manu)Factor-in(g) Nature)

אזור תעשייה חדרה גובל בנחל והוא לא היחיד, פרדיגמת התכנון המודרניסטית של שנות החמישים הציבה אזורי תעשיה סמוך לנחלים, היום כאשר החשיבה האקלוגית והנופית השתנתה דרושה חשיבה מחודשת על המפגש שבין אזור התעשייה, הנחל והעיר. הצעה לחידוש אזור תעשייה חדרה ואזורי תעשייה צמודי דופן באופן רחב יותר

בישראל אזורי תעשייה רבים שנבנו על גדות נחלים, כחלק מהרציונל התכנוני שאפיין את שנות החמישים והתכנון המודרניסטי. הנחלים שימשו להליך הייצור וסייעו בצורך להיפטר ממי פלט מזוהמים, כיום מתקיימים פרוייקטי שיקום רבים כדי לנסות ולהתמודד עם הנזקים האקולוגיים והסביבתיים של תפיסה הו וההפסד הנופי של מרחבים אלו. ישנה הבנה באשר לצורך לחשוב מחדש על החיבור שבין הנחל, העיר ואזור התעשייה.¹ רשימה זו מציגה את הפרויקט Manu)Factor-in(g) Nature) ² המתמקד באזורי תעשייה צמודי דופן עירונית  ומציע אסטרטגיה נופית תכנונית למפגש של מערכת נחל טבעית, עיר ותעשיה. הפרויקט מחבר בין שאלות עתידיות הנוגעות למרחב העירוני, ביקורת על התכנון המודרניסטי של המרחב התעשייתי וניסיון לתקן את הנזקים האקו-הידרולוגיים לסביבות הנחל שנעשו בעבר.  הפרויקט מתמקד בעיר חדרה שבה התיישבות וותיקה לצד פיתוח תעשייתי והיסטוריה עשירה של מערכת אקווטית. דרך מקרה המבחן של חדרה ביקשתי לבחון בפרויקט כיצד המפגש עם תשתיות ותעשיה יכול להעצים את מערכת הנחל הטבעית ולספק כר פורה להתחדשות עירונית שעונה על צורכי העתיד האורבניים והנופיים בישראל.

אזור תעשיה על גדות הנחל

בישראל, שלושה מתוך כל ארבעה אזורי תעשיה ותעסוקה הוא צמוד דופן עירונית. שניים מכל שלושה אזורי תעשייה צמודי דופן ממוקמים בסמיכות לגדות נחל. העיקרון של סמיכות המרחב העירוני-יצרני לתוואי הנחל, גובש באופן מוצהר כבר בתכנית “תכנון פיסי לישראל” שערך אריה שרון ופורסמה ב 1952. ³ תכליתה היה פיזור האוכלוסייה במרחב בתקופה של קליטת עלייה מאסיבית. עיקרון הסמיכות בין הנחל לעיר נבע מהצורך להשתמש במי הנחלים לתהליך הייצור והצורך להפטר ממי פלט מזוהמים בצורה המיטבית. לעומת זאת תכנון אזורי התעסוקה לא הציג עקרון של צמידות לדופן הבנויה, זאת בהתאם לתאוריית האיזור (Zoning) שרווחה באותה תקופה. במאמרו “מתוכנית שרון לתמ”א 35- האידיאולוגיה של שלוש תכניות מתאר ארציות” מצביע הרשקוביץ (2006)⁴ על השינויים במדיניות האכלוס הארצית ובאסטרטגית התכנון. שינויים אלו הכווינו את ההתפתחות של ערים קיימות לעבר אזורי התעשייה והתעסוקה ויצרו את הסמיכות ביניהם שקיימת כיום. כך אזורים שתוכננו תחילה כעצמאיים במרחב נהפכו לצמודי דופן.[ 4. מונח שנוסח בתוכנית המתאר הארצית מספר 35 שאושרה ב- 2006] למרות זאת הרחבת מוקדי תעסוקה קיימים והקצאת שטחים למוקדים חדשים לא פרצו את עיקרון הסמיכות לגדות נחלים שהושרש בתוכנית שרון כפי שניתן ללמוד מהתוכנית האסטרטגית של מנהל התכנון לשנת 2040. תכנונם על גדות הנחלים לא יחס חשיבות לפשטי ההצפה והשפעות סביבתיות על בתי הגידול ושטחי טבע סמוכים. השימוש במי הנחל ובאפיקו להזרמת מי פלט גרם נזקים אקולוגיים רבים בעבר ובהווה.

