חיזוק התיישבות העירונית של קרית שמונה במרחב הוא אינטרס אזורי, זהו סדר היום אותו מובילים בני הדור השלישי של המרחב, אשר בחרו להניח את משקעי העבר ולפעול יחדיו לקידום המרחב ולצמצום הפערים ההולכים וגדלים בין המרכז לפריפריה

ראשית סיפורה של התיישבות העירונית באצבע הגליל החל ביוני 1949 בעיצומה של דרמה היסטורית בה נולדה והתהוותה החברה הישראלית. הגעתם של ראשוני העולים מתימן לשרידי הכפר "חלסה", והקמת מעברת אוהלים, בדונים ופחונים, שלימים תהפוך לעיר המרכזית של האזור "קריית שמונה", בישרה על התחלתו של פרק חדש, מורכב ומופלא בסיפורה של ההתיישבות היהודית במרחב- פרק ההתיישבות העירונית. הקמתה של העיר היהודית הראשונה בעמק החולה, בלב מרחב ההתיישבות העובדת ומפעל ההתיישבות הציוני הגדול, המפואר והאחרון של התנועה הציונית בתקופת המנדט הבריטי, לווה בהתרגשות רבה וציפיות מצד גורמים רבים אשר ראו בכך צעד נוסף במימוש החזון הציוני בארץ ישראל.  גורמים פוליטיים, מקצועיים ומקומיים חזו כי העיר החדשה תביא לחזוק חברתי וכלכלי של ההתיישבות היהודית בגליל ולקליטתם של אלפי עולים חדשים מכל רחבי תבל.

"תחת זאת מניחים יסודות בריאים לעיר הצפונית ביותר בישראל שתמנה בעתיד 50 אלף נפשות. אין זו התרברבות גרידא, ואף לא סיסמה של ערב בחירות. האנשים העושים את המלאכה מאמינים בכך, טרחו, חקרו וביססו את תכניותיהם על יסודות בריאים, ממשיים ומציאותיים מבחינה כלכלית-משקית והביאו בחשבון את תנאי המקום ואת האפשרויות לניצול אוצרות הטבע המצויים כאן" (שלו, 1956).1

העיר בראשיתה (באדיבות מוזיאון העיר קריית שמונה)

העיר בראשיתה (באדיבות מוזיאון העיר קריית שמונה)

אולם, דיי במהרה טפחה המציאות הקשה בפניהם של מייסדי קריית שמונה והעומדים בראשה. ההצהרות הממשלתיות בנוגע לפתרונות דיור איכותי, תעסוקה ופיתוח סביבתי בערים החדשות כשלו במבחן המציאות והיו לפצע פתוח ומדמם בחברה הישראלית 2

"משסרנו לקרית שמונה- דומה התנדף החלום ונופץ אל סלע המציאות האפורה. ישוב דל של 32 משפחות מיוצאי תימן ועדן ומתי מעט ילדים בטלים מתורה ומלאכה. ומה בפיהם?- 'באנו לארצנו הקדושה לחיות בה כיהודים ולא כערבים שם בעדן ומה מזאת? בית כנסת ראוי לשמו- אין. ילדינו ללא עול תורה ואנחנו? רק עבודה, עבודה מבוקר עד ערב. קצת 'רוחניות',-לא יש. מעט לעשות בשביל הנפש,-לא יש. כמו הערבים, בחיי'…" (סופרנו, 1949)3

"קריית שמונה- עיר העתיד של הגליל"?!

מהן המגמות והתהליכים אשר הביאו לכישלון ולקריסת "העיר החדשה" קריית שמונה? האם וכיצד השפיעו סוכני המדיניות התכנונית על תהליך קבלת ההחלטות המקצועי אשר הביא להקמתה של קריית שמונה וכיצד השפעות אלו עיצבו את אופייה של התיישבות העירונית הלכה למעשה? ומשפיעים עליה עד היום?

