הדס צורהמתח והפער בין העיר לאזור הכפרי בארצות הברית נוכח מתמיד בפוליטיקה האמריקאית. התקשורת נוטה להציג את העיר והעירוניים כפרוגרסיבים וליברלים אל מול הכפרים השמרניים מצביעי טראמפ. שני ספרים שהתפרסמו ב-2018 יורדים לעומק של אמריקה הכפרית ומבקשים להבין את תפיסת עולמם של תושביה
Strangers in their own Land: Anger and Mourning on the American Right, Arlie Russell Hochschild, The New Press, 2018
The Left Behind –Decline and rage in rural America, Robert Wuthnow, Princeton University Press 2018
מהו המרחב הכפרי בארה”ב? מי מתגורר בו? מהי תפיסת עולמם של תושביו וכיצד זו משפיעה על הזירה הפוליטית האמריקאית והעולמית? לאחרונה התפרסמו שני ספרים המתמקדים בכפר האמריקאי ומנסים להבין את תפיסת העולם של הימין באמריקה, של מצביעי טראמפ. הצבעתם של תושבי הכפר בארה”ב לטרמאפ כביכול בניגוד לאינטרסים שלהם. כמי שחיים במצב סוציו אקונומי קשה ונאבקים באתגרים רבים כגון בריאות, אבטלה, פגעי ההתחממות הגלובלית (הפוגעת בפרנסתם החקלאית), וסגירת בתי ספר ציבוריים, הצפוי הוא שהם יבקשו מהמדינה לתמוך בהם באמצעות רגולציה וסיוע של תקציבי ממשל וקצבאות. אך אוכלוסייה זו מתנגדת להתערבות וסיוע ממשלתי, מיסוי חברות ועשירים, רגולציה בתחום האקלימי ומה שהם מגדירים כ’ממשל גדול’ (Big government). תעלומה זו מכונה ‘הפרדוקס הגדול’. והשאלה היא כמובן מדוע הם תומכים בימין ובלא אחר מאשר הטייקון דונלד טראמפ?
(צילום: Michael Candelori Flickr)
תעלומה זו מוכרת גם בשיח בישראל והעסיקה סוציולוגיים, כלכלנים, מדעני מדינה ועיתונאים: ‘מדוע עניים מצביעים ימין’ או ‘מדוע מזרחים מצביעים ימין’? תשובות רבות הוצעו לאורך השנים, הן בישראל והן בארצות הברית. המשותף להן, היא ההנחה שאותם מצביעים מצויים בתודעה כוזבת מסוג כלשהו, או שהם מצביעים באופן לא רציונאלי כלומר על בסיס הזדהות רגשית. כלומר התפיסה היא שהם אינם מבינים את הפרדוקס או המבנה החברתי-כלכלי שבתוכו הם חיים ושלמעשה הם מצביעים עבור מי שמדיניותו פוגעת בהם.
הסוציולוג ניסים מזרחי טוען כי בישראל ישנן עוד קבוצות ש’בוחרות בניגוד לאינטרסים שלהן’, למשל מצביעי השמאל שהם לרוב ממעמד סוציו אקונומי גבוה ונהנים מפריבילגיות שונות. אם כן מדוע הם מצבעים עבור אידאולוגיה שמבקשת בדרך זו או אחרת לחלק את העושר והמשאבים באופן שעשוי לפגוע בהם בעבור אוכלוסיות מוחלשות? מדוע במקרה שלהם בחירה זו נתפסת כאידאולוגיה ולא כתודעה כוזבת או כמעשה לא רציונלי, זאת לעומת מצביעי הימין שמואשמים בבחירה לא רציונלית? במקרה של השמאל זה מתפרש כתפיסת עולם. הפרויקט של וויטאנו (Wuthnow) והוכשילד (Hochschild,) שחקרו את הימין בארצות הברית, והפרויקט של הסוציולוג מזרחי בישראל, הם ניסיונות להבין את תפיסת העולם של מצביעי הימין מקרוב ולא לנתחה מתוך תיאוריות של חשד, כלומר של תודעה כוזבת. 1.
הפער העירוני-כפר (The Rural-Urban divide)
כריכה (צילום: הדס צור)
וויטנאו (Wuthnow) בספרו ‘הנשכחים מאחור’ מתמקד בפער העירוני-כפרי בבחירות של 2016 לנשיאות ארצות הברית. הפער בין מצביעי טראמפ בערים (32%), בפרברים (50%) ובאזורים הכפריים (62%) של אמריקה, היה חד משמעי. ככל שהקהילה קטנה ומרוחקת יותר מהמטרופולין כך גבר אחוז ההצבעה לרפובליקאים ולטראמפ. וויטאנו טוען כי ההסברים הרווחים בתקשורת לפער העירוני-כפרי הוא שאותן אוכלוסיות כפריות: סובלות כלכלית, גזעניות ומיזוגניות ולכן תומכות בטראמפ. על פניו הסברים אלה נכונים, תושבי הכפר אכן מרוויחים פחות מאלה החיים בעיר והם מביעים חשש מכך שמהגרים תופסים את מקומות עבודתם ולרוב מדובר באוכלוסייה לבנה. אך הסברים אלה לטענתו, אינם ממצים ומפספסים את מה שהוא מזהה כפער או קרע תרבותי (Cultural-divide). הבחירה בטראמפ איננה סוגיה הנוגעת בכלכלה או במדיניות אלא ביטוי של הבדלים תרבותיים.
וויטאנו מתמקד באמריקה הכפרית (Rural America), אמריקה של העיירות הקטנות.2 הוא טוען שהעיירה היא המודל המרכזי של אמריקה הכפרית, היא מוסד, היא מבטאת את האופי התרבותי של אמריקה הקולוניאלית מראשית הקמתה. תושבי הערים והפרברים אינם שותפים לאותה תפיסה אך מי שחיים בעיירות הללו עדיין רואים בהן את ליבה הפועם של אמריקה האמיתית שמורכבת מקהילות קטנות. מי שמדבר עם האנשים שחיים שם מבין עד כמה העיירה היא חלק מהזהות של האנשים; זה המקום שבו כולם מכירים אותך ואתה מכיר את כולם, מקום שיש לך אחריות כלפיו שהוא חלק מהמורשת והקיום שלך. על כן טוען וויטאנו זו צורת חיים במובן העמוק.
וויטאנו חקר במשך שני עשורים את האוכלוסייה הזו וקיים אלפי ראיונות עומק, סקרים ומחקרים שונים. במחקרו הוא מנסה להבין מי הם אותם אנשים, מה מניע אותם, מה מבנה את תפיסתם הערכית? איך נראים חייהם? המסקנה שלו היא שהם מתפקדים כ”קהילה מוסרית” במובן הדורקהיימי (Durkheim). כלומר קהילה שבה אנשים מקיימים יחסי גומלין וקשרים שמייצרים נאמנות זה לזה ונאמנות למקום שבו מתרחשים יחסים אלו. אותן מחויבויות וזהויות מייצרות או הופכות את הקהילה לבית. תפיסה זו שונה מתפיסה שרואה באנשים אינדיבידואלים עצמאיים או לא תלויים שