מאיר אלואילבשנים האחרונות בעיקר בישראל ישנה פריחה וערגה מחודשת לניאו-אורבניזם, ספרים של כותבים מרכזיים מתורגמים, הליכות ג’יין מאומצות בעיר וכל מקדשי העירוניות מחיים ססמאות ישנות. אך מהו בדיוק הניאו אורבניזם? מניין צמח? באיזה הקשר תרבותי ופוליטי ומה הייתה הביקורת כנגדו? מאיר אלוויל ברשימה מלמדת.
במסגרת עבודתי במחלקת תכנון עיר צפון בעיריית תל אביב-יפו, נוכחתי עד כמה גישת הניו אורבניזם השתרשה כמובילה וזאת אף מבלי שנכנה אותה בשמה. ניתן לאתר את עקבותיה בתכנית המתאר העירונית, דרך מסמכי מדיניות להתחדשות עירונית ועד תכניות מפורטות והנחיות בינוי מרחביות. אז מאיפה הכל התחיל והאם מה שאנו עושים היום אכן תואם את סדר היום הזה?
גישת הניו אורבניזם התפתחה בארה”ב משנות ה-80 כתגובה לגישות תכנון מודרניסטיות שהתבססו על הפרדת שימושי קרקע, תנועת כלי רכב ממונעים פרטיים, השתרעות פרברית בצפיפות נמוכה שהובילה להזנחה של מרכזי הערים ואדריכלות מגלומנית או רפטטיבית חסרת שיוך מקומי. גישות אלה, לפי הניו אורבניסטים, הובילו לבזבוז משאבי קרקע וטבע, ריבוד מעמדי, ניכור ואבדן תחושת קהילתיות. הניו אורבניזם שילב גישות טרום תעשייתיות, שימור ערכי קרקע ומסורת אדריכלית מקומית וחיפוש אחר רוח המקום ותחושת קהילתיות ע”י ציפוף, עירוב שימושים, תנועה מקיימת, טיפוח המרחב הציבורי והנחיות עיצוביות. על אף הביקורת הרבה שתפורט בהמשך, גישה זו רווחת כיום ורבים מעקרונותיה מאומצים ברמות תכנון שונות.
הניאו ליברליזם צמח כתגובת נגד לתכנון המודרניסטי שהאדיר מגה קונסטרוקציות ומבנים רפטטיביים וזנח את ההיבטים החברתיים של התכנון, Las Vegas suburbs, Nevada (צילום: Jan Buchholtz, Flicker.com)
רקע ומוטיבציה לפיתוח ואימוץ הגישה
התפישה המודרניסטית חתרה לפתרון בעיות תכנוניות באופן פונקציונלי, מכני ומינימלי, התמקדה בהיבטים הפיזיים ממעוף הציפור, דגלה בהפרדת שימושי קרקע והפרדת משתמשי הדרך, תוך נתינת עדיפות לרכב הפרטי. התכנון המודרניסטי האדיר מגה קונסטרוקציות ומבנים רפטטיביים וזנח את ההיבטים החברתיים של התכנון. מול החלל הזורם האבסטרקטי של המודרניזם שהתכנית הטיבה לייצגו, החלו אדריכלים ומתכננים לעסוק בנקודת מבטו של הסובייקט ולהתרכז בצרכיו תוך שימוש במתודולוגיות קוגניטיביות 1. ב – Townscape ניתן דגש לרצף חוויות של סצנות עירוניות ע”י חוסר סדר, גיוון וורנקולריות 2 . תיאוריות על המקום בשנות ה-60 הושפעו מרעיונות של הפנומנולוגיה והגיאוגרפיה הפיזית להדגשת רוח המקום 3. חוקרים אמריקאים קראו לייצר זהות לעיר ולהפכה לקריאה ונגישה ע”י אלמנטים פיזיים ותיארו באופן נוסטלגי את הרקמות האורבניות שלפני מלחמת העולם השנייה שהוזנחו וננטשו לטובת הפרברים. היחלשות מדינת הרווחה הובילה להידלדלות המרחב הציבורי והפרטתו למתחמים סגורים ומבוקרים המדירים אוכלוסיות מוחלשות. החל משנות ה70-80 בלטה החזרה למרכזי הערים. ג’ין ג’יקובס 4 קראה לעירוב שימושים כמעודד אינטראקציה חברתית המובילה לתחושת קהילתיות. עיצוב אדריכלי נמצא כמשחק תפקיד מרכזי בטיפוח או עיכוב קשרים בין דיירים ומשפיע על תחושת המוגנות שלהם 5. תנועות השימור קראו לשיקום, שיחזור ושיפוץ המרחב לאידיאל של דימויים מהעבר ע”י שימוש בטכנולוגיות עדכניות.
הניו אורבניזם חיפש לבנות מרכז פיזי וחברתי לקהילה שהתפרקה, הוא הושפע מהמרחב הטרום תעשייתי וביקש להתאים עצמו לצרכים וטעמים של הקהל ע”י שימוש בטכנולוגיה עכשווית. הקונגרס לניו אורבניזם 6 הגדיר את האתגר שבהתמודדות בחוסר השקעה במרכזי הערים, התפשטות הפרברים, הפרדה גזעית ומעמדית, התדרדרות סביבתית, הפסד אדמות חקלאות וטבע ושחיקה במורשת הסביבה הבנויה.
עיקרי הניאו אורבניזם
עיקרי הגישה כפי שנוסחו ע”י הקונגרס לניו אורבניזם הם: שיקום מרכזי הערים ע”י תוספות בנייה וכן על ידי הריסה ובניה מחדש, שיקום עיירות ע”י יצירת מרכז ושוליים מובחנים בתחום אזורים מטרופולינים, הגדרה מחדש של פרברים כקהילות של שכונות אמתיות ורובעים מגוונים ע”י פיתוח קומפקטי לשימור סביבות טבעיות ושמירה על המורשת הבנויה. ארגון מחדש של מדיניות ציבורית ופרקטיקות פיתוח ליצירת שכונות מגוונות הן מבחינת שימושי קרקע והן מבחינת האוכלוסייה, סביבות מגורים המתוכננות להליכה רגלית ותחבורה ציבורית לצד פרטית, חניה בתת הקרקע או באופן מוצנע,תכנון מוכוון קישוריות תחבורתית (TOD-Transit OrientedDevelopment. עוד הם גרסו כי ערים ועיירות מעוצבים ע”י חללים ציבוריים ומוסדות קהילתיים מוגדרים פיזית ונגישים לכל, מקומות אורבניים צריכים להיות ממוסגרים ע”י ארכיטקטורה ופיתוח נופי שמפאר את ההיסטוריה, האקלים, האקולוגיה ותרבות הבנייה המקומית.
האלמנטים העיצוביים של הסביבה הפיזית דרכם חותרים הניו אורבניסטים ליצור תחושת קהילתיות הם למשל: הקטנת החלל הפרטי על מנת שיצאו למרחב הציבורי, עיצוב בניינים אינדיבידואלי עם פרמטרים משותפים וחזיתות בניינים סמוכות הפונות לרחוב עם מרפסות להפחתת הרפטטיביות, הניכור וההסתגרות, עידוד תנועה מקיימת בדגש על הליכה לחיזוק הקשרים החברתיים ותחושת המקום, תכנון החללים והמבנים הציבוריים ועיצובם כסמל לגאווה אזרחית וכמקומות למפגשים מתוכננים ואקראיים.
בזרם הניו אורבניזם בולטים 2 טיפוסים עיקריים. האחד הוא ה-TND המזוהה עם Duany Plater- Zyberk ומבוסס על קווי תכנון נוקשים של גריד רחובות וככרות בעלי גודל קבוע ונגישים להולכי רגל (Seaside FL , (Celebration FL.לעומתו המודל השני-PP (Pedestrian Pocket) המזוהה עם Calthorpe (1993) מציע תכנון מרחב מוגבל פיזית כאמצעי לשימור המרחב הפתוח ושימור אנרגיה ומשאבים ע”י צמצום תנועה, עירוב שמושים, בניה נמוכה בצפיפות גבוהה קדימות להולך רגל ותחבורה ציבורית (TOD) ללא קודים אדריכליים כדי להשיג גיוון אסתטי ולהוריד את עלות הבניה.
