אזור תעשייה בעשייה

קו בניין אפס, שבילי אופניים מוצלים, גגות סולאריים וגן ילדים בפארק תעשייה? כן! שיחה עם יוסי אנגל שר מנכ”ל פארק תעשייה נ.ע.מ,  על תרגום עקרונות התכנון למציאות, התקדימים והאתגרים בפיתוח אזורי תעשייה של במאה ה-21.

אזורי ייצור היוצרים רקמה פעילה ומשלבים בתוכם מבני ציבור ויוצרים אזור המתפקד לאורך כל שעות היום אמנם קיימים במספר מקומות ברחבי העולם, אך בישראל עצם ההיתכנות של אזור מעין זה נותרה עד לפני מספר שנים בגדר הבלתי אפשרי. מרבית אזורי הייצור והתעשייה הקיימים מלבד היותם מרוחקים מהחיים העירוניים סובלים מתת פיתוח ומתפישה תכנונית צרה המספקת את הקרקעות הנדרשות, גריד בסיסי, תשתיות, ותו לא. בשנים האחרונות אנחנו עדים לשינויים והתחדשות באזורי התעשייה בישראל זאת לאור השינויים בתהליכי וממדי הייצור, נטייה לעבור לייצור מקומי והתעוררות המודעות לחשיבות התעשייה עבור העיר בקרב קובעי המדיניות במשרדי הממשלה השונים.

במסגרת שיחה שהתקיימה קורס “אתגרים בתכנון תעשייה” בחוג לגאוגרפיה וסביבת האדם באוניברסיטת תל אביב, סיפר לנו יוסי אנגלר שר, מנהל אזור התעשייה נ.ע.מ על החזון להקים אזור תעשייה ירוק, חכם, באוריינטציה חינוכית. את דבריו פותח אנגל שר בציווי שאימץ והפך לתורת העבודה שלו בנ.ע.מ  “היה מציאותי. חלום!”. הרשמים מהשיחה להלן מבטאים את הדרך היישומית של חזון משותף למגזר הציבורי ולאקדמיה ומאפשרת הצצה לעתיד של אזורי התעשייה בישראל.

צילום מסך של עמוד הבית באתר- נ.ע.מ אזור תעשייה. ייוסי אנגלר שר, מנהל אזור התעשייה הפך את המשפט למוטו שלו בקידום אזור תעשייה ירוק, חכם, באוריינטציה חינוכית

יוסי אנגלר שר ומשלחת מסין, פועל מתוך חזון ואמונה שאזורי תעשייה צריכים להתשנות ולהציע יותר ממה שהתרגלנו עד היום (צילום באדיבות אתר נ.ע.מ פארק תעשיות)

++

סיפור הקמתו של פארק התעשייה נ.ע.מ סמוך לנתיבות שנמצא כרגע בתנופת פיתוח מתחיל בשנת 1996  “כשהחלום נולד ב-1996 היו הרבה מאד אתגרים, מרגע החלטת ממשלה להקמת אזור תעשייה בצומת בית הגדי בהובלת משרד הכלכלה ודבר לא זז עד 2010” מספר אנגל שר המכהן כמנכ”ל פארק התעשייה ואיש המעשה מאחורי החזון. אנגל שר מציין כי התהליכים לא הבשילו לכדי ביצוע לאורך זמן בשל שלושה חסמים עיקריים : “1. לא היה מפעל עוגן- משהו גדול בשטח וגדול בהעסקת העובדים 2. היה חוסר בתשתיות על- מתש- מתקן טיפול בשפכים, תחמש- תחנת משנה של חברת חשמל המדינה פיתחה 500 דונם ולא יותר. 3. לא הייתה מנהלת- שלוקחת את הפרויקט הזה ומובילה אותו צעד תעד עם כל האתגרים וחסמים, יזמים וגם הטובים ביותר, כאשר הם רואים שאין פרטנר או הובלה, הם עוזבים את התהליך”. התנופה העיקרית בעצם החלה בחמש השנים האחרונות, שכללה כניסה של מפעלים רבים, והרחבה משמעותית של הפארק מ-1000 דונם לפארק של 3000 דונם.

אחד מן האתגרים התכנוניים היה  שילוב החדש והישן בהתאם לעקרונות תכנון משותפים “היו 1000 דונם מאושרים ותוספת של  1900. השאלה הייתה כיצד עושים הכלה רטרואקטיבית על הקיים במיוחד נוכח הנחיות הבינוי עבור החדש ושילוב של כל האלמנטים הקיימים במתוכנן על מנת למנוע הידרדרות והפיכה לאזור סלאמס לא רצוי.”

הבט נוסף היה יצירת חזון ארוך טווח הלוקח בחשבון את הצרכים הקיימים “בשנת 2015 הציגו תבע לעוד 1900 דונם אחרי שמשרדי הממשלה הבינו כי הגיעה העת להשקיע באזור מאחר והביקושים עלו. התבססו על גריד קיים והציעו חלופות על בסיס הקיים. אולם כשבונים פארק תעשייתי בראייה עתידנית, מפעלים שיקומו בשנת 2030, צריך לשאול ביחס לעתיד, מהו פארק התעשייה העתידי?“

בשנת 2015 הציגו תבע לעוד 1900 דונם אחרי שמשרדי הממשלה הבינו כי הגיעה העת להשקיע באזור והפארק עבר הרחבה משמעותית מ-1000 דונם ל 3000 דונם.(צילום באדיבות נ.ע.מ פארק תעשיות)

“כשבונים פארק תעשייתי בראייה עתידנית, מפעלים שיקומו בשנת 2030, צריך לשאול ביחס לעתיד, מהו פארק התעשייה העתידי?”(צילום באדיבות נ.ע.מ פארק תעשיות)

מחזון למעשה

הקמת המנהלת בהובלה אנגל שר הובילה לשיתוף פעולה עם המעבדה לעיצוב עירוני בהובלת ד”ר טלי חתוקה  וליצירת תכנית אסטרטגית עבור פארק התעשייה ¹ כאשר עקרונות התכנון שנבחרו עבור הפארק כללו הסתכלות רחבה על הקיים והמקומי וכך למשל נבחרו ההיבטים הנופיים והסביבתיים המצויים בקרבת האזור. אנגל שר מציין כי חשוב לזכור כי הפארק ממוקם באזור כפרי, וכך ע”י חיבור הוואדי הסמוך על ידי יצירה של מערכת שבילי אופניים המשכית הפארק מקדם לא רק ערכים של מוביליות שאיננה מבוססת על שימוש ברכב הפרטי אלא גם מעניקה ערך מוסף המחבר את הפארק לאזור הגאוגרפי ומעניקה לו את ייחודו האזורי.

בנוסף אנגל שר מטמיע את עקרון הסימביוזה התעשייתית המקדמת שיתוף פעולה בין מפעלים שונים על ידי זיהוי צרכי הייצור: מפעל של “קבוצת תדביק” מייצר עבור מפעל “טרה” את עטיפות של חלק ממוצריו, מכלי פלסטיק שמיוצרים על ידי מפעל “מובילאק” מאוחסנים על משטחי עץ של מפעל “ארזים באר שבע” , קיטור שהוא תוצר לוואי של תהליכים במפעל “טרה” מוסע דרך צינורות למפעל סמוך לצרכי חימום. שיתופי פעולה אלו מעודדים חסכון אנרגטי, הקטנת שינוע חומרים אל הפארק וממנו ויצירה של מערכת תעשייתית הקשובה לצרכים המשותפים ופועלת כמערכת.

מפעל טרה, הסימביוזיה התעשייתית מאפשרת שיתופי פעולה שמעודדים חסכון אנרגטי, הקטנת שינוע חומרים אל הפארק וממנו ויצירה של מערכת תעשייתית הקשובה לצרכים המשותפים ופועלת כמערכת.

היבט נוסף שמקדמים בנ.ע.מ. הוא הקמת בית ספר לחינוך טכנולוגי המבוסס על הצרכים הממשיים כפי שהם עולים בשטח לצד קידום שינוי תפיסתי וחינוכי את התעשייה “כל  170 תלמידים ילמדו מקצועות של הנדסה, תעשייה וניהול ועוד כי זה מה שהמפעלים צריכים, בונים בית ספר טכנולוגי שעובדים בין יומיים עד שלושה  במפעלים”. המהלך החינוכי מבקש לשחרר את החינוך הטכנולוגי מהתדמית הבעייתית שנוצרה לו, לא בכדי, במשך עשורים, וקידום ההבנה כי יצירה של עובדים מוכשרים לתפקידי תעשייה וייצור איננה בחירת מחדל אלא מהלך המבטיח התפתחות אישית וקידום תעשייתי.

“אין סוגיה, תחום שלא חשבו עליהם. מדובר בפיילוט מדינתי.” מציין אנגל שר, ולכן גם קווי העיצוב המנחים מוכלים על כלל שטחי פארק ועוזרים ליצור שפה אחידה והמשכית המחייבת את היזמים לאמץ אותם במידה וירצו להתמקם בפארק  בסוף אתה רואה פארק אחד אחיד עם שילוט, הכול יהיה נגיש…יזם בא אלי עם אדריכל ויש לי רשימה מובנת אני אומר לו מה צבעי המפעל שלו, חומרי הגמר, לאחר מכן אני יורד לרזולוציה יותר נמוכה היכן הכניסות, היכן פחי האשפה”. התכנית האסטרטגית קובעת לראשונה הוראות בינוי עבור אזורי תעשייה ומיישמת אותם בפועל ובכך מחייבת את היזמים המעוניינים לעקוב אחר הנחיות אלו.

אין ספק כי יישום של פרויקט מסוג כזה צריך מחויבות, חזון וגם אורך רוח. יוסי אנגלר שר ניחן בכל אלו. נותר רק לקוות כי הפיילוט שממומן על משרד הכלכלה אכן יבשיל וישפיע גם על אזורי תעשייה נוספים. אזורי תעשייה אינם חצר אחורית, אלא המנוע הכלכלי, מרחב העבודה שלנו, המוצרים בהם אנחנו משתמשים. תעשיה היא חזית שהחברה הישראלית עדיין אינה מכירה.