לטענתי סוכני המדיניות התכנונית, הן ברמה המקומית והן ברמה הלאומית, נטלו חלק מרכזי ומכריע בעיצוב גורלה של ההתיישבות החדשה. מעורבותם והשפעתם על תהליך קבלת ההחלטות תרמה במידה רבה לקריסת המודלים התכנוניים, לצד אירועים דרמטיים שפקדו את מדינת ישראל באותן השנים. ההיסטוריה של המרחב ומשמעותו הפוליטית והחברתית עיצבו את תפיסת העולם של יוזמי המדיניות ומכאן היוו משתנים מרכזיים בעיצוב מדיניות התכנון של העיר החדשה- קריית שמונה. משתנים אלו, הביאו לשינוי מהותי במדיניות התכנון המרחבית הרצויה ולהשפעה ארוכת טווח על התפתחותה הכלכלית, הפוליטית והחברתית התקינה של העיר החדשה; על אחת כמה וכמה במרחבים גאוגרפים מרוחקים ממוסדות השלטון המרכזיים, כגון עמק החולה, בהם כוחם של השחקנים המקומיים גדול לאין שיעור.

סוכני המדיניות התכנונית, ברמה המקומית והלאומית, נטלו חלק מרכזי ומכריע בעיצוב גורלה של ההתיישבות החדשה בקרית שמונה  ולכשלונות שנחלו בדרך (צילום באדיבות מוזיאון העיר קרית שמונה)

ההשפעה של מדיניות התכנון על התעצבותה (כישלונה) של העיר הצפונית

אחרי עשרות שנים של השקעה בלעדית במגזר הכפרי ובהתיישבות העובדת במרחב עמק החולה מצליחים המוסדות המיישבים והמתכננים להקים לראשונה התיישבות עירונית במרחב. שינוי חד ומהיר במדיניות התיישבות זו התאפשר במידה רבה בזכות צירוף הנסיבות הייחודי שנבע מהתעצמות גלי העלייה ההמוניים, השינויים המרחביים לאחר קום המדינה והשפה המקצועית תכנונית שקידמו הגורמים המקצועיים בנוגע למערך התיישבות הרצוי במדינה.

צירוף נסיבות ייחודי זה הביא להתחזקותה והתגבשותה של הקואליציה בעד חיזוק והרחבת מערך התיישבות עירונית ואפשרה לראשונה לשחקנים השונים לשתף פעולה ומידע ולפעול יחד על מנת לתמרן ולהשפיע על התנהגות ותנאי הבעיה בצורה שתתאים למערכת האמונות שלהם. כך הצליחו הצדדים להתחרות בקואליציה הדומיננטית, קואליציית ההתיישבות העובדת, ואף לגרום לה לשתף פעולה בהקמת העיר החדשה. להלן מספר נקודות מפתח באבולוציה של המאמץ הזה:

  1. מהתיישבות כפרית להתיישבות עירונית- מאבק כוחות פנים אזורי

קואליציית השחקנים אשר פעלה לקידום התיישבות העירונית באצבע הגליל הייתה קבוצה חזקה, אשר צברה תאוצה משמעותית ותמיכה גורפת לאור אתגרי קליטת העלייה ופיתוח הארץ. קבוצה זו, שבתחילת דרכה הורכבה בעיקר מאנשי תכנון ומקצוע, כללה בשיאה שחקנים ממשלתיים ופרלמנטריים רבים אשר עמדו בראש המוסדות הממשלתיים והציונים בארץ ישראל. העובדה שזכתה לתמיכה גורפת מצד ראש הממשלה דוד בן גוריון ומנהל מחלקת התיישבות לוי אשכול, סיפקה להם כוח רב והזדמנות חד פעמית להוביל לשינוי מדיניות חד בצורת התיישבות במרחב תוך חיזוק והקמת מערך התיישבות העירונית.