המרחב הטבעי בראייה עתידית

ישראל עתידה להכפיל את אוכלוסייתה ב- 20 שנים הבאות. תחזית זו מאיימת על שטחים פתוחים בעלי ערכיות אקולוגית גבוהה ושטחים חקלאיים בשולי הערים. לאור גדילה עתידית של 25 אחוזים בשטחי התעשייה והתעסוקה הסמוכים למרחב האורבני. [מנהל התכנון(2019). תכנית אסטרטגית 2040, פרק תעסוקה, תחזית המשך מגמות. במסגרת החלטת ממשלה 4108] הפרויקט מצביע על האזורים הקיימים והעתידיים כחלק מהמרחבים הנחוצים להתרחבות העירונית, ועל המפגש בין חזית התעשייה לנחל כהזדמנות לחיבור המערכת הטבעית אל העיר.

בשדה התכנון הישראלי כבר חוקרים ומנסחים מדיניות לאזור התעשייה של העתיד,⁵ אך מערכת הנחל נעדרת מרב הקריאות שלהם את המרחב. ואלו שהיא מוזכרת בהם לא רואים אותה כעמוד שדרה מרכזי להתחדשותם. ⁶ פרויקט זה מציע לראות במפגש עיר-נחל-תעשיה הזדמנות ייחודית לעתיד המרחב הישראלי. שינוי התפיסה של מערכת הנחל מתוואי ניקוז בלבד לעמוד התווך של המערכת האקולוגית מאיר באור חדש אזורים שכיום נתפסים כאזורי NIMBY ומחייבת יחס אחר להשפעות הסביבתיות של תהליכי הייצור. פרדיגמה כזו פותחת שער למרחבי טבע עירוני חדשים שנחוצים מאוד לאור ההתרחבות העירונית העתידית אך גם העכשווית כפי שהתגלה במשבר הקורונה עם הצורך בשטחים פתוחים בסביבה העירונית.

אזור תעשייה חדרה

התכנון של אזור התעשייה חדרה הוא תוצאה של שתי תוכניות שונות ועקרונות תכנון שונים, האחת משנות ה-50 במתחם הדרומי של מלאכות ותעשיות קטנות לצד שטחי ציבור. ואילו השנייה משנות ה-80 במתחם הצפוני שעיקרה תעשיות ומפעלים גדולים לצד מתחם מוסכים. התמהיל שנוצר מייצג מציאות של אזורי תעשייה רבים בישראל: אקלקטי, מקוטע וחסר קוהרנטיות, שמייצר מתחמים מסוגרים ללא רצף פנימי שביחד מרכיבים פסיפס שלם שקטן מסכום חלקיו. בנוסף לתעשיות ומלאכות קטנות וגדולות, קמו במרחב גם מתקני תשתית של חברת חשמל ומתקן טיהור שפכים בשתי גדות הנחל. זליגות שפכים מהמכון לטיהור שפכים חדרה (מהט”ש) ונגר עירוני שמוזרם ישירות לאפיק מורידים את איכות המים בנחל, ושטחי חניה ואחסנה גדולים לאורך הגדה מצמצמים את בתי הגידול שלאורכו. הרחבה עתידית של אזור התעשייה מאיימת לכלוא את נחל חדרה במסדרון משתי גדותיו לכל אורכה של חזית בנויה שתמשך עד הנפתול הטבעי שרגיל לשינויים מורפולוגיים וזקוק לדינמיות גבוהה. ההרחבה מתבצעת למרות שבפועל קיים ניצול חלקי בלבד של זכויות הבניה המאושרות, מצב שניתן לראותו באזורי תעשייה ותעסוקה  רבים בישראל.

מצב קיים:

אסטרטגיית התרחבות לאזור התעשיה-תעסוקה על בסיס התחדשות עירונית ואקו-הידרולוגית

הפרויקט מציע שלוש אסטרטגיות פעולה בשלושה קני מידה-

1. קנה המידה המרקמי –  לרתום את כל השחקנים במרחב הנחל ואזור התעשייה על מנת להפוך את העורף התעשייתי לחזית העירונית העתידית על ידי החלפת שטחים המשמשים כיום לאחסנה בלב אזור התעשייה עם שטחי מלאכה זעירה הכלואים בין התעשיות הגדולות.  יצירת רצף מרקמי של מלאכה בחלקו הדרומי יחבר שטחים גדולים בעלי פוטנציאל להתחדשות אורבנית תעשייתית וישחרר את מרחב עיקול הנחל שסמוך למרכז אזור התעשייה חזרה למרחב הציבורי. הרחבת הגריד ההיסטורי במרקם הדרומי מזרחה אל שטחי ההרחבה העתידיים מאפשרת מעבר הדרגתי בין מלאכה זעירה קיימת ומתוכננת למגורים, מבני ציבור מסחר ותעסוקה שיכניסו פעילות עירונית למרחב בנוסף לשטחים פתוחים איכותיים לצורכי עובדים, דיירים ומבלים כאחד. בחלקו הצפוני רצף של שטחי תעשיות גדולות יהווה את הבלם הדרוש מפעילות אנושית אינטנסיבית לאורך הגדה הממשיכה צפונה הנחוץ הן לתעשיות הגדולות והן למערכת הנחל הטבעית.

2. קנה מידה עירוני-  חיבור לפארק הנחל שעוטף את העיר חדרה ממזרח עד שכונת בית אליעזר וממשיך דרך חוות חפציבה עד פארק שפך הנחל. כשבאזור התעשייה, בנפתול הנחל המרכזי האפיק יקבל הידהוד נופי אל תוך המרקם האורבני המתחדש, ויצור מפרק של טבע עירוני, כמעין שער אל הטבע של מערכת הנחל. חיבור זה יחד עם מתחם עירוני מתחדש יהפוך למוקד משיכה עירוני על סף הטבע שיוצר הנחל.  

3. קנה מידה מרחבי– יצירה של מערך משלים של אגנים ירוקים ואגמי שיקוע כחלק מהרחבת המתקן לטיהור שפכים שנחוצה לרשויות המוניציפאליות באזור ושידרוגו לרמת טיהור שלישונית. שיפור איכות המים המשתחררים לאפיק תשיב בתי גידול אקווטיים סמוכים לאפיק על תוואי בריכות הדגים שהיו במקום ויובשו בין השנים 2013 ל 2016. בריכות אלו הן חלק מרצף מגוון בתי גידול אקווטיים בין חוות חפציבה ושפך הנחל במערב לבריכות הדגים של גן שמואל ותלמי אלעזר בביצת זיתא הקדומה ומקורות השפיעה הטבעיות ויובלי נחל חדרה במזרח. רצף זה מקיים מעל 30 מינים של ציפורי מים, מיני דו-חיים, יונקים וצמחי גדה מגוונים והינו עמוד השדרה של המערכת הטבעית באזור. פיצול ספיקות הנחל בנפתול הטבעי, יאפשר הנמכה של מפלס הגדה העליון ויחזיר חלק מהקשר האקווטי בין זרימות הבסיס וזרימות עונתיות לסביבות הגדה שנפגעו בפעולות ההסדרה וההעקמה של האפיק. זאת מבלי לסכן את המרחב האורבני גם בספיקות חריגות של אחת למאה שנים או את הרצף האקווטי בתוואי הנחל בתקופות יובש.  בנוסף, מערכת ביוסוול ובריכות ביופיליות לגדת הנחל יחזירו מי נגר באיכות טובה לאפיק וירחיבו את התווך הרטוב של הגדה ובכך את מגוון בתי הגידול שלאורכה. מופע כזה, לאורך טיילת הנחל יצרו מוקדים נופיים אורבניים ייחודים וחדשניים במרחב הישראלי. זאת מבלי לדחוק את התעשייה וממתקני התשתית מהמרחב אלא לבסס עליהן את התפקוד הנופי ולהפוך אותן להיות חלק מהיצירה של המרחב.

לסיכום, הפרויקט וסדר היום המוצע מבקשים לקדם שלושה עקרונות מרכזיים:

Factor-In של הטבע – קריאה של הטבע כעמוד שדרה להתחדשות הנופית של המרקם העירוני-תעשייתי, כמערכת נופית עוצמתית שיש לה ביטוי ממשי במרחב במופעים עונתיים ומחזוריים.

Manufacturing של טבע- יצירה שימור ופיתוח של מרחבי הטבע העירוני בסביבות העבודה, לאור הציפוף העתידי והצורך אליו נחשפנו במשבר הקורונה.

Manufacture על סף הטבע– רתימה של התשתיות, התעשיות והמלאכות השונות כגורם חיובי ומקדם לסביבת הנחל ומגוון בתי הגידול האקווטים שבקרבתה, וכאמצעי להפוך את יחסי הטפילות לסימביוזה שההשפעה שלה מהדהדת אל המרחב הטבעי והבנוי כאחד במרחב כולו ומסובבת את פני העיר חזרה למפגש הייחודי של ייצור, עירוניות וטבע.