רשתות חברתיות שכונתיות

כיצד הקהילה השכונתית יכולה להשתמש במרחב הדיגיטלי? מה היתרונות והחסרונות של המפגש ביניהם? רשימה זו סוקרת את התופעה של רשתות חברתיות שכונתיות.

החיים בקנה המידה השכונתי עומדים כיום בפני צומת דרכים. בעבר, לפני המצאת המכונית, החיים התנהלו בשכונה והשירותים ומקומות העבודה נמצאו בסמיכות לאזור המגורים. המרחב השכונתי הפך מוכר וכך גם התושבים שחלקו אותו. ההיכרות הזאת, המבוססת על מפגשים יומיומיים מקריים, הניחה את היסודות ליצירת קהילה. קשר ברור התהווה בין השכונה לחיים חברתיים, קהילתיים. לעומת זאת, כיום, החיים מתנהלים בקנה מידה רחב בהרבה, כשהמרחב הדיגיטלי הולך ותופס נדבך משמעותי בחיים המקצועיים והחברתיים ומאפשר יצירת קשרים וצריכת שירותים רחוקים שלא מבוססים כלל על סמיכות פיזית. במציאות כזאת ניתן לתהות אם עדיין ישנה חשיבות לקנה המידה השכונתי וכיצד הוא יכול לשרת את התושבים הדרים בו. האם בעולם דיגיטלי יש מקום לקהילה שכונתית, שמתבססת על היכרות מקרית של שכנים, כמו בעבר? תקופת מגפת הקורונה, שניתקה את החיים מההקשר הגלובלי הרחב וכפתה על הציבור להישאר בסמוך לביתו, סיפקה תשובה חיובית לשאלה זאת. היא יצרה הכרח לספק מענה למצוקות וצרכי התושבים בקנה מידה מקומי. קהילות שכונתיות שהיו מגובשות התמודדו טוב יותר במשבר, באמצעות יצירת רשת תמיכה זמינה, למרות מגבלות התנועה. השאלה המרכזית היא כיצד ניתן לחזק את הקהילה והחוסן המקומי בעתות שגרה כשאורח החיים נוטה למרחב הדיגיטלי וקשרים חברתיים רבים נוצרים ברשתות חברתיות?

מענה אפשרי הוא רשתות-חברתיות-שכונתיות, יציר כלאיים היברידי, המסתמך על שימוש ברשתות חברתיות דיגיטליות כדי ליצור ולגבש קהילה שכונתית מקומית. הרשתות השכונתיות מתממשות בצורות שונות ברחבי העולם, כתלות בתרבות המקומית, בפרקטיקות השימוש ובאופן ניהולן. הן מאפשרות לתושבי השכונה להפיץ מידע רלבנטי, לבקש עזרה אחד מהשני ואף להתארגן לצורכי פעילויות מורכבות יותר, בצורה נגישה ויעילה. מנגד, הרשתות עלולות להדיר אוכלוסיות מסוימות ולחזק את מארג יחסי הכוחות הקיים בשכונה. ברשימה זו אסקור דוגמאות שונות של רשתות חברתיות שכונתיות ואדון ביתרונות ובחסרונות של התופעה.

רשתות חברתיות שכונתיות- בעד ונגד

הדרך הפשוטה ביותר ליצור רשת חברתית שכונתית היא באמצעות הקמת קבוצה בפייסבוק. פייסבוק היא רשת שרבים משתמשים בה ממילא, כך שהיא זמינה ונגישה ולא מצריכה להפריד בין הרשת השכונתית ליתר המדיה החברתית. באיטליה, גישה זו זוכה לפופולריות ומכונה Social Streets. הקבוצות מוקמות בערים גדולות, מאורגנות סביב רחוב מרכזי ומאפשרות לשכנים להכיר זה את זה, לחלוק מידע שכונתי, לבקש עזרה ואף להיפגש פיזית במאמץ להתגבר על הבדידות הטמונה בחיים בכרך הגדול.¹ עם זאת, הסתמכות על פייסבוק כופה על התושבים להשתמש בפייסבוק, עם החששות שהרשת מעלה בנושאי פרטיות, פרסום ופייק ניוז. כמו כן, היא לא מאפשרת להפריד את הקהילה השכונתית מיתר הפעילות החברתית. לצורך זה, הקימו בארצות השפלה את הרשת HOPLR. הרשת דומה לפייסבוק במראה ובאופני השימוש, עם פיד נגלל ופרופילים של משתמשים, אך בשונה מפייסבוק, ניתן להיות חבר בקבוצה אחת בלבד, שהיא בעצם הרשת השכונתית, ולא ניתן ליצור רשימת חברים אישית. כך, מתאפשרת התמקדות בקהילה ובידע השכונתיים, ללא החסרונות הטמונים בשימוש בפייסבוק.² ברם, לא פייסבוק ולא HOPLR מתבססות על בחינת המיקום הפיזי של המשתמש, כך שעלולים להצטרף לקהילה אנשים שלא גרים בשכונה. לעומת זאת רשת Nextdoor בוחנת את המיקום הפיזי של המשתמשים ומחברת אותם עם משתמשים שנמצאים בסמיכות פיזית זה לזה. כך, הדגש שנוצר לפעילות הוא יותר גיאוגרפי פיזי ופחות קהילתי. אפשר לראות בשלושת האפשרויות מדרג, כשפייסבוק היא האפשרות הגנרית והזמינה ביותר, Nextdoor היא הספציפית והמגבילה ביותר ו-HOPLR נמצאת בין לבין.