רציונאל המדיניות  היה:  מרכז עירוני אזורי הוא הכרחי להתפתחות התקינה של המרחב הכפרי, התושבים העתידיים של יישוב זה יהווה כוח חשוב בפיתוח האזור והגשמת המפעלים הלאומיים (כגון: ייבוש החולה), באכלוס המרחב הערבי הנטוש ופיתוח הכלכלי של המדינה הצעירה. כמו כן יהוו המרכזים העירוניים פתרון לקליטתם של עשרות אלפי העולים ששהו במחנות הקליטה ללא מעש והכבידו את הנטל הכלכלי על היישוב כולו. כך התאפשר לתומכי התכנון העירוני בישראל להוביל מהפכה תכנונית ויישובית בישראל ולהחליש את קואליציית השחקנים החזקה ששלטה במערך היישובי הלאומי במשך עשרות שנים. מכאן אין זה פלא שהתנגדותם של תנועות הקיבוצים הגדולות למדיניות זו והמאבק החריף בין מפא"י למפ"ם, הביא תוך עשור לדחיקתם מבכורת ההתיישבות החקלאית.

מכאן שהמדיניות לא עוצבה ויושמה מלמעלה למטה ולא נבעה אך ורק משיקולים תכנוניים מקצועיים גרידא, אלא הייתה תוצר של יחסי תחרות וקונפליקט בין קואליציות מתחרות בנוגע לפתרון התכנוני הרצוי. כלומר כל עוד התכנון המוצע לא התנגש עם ערכי הליבה שלהם פעלה ההנהגה המקומית בשיתוף פעולה עם הצדדים,  אולם כאשר הייתה התנגשות לא היססה המועצה לפעול נגד האינטרסים של התיישבות החדשה. ליחסי כוחות אלה השלכות משמעותיות על העיר שמעצבות אותה עד היום.

  1. מיקומה הגאוגרפי של העיר

איתורה הסופי של העיר על שרידי הכפר חלסה, הוכרע באופן מקרי למדי ולא כתוצאה של הליך תכנון סדור ומקצועי. בעוד המיקום המרחבי של העיר החדשה בעמק החולה נקבע לפי דגם תפרוסת היישובים והדרכים לאורם פעלו גורמי התכנון, האיתור הסופי שלה נקבע בגלל אילוצים של זמינות קרקע ומבנים נטושים אשר היו חיוניים לקיום המשפחות הראשונות שנשלחו למרחב. מקטרגי האיתור טענו שהקמת העיירה בעמק צר וארוך, ק"מ אחד רוחבו ושלושה אורכו, השוכן בין גבעת הנחש הבזלתית במזרח ורכס מנרה התלול במערב, תביא לעיכוב ופגיעה באפשרות פיתוחה של העיר החדשה.4 מתכננים אלו הציעו להסיט את היישוב לגבעות שמצפון מזרח לצומת כביש דן, אולם רעיון זה אשר היה כרוך בהפקעת קרקעות מידי התיישבות העובדת נפסל במהרה. אילוצים אלו כפו על גורמי המקצוע באגף התכנון לתכנן עיר לינארית צרה וארוכה, היושבת על טופוגרפיה קשה ואינה מנצלת ביעילות את חלקיה המישוריים. עיר אשר מרכזיה המסחריים, הציבוריים והתעשייתיים מפוצלים, עיר אשר למרות אוכלוסייתה הקטנה יחסית נזקקת לתחבורה ציבורית פנימית כתנאי לקידום חייה היומיומיים.

הבחירה במיקום הקמת העיר לא נעשתה משיקולים תכנונים אלא בשל הזמינות של המבנים הנטושים. הקמת העיירה בעמק צר וארוך, השוכן בין גבעה לרכס לא אפשר את פיתוחה של העיר החדשה (צילום באדיבות מוזיאוםן העיר קריית שמונה)

הבחירה במיקום הקמת העיר לא נעשתה משיקולים תכנונים אלא בשל הזמינות של המבנים הנטושים. הקמת העיירה בעמק צר וארוך, השוכן בין גבעה לרכס לא אפשר את פיתוחה של העיר החדשה (צילום באדיבות מוזיאון העיר קריית שמונה)

