מה קורה לרעיונות אוטופיים כאשר הם משועתקים למקום אחר? ביקור בשכונת ג'רדין אמריקה, סאן פאולו.

מבט מלמעלה על העיר סאן פאולו, צילום: לורנס וייל/Lawrence Vale

מבט מלמעלה על העיר סאן פאולו, צילום: לורנס וייל/Lawrence Vale

רחוב מטופח. גדר חיה גזומה בדיוק גיאומטרי מוקפד. הרווחה ניכרת בכל. נקי ושקט ברחובות שכונת ג'רדין אמריקה (Jardim América) בעיר סאן פאולו, בירת ברזיל. גדרות גבוהים מכסים על צנעת הפרט של הדיירים, אך לא על שלנו, המשוטטים ברחוב. אנו נמצאים במעקב הדוק דרך המצלמות הרבות המפוזרות על הגדרות, וגם דרך מבטו של זה היושב מעבר לחלון הכהה מאחורי החומה. חלון דרכו הוא צופה בנו ואנו לא רואים אותו, אנו יודעים שהוא שם. הוא לא יחיד. מספר מטרים אחריו אנו יודעים כי דמות נוספת צופה בנו דרך מסגרת זכוכית שחורה אחרת, רחבה יותר. אנו משוטטים ברחובות השכונה ומבקשים להיכנס לאחד מן הרחובות ללא מוצא. בתחילת הרחוב עומד שומר הבודק את כניסת המכוניות והמשוטטים לרחוב. אנחנו עוברים את המחסום אחרי החלפה של מספר מילים בפורטוגזית.

עוד שכונה של המעמד העליון בסאן פאולו, אשר דייריה נוטים להסתגר מאחורי מעטפות כבדות של בקרה. הקיטוב המעמדי ניכר בכל פינה בעיר, שכונות של פבלות לצד שכונות למעמד הביניים והגבוה בעיר. בסאן פאולו המונה למעלה מ-10 מליון תושבים, המגדלים הגבוהים משמשים כמשטחי נחיתה למסוקים הפרטיים של עשירי העיר. מחזה פוטוריסטי, דוחה ומרהיב בו זמנית.

במבט ראשון שכונת המגורים ג'רדין אמריקה (Jardim América) אינה ייחודית. עוד שכונה מסתגרת של המעמד הגבוה המאופיינת ב"ארכיטקטורה של פחד". היוצא דופן בשכונה הוא שורשיה הרעיוניים. ג'רדין אמריקה נבנתה על בסיס העקרונות של העיר הגנים. לא זו בלבד, היא תוכננה ועוצבה על ידי האדריכלים ריימונד אנווין ובארי פרקר (Barry Parker and Raymond Unwin) שתכננו את עיר הגנים הראשונה בעולם, לטצ'וורט (Letchworth) באנגליה. השניים חיו בעיר סאן פאולו בין השנים 1917-1919 ועבדו עבור חברה פרטית בעיר בשם העיר קומפהנייה (Companhia City).

עיר הגנים כזכור היא מודל חברתי מרחבי שגובש על ידי אבנעזר האוורד בתחילת המאה ה-20. בספרו "ערי הגנים של מחר" ביקש להציע מודל אחר לפיתוח סביבות עירוניות ולבטל את הדיכוטומיה בין חקלאות לתעשייה, בין הספר לעיר. המודל היה מושתת על תפיסה סוציאליסטית הכוללת בעלות קואופרטיבית על הקרקע ותפיסה תכנונית צנטרית, של מרכז מובהק סביבו טבעות שימושים שונות. ב-1899 הקים אבנעזר את האגוד של עיר הגנים (Garden City Association) וב-1902 את החברה לקידום מעשי של רעיון עיר הגנים (Garden city Pioneer company). ב-1903 החל תכנון העיר לטצ'וורט (Letchworth)  על ידי אנווין פארקר ששמרו על עקרונות התכנון של עיר הגנים והתאימו אותה למציאות בשטח. המודל החדשני דאז הביא בעיקר אוכלוסייה של אידיאליסטיים לגור בעיר לטצ'וורט, והצמיחה הדמוגרפית של העיר התרחשה בעיקר לאחר מלחמת העולם השנייה. קצת יותר מעשור אחר כך תכננו אנווין ופארקר את שכונת ג'רדין אמריקה שמאז הקמתה התרוקנה מהרעיונות החברתיים ומבטאת חלק מהרעיונות התכנוניים פיזיים של אבנעזר.

מודל עיר הגנים, שהשפיע על ערים רבות בעולם, עבר התאמה משמעותית בכל פעם ש"היגר" למדינה אחרת. המקרה של השכונה בסאן פאולו הוא מקרה נוסף, אם כי קיצוני בהתרחקות הרעיונית שלו ממודל המקור. מה המשמעות של כל זה? האם רעיונות אוטופיים, הוליסטיים, דינם תמיד "להתפרק" במפגש עם המציאות? האם יש להימנע מגיבוש רעיונות מסוג זה? אין ספק ששעתוק ופרשנות של רעיונות אוטופיים "מפרק" אותם מבפנים ולעיתים אף מרוקן אותם מכל משמעות, כמו במקרה להלן. אולם חשוב להבחין בין ההבניה של האוטופי למימושו. חשיבותו של האוטופי הוא בהתוויה של כיוון, של דרך, בסיוע לפיתוח המרחב העירוני והאנושי, מימושו הפרוגרמתי תלוי בנו והוא באחריותנו.