גישת הניו אורבניזם שהתרכזה תחילה בתכנון והקמת עיירות אמריקאית חדשות כדוגמת Seaside ו-Celebration בפלורידה, השתכללה, התפשטה וקיבלה אינטרפרטציה מקומית מחוץ לגבולות ארה”ב ושימוש בעקרונותיה הורחב לקנה מידה שונים מרמת תכנון המרחב האזורי והמטרופולין ועד תכנון בלוק ובניין בודד, מתכנון אורבני חדש על קרקע פנויה ועד שיקום רקמות בנויות קיימות.
Seaside, Florida- אחת הערים הראשונות באמריקה שתוכננה על פי עקרונות הניאו אורבניזם (צילום: JR P Flicker.com)
מדוע זוכה הניאו אורבניזם להצלחה גם היום?
גישת הניו אורבניזם נחשבת כיום ל”מתאימה” כיוון (שלפחות על ידי תומכיה) השכילה לאגד מענה לנושאים שבסדר היום, כגון: שמירה על ערכי קרקע ע”י ציפוף, הפחתת פליטת גזי חממה ע”י תנועה מקיימת, התחדשות מרכזי הערים ע”י עירוב שמושים, טיפול במרחב הציבורי, שימור המסורת האדריכלית והגברת תחושת הקהילתיות. עקרונותיה עונים לקהלים רבים כגון תומכי התכנון המתארי, חסידי הקיימות והשימור, מהללי העירוניות, הרגיונליסטים, הוורנקולרים והחברתיים.
בארץ, לדוגמא בתל אביב-יפו, הגישה מצאה דרכה לתכנית המתאר (תא/5000), למסמכי מדיניות ולתכניות להתחדשות עירונית (יד אליהו, נוה שרת, נאות אפקה א’) המשלבות חלק ניכר מעקרונותיה: ציפוף ע”י שילוב בינוי מרקמי ובינוי גבוה, תמהיל גדלי דירות, עירוב מגורים עם מסחר, תעסוקה ומבני ציבורי, חזית פעילה לרחוב, תקן חניה מופחת, מדרכות רחבות עם שבילי אופניים ומעברים חוצי מתחם בזיקת הנאה ובעיקר דגש על פיתוח מרחב ציבורי (שצ”פ ושפ”פ) המעודד שהייה ופעילות. בנוסף, מוסדות התכנון נוטים כיום לקדם תכניות של התחדשות עירונית תוך שיתוף ציבור (מעבר ליידוע הסטטוטורי המחייב), על מנת ללמוד על צרכיה של הקהילה הקיימת ולהתמודד עם אתגר חיזוקה ושימורה.
פרייבורג- פרשנות עדכנית לערכים של ניאו אורבניזם וקיימות (מקור: Wikimedia)
הניאו אורבניזם במבט ביקורתי
הניו אורבניזם, תקף סדר יום קיים ורווח שהוא ברירת המחדל בארה״ב לפיתוח אורבני: השתרעות מבוססת רכב פרטי (מקבצי מגורים מובחנים ע״י הכנסה, מרכזי קניות עם רשתות ענק מוקפות בים של אספלט, רצועת אזור מסחרי ומתחמי עסקים מבוצרים) האידאולוגיה הניו אורבניסטית אתגרה אידאלים פרבריים רווחים בני 200 שנה: דיכוי נשים, ריבוד מעמדי והפרדה גזעית עטופים במיתולוגיה פסטורלית. הביקורת לניו אורבניזם מגיעה ממצדדי אותו סדר יום קיים אך גם ממתנגדיו שטוענים שהחלופה שמציע הניו אורבניזם אינה מהווה שינוי משמעותי דיו.
מבקרי הניאו אורבניזם מעלים טיעונים סותרים: השמאלנים מאשימים כי הוא לא מציב ביקורת רדיקלית לקפיטליזם והכלכלנים הימניים תוקפים את תמיכתו בתכנון אזורי. אדריכלים ומתכננים מותחים ביקורת על היותו לא מספיק ׳אורבני׳ ולעומתם, חסידי הפירבור, מתנגדים לצפיפות הרבה שהוא מציע. חלק מהגאוגרפים משייכים אותו לפוליטיקה ריאקציונית, בידול חברתי והמצאת וריאציה חדשה לפנאנאופטיקון הפוקויאני של מרחב טוטאלי. דיויד הארווי 7, ראה בכך כניעה לסדר הקפיטליסטי הנוכחי ואחרים טענו שהוא מזיק לשכבות מוחלשות במרכז העיר. לעומתם טענו המצדדים כי הביקרות עושה קריקטורה, שופטת בטרם עת ומציבה ציפיות מוגזמות מהמטרות החברתיות שהציב לעצמו כמו כן הם טענו כנגד המבקרים, שאינם מציעים חלופות ישימות.