  1. התפתחותה הכלכלית התקינה

גורמי התכנון אשר הדגישו את חשיבות התעסוקה והפיתוח הכלכלי להתפתחותן התקינה של הערים החדשות בחרו להקדים את אכלוס הערים החדשות להקמת התעשיות משום שראו בגלי העלייה המונית הזדמנות הבלתי חוזרת להכוונת אלפי תושבים אל "אזורים חיצוניים". 5. כתוצאה מכך, וכתוצאה מהרכב אוכלוסיית העולים שנשלחו לעיר החדשה שנעדרו מכוח פוליטי וקשרים, נוצרה תלות רבה בין הקולטים לנקלטים– בין יושבי העיר החדשה ליישובים החקלאים סביב. תלות רבה זו פגעה בחזון הרגיונליסטי של אגף התכנון והביאה לחוסר איזון ברמה המקומית. כוחה הרב של ההתיישבות העובדת וקשריה הפוליטיים עם מוסדות השלטון אפשרו לה להתערב בתכנון ובפיתוח התקין של העיר אשר שיאו פיצול אזור התעשייה של העיר והעברת חלק משטחה המוניציפלי של העיר למועצה אזורית. החלטה היסטורית זו ורבות אחרות השפיעו ומשפיעות עד היום באופן מכריע על התפתחותה הכלכלית התקינה של העיר ועל שגשוגה.

  1. מחסור בקרקעות להתפתחותה של העיר

על אף שתוכנית שרון קבעה והדגישה כי רצוי לדאוג לעיר החדשה- קריית שמונה לרזרבה קרקעית עתידית הדרושה בשנות הפיתוח כהשלמה לביסוסם הכלכלי של התושבים ובעתיד לשם פיתוח כלכלי ותעשייתי, סוגית עתודות הקרקע של העיר החדשה הובילה למאבקים עזים אשר הותירו את קריית שמונה שסועה והעכירו במידה רבה את היחסים בין תושבי העיר לקיבוצים.

"עסקני הקיבוצים טענו בפשטות: מצבם של העולים והמנטאליות שלהם מכשירים אותם להיגרר לקיצוניות. בפי העסקנים שגורים ה"אין לסמוך עליהם" וה"אסור להאמין בהם". גישה פטריארכלית –פיאודלית זו היא המצדיקה את פלישות הקיבוצים לשטח שהיה צריך להיות עירוני ואת נסיונותיהם החוזרים ונשנים להתערב בענייניה הפנימיים של העיירה" (לבנברג, 1964: 163).6

אף על פי שהעיר זכתה להגדיל את שטחה לכ-9,470 דונם רוב רובם של אדמות אלו היו אדמות הר בטופוגרפיה תלולה ולא אדמות העמק המקוריות של הכפר חלסה. עד היום סוגיה זו מהווה חסם מרכזי בהתפתחותה התקינה של העיר אשר למעלה מעשור אינה מקדמת בניה ופיתוח במרחב העירוני כתוצאה מהעדר קרקעות זמינות ועליות פיתוח גבוהות מאוד במרחבים הפנויים.

(צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

אף על פי שהעיר זכתה להגדיל את שטחה לכ-9,470 דונם רוב רובם של אדמות אלו היו אדמות הר בטופוגרפיה תלולה ולא אדמות העמק המקוריות של הכפר חלסה (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

  1. עיצוב היחסים בין קהילות האזור

"אין שקר יותר גדול מאשר לומר שהקיבוץ יכול להיות חלוץ לעליה שבאה מארצות האיסלאם. אין אפיקי תקשורת בינינו לבינם, ומה שנעשה אנחנו בקרבם- יתקבל בעיניהם בצדק כפילנתרופיה מתנשאת.. האם אני הייתי מסכים שמישהו מחברה אחרת ייכנס לתוך חיי ויאמר לי" אני יודע מה טוב בשבילך, אני אקדם אותך?" ( דן שביט, סופר וחבר קיבוץ כפר סאלד, מצוטט בתוך גרינברג, 1989: 97).

