שירותים קהילתיים בעיר החכמה: מאבק בין תלות לשליטה

המושג “עיר חכמה” הפך למונח מרכזי בדיונים על עתיד הערים בעידן הטכנולוגי. בערים רבות ברחבי העולם, נעשה שימוש במערכות טכנולוגיות מתקדמות לניהול יעיל יותר של משאבים, לשיפור השירותים הציבוריים ולהתמודדות עם אתגרים דוגמת גידול אוכלוסייה, זיהום וניהול תשתיות. ברשימה זו אראה כיצד חברות פרטיות משחקות תפקיד מרכזי במימוש החזון הזה, כשהן מספקות טכנולוגיות חדשות לערים ומבטיחות יתרונות רבים.

המושג “עיר חכמה” מעורר גם שאלות ביקורתיות לגבי השלכותיו הרחבות על תפקוד הערים, אוטונומיית הרשויות המקומיות, והאיזון בין רווח פרטי לטובת הציבור. עולה החשש שהערים שלנו, במטרה לנצל את הטכנולוגיה ככלי לשיפור חיי התושבים, עלולות להפוך תלויות באופן מוגזם בחברות פרטיות המספקות שירותים טכנולוגיים. תלות כזו עשויה לערער את עצמאות הרשויות המקומיות ולפגוע ביכולתן לקבל החלטות המיטיבות עם התושבים. הבנת יחסי הגומלין הללו בין טכנולוגיה, כלכלה ופוליטיקה היא קריטית. שימוש מושכל וביקורתי בטכנולוגיה חיוני, לטובת איזון שיתופי הפעולה שמתבצעות עם המגזר הפרטי ושמירה על האינטרסים הציבוריים.

בעבודתי כמתכנן עירוני חברתי בחברה פרטית, אני עוסק רבות בקשר עם התושבים, בעריכת מחקרים חברתיים ובשילובם בתהליכים העירוניים, מתוך מטרה להעצים את השפעת התושבים על המרחב בו הם חיים. לדעתי, מטרת התכנון איננה צריכה לעסוק רק בשיפור המרחב הפיזי, אלא גם בחיזוק תחושת הקהילה ושיפור הקשר בין התושבים למרחב בו הם חיים. אני מאמין שתכנון משתף, אשר לוקח בחשבון את צורכי התושבים ומקדם את מעורבותם, מוביל לתכנון מדויק וצודק יותר של המרחב הציבורי ובאמצעות כלים טכנולוגיים ניתן אף להעצים את יכולות איסוף הנתונים, ניתוח צרכים ומגמות חברתיות ולהרחיב את השתתפות התושבים בתהליכי תכנון. לכן, במסגרת עבודתי אני עושה שימוש נרחב יחסית בכלים ומערכות דיגיטליות.  במסגרת פרקטיקה זאת נתקלתי לא אחת בהיעדר עמדה עירונית אחידה בנוגע לשימוש באותם כלים. עם כן, אינני מתנגד לשימוש בטכנולוגיה, להפך, אך אני סבור שכלים אלה יכולים לסייע בחיבור הקהילה לתכנון וחיזוקה בתהליכי התחדשות עירונית ועיצוב המרחב, אך שימוש זה צריך להתבצע תחת מערכת כללים מוגדרים, אשר תגדיר את יחסי הגומלין בין המגזר הציבורי לפרטי וישמר את הכוח הציבורי ביחסים אלה.

שתי רשימות אלו יעסקו בסוגיות אלו, תוך התמודדות עם השאלה, מהם הפערים שנוצרים בין החזון התיאורטי של העיר החכמה ליישומו הפרקטי על ידי השלטון המקומי וכיצד אסטרטגיה עירונית בנושא יכולה לגשר עליהם? לתפיסתי, בהעדר כללים מוגדרים בנושא, נוצרת תלות עירונית במוצרים ובשירותים שלהן אשר מחלישה את מקום העירייה וחושפת את התושבים לפגיעות בנושאי פרטיות ועוד. אבקש לבחון את הנושאים הללו דרך מקרה הבוחן של חברת ‘with’, אשר מעניקה שירותי תוכנה עבור עירית תל אביב יפו, בקשר לפעילויות קהילתיות שמתקיימות ברחבי העיר. הרשימה ראשונה תעסוק במושג “עיר חכמה”, ביטויו בשטח, השפעותיו, ואת הביקורת עליו. ברשימה השנייה אבחן את המקרה של חברתwith  ויחסי הגומלין עם עיריית תל אביב, תוך שימוש במידע על מדיניות העירייה וראיון עם מנהלת מרכז קהילתי בעיר, לבסוף, ואציע ביקורת וכיווני הפעולה מומלצים.

מה עוד אפשר לומר על העיר החכמה? מבט על נגישות לשירותים ואי שוויון

העיר החכמה הפכה למושג מפתח במאה ה-21, כשהיא נושאת הבטחות לשיפור איכות החיים בערים באמצעות טכנולוגיות מתקדמות. עיר זאת מתאפיינת במערכות דיגיטליות ותשתיות תקשורת הכוללות חיישנים, רשתות אלחוטיות ופלטפורמות ניהול מרכזיות כמסד לניהול התשתיות העירוניות¹. עם זאת, מחקרים רבים מצביעים על כך שהמשמעות האמיתית של המושג נותרת עמומה, ולעיתים הוא משמש בעיקר כאמצעי שיווקי לערים המעוניינות למתג עצמן כחדשניות וכאטרקטיביות להשקעות פרטיות².

אחד השינויים המרכזיים שהתרחשו במקביל להתפתחות העיר החכמה הוא המעבר ממודל של משילות ציבורית מסורתית למודל נאו-ליברלי, שבו תאגידים פרטיים ממלאים תפקידים משמעותיים באספקת שירותים עירוניים. בעבר, ניהול המרחב העירוני התבסס על שירותים ציבוריים שהופעלו ישירות על ידי הרשויות המקומיות, אך בעשורים האחרונים התגברה מגמה של שיתוף פעולה עם המגזר הפרטי, אשר חדר למרחב הציבורי והפך לשותף בלתי נפרד בעיצוב מדיניות עירונית³. על פי מודל זה, עיריות אינן פועלות עוד כספקיות ישירות של שירותים אלא כמתווכות בין ספקים פרטיים לבין התושבים, תוך שהן מאצילות סמכויות רבות לחברות טכנולוגיה האחראיות על איסוף ועיבוד נתונים.

במסגרת מגמה זו, ערים רבות מפתחות שירותים דיגיטליים לעיתים על בסיס שותפויות ציבוריות-פרטיות (PPP), מתוך תפיסה כי למגזר הפרטי יש את הידע והיכולות להטמיע טכנולוגיות מתקדמות באופן יעיל יותר. בעוד שהשותפויות הללו מאפשרות לעיריות גישה לטכנולוגיות מתקדמות וחדשנות בתחום השירותים הציבוריים, הן גם יוצרות תלות גוברת בגורמים פרטיים. מחקרים מצביעים על כך שבעידן הדיגיטלי, מידע עירוני הפך למשאב אסטרטגי משמעותי, אך לעיתים קרובות הוא נמצא בשליטתם של תאגידים טכנולוגיים ולא בידי הרשויות המקומיות⁴. שותפות זאת מייצרת טשטוש בגבולות שבין המגזר הפרטי לציבורי, ועלולה להוביל שחיקה בערכים של שקיפות ודמוקרטיה, שימוש לרעה במידע אישי ופגיעה בפרטיות התושבים.

בעקבות המצב הנאו-ליברלי, ניתן גם לזהות מגמה שבה עיריות וגופים ציבוריים מאמצים מאפיינים ניהוליים המזוהים עם חברות פרטיות. תהליכים אלה מתבטאים באימוץ שיטות כמו מיקור חוץ, ניהול מבוסס יעדים, ויצירת מבנים ארגוניים גמישים יותר, במטרה לייעל את השירותים הציבוריים ולשפר את תפקודם. עם זאת, למרות היתרונות המובנים, הן מעוררים חששות משמעותיים באשר להחלשת מנגנוני הפיקוח הציבורי והפגיעה בעצמאות הרשויות. תהליך זה, מעצב מחדש את האופן שבו שירותים ציבוריים מתנהלים ומעלה שאלות על מחויבות הרשויות לשוויון ולציבור הרחב.

ההשפעות של מגמה זו ניכרות במיוחד בהקשר של פערים חברתיים ונגישות לשירותים דיגיטליים. העיר החכמה, שמוצגת כאמצעי להנגשת שירותים ולשיפור איכות החיים, אינה בהכרח זמינה לכלל התושבים באופן שוויוני. אוכלוסיות מבוססות, שלהן גישה נוחה לכלים דיגיטליים ואוריינות טכנולוגית גבוהה, נהנות מהיתרונות של המערכות החכמות, בעוד שאוכלוסיות מוחלשות עלולות להיוותר מאחור. הדבר בא לידי ביטוי במיוחד בקרב קשישים, אוכלוסיות מעוטות הכנסה ומהגרים, אשר לעיתים קרובות חסרות את הכלים הנדרשים להשתתפות פעילה במערכות הדיגיטליות העירוניות⁵. יתר על כן, פרויקטים של ערים חכמות נוטים להתמקד באזורים מבוססים כלכלית, תוך יצירת “גטאות טכנולוגיים”, שבהם חלקים מהעיר נהנים מתשתיות דיגיטליות מתקדמות, בעוד שאזורים מוחלשים נותרים מחוץ למעגל החדשנות.

סוגיות נוספות המהוות הביקורת וחשש כלפי העיר החכמה קשורות לנושאי הפרטיות והשליטה במידע. בעוד שערים רבות מציגות את איסוף הנתונים ככלי לשיפור השירותים ולהתאמתם לצורכי התושבים, מחקרים מעלים חששות בנוגע לאופן שבו נתונים אלו מנוהלים ולמי יש גישה אליהם. מאגרי מידע עירוניים מכילים נתונים על תחומי חיים רגישים, כולל תנועה במרחב הציבורי, צריכת משאבים והתנהגויות צרכניות, כאשר במקרים רבים תושבים אינם מודעים להיקף המידע הנאסף עליהם ולשימושים האפשריים בו. כאשר העירייה אינה מנהלת בעצמה את המידע, אלא מסתמכת על חברות פרטיות לשם עיבודו וניתוחו, עולה חשש משמעותי מפני ניצול לרעה של הנתונים לצרכים מסחריים או פוליטיים, תוך פגיעה בפרטיות התושבים וביכולתם לשלוט על המידע האישי שלהם.

נראה עם כן שאימוץ טכנולוגיות על ידי רשויות מקומיות מתבצע לעיתים קרובות מתוך לחצים כלכליים ודרישות לייעול מהיר של שירותים. חברות טכנולוגיה פרטיות מציעות פתרונות מפתים שמאפשרים לרשויות להתמודד עם מגבלות משאבים ולהפגין חדשנות, אך הדבר מוביל לא פעם לאימוץ טכנולוגיות ללא בחינה וביקורת מספקת. בנוסף חברות אלה משתמשות באסטרטגיות שיווק מתוחכמות ובמודלים עסקיים, כגון חוזים ארוכי טווח ומערכות המותאמות לצרכים הספציפיים של הרשויות, כדי לייצר תלות במערכות שלהן. השילוב בין לחצים כלכליים לבין הצורך בחדשנות עלול להוביל לאימוץ טכנולוגיות שאינן בהכרח משרתות את האינטרס הציבורי, ולעיתים אף מעמיק את הפערים החברתיים והכלכליים בעיר. רשויות רבות אינן מחזיקות במשאבים, בכוח האדם או בידע הדרוש להערכה מעמיקה של ההשלכות החברתיות, הכלכליות והפוליטיות של טכנולוגיות אלו. הצורך בפתרונות מיידיים דוחף אותן לקבל החלטות מהירות, גם במחיר של יצירת תלות במערכות טכנולוגיות חיצוניות.

אימוץ הטכנולוגיות מוביל במקרים רבים לדינמיקה שבה הערים הופכות תלותיות בחברות פרטיות, כפי שמציינות חתוקה וצור⁶. אחת האסטרטגיות המרכזיות של חברותB2G   (Business-to-Government)  היא ביצירת תלות של הלקוח (העירייה) במוצר. החברות מבססות את גישתן על מודלים עסקיים הכוללים חוזים ארוכי טווח ומתן “חליפות טכנולוגיות” לעירייה המתאימות ומתוחזקות על ידן, כך שזאת נשארת תלויה במערכותיהן. שיווק הערך הייחודי של טכנולוגיות אלו, כגון ייעול תחבורה ציבורית, ניהול אנרגיה חכם או שיפור ביטחון הציבור, יוצר תמריץ חזק עבור הרשויות לאמץ אותן. עם זאת, מודלים אלו מעודדים רווחיות של החברות על חשבון שיקולים חברתיים או סביבתיים, ומעלים שאלות על יחסי הכוחות בין הערים לחברות הטכנולוגיה ועל ההשפעה על קבלת ההחלטות העירוניות.

עם כן, השימוש בטכנולוגיות חכמות מציג שאלות מורכבות בנוגע להוגנות ולבעלות על נתונים, ובעיקר בנוגע לשאלת השליטה. כאשר המידע מרוכז בידיים פרטיות, עולה החשש שהרשויות יאבדו את יכולתן לנהל תשתיות באופן עצמאי. למרות היתרונות הברורים של טכנולוגיות אלו, המציאות מצביעה על סיכונים משמעותיים הנוגעים לתלות טכנולוגית ולשקיפות מוגבלת. נראה אם כן שישנה ספרות תיאורטית ענפה המתמקדת בראייה ביקורתית ומדגישה את החשיבות של ניתוח מעמיק של השלכות הטכנולוגיה על שוויון, שקיפות ושליטה מקומית. זאת בניגוד למציאות שבה לעיתים קרובות החלטות מתקבלות ללא הערכה מספקת. ניגודיות זו מצביעה על פערים מהותיים בין התאוריה לפרקטיקה, המחייבים פיתוח גישות מאוזנות יותר לשילוב טכנולוגיות בעיר.

ברשימה זו ראינו כי העיר החכמה אינה רק אמצעי לשיפור השירותים העירוניים, אלא גם זירה שבה מתחוללים יחסי כוחות בין מגזרים וכוחות שונים. הסקירה תספק תשתית תאורטית לבחינת האסטרטגיה הניהולית ושיווקית של החברות הפרטיות, אשר שואפת לחדור ולצבור כוח מגופים ציבוריים ותאיר אודות הפערים שבין חזון העיר החכמה לביטויו הפרקטי בערים. זאת כאמור באמצעות המקרה של חברת with, אשר מספקת מערכת לניהול אירועים קהילתיים עבור עיריית תל אביב ועיריות אחרות בארץ ובעולם.

ברשימה הבאה אעסוק ביחסים בין העיר לחברה פרטית, על מפגש אינטרסים, כוחות ומוטיבציה שונים. מי מרוויח מהיחסים הללו, איפה זה עלול להוות בעיות וחסמים ואיך שומרים על האינטרס הציבורי.