ביקורת רבה מתמקדת ביעד החברתי של הניו אורבניזם: הגברת תחושת הקהילתיות בטענה כי היא משוללת ביסוס עובדתי אמפירי ונסמכת בעיקר על השערות ותיעוד אנקדוטאלי ואמנותי של היחס הנתפש בין רכיבים עיצובים ויחסים חברתיים. עוד טענו המבקרים שלא הוכח שתושבים רוצים או מחשיבים ערכים קהילתיים ולכן רואים בניו אורבניזם לא יותר מעשיית רווח אינטלקטואלי ע”י תכנון מלמעלה המקריב את הסובייקטים האנושיים על מזבח התכנון האוטופי. יותר מכך הם טענו כי הניו אורבניזם משתמש בטענות ללכידות חברתית וקהילתיות כתירוץ עבור יזמים לדחוס יותר פיתוח על פחות קרקע.
‘מתכון לעיר מעולה’ ציור: רן ברעם
יתירה מזו, מושא ההערצה של הניו אורבניסטים, העיירה האמריקאית הקטנה כמודל לקהילתיות מקומית, למעשה, איננו אידאל אוניברסלי. הוא מטפח פרגמנטציה חברתית ואליטיזם, הוא מושא לסאטירה בספרות האמריקאית ונוגד טרנדים עכשוויים של הפרטה קיצונית בדמות קהילות מגודרות. סוציולוגים אחרים כופרים בטענה שהפרבר לא מאפשר יצירת קהילה וקשרים חברתיים. הקהילה כיום משוחררת יותר מתמיד ממגבלות פיזיות וקשרים נוצרים דרך רשתות חברתיות מורכבות ולכן החיים החברתיים מפוזרים מרחבית. קהילת האינטרנט ‘חסרת מקום’ וקהילתיות נוצרת מערכים ומעמד חברתי דומים, מושפעת ממשך המגורים במקום ומבוססת בעיקר על רקע, מין, גיל, סטטוס ושלב דומה במחזור החיים. כיוון שהפילוסופיה החברתית של הניו אורבניזם לא הוכחה אמפירית כאפקטיבית, הסכנה שהיא תצטמצם לאסטרטגיה שיווקית בלבד.
לסיכום, הניו אורבניזם הוא סדר יום מתגלגל, הוא התחיל בנקודה אחת וכיום מתורגם ומאומץ באופן שונה לגמרי ממה שמייסדיו תכננו והתכוונו. חשוב עוד לומר, ובמיוחד לאוהדי הניו אורבניזם, להנמיך ציפיות חברתיות ולהצהיר שהם מספקים עיצוב פיזי לדרישות אנושיות אך לא משפיעים על ההתנהגות האנושית חברתית. הניו אורבניזם הוא משתנה ביניים. הקשר בין תחושת קהילתיות וצורת השכונה קשור גם למשתנים רבים אחרים כמו למשל, החתך הדמוגרפי (ההומוגני) של התושבים. יתירה מזו, עיצוב ותכנון מטרתם אינה ליצור תחושת קהילתיות אלא להגביר את ההסתברות לקיומה. הארגון והעיצוב המרחבי הם אמצעים מתווכים ואינם משתנים הקובעים את הקונפיגורציה של היחסים הסבוכים שבין סביבה וחברה.
- Lynch, K. (1960) The Image of the City. Cambridge, MA: MIT. Press ↩
- Cullen, G. (1961) The Concise Townscape. Architectural Press ↩
- Norberg-Schulz, C. (1976) The phenomenon of Place. Architectural Association Quarterly. ↩
- Jacobs, J. (1961) The Death and Life of Great American Cities. New York: Random House. ↩
- Newman, O. (1972) Defensible Space. New York: Macmillan ↩
- CNU (2000) Charter of the New Urbanism.Congress for the New Urbanism. cnu.org ↩
- Harvey, D. (1997) The new urbanism and the communitarian trap. Harvard design magazine. Winter/Spring, pp. 68-69. ↩