האופן בו התעצבו היחסים בין קריית שמונה ליישובי האזור הושפע דרמטית מהליך ההקמה והביסוס של התיישבות החדשה במרחב. בניגוד לערים החדשות שהוקמו ברחבי אירופה כתגובה לבעיות מקומיות, חברתיות וכלכליות האופייניות לחברה תעשייתית מודרנית, קריית שמונה הוקמה כפתרון מידי ליישוב הארץ השנויה במחלוקת ולהתמודדות עם גלי העלייה ההמוניים שפקדו את המדינה. הקמתה של העיר זמן רב קודם לתיעוש ולפיתוח הכלכלי של המרחב הביאו להשתרשות של יחסי תלות בין העיר החדשה להתיישבות החקלאית. "במקום שאנשי הכפר יבואו לעיר כדי לקבל שירותים, זו סיפקה ידיים עובדות זולות לקיבוצים ולמושבים הוותיקים, שנהנו משפע של אדמות בחינם ומפועלים זולים וחסרי זכויות בסיסיות" 7.

על רקע ההבדלים בין תושבי קריית שמונה לקיבוצים התחזקה העוינות ביניהם שמהווה עד היום קרקע פורייה למאבקים פוליטיים ברמה המקומית והארצית. (צילום באדיבות מוזיאון העיר קריית שמונה)

על רקע ההבדלים בין תושבי קריית שמונה לקיבוצים התחזקה העוינות ביניהם שמהווה עד היום קרקע פורייה למאבקים פוליטיים ברמה המקומית והארצית. (צילום באדיבות מוזיאון העיר קריית שמונה)

מאפייני העולים החדשים שנשלחו אל העיר החדשה והרכבם התרבותי היווה גם כן משתנה מרכזי וחשוב בעיצוב היחסים בין הצדדים. אנשי הקיבוצים, כגון אליעזר קרול, אשר התגייסו למשימת הקליטה והקמת היישוב החדש הונעו מאתוסים ציוניים חילונים- סוציאליסטים-אקטיביסטים אשר היו שונים לגמרי מהאמונות והמסורות אשר הניעו את העולים החדשים. ניסיונם, אשר נבע מהאידיאולוגיה הלאומית הציונית, לקרב את העולים החדשים לאידאולוגיית תנועת העבודה החריפה את הפערים בין הקבוצות השונות והמתחים החבריים ברמת האזור .8

משתנים אלו הביאו לאורך השנים להתחזקות העוינות הקיימת בין תושבי קריית שמונה לחברי הקיבוצים אשר עד היום מהווה קרקע פורייה למאבקים פוליטיים ברמה המקומית והארצית. עוינות אשר פגעה ופוגעת בהתפתחות התקינה של העיר והאזור וביכולתם לפעול יחדיו לקידום המרחב.

מן העבר אל ההווה- עקבות הכישלון ההיסטורי מחייב שינוי פרדיגמה

תפיסת המדיניות וארגון המרחב אשר הביאה להקמתן של הערים החדשות הושפעה לא רק משיקולים מקצועיים אלא גם מלחצים חברתיים, תרבותיים וכלכליים של סוכני עיצוב ויישום המדיניות במרחב.

כלומר, כישלונה ההיסטורי של העיר החדשה -קריית שמונה לא נבע רק מהאופן בו תרגמו ויישמו המודלים התכנוניים, אשר יישומם התאפיין בסתירה מהמקור. כישלונה נבע במידה רבה גם מהמדיניות התכנונית-התיישבותית עצמה, מדיניות אשר שמה את כל מבטחה במומחים ובעלי מקצוע אשר מכתיבים מלמעלה תכניות מפורטות תוך משנה חשיבות לשחקני המדיניות, ההיררכיה ולחלוקת הכוח בין השותפים השונים. סביר להניח שהמתכננים הישראלים, בראשות אריה שרון, לא התכוונו לגבש תכנון אשר יוביל להקמת עיר נכשלת. אולם, הכרעותיהם התכנוניות – לטובת פיזור מרבי ולא הדרגתי- תוך התעלמות מההיסטוריה, מתשוקותיהם ומהרגליהם של התושבים, תרם להקמתו של מרכז עירוני אשר היה חסר סיכוי מלכתחילה.  שישים ושש שנים לאחר הקמתה עדיין מתמודדת העיר קריית שמונה עם אותן סוגיות אשר פקדו אותה מיום הקמתה. גם היום מרבית המחקרים ותוכניות האב השונות שגובשו לעיר בשנים האחרונות קובעים כי אסטרטגיית הפיתוח העתידית שלה צריכה להתבסס על היתרון היחסי הבולט שלה והוא- היותה העיר היחידה באזורה. אולם, במצבה כיום ולאור המגמות השליליות שפקדו אותה לאורך השנים, ה"עירוניות" של קריית שמונה לא מהווה יתרון אלא נקודת תורפה. זוהי עירוניות חלקית, לא ממומשת, אשר בנקודת החלשות יותר, אף מתפוררת ונחלשת.

