הג'נטריפיקציה בווליאמסבורג ניו יורק עובדת לפי הספר, ראשית נכנסו צעירים מהמעמד הבינוני שחיפשו דיור זול יותר ממנהטן, בהמשך נדחקה התעשייה, עובדי מעמד הפועלים ואוכלסיות של צבע. והיום דוחק ההון גם את מעמד הביניים. האם עיריית ניו יורק יכלה לעשות משהו כדי למנוע זאת והאם היא בכלל צריכה?

הסיפור של שכונת וויליאמסבורג בניו יורק, הוא סיפור מוכר. שכונת עוני ופשע שהפכה לאזור אטרקטיבי שמושך אליו צעירים חדשים כתוצאה ממספר סיבות, מחירי הנדל"ן הנמוכים, מיקום השכונה, הגישה למנהטן, התחבורה הציבורית, נוף הנהר שפונה ל- East river, ההיסטוריה המעניינת והארכיטקטורה התעשייתית. המחירים הנמוכים בוויליאמסבורג נוצלו על ידי קהילת האמנות ופינתה את מקומה לגל של "היפסטרים" ששטף את הרחובות. חנויות החלו להיפתח באזור והציעו מוצרים יקרים יותר ממה שהיה לפניכן.1

אט אט השכונה המשיכה להתפתח והביאה עמה תיירים ואנשים מבחוץ. מה שנראה אבסורדי לפני שלושים שנים שכן הייתה ידועה שכשכונת עוני ופשע. האזור עבר שינוי דרסטי כאשר ההגירה של הצעירים ממעמד הביניים הביאה לפתיחה של גלריות, מסעדות וחנויות בשכונה, דבר שהביא להגדלת ערך הנדל"ן באזור ובמקביל לסגירה של חנויות מקומיות לטובת תאגידים שהיה ביכולתם לעמוד בדמי השכירות הגבוהים, בניגוד למקומיים.2 הסוף של התהליך ידוע מראש. רשימה זו מבקשת להתרכז במורכבות של תהליכי ג'נטריפיקציה, על הטוב והרע שבהם, ולשאול האם ניתן לצפות אותם? ואם כן, כיצד לפעול.

שכונת ווליאמסבורג עברה שינוי דרסטי כאשר ההגירה של הצעירים ממעמד הביניים הביאה לפתיחה של גלריות, מסעדות וחנויות בשכונה, דבר שהביא להגדלת ערך הנדל"ן  (Rasmus Zwickson, Flickr.com)

ההיסטוריה של השכונה

וויליאמסבורג  הינה שכונה  בצפון ברוקלין בעיר ניו יורק.  העיר נוסדה בשנת 1699 והיוותה בירת מושבה של וירג'יניה אשר נקראה על שם המלך המלכותי של אנגליה, ויליאם השלישי. וויליאמסבורג היא אחת מהערים המתוכננות הראשונות של אמריקה ונחשבה לעיר חדשה ומסודרת שנועדה להיות בירתה של המושבה הבריטית הגדולה והמאוכלסת ביותר באמריקה. כמו כן, העיר הצעירה גדלה במהירות לתוך מרכז החיים הפוליטיים, הדתיים, הכלכליים והחברתיים של וירג'יניה. אולם, בשנת 1780 מעמדה של וויליאמסבורג כעיר בירה הועבר לריצ'מונד מה שפגע בהון של העיר והחזיר אותה לעיר קולג' שקטה ולמושב כפרי.3

במשך השנים מיקומה של וויליאמסבורג על הנהר המזרחי הפך אותה למרכז הובלה גדול אשר הביא להתרחבות של מפעלים רבים כגון בתי זיקוק, מבשלות, הלבשה ועוד. כתוצאה מהצמיחה הרחבה של העיר בשנת 1855 וויליאמסבורג סופחה רשמית לעיר ברוקלין והפכה למחוז המזרחי של העיר. בשנת 1903 עם בניית גשר וויליאמסבורג, החוצה את הנהר המזרחי ומחבר בין האזור הדרום מזרחי של רובע מנהטן לשכונה, הביא לחצייה של אלפי מהגרים משכונות עוני על מנת למצוא עבודה. העולים החלו להגיע לשכונה בתחילת המאה ה-20 מה שהביא לגידול מהיר של השכונה והפך אותה במהלך השנים 1900-1920 לשכונה המאוכלסת ביותר בארה"ב. אולם, בשנות ה-70 וה-80, הירידה של התעשייה יחד עם גידול האוכלוסייה הביאו לעוני ולעלייה ניכרת באבטלה, פשע ושימוש בסמים בעיר. יתרה מכן, באותה תקופה וויליאמסבורג הייתה ידועה בפשעים שהביאו לפחד אצל התושבים וסכנה לצאת לרחובות. כתוצאה מכך, מחירי הנדל"ן בשכונה היו נמוכים מאוד, מה שתרם רבות לתחילתו של תהליך הג'נטריפיקציה.

