עם הקושי לקנות דירה בישראל, התארכות תקופת הרווקות והחיים בשכירות, ייתכן כי למעלה מעשור נחיה כצעירים בעיר בעלי יכולת הצבעה מחד אך תחושת תלישות מאידך. מדוע צעירים לא מצביעים בבחירות המקומיות? ראיון עם מאיה כץ, צעירה שרצה לראשת העיר הרצליה

הבחירות המקומיות הצפויות להתקיים בסוף החודש גרמו לי לתהות על הזיקה שלי למקום שבו אני חיה. במשך עשור חייתי ועבדתי בתל אביב. בשלוש שנים האחרונות אני חיה ברמת גן, אך  ליבי, חבריי וסביבת הבילוי שלי בתל אביב. ראיון עם מאיה כץ, המתמודדת לראשת עיריית הרצליה, עימת אותי עם העובדה שלמרות שאני חיה בשכירות ולא מרגישה מחוברת לפוליטיקה המקומית של רמת גן, אני 'בת המקום' ומתוך כך חובה עלי להצביע, ולהשפיע בסוגיות שמכריעות את חיי היומיום שלי בעיר.

מאיה כץ היא צעירה (32) מרשימה ביותר המתמודדת לראשת עיריית הרצליה. בגיל 21 נכנסה למועצת העיר בראש רשימת הצעירים ומאז היא בעירייה צוברת כוח וניסיון. בקדנציה האחרונה שימשה כסגנית וכממלאת מקום ראש העיר. היא מחזיקה בתיק התחבורה, בתיק הדיור בר השגה ובתיק הצעירים. פגשנו את כץ בכדי לראיין אותה לפודקסט הבא שלנו בנושא דיור בר השגה, לקראת סוף השיחה היא שאלה אם אפשר להציע לנו נושא לפודקסט חדש – "אולי תדברו על התפתחות הצעירים בעשור האחרון בשלטון המקומי", זה נושא קריטי הסבירה, "אנשים לא מבינים את החשיבות של הצעירים בשלטון המקומי וכוונתי גם לנבחרי הציבור וגם לבוחרים, התושבים הצעירים שרבים מהם לא הולכים להצביע."

מהפכת הצעירים בשלטון המקומי

כץ רצה לראשונה למועצת העיר בשנת 2008 "כשהתחלנו היו ניצנים של חבר'ה צעירים שבכלל לא הבינו את הכוח הזה של להיות נבחרי ציבור. מאז ועד היום יש עלייה דמרטית מאד בצעירים שמגלים מעורבות ורוצים להיכנס לתהליכי קבלת ההחלטות." היום ניתן למצוא ברשויות מקומיות רבות צעירים (30-40) המתמודדים על ראשת העיר (ביניהן: חולון, ירוחם, קרית טבעון ונצרת).1 אך כץ מעלה את הקשיים הרבים של מתמודדים צעירים: "יש לזה הרבה מורכבויות. נתחיל מהמורכבות של היכולת לגייס תקציבים לקמפיין שזה מאד קשה. אח"כ נוסיף לזה שהשיח הציבורי מעודד צעירים ובו זמנית לא מעודד אותם". ההנחה הי שאם אתה צעיר אתה חסר ניסיון אך לדבריה ישנם תחומים שבהם זה מוטל בספק.

השיח נגד צעירים לא נובע מהרצון של בעלי הכוח לשמור על העמדות שלהם?