כיום הולכת ומתחזקת ההבנה בקרב מנהיגות האזור כי חיזוק התיישבות העירונית במרחב הוא אינטרס אזורי. מובילי שיח זה הם בני הדור השלישי של המרחב, אשר בחרו להניח את משקעי העבר ולפעול יחדיו לקידום המרחב ולצמצום הפערים ההולכים והגדלים בין המרכז לפריפריה כיום. כבן הדור השלישי למייסדי העיר, אשר בחר לחזור להתגורר בעיר על אף הקשיים הקיימים, אני מאמין כי בכוחם של הצעירים להביא למימוש חזונם המקורי של אנשי אגף התכנון הממשלתי ולביסוס מעמדה המקורי של קריית שמונה כמרחב עירוני מרכזי תוסס ומגוון המשרת את כלל קהילות האזור ותורם להתפתחות הכלכלית והחברתית התקינה של מרחב אצבע הגליל.

 

**מחקר זה נכתב במסגרת סמינריון בקורס- מדיניות מרחבית ופוליטיקה עירונית בהנחיית ד"ר רוית חננאל, החוג למדיניות ציבורית, באוניבריסטת תל אביב

  1. שליו דוד, קרית שמונה- עיר העתיד של הגליל, דבר, 16 באוגוסט 1956.
  2. טרואן, אילן, (2013), עיצוב ההתיישבות הציונית דמיון ותכנון במבחן המציאות, מכון בן גוריון, אוניברסיטת בן גוריון בנגב.עמ' 188). על גבי תרשמי הבנייה והתכנון נראתה העיירה אסתטית ואטרקטיבית אולם המציאות הייתה שונה. בעשורים הראשונים רווחה בעיר הרגשת הבידוד וההזנחה ותושבי המקום, אשר סבלו מבעיות פרנסה, היו תלויים בחסדי הממשלה וההסתדרות, ביזמותיהן ובהשקעותיהן. כתוצאה מכך התעצמה תופעת ההגירה השלילית מהעיר ותחלופת התושבים בשנים הראשונות הייתה עצומה.[1. לפי הערכות עברו דרכה במרוצת עשרים וחמש השנים הראשונות לקיומה שביעים וחמישה אלף נפשות, כאשר בשנת 1964 מנתה העיר כחמישה עשר אלף תושבים בלבד.
  3. סופרנו בטבריה, 'קרית יוסף" – מרכז החולה (אזור אזור וענייניו)', דבר, 16 בספטמבר 1949.
  4.  קיפניס ברוך, (1974), מערכת קשרי הגומלין בין העיר החדשה ואזורה כבסיס להתפתחות עירונית בהדגמה: קרית-שמונה, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים.
  5. שרון סמדר, (2006), "המתכננים, המדינה ועיצוב המרחב הלאומי בראשית שנות החמישים", תיאוריה וביקורת, 29, 31-57
  6. לבנברג עליזה, (1964), פרקי קריית שמונה, הוצאת שוקן, ירושלים ותל-אביב.
  7. שרון, 2006:39
  8. גולדשטיין אמיר (2014), "איש השומר ומעברת חלסה", טרם פורסם.