו אינה חדשה, אלא יש לראותה כאבולוציונית. מה שמאפיין רעיונות ומכשירים עכשוויים הנוגעים לתפיסה זו הוא שהם מוטמעים בכלכלה הניאו-ליברלית, עם כל החסרונות הקשורים אליה. אין ספק שערים בנות זמננו מסתמכות על השוק ועל ההשתתפות של המגזר הפרטי ביירוּק העיר, ובוודאי שהיוזמות הללו תורמות לבריאות העירונית, לפיתוח המודעות האקולוגית ולרווחה. עם זאת, היירוּק אינו לטובת כל תושבי העיר ושאלת הנגישות לנופים ולמקומות הירוקים הללו מוטלת בספק. יתר על כן, מעבר לשאלת הנגישות והצדק, קיימת גם שאלת התרבות וההקשר, מדיניות היירוּק אינה מתאימה תמיד לכל הקהילות, המקומות והערים. בקיצור, הירוק שייפה את הערים מגיע עם "תג מחיר". השאלות הקריטיות הן: מה עכשיו? לאן אנחנו הולכים מכאן?

המאמרים השונים בגיליון מציעים כיווני מחשבה חדשים וביקורתיים לשאלות אלו.

 

תוכן העניינים של הגיליון

The Instrumentalization of Landscape in Contemporary Cities
Tali Hatuka and Cristina Mattiucci

Reactionary Landscape: The Discourse of Naturalism as a Grand Narrative
Federico Ferrari

Beyond Pragmatism: Challenging the Generic Design of Public Parks in the Contemporary City
Tali Hatuka

Branded Landscapes vs Reform of Ordinary Landscapes: An Insight from Italy
Arturo Lazani and Cristiana Mattioli

Landscape as a Founding Element of the Contemporary Urban
Cristina Mattiucci

One Landscape Multiple Meanings: Revisiting Contemporary Discourses on Urban Community Gardens
Efrat Eizenberg

Nature and Well-Being in the French City: Desire and Homo Qualitus
Lise Bourdeau-Lepage

From Collective Urban Gardens to Individual​ Micro-Landscapes
Alessia de Biase, Carolina Mudan Marelli, and Ornella Zaza

  1. J. T. Mitchell, ed. Landscape and Power, 2nd ed (Chicago, IL: University of Chicago Press, 2002)
  2.  C.A. Brebbia, The Sustainable city: Urban regeneration and sustainability (Boston, MA: MIT Press, 2000)
  3. לרשימות באורבנולוגיה על חוסן עירוני וסיכון ראו: חוסן עירוני, סיכון.
  4. Yosef Jabareen “Planning the resilient city: concepts and strategies for coping with climate change and environmental risk,” Cities 31 (April 2013): 220–229. https://doi.org/10.1016/j.cities.2012.05.004.
  5. טלי חתוקה, כרמל חנני, חן רוזנק, מיכאל יעקובסון ויונתן גת, ארץ-גנים (רסלינג, 2017). ראו גם: רשימה על ארץ-גנים באורבנולוגיה (דצמבר 2017).