למה חשוב לשמור על המרכז המסחרי השכונתי?

האם מרכזים מסחריים מיטיבים עם העיר ותורמים לעירוניות טובה?נוכח השינויים בצרכנות בעידן הנוכחי האם על התכנון להיות “תכנון מגיב” או “תכנון מוביל” המנסה לגרום לשינוי נורמטיבי בדפוסי ההתנהגות החברתית?

אחת מסביבות הצריכה הפופולאריות עד לאחרונה הייתה המרכז המסחרי השכונתי. אמנם קרנה יורדת בשנים האחרונות לאור התעצמות דפוס הצריכה האינטרנטי, ועתידם של חלק מהמרכזים המסחריים השכונתיים (במיוחד הותיקים יותר) אינו מובטח במידה ולא ישתנו. אך לאור העובדה כי אנו בונים את שכונותינו החדשות כערים קטנות המנותקות מהעיר הותיקה, עדיין מדובר בסביבת צריכה חזקה יחסית, בעלת השפעה על העיר ולכן, בפרק זה נבדוק האם קיומה של סביבת צריכה זו מיטיבה עם העיר? והאם היא תורמת לעירוניות טובה?

על מנת להשיב לשאלה זו, נשאל את עצמנו לרגע היכן אישה בת 40, נשואה + 2, בעלת רכב המתגוררת באחת מהשכונות החדשות בעיר, תעדיף לעשות את ‘סידורי יום שישי’ השגרתיים שלה?

1. האם היא תבחר ללכת מרחק של כ – 300 מ’ מהבית למרכז המסחרי השכונתי ושם: קפה של בוקר במאפייה, קניית מזון בסופרמרקט הפרטי היקר יותר מרשתות מזון גדולות, קניית פירות וירקות בירקניה,  קניית מתנת יום הולדת לילד מהגן בחנות הצעצועים, קניית פרחים לשבת בחנות הפרחים. ניתן גם: להתפנק בפן במספרה שבמרכז, לקנות בגד בחנות בגדים “בוטיקית”, לאסוף חבילה מהדואר.

או:

2. לשתות קפה בבית, להתניע את הרכב הפרטי, לעמוד כ- 8 דקות (פחות מחצי קילומטר) בפקק ביציאה מהשכונה, לנסוע למתחם קניות באזור התעשייה בעיר ושם: לחפש חנייה בחניון, לקנות מזון בסניף של רשת סופרמרקטים גדולה, לקפוץ לחנות נעליים רשתית במתחם (כי אם את כבר שם…), לקפוץ לסופר-פארם במתחם ולנסוע חזרה הביתה.

או:

3. לשתות קפה בבית, להתניע את הרכב הפרטי, לעמוד כ – 8 דקות בפקק כדי לצאת מהשכונה, לנסוע למרכז העיר, לחפש חנייה (כמעט אין חניונים מוסדרים), ללכת ברגל ברחובות לא מוצלים עם תשתית מוזנחת, בין חנויות קמעוניות לא מגוונות במיוחד שאינן משתייכות לרשתות הגדולות, לעשות קניות בשוק, ולהודות למזלה על ששתתה את הקפה בבית, מכיוון שלא נתקלה בדרכה בעיר באף בית קפה הגון (מרוב שכולם רוכזו במתחם בילוי והפנאי המרוחק מאוד ממרכז העיר).

התשובה לכך טמונה בעיר שבה מתגוררת האישה ומה שהיא מציעה עבורה.

נראה ברור מאליו שמרכזים מסחריים שכונתיים תורמים רבות למרקם החברתי והכלכלי של השכונה. הם נגישים באמצעי תחבורה רכים (הליכה ברגל או רכיבה) ובכך מפחיתים את השימוש ברכב פרטי, מספקים תעסוקה מקומית, יוצרים קשרים חברתיים בין תושבי השכונה ונותנים מענה לצרכים וההעדפות שלהם (מבחינת סוג החנות/השירות).¹ כיום בנוסף לעסקים הקמעוניים ושירותים כגון קופ”ח, בנק, דואר, נפוץ גם לפתוח במרכזים המסחריים השכונתיים מתחמי בילוי ופנאי כגון מסעדות ובתי קפה ובכך להרחיב את תפקודם מעבר לזה המסחרי.

במחקרים שונים שבדקו העדפות של אנשים לגבי השכונות בהן הם גרים או היו רוצים לגור, בין התכונות שדורגו במקומות הגבוהים ביותר היו הימצאותם של מבחר סחורות ושירותים במקום קרוב לבית, מבחר גדול של מסעדות, בתי קפה, חנויות, היכולת להסתדר ללא מכונית וקיום מרכז שכונתי בו ממוקמים המתקנים הקהילתיים של השכונה.²

אבל, למרבית ההפתעה, עם כל הטוב הזה, לפי מחקרים אחרים, קיים סיכוי לא מבוטל כי אותה אישה תבחר דווקא באפשרות השנייה ותעדיף לבצע את הקניות והסידורים שלה מחוץ לשכונה.³ לכך קיימות מספר סיבות: המרכזים המסחריים השכונתיים משרתים מספר קטן יחסית של אנשים ולכן הם מספקים רק סחורות ושירותים בסיסיים, ללא מבחר גדול ובמחירים גבוהים. הם צריכים להתחרות במרכזים המוזלים המוקמים מחוץ לעיר, המספקים מגוון רחב של סחורות, כוללים כיום מסעדות ומגוון חנויות מתחומים אחרים וכך הופכים את חווית הקניה לבילוי. עם זאת, לאור מיקומם בשולי העיר, הם מחייבים שימוש ברכב פרטי.⁴

מחד, העובדה כי אנו דוהרים לקראת צפיפות (נוספת) במגורים, מעודדים את זניחת השימוש ברכב הפרטי, דוגלים בהקמת שכונות המתבססות על סיפוק מקומי של צרכי התושבים ופיתוח חיי קהילה שכונתיים, הרי שלמרכז המסחרי השכונתי תפקיד חשוב ביותר בהשגת עירוניות טובה מהסוג הנ”ל ויש לפעול לפיתוחו, חיזוק מעמדו ותפקידו בשכונת המגורים.

מאידך, בהעצמתו של המרכז המסחרי השכונתי, אנו מגדילים עוד יותר את הניתוק של השכונות החדשות ממרכז העיר הוותיק, היות ולתושביהן אין שום תמריץ או צורך לצאת מהן אל המרחבים האחרים בעיר. כלומר, בקנה מידה השכונתי, זה מאוד נוח וחוסך זמן. לעומת זאת, בקנה המידה העירוני, אורח החיים ה”בוטיקי” השכונתי יוצר שכונות מבוצרות ומגודרות, פוגע בעירוניות, בחוסן העירוני, מגביר את ההפרדה בין אוכלוסיות בעיר, מה שמגדיל את חוסר השוויון בעיר, הן בהיבט הסוציו אקונומי והן מבחינת התקציבים המושקעים בכל שכונה המשפיעות ישירות על היקף ההזדמנויות הניתנות לתושבי השכונות השונות בחינוך, תעסוקה ופנאי.⁵

לפיכך, דבר נוסף שדי ברור מאליו, הוא שקיימת סבירות נמוכה לכך שהאישה תבחר באפשרות השלישית ותגיע למרכז העיר. כיאה לדפוס תכנון שכונות המגורים העכשווי, האישה מתגוררת בשכונה המנותקת, פיזית וחברתית, מהמרקם העירוני “הותיק” המוזנח והישן ולמעשה מתקיימת בנפרד מהעיר ולא תלויה בה.⁶ מרכזי הערים הסובלים מהזנחה תכנונית וכלכלית שנים רבות, אינם יכולים להתחרות בסביבות הצריכה השכונתיות או במתחמי הצריכה הענקיים בפאתי העיר ולכן נותרים לרוב שוממים. לעניין זה, יש להעיר, כי החייאת המרכז העירוני הישן, לא תצליח רק באמצעות הגבלת סביבות צריכה עירוניות אחרות ואילוץ התושבים להגיע למרכז העיר, אלא יש להשקיע בפיתוחו, נגישותו התחבורתית, גיוונו וכך למשוך את תושבי העיר על מנת שיבחרו להגיע דווקא לשם מבין 3 האופציות העומדות בפניהם.

יוער, כי הדיון הנ”ל היה בין 3 האפשרויות ה”קלאסיות” שעמדו בפני האישה ולא התייחס לאפשרות הנוספת שהתווספה בשנים האחרונות – הקניות באינטרנט. מדובר בדפוס צריכה שהפך לנפוץ מאוד, במיוחד בתרבות הצריכה המאפיינת אותנו לפיה “אני צורך משמע אני קיים”.⁷ שינוי זה בדפוסי צריכה מחולל מהפכה של ממש במערכת היחסים בין האדם/התושב לבין המרחבים המסחריים הפיזיים,⁸ לרבות השלושה שפורטו לעיל. האם כל אחד מהם יצליח לשרוד את השינוי התרבותי והטכנולוגי העצום או שיעלם מן העולם ויהפוך לאפיזודה באבולוציית התכנון העירוני? לא נרחיב על כך, אך נראה כי התשובה טמונה ביכולתו של מרחב מסחרי פיזי להשתנות ולהסתגל במהירות המתבקשת.

דעה: כיצד יש להגיב למגמות הצריכה בעיר העכשווית?

תקציר הפרקים הקודמים: מגמות צריכה ועירוניות קשורות במישרין ובעקיפין במערכת יחסים מורכבת ומשתנה לעיתים תכופות לטוב ולרע. כעת, נעמוד על תפקידו של “המבוגר האחראי” – מערכת התכנון הישראלית ביחסים אלו. מוסדות התכנון שלנו רואים את עצמם כקובעי מדיניות, בעלי ראיה מרחבית והוליסטית על כל המרקם העירוני והאזורי, ובעלי הכוח להסדירו, לשנותו ולפתחו עבור הציבור ולטובתו, על מנת לשמור על סדר, ביטחון ויציבות עם כל היתרונות והחסרונות הטמונים בכך לציבור עצמו. בשונה מהתפיסה בעבר, המתכנן העכשווי, אינו נתפס בעיני עצמו (אצל רוב המתכננים) ובעיני אחרים כיודע כל. תפקידו לבנות מתודולוגיה ומסגרת רעיונית – לגבש עקרונות, כלים ופעולות לבחינת הקיים ולהציע מדיניות לשיפורו, שינויו, פיתוחו של המרחב בעתיד.

לדעתי, מדובר בתהליך רציונלי ולכן במסגרתו המתכנן יכול לבחון, לנתח ולפענח גם מרחב עירוני מורכב, משתנה וייחודי וגם את האופן בו הוא מושפע מהתופעות חברתיות משתנות וחדשות (אחת מהן הינה הרגלי הצריכה העכשוויים). למעשה, לפי אותה גישה רציונלית לתכנון, שלבי קבלת ההחלטה התכנונית ברורים מאוד: המתכנן קודם כל מזהה את הבעיה (מה קורה כאן?), לאחר מכן מברר מדוע זה קורה כך (זה השלב של מערכת המדדים שבוחנים היבטים שונים) ובסופו של דבר מציע מה לעשות על מנת לפתור את הבעיה (מתרגם את המדיניות לפרוגרמות חלופיות).⁹

במענה למבקרי הגישה הרציונלית הטוענים כי הרבה דברים בחיינו אינם רציונליים, ולכן אינה יכולה להבין תופעות חברתיות המאופיינים בפרדוקסים,¹⁰ חשוב להסביר כי לדעתי, הגישה הרציונלית לא מגבילה את סוג ואופי התופעות הנבחנות, אלא רק קובעת כי תהליך הבחינה וקבלת ההחלטה, קרי המתודה עצמה, היא רציונלית. והרי השלב הראשון בתהליך הוא לשאול “מה קורה כאן”, כלומר גם אם קורה כאן משהו לא מוסדר, לא רציונלי, חריג התנהגותי קיצוני, זן חדש של קהילתיות וכו’ הגישה הרציונלית עדיין תמשיך ותבחן זאת על פי יתר שלביה, ותציע פתרון. לא פתרון קסם, לא פתרון המרצה את כולם, אלא פתרון פרקטי עם יתרונות וחסרונות שאוזנו והתגבשו ממדיניות לתבנית פעולה מוגדרת וישימה בדמות פרויקט שיקרום עור וגידים. 

לפיכך, אחת מהתגובות המתבקשות של מערכת התכנון לשינוי במגמות הצריכה יכולה להיות פיתוח מערכת מדדים על מנת לאמוד את ההיבטים השונים של השינוי במגמות הצריכה, את ההתנהגות העכשווית של היחידים וקבוצות צרכנים במרחב העירוני, את השלכותיה בקנה מידה שונים ולהעריך את השפעתם על החיים בעיר על מנת לתכנן בהתאם לכך את צעדי המדיניות הרלוונטיים ברמת המדינה, הרשות המקומית, והקהילה השכונתית. 

החיסרון בתגובה זו, באופן כה אופייני למערכת התכנון, הוא שזה מאוחר מדי ומעט מדי. מערכת התכנון לא מצליחה לעמוד בקצב ובממדים בהם מתרחשים התמורות בחיינו כיום. השינוי כבר כל כך בעיצומו, ואילו מערכת התכנון רק כעת נזכרת לבחון מה קורה כאן, והמדיניות לכשתתגבש כנראה כבר תהיה לא עדכנית מספיק, ועד שהיא תחלחל לרובד הביצועי, הרי שמגמת הצריכה תספיק להשתנות פעם נוספת. ראו ערך “תגובת מערכת התכנון לשימוש ברכב הפרטי”.

תגובה אפשרית נוספת היא יצירת מרחב עירוני המאפשר דרכים מגוונות לרווחה נפשית שאינה מושגת באמצעות צריכה – קידום הזדמנויות לפעילויות קהילתיות וחברתיות.¹¹ כלומר, אם אתה לא יכול לנצח בויכוח, תשנה את נושא הויכוח. מאחר והתכנון אינו מסוגל לתת מענה מהיר לדפוסי הצריכה המשתנים חדשות לבקרים, אזי שיתמקד בפיתוח תחומים שאינם צרכניים ובכך ישפיע על התנהגות וסולם ההעדפות של הציבור הרחב באמצעות העצמה של פרמטר אחר בחיי היומיום שלו.

ברצוני לעמוד דווקא על תגובה אחת שאין בכוונתי להציע והיא שינוי בדפוסי התכנון לאור מגמות הצריכה החדשות (בעיקר הנפוצה שבהן – קניות באינטרנט). אך האם מערכת התכנון, גוף שתפקידו להתוות מדיניות, לחולל שינוי, מרכז הכוח האחראי על חלוקת המשאבים בחברתנו, צריך להתאים את עצמו להרגלי צריכה חולפים ודינמיים המשתנים לעיתים קרובות והמושפעים בעיקר מבעלי אינטרסים כלכליים אשר תכנון עירוני אינו בראש מעניינם? מי קבע שמגמות צריכה עכשוויות הן מה שחברתנו צריכה? האם הן צודקות? האם הן שוויוניות? האם הן מקדמות הזדמנות שווה לכל ותורמות לשאיפתנו להיות חברה פלורליסטית, מגוונת, מלוכדת ובעלת חוסן? מגמות צריכה הינן רבות, חולפות וזמניות בדיוק כמו מרבית המוצרים שאנו רוכשים במסגרתן, אין על התכנון להיות “תכנון מגיב” ולהתאים עצמו לכל מגמה, אלא עליו להיות “תכנון מוביל” הגורם לשינוי הרצוי בדפוסי ההתנהגות החברתית מתוך מטרה להפוך את החברה לטובה יותר.¹²