מבחינת דמוגרפיה, וויליאמסבורג הייתה בעבר ביתם של אוכלוסייה דומיניקנית ופורטוריקנית גדולה, כשהגיעו המהגרים לשכונה הם מצאו דרכים קלות להשיג משרות מכיוון שהיו מפעלים רבים בסביבה, כמו מפעל הדומינו לסוכר והזיקוק. בנוסף, יהודים חסידים רבים עברו לגור בוויליאמסבורג לראשונה בשנים שקדמו למלחמת העולם השנייה, יחד עם יהודים רבים דתיים ולא דתיים שביקשו להימלט מתנאי המחיה הקשים בלואר איסד סייד במנהטן. לאחר מלחמת העולם השנייה השכונה קיבלה ריכוז גדול של ניצולי שואה שרבים מהיו היו יהודים. 4

השפעות תהליך הג'נטריפיקציה בווילאמסבורג

המושג ג'נטריפיקציה טומן בתוכו הקשרים בעיקר שליליים כגון דחיקת החברה המוחלשת לשוליים, עליית מחירי הנדל"ן וכדומה. אך תהליך זה הביא עמו  גם השפעות חיוביות. כך למשל, המגזר התעשייתי בשכונה ממשיך להשתנות ומתאים את עצמו לשינויים רחבים בכלכלת ניו יורק. השכונה חווה התעוררות מדהימה מאז 1970 כתוצאה מנאמנותם של יצרנים שהתיישבו בשכונה ושיחקו תפקיד חשוב. היצרנים הגיעו בתקופה בה המסחר היה מוזנח ומספר קטן של עסקים המשיכו לפעול בזמנים הקשים. הם הבינו כי זהו מקום טוב לעשות עסקים, מה שהפך אותו לאזור מסחרי תוסס ומושך למגורים. ההתחדשות העירונית החלה כאשר העסקים נפתחו על מנת לשרת את פועלי התעשייה בהפסקות הצהריים ולאחר העבודה.5

מעבר לכך, האותנטיות התעשייתית הביאה למספר יצרנים מהעבר לחזור לשכונה ולהחזיר את העסקים שלהם. היצרנים הללו הם חלק ממה שהפך את וויליאמסבורג להפוך לאזור מושך בשל אופיו היצירתי, האקלקטי והעירוני של השכונה. הג'נטריפיקציה הפכה את וויליאמסבורג לאזור מתפתח ובנוסף הפחיתה את הפשיעה בצורה משמעותית- הסטטיסטיקה מראה כי מאז שנת 2001 שיעור מקרי השוד ירדו ב-50.1% ושיעורי מקרי הפריצה ב-30.2%.

נוסף על כך, זרם אוכלוסיות חדשות יצר הזדמנויות עסקיות עבור יצרנים חדשים. הביקוש למוצרי מזון מתקדמים, ריהוט, אופנה ועוד הביא לביקוש כוח עבודה חדש לשכונה (Curran, 2010).  כך למשל, אם בשנת 1903 כאשר גשר וויליאמסבורג הושלם, נמלטו יהודי מזרח אירופה מגבולות ה-Lower East Side לבתים ולמשרות בוויליאמסבורג ואפיינו את השכונה כאזור של מעמד הפועלים. בהמשך, בשנות התשעים, עם תחילתו של תהליך הג'נטריפיקציה השכונה שוב מקבלת תושבים מה-Lower East Side, אלא שהפעם אלה היו קהילה של אמנים צעירים, היפסטרים, אנשי מקצוע וסטודנטים אשר אפיינו את וויליאמסבורג כפי שאנו מכירים כיום, בעלת תרבות מגוונת, מסעדות, חיי לילה, דירות מודרניות דמוי לופט ונופים מרהיבים של מנהטן.

מעבר לכך, האותנטיות התעשייתית הביאה למספר יצרנים מהעבר לחזור לשכונה ולהחזיר את העסקים שלהם. היצרנים הללו הם חלק ממה שהפך את וויליאמסבורג להפוך לאזור מושך בשל אופיו היצירתי (ׂKevin OMara Flickrׂ.com)

הנפגעים מתהליך הג'נטריפיקציה

ההשפעות השליליות של תהליך הג'נטריפיקציה בוויליאמסבורג  אינו שונה ממקומות אחרים, בבסיסו עליית מחירי הנדל"ן שמובילה לדחיקת אוכלוסיות מקומיות וותיקות. אך לא רק תושבים וקהילות גם עסקים, בעלי עסקים ותחומים שלמים שהיו חלק מהמקום נאצלים לפנות את מקומם.

סגירתו של  מפעל "דומינו סוכר"– אשר הוקם בשנת 1856 ומשך אל האזור עולים רבים שחיפשו עבודה. המפעל לאורך שנות פעילותו העסיק כ-4,000 עובדים. בשנת 1883, המפעל מכר כמיליוני קילוגרמים של סוכר ליום, פיתח את השכונה והוביל לפתיחתם של מפעלים נוספים באזור. בשנת 2004, כתוצאה מהעלייה במחירי הנדל"ן המפעל נרכש על ידי מתווכים במטרה להפוך את המפעלים התעשייתיים לבנייני דירות יוקרה ודומינו סוכר סיים את דרכו בשנות ה-90 והיה לאחרון המפעלים שנסגר, דבר זה הוביל לעלייה חדשה באבטלה בוויליאמסבורג כאשר 4000 איש איבדו את מקום עבודתם.

דחיקת הקהילה הפורטוריקנית– מאז 1920 האזור הפך לביתה של קהילה פורטוריקנית גדולה שמצאה בשכונה מקום מגורים נוח הקרוב לעבודה במפעלים רבים. הקהילה הביאה עמה סמלים תרבותיים רבים ופתחה מסעדות פורטוריקניות, חנויות ודגלים אשר התנופפו ברחובות. אולם, בתחילת שנות ה-2000 הקהילה האמנותית יצרה, על חשבון התרבות הפורטוריקנית, תרבות חדשה באזור. האנשים ניצלו את המחירים הזולים ואת הקרבה למנהטן והחלו לנוע פנימה לרחובות וויליאמסבורג. עד מהרה, חנויות של אמנים נפתחו, מסעדות וסופרמרקטים בתקציבים נמוכים המתאימים לאמנים. דבר זה הביא למבנה חברתי וכלכלי חדש באזור וגרם לכך שהקהילה הפורטוריקנית, שלא יכלה לעמוד במחירי הנדל"ן להיעלם בסופו של דבר.6

מגורים במקום תעשייה, דחיקת השימושים התעשייתיים מהעיר-  תהליך הג'נטריפיקציה הוביל מעבר לדחיקת השימושים התעשייתיים, לדחיקה של מעט עבודת  הצווארון הכחול שעוד נותרה בעיר. 55.9% משטח וויליאמסבורג היה מיועד לשימוש תעשייתי לעומת 14.9% מקרקעות בברוקלין. הג'נטריפיקציה בעיר הובילה למאבק על השימוש בקרקע ככל שעוד ועוד תושבים חיפשו דירות תוך עימות עם בעלי העסקים על רעש, תנועה ומקומות חנייה. בעקבות כך, וויליאמסבורג חוותה ירידה משמעותית בתעשיות הייצור בקצב מהיר יותר מהעיר כולה. אם ווליאמסבורג שהייתה מעוז התעשייה בעיר ניו יורק מאבדת את מרבית שטחי התעשייה שלה יש לכך השפעה ישירה על אלפי עובדי צווארון כחול שמחפשים להתפרנס .

הביקוש למרחבי הלופט התעשייתיים בוויליאמסבורג הוביל להמרה של מרחבים תעשייתים למגורים. בניינים תעשייתיים הוחלפו לבנייני דירות כאשר נוספו להם קומות. התקופה שבין 1998 עד 2002 הייתה האינטנסיבית ביותר והובילה לסגירת עסקים של תעשיית הבגדים ויצרני מזון. הם לא יכלו לעמוד עוד במחירי הנדל"ן. סיבה נוספת לכך הייתה שבעלי הדירות שילמו לבעל העסק לעזוב את הדירה על מנת להסב את הבניין למגורים. סגירת המפעלים מוביל בסופו של דבר גם לדחיקתם של העובדים שמאבדים את פרנסתם ולא יכולים גם הם לעמוד בעליית המחירים. וכך משתנה בשכונה כליל הצביון המעמדי, קהילתי, חברתי.7

מפעל דומינו סוכר שהעסיק 4000 איש לאורך השנים נרכש על ידי מתווכים במטרה להפוך לבנייני דירות יוקרה והיה לאחרון המפעלים שנסגר (צילום: angela n. Domino suger factory Flickr.com)

חלקה של עיריית ניו יורק בתהליך הג'נטריפיקציה

תהליך הג'נטריפיקציה בוויליאמסבורג  התחיל  מלמטה באפן אורגני בעקבות כניסתם של צעירים, אמנים והיפסטרים שחיפשו מגורים זולים בקרבת מנהטן. אך מה היה חלקה של עיריית ניו יורק בכך?

וויליאמסבורג אשר הייתה בעבר עיר תעשייתית ששימשה בית לעולים ותושבים בעלי הכנסה נמוכה, עברה ייעוד מחדש בשנת 2005. העירייה אישרה תוכנית הסבה של 175 רחובות בוויליאמסבורג וגריינפוינט, מתעשייה למגורים יוקרתיים בני 40 קומות, חנויות ואזורי בילוי מטופחים.  העירייה חייבה יזמים לגובה המקסימלי כדי לשמור על לפחות 20 % מהיחידות כיחידות של דיור בר השגה לתושבים בעלי הכנסה נמוכה ובינונית. עם זאת, על הסף שמגדיר הכנסה "נמוכה" ו"בנונית "בניו יורק, היו מחלוקות ורבים הגדירו את הסף כגבוהה מדי. בשנת 2005 הוגדרה הכנסה נמוכה עד 50,250 דולר לשנה למשפחה בת ארבע נפשות, וההכנסה הבינונית הוגדרה כבין 50,250 – 78,000 דולר. עם זאת, ההכנסות לא עלו בהתאם לקצב העלייה בשכר הדירה הממוצע בוויליאמסבורג, שעלתה בשיעור של 78.7% בין 1990 ל -2014 .

הנתונים אודות  השכונה מחזקים את הטענה לדחיקת אוכלוסיות. בין השנים 2000-2015 נרשם בוויליאמסבורג הגידול גבוה ביותר באחוזים של דיירים בטווח הכנסה הגבוה ביותר (מרוויחים 75,000 $ ומעלה בשנה).  לצד זה נרשמה ירידה דו ספרתית בשיעור התושבים ההיספניים ועלייה משמעותית בשיעור התושבים הלבנים  אם כך, הייעוד מחדש של וויליאמסבורג יצר שוק דיור שבסופו של דבר מתאים לבעלי הון על חשבון התושבים הקיימים  ותרם לתהליך להג'נטיפיקציה. 8

בראייה לאחור, בשכונת וויליאמסבורג התקיימו כלל האלמנטים שמנבאים על בואה של הג'נטריפיקציה: מחירי נדל"ן נמוכים, קרבה ל-EAST RIVER עם נוף עוצר נשימה לעיר הגדולה והנחשקת בעולם – מנהטן. אך מעל הכל, גישה ישירה בפחות מחצי שעה למנהטן. כלומר, במידה ומתכנני הערים ואנשי העירייה היו מבינים מראש את ההשלכות של ייעוד מחדש של וויליאמסבורג, והיו מייעדים את הקרקע בצורה יותר צודקת ושוויונית באמצעות יעוד הכולל הגדלת היצע של  הדיור הבר השגה, ועל ידי תמחור נכון של יחידות חדשות כדי לענות על צרכי התושבים המוחלשים היה ניתן למזער את ההשפעות השליליות והדחיקה של התושבים הוותיקים. לפיכך, התשובה לשאלה האם עיריית ניו-יורק יכלה לצפות מראש את תהליך הג'נטריפיקציה ובכך להיערך בהתאם, היא כן. אפשר היה לזהות את התהליך וההשפעות מבעוד מועד ולמזער את ההשפעות השליליות. אך האם היה לרשות העירונית אינטרס לדחוק את האוכלוסייה מהמעמד הנמוך לטובת כניסה של הון, עסקים ואוכלוסייה ממעמד גבוהה? האם היא הבינה שיכולה למנוע את זה אך בחרה שלא?

 

  1. Curran, W. (2007). ‘From the Frying Pan to the Oven’: Gentrification and the Experience of Industrial Displacement in Williamsburg, Brooklyn. Routledge Taylor& Francis Group. Urban Studies, Vol. 44, No. 8, 1427– 1440, July 2007.
  2. The Faces of Gentrification (2019). Gentrification in Williamsburg, Brooklyn. Law Enforcement.
  3. Williamsburg (n.d). City Of Williamsburg- Virginia`s Colonial Capital. Brief History.
  4. Rosenberg (2018). Williamsburg. Gentrufucation in NYC | Rosenberg 2018.
  5. Curran, W. (2010). In Defense of Old Industrial Spaces: Manufacturing, Creativity and Innovation in Williamsburg,Brooklyn. International Journal of Urban and Regional Research.
  6. The Faces of Gentrification (2019). Gentrification in Williamsburg, Brooklyn. Law Enforcement.
  7. Curran, W. (2007). ‘From the Frying Pan to the Oven’: Gentrification and the Experience of Industrial Displacement in Williamsburg, Brooklyn. Routledge Taylor& Francis Group. Urban Studies, Vol. 44, No. 8, 1427– 1440, July 2007.
  8. Pohorelsky, J (2019). Gentrification Without Displacement? A Cautionary Tale from Brooklyn to Detroit. KENNEDY SCHOOL REVIEW.