כץ: "גם, גם. אני יכולה להגיד לך שאנחנו איזשהי חבורה שגדלה ביחד משנת 2008, בכל מיני רשויות, עופר ברקוביץ' בירושלים, שחר רובין בנס ציונה, אסף זמיר בתל אביב. עברנו בערך אותה דרך. אז היינו כמה בודדים שאמרנו 'אוקי יש פה בעיה מובנת בכלל בפוליטיקה הישראלית, וברשויות המקומיות לא סופרים את החבר'ה הצעירים בכלל, לא מכלילים אותם  בתהליכי קבלת החלטות שבאים לידי ביטוי בספרי התקציב." הבעיה המרכזית היא שאין מי שיחשוב ויקדם את הצרכים של הצעירים וייצג את קולם. היא נותנת דוגמא מוצלחת לשינוי שהפך היום לנורמה בכלל הרשויות המקומיות וזה 'מרכזי הצעירים'. יוזמה שהחלה בבאר שבע על ידי רוביק דנילוביץ שהיה אז סגן ראש עיריית באר שבע ועמד בראש רשימת הצעירים והיום מכהן כראש העיר. מאז עברה החלטת ממשלה בנושא ו"היום את לא תראי רשות בלי מרכז צעירים. אז יש פה תהליך מאד יפה שנבנה", מסכמת כץ.

"להיות צעיר בראשת המקומית זה ערך מוסף, כי אתה מצליח להבין חתך אוכלוסייה מסוימת שבגיל מסוים אתה כבר פחות מצליח להבין את הקשיים שלו ואת היומיום שלו. ומצד שני אתה מספיק פתוח כדי לדעת לטפל גם בכלל האוכלוסייה." היא נותנת כדוגמא פרויקט שקידמה לאוכלוסיה של ערירים  המשלב בין טכנולוגיה מתקדמת, רווחה ובריאות. "יש סנסורים מדהימים שאת יכולה לשים בבתים של אנשים, ללא מצלמות וזה מודד את כל המדדים של הגוף ודפוסי התנהגות. למשל  זה לומד את חום הגוף ואם חלילה חום הגוף שלך עולה הסנסור שולח הודעה לגוף כמו מד"א או נטלי וגם לעיריית הרצליה, יש לכך חשיבות כי מדובר באנשים ערירים. זה לומד הרגלים, למשל שאדם רגיל להתעורר בחמש בבוקר, במקרה ששבו הוא לא יתעורר עד שבע המערכת  תשלח הודעה, כי זה אומר שאולי קרה משהו. בסוף זה לקחת את הפן הטכנולוגי שאוכלוסייה מסוימת יותר מכירה ויותר שולטת וחשופה אליו ולחבר אותו לאנשים שזקוקים לזה." הפרויקט לאכזבתה נפל משיקולי תקציב וזהו פספוס גדול של עיריית הרצליה, לדבריה.

צעיר ברשות המקומית זה ערך מוסף כי אתה יכול להבין את הצרכים היומיומיים של אוכלוסייה רחבה, צעירים, הורים ויחד עם זה פתוח מספיק בשביל לחשוב על כלל האוכלוסייה (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני9

צעיר ברשות המקומית זה ערך מוסף כי אתה יכול להבין את הצרכים היומיומיים של אוכלוסייה רחבה, צעירים, הורים ויחד עם זה פתוח מספיק בשביל לחשוב על כלל האוכלוסייה (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

צעירים לא מצביעים- אדישות או תחושת זמניות?

נושא הצעירים בעיר בוער בעיניה בשל חוסר מעורבותם והעובדה שצעירים רבים אינם הולכים להצביע. "אני חושבת שצריך להאיר את זה פעם אחת כדי להעיר את האדישות של צעירים כדי להסביר להם מה קורה כשהם כן הולכים להצביע וזה חשוב. כי יש זרמים שהולכים להצביע בהמוניהם ואז אח"כ כולם מתפלאים למה צריך להיאבק על כל מיני דברים. כי בסוף כשיש לך מועצת עיר שמורכבת מאיקס אנשים מגיל מסוים, איקס אנשים מזרם מסוים, הם דוחפים את האינטרסים של עצמם כי לשם כך הם נבחרו".

בעיני כץ הבעיה היא שצעירים מפתחים אדישות כלפי המושג הזה שנקרא בחירות מקומיות, אך העלתי בפניה סברה אחרת והיא שצעירים רבים, בעיקר אם הם ללא ילדים ושוכרים דירה, אינם מרגישים את החשיבות של השלטון המקומי בחיי היומיום שלהם, יש להם מעט אינטראקציה עם הרשות והם חשים זמניים במקום.

כץ במאבק שלה על יצירת דיור בר השגה ופרויקטים נוספים בהרצליה משתמשת הרבה במונח "בני המקום" כמי שיש לתת להם עדיפות. אך מי הוא 'בן המקום'?  "כמה זמן את גרה ברמת גן?" שאלה אותי,  "שלוש שנים, אז את בת המקום. ההגדרה היא משלוש ואילך. את לא אורח פורח, באת לשנה והלכת. שלוש שנים זה כבר דייר קבע בעיר."

כץ גרמה לי להבין שאני 'בת המקום', שלוש שנים זה לא עובר אורח זה מספיק זמן בשביל להתערב בהכרעות העירוניות. רמת גן (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

גם שוכרי דירות שחיים שלוש שנים בעיר הם 'בני המקום' ולא עוברי אורח ועליהם להתערב בהכרעות העירוניות. רמת גן (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

עם הקושי לקנות דירה בישראל, התארכות תקופת הרווקות והחיים בשכירות, ייתכן כי למעלה מעשור נחייה כצעירים בעיר בעלי יכולת הצבעה מחד אך תחושת תלישות מאידך. זה מעורר שאלות על הפוליטיקה והשלטון המקומי. שבן זוהי  זירת המשילות שההשפעה שלה על חיינו היא המיידית ביותר- על חיי היומיום, השירותים הבסיסים שאנו מקבלים (תברואה, ניקיון, תחבורה, חניה, תאורה, הנראות של המרחב ציבורי) ושירותים מורכבים יותר כגון חינוך ותעסוקה. חלוקת משאבים בין מגזרים, אזורים בעיר וחתכי אוכלוסייה שונים, כמו גם הערכים שהרשות העירונית מקדמת והמידע שהיא מחזיקה עלינו התושבים, ישפיעו עלינו בדרכים ישירות ועקיפות. עם זאת, אחוזי ההצבעה לשלטון המקומי בבחירות האחרונות (2013) ובעיקר בערים, היו נמוכים.2

"בסוף השאלה היא איזה מקבל החלטות את רוצה לראות איפה, מי הם מקבלי ההחלטות? מי הם האנשים שקמים בבוקר ואיך הראש שלהם עובד, מה הם מקדמים ומה האג'נדה שלהם?". כץ נותנת דוגמא לקשר הישיר בין הכוח במועצת העיר ליכולת לקדם החלטות ואג'נדות. כשנכנסה למועצת העיר ניסתה לקדם החלטה להקמת דיור בר השגה לצעירים שאינם סטודנטים. "הייתי מנדט אחד והצלחתי להעביר אותה [את ההחלטה] ושמונה חודשים אחר כך היא בוטלה. עכשיו למה? כי מישהו לא הצליח להבין בכלל את המהות של ההחלטה, שזה בסדר שיש מעונות סטודנטים במרכז הבינתחומי  אבל יש לך גם בני מקום שהם גם סטודנטים וגם צעירים וזה לא או או, זה גם וגם. אם היה לי באותו זמן יותר כוח במועצה, ההחלטה הזו לא הייתה מתבטלת והיום כבר היית יכולה לעבור ברחוב סוקולוב ולראות לא פרויקט אחד אלא עשרה פרויקטים כאלה."

  1. ראה כתבה בדה מרקר
  2. לפי דוח מבקר המדינה, בשמונה ערים (קריית ים, בת ים, תל אביב-יפו, חיפה, חולון, קריית מוצקין, ירושלים ונתניה) נרשם שיעור הצבעה קטן מ-40%. מתוך "ההעירכות לבחירות ברשויות המקומיות וניהולן", דוח שנתי 65ג, התשע"ה-2015