איך מתוכננים השטחים הפתוחים בישראל? כיצד הם משקפים הבדלים בין רשויות ומאבקי-כוח, איך הם מעצבים את היחסים בין קבוצות שונות? הספר החדש של המעבדה לעיצוב עירוני  "ארץ-גנים" מתמקד בתכנון הנוף בעיר. רשימה לרגל צאתו של הספר

ארץ-גנים_Cover.inddלאחרונה התפרסם ספר שלישי ואחרון בטרילוגיה על הנוף הבנוי בישראל. בספר הראשון, שכונה-מדינה,1 ביקשנו להבין את היחסים התלויים בין המדינה והאזרחים בסביבות המגורים. בספר השני, עיר-תעשייה,2 בחנו את סביבות העבודה של תושבי העיר ובייחוד ניסינו לחשוף את היחסים הגלויים והסמויים בין העיר והתעשייה בסביבות העבודה. ארץ-גנים הוא ספר אופטימי. למרות הביקורת בספר על תכנון פיתוח השטחים הפתוחים בעיר בישראל, על ההבדלים החברתיים-כלכליים בין רשויות, על המתחים בין קבוצות ועל מאבקי הכוח בתוך הרשות, ברוב ערי ישראל קיימת מודעות לחשיבותם של הגנים והפארקים בעיר, ורשויות רבות משקיעות הון רב בתחזוקה של מרחבים אלו.

הספר כולל שלושה חלקים עיקריים. חלק ראשון הוא מיפוי של הזיקה, המחקר והפרקטיקה של תכנון נוף בעיר. חלק שני הוא מיפוי של מערכת השטחים הפתוחים בערים ברחבי הארץ. חלק שלישי מציע כיוון מחשבה לפיתוח עתידי של המרחבים הפתוחים בעיר.

מטרת הספר אינה להציע מחקר מעמיק וסדור של הנוף בעיר הישראלית אלא מיפוי ראשוני של מגמות התכנון של השטחים הפתוחים בעיר כשיקוף של תרבות המקום. לפיכך, הניתוח מתמקד במרחבים הציבוריים בעיר, הן ברמה המערכתית (כיצד מפוזרים השטחים הפתוחים בעיר ומה היחסים ביניהם) והן ברמה המקומית (כיצד הם מעוצבים ונחווים). זהו המתח שמעצב את המופע של הנוף בעיר. באמצעות היכרות עם המגמות הבולטות בעיצוב השטחים בערי ישראל ננסה להבין, מה הגנים הציבוריים מציעים לנו, תושבי העיר? כיצד הם משפיעים עלינו? באיזה סדר יום הם מעוגנים? האם יש מקום להטעין אותם בתכנים נוספים?

(צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

(צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

הספר מאורגן סביב שלוש הגישות שזוהו בפיזור וניהול השטחים הציבוריים בעיר: רישות, פיצול ומרכוז. מפרספקטיבה תכנונית, תפיסת הרישות מבוססת על גישה מערכתית והמשכית של העיר ועל הרעיון של ביזור שטחים ירוקים בעיר באופן המשלב את מבני הציבור והשטחים הפתוחים אלו באלו. גישת המרכוז היא גישה צנטרליסטית, המשתמשת בנוף כאמצעי ליצירה של מוקד מקשר בין חלקי העיר השונים. גישה זו מבקשת ליצור מרחב השייך לכולם, א-טריטוריאלי, המציע חוויות שימוש שונות המתאימות למגוון תרבויות וגילאים. גישת הפיצול מבוססת על פיתוח ואימוץ גישה תכנונית חדשה מדי כמה עשורים. התוצאה המרחבית היא ערים המורכבות מכמה ישויות גיאוגרפיות, אשר נבדלות זו מזו במאפיינים פיזיים וחברתיים. לכל גישה מופע פיזי וחברתי שונה, המותנה גם בהקשר שבו הוא מיושם; כך, למשל, גישת הרישות עשויה להצליח בעיר אחת אך להיכשל בעיר אחרת. שהרי כאמור, נוף, כשיקוף של יחסים בין קבוצות חברתיות ומשאבים קולקטיביים, תלוי באופן שבו קבוצות רואות זו את זו ובחלוקת המשאבים שלהן. לרשות המקומית תפקיד מכריע בכל הנוגע לניהול ופיתוח המרחב הציבורי. כפי שמשתקף בתיאורים בספר, אין גישה אידיאלית לכך; קונפליקטים מתעוררים בכל המודלים, בעיקר בשל תהליכים של הפרטה, התגברות הצריכה במרחב הציבורי והתחזקות גישות פרגמטיות בתכנון הגורמות לשעתוק של המוצר ללא התייחסות להקשר. לכן השאלה שעולה בספר אינה מהי הגישה ה"טובה" לתכנון שטחים פתוחים בעיר, אלא כיצד גישות אלו משקפות את התרבות בישראל ואם יש מקום לשנות חלק מהנחות המוצא בעיצוב ותכנון הנוף בעיר.

Pages from 11

הטענה המרכזית בספר היא כי למרות השונות בגישות בכל הנוגע לפרישה המרחבית של השטחים הפתוחים בעיר, עיצוב חוויית המשתמש בשטחים הפתוחים נוטה להיות דומה ומבוסס על תפיסה תכליתית המתבטאת בשלושה ממדים: פרוגרמה, עיצוב וניהול. הפרק האחרון בספר דן במגמות הללו, המתיישבות עם הנחיות ופרסומים של השלטון המרכזי ביחס לתכנון שטחים ציבוריים פתוחים, ואולי נגזרות מהם. מדריכים אלו, המבקשים לעגן ולהסדיר את תכנון השטחים הפתוחים בעיר, הם מהלך חיובי, אולם באופן עקיף תורמים לחזרתיות ולגנריות של עיצוב המרחב. הפרגמטיזם בתכנון הנוף העירוני בישראל מקבל חיזוק משיח בינלאומי רחב יותר, התורם להסדרת יתר של המרחב הציבורי, לעודף תכנון ולזליגה של סביבת הצריכה לשטחים הפתוחים.

Pages from Pages from NEW-general

האם ניתן לשנות את התפיסה הפרגמטית בעיצוב המרחב הציבורי בישראל? מה התפקיד של אנשי המקצוע, אדריכלי הנוף, בעיצוב הנוף? אלו הן כמה מהשאלות שעולות בדיון המסכם, הקורא לאתגר את הגישה הפרגמטית בתכנון הנוף העירוני ולחפש אחר הזמניות וההמשכיות של הנוף בעיר. בפרק המסכם אנו קוראים לתכנן את הנוף כמרחב עגול, כנוף המוצג במגוון תכונות, כנוף מורכב, מתפתח, משתנה, שיש בו עומקים המתוארים מזוויות שונות. זאת בניגוד למרחב השטוח, המאופיין על ידי דימוי מרכזי, שימוש בולט או מקבץ של שימושים המשתלבים באפיון חד-ממדי. בעידן הקפיטליסטי, שאינו מאפשר בריחה מהחוויה הצרכנית ביומיום, המרחב הציבורי, הגן, הפארק, צריכים להציע סולם ערכים אחר.

  1. הספר שכונה מדינה, הראשון בטרילוגיה זו, הציג ניתוח של שכונות ברחבי הארץ כשיקוף של סדר היום הפוליטי-כלכלי והתכנוני, וסקר את ההשלכות של סדר יום זה על החברה בישראל. מתוך הניתוח מוצע בספר סדר יום חדש, "המארג", לעיצוב שכונות בישראל. טלי חתוקה, רוני בר, מיכאל יעקובסון, הילה לוטן, מירב בטט, ג'סיקה פיין, שכונה מדינה, תל אביב: רסלינג, 2012.
  2. הספר עיר-תעשייה, הספר השני בטרילוגיה, התמקד בניתוח אזורי תעשייה במטרה לקדם סדר יום המשלב בין סביבות העבודה לסביבות המגורים. טלי חתוקה, רוני בר, מירב בטט, יואב זילברדיק, כרמל חנני, שלי חפץ, מיכאל יעקבוסון, הילה לוטן, עיר-תעשייה, תל אביב: רסלינג, 2014.