תמ"א 38 היא מהנושאים הלוהטים בשוק הנדל"ן, כלי אפקטיבי שמשנה את חוקי המשחק הנדל"ני, הנוף העירוני, ועולם התכנון. אך האם הכלי שנועד לחסן מפני רעידות אדמה מוסיף לחוסן העירוני המורכב גם מהיבטים חברתיים ותכנוניים? או דווקא מגביר את הפערים בין בעלי נכסים לנטולי נכסים, בין המרכז לפריפריה ומוביל להרס המרקם העירוני במקום לחידושו?
קיימות מגוון דעות ביחס למושג החוסן העירוני (urban resilience) המשמש חוקרים ומקבלי ההחלטות בתכנון העיר של היום והמחר. רשימה זו מבקשת לחדד כיצד למרות הנטייה לשוות לו נופך א-פוליטי וניטרלי, מדובר במושג פוליטי בעל משקל רב בחלוקת המשאבים ותהליך קבלת ההחלטות.
האם הכיכר, הרחוב וחזיתות הבניינים, הם נחלת הכלל או שהם עוברים הסחרה לתקופות קצרות או ממשוכות על ידי העירייה לטובת מיזמים שונים? והאם הסחרה זה רע? לא רק המרחב הפיזי שלנו אלא גם המנטלי הפך לסחורה בעיר. בחינה של המרחב הציבורי בתל אביב דרך שאלת נחלת הכלל
בשנים האחרונות בעיקר בישראל ישנה פריחה וערגה מחודשת לניאו-אורבניזם, ספרים של כותבים מרכזיים מתורגמים, הליכות ג'יין מאומצות בעיר וכל מקדשי העירוניות מחיים ססמאות ישנות. אך מהו בדיוק הניאו אורבניזם? מניין צמח? באיזה הקשר תרבותי ופוליטי ומה הייתה הביקורת כנגדו? מאיר אלוויל ברשימה מלמדת.
אדריכל בוגר הטכניון (99׳) ובוגר תואר שני בתכנית ׳חברה, סביבה ותכנון׳ בחוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם באוניברסיטת תל אביב. עבד במשרדי תכנון בתל אביב ובברקלי, קליפורניה. כיום, מתכנן עיר בכיר במנהל ההנדסה של עיריית תל אביב-יפו.