על אף ההבדלים הטכניים, אופני השימוש ברשתות החברתיות השכונתיות דומים זה לזה. ברמה הבסיסית, הן משמשות אתר להחלפת מידע ומשאבים מגוונים, החל מהאירועים המתרחשים בשכונה, המלצות על בעלי מקצוע, השאלת כלים וחפצים שונים ובקשות עזרה ודאגה הדדית. האתר מאפשר לתושבי השכונה להכיר אחד את השני בלי להיפגש פיזית. הם הופכים מעורבים בהתנהגות חברתית שכונתית גמישה יותר מבעבר, המחזקת את המרקם החברתי של השכונה ואת שלומות התושבים, ששכניהם מפסיקים להיות אלמוניים עבורם, על אף שלא בהכרח נפגשו פנים אל פנים. למעשה, התקשורת יוצרת תחושת קהילה.³ כמו כן, התקשורת במרחב הדיגיטלי מאפשרת מגוון של דפוסי שימוש מקבילים, בניגוד לדפוס השימוש בעבר השכונתי, המבוסס על היתקלות פיזית ושיחה עם שכן. כך, היא נותנת מקום גם לצרכנים פסיביים של מידע, שרק קוראים על המתרחש בשכונה בלי ליצור תוכן, וגם לצרכנים אקטיביים, היוצרים מידע ואף שואפים לקדם מפגשים ופעילויות במרחב הפיזי של השכונה. למשל, אוכלוסייה מבוגרת או בעלת מוגבלויות, שמתקשה לצאת מהמרחב הביתי ואף לא מעוניינת לבקש עזרה, עדיין הופכת חלק בקהילה השכונתית בעזרת הרשתות החברתיות השכונתיות.

מנגד, לא כל הפעילות ברשתות החברתיות השכונתיות היא בהכרח חיובית ומכילה. Nextdoor זכתה לביקורת רבה בשל כך שתושבי שכונות סגרטיביות משתמשים בה כדי לפקח על נוכחות של אנשים חשודים בשכונה, לרוב שחורים. קל לעבור את הגבול בין שמירה לגיטימית על הביטחון האישי והשכונתי ליצירת פרופילים גזעניים. הרשת מחזקת את האקסקלוסיביות של השכונה וממשיכה את הלוגיקה של משטור והפרדה גזעית בארה”ב.⁴ מניעה של דפוסי שימוש מדירים כמו זה תלויה במידה רבה באופן בו הרשת מנוהלת. הרשתות הן לא דמוקרטיות, אלגוריתמים ובני אדם ספציפיים מנהלים אותן ומחליטים על אופי התוכן הראוי לפרסום. בשונה מבשכונה ההיסטורית, בה קשרים חברתיים נוצרים באקראי בין שכנים ללא היררכיה ברורה, הרשת החברתית השכונתית ריכוזית בהרבה. הכוח שמרוכז אצל אלגוריתמים ומנהלים ספציפיים קובע למעשה את אופי הרשת ועלול לשעתק היררכיה חברתית ספציפית שלא מייצגת את תושבי השכונה. כמו כן, הרשת עלולה לא לייצג את תושבי השכונה כולה. פערים באוריינות הדיגיטליות או חששות הנוגעים לפרטיות המשתמש עשויים למנוע מחלק מהתושבים להשתתף בה. אלו עלולים להידחק מחוץ לקהילה השכונתית. ניהול הרשתות חייב להיות מודע לפערים האלו ולמצוא דרכים לפצות על ההדרה הפוטנציאלית של חלק מתושבי השכונה.

לסיכום, עלינו לזכור שרשתות חברתיות שכונתיות הן לא משהו שנוצר יש מאין, הן מבנה חברתי שמשקף יחסי כוחות חברתיים. כמו גם בעידן הטרום דיגיטלי, בכל שכונה נוצר מארג תושבים ספציפי עם נסיבות חיים מסוימות וצרכים ייחודים. לכן האתגר הוא ההתאמה של הרשת לנסיבות ולצרכים של התושבים בשכונה, כך שהיתרונות בשימוש ברשתות יעלו על החסרונות הטמונים בהן. יצירת נקודת מפגש אופטימלית בין המרחב הדיגיטלי לקנה המידה השכונתי תלויה בהבנת הספציפיות השכונתית ולא בשעתוק של טכנולוגיה קיימת למרחב וקהילה שלא בהכרח ישתמשו בה. במחקר בינלאומי שנערך ב-14 שכונות בגרמניה, שוויץ ואוסטריה, נמצא כי הטמעת רשת חברתית שכונתית היא תהליך מורכב שמערב שחקנים רבים ותלוי במידה רבה בגורם המנהל ומקדם את הפרויקט, שלמעשה אחראי על תקשור הערך המוסף של הפרויקט עבור הקהילה. אין דרך אחת אידיאלית להטמיע רשת. יצירת קהילה שכונתית תלויה באינטראקציה בין המרחב הדיגיטלי למאפיינים הפיזיים של השכונה, בדפוסי הניהול הקיימים בשכונה, בתכנון אסטרטגי של תהליך הדיגיטציה ובהירתמות התושבים.⁵ הרשת החברתית השכונתית היא לא מטרה בפני עצמה, אלא כלי כדי לקדם את הקהילה השכונתית בעידן בו הקשרים החברתיים נודדים למרחב הדיגיטלי. היא לא יכולה לפתור את כל תחלואי השכונה, אך בעזרת הטמעה נכונה וקשובה לצרכים מקומיים, היא יכולה לצמצם אותם ולחזק את הצדדים החיוביים בקהילה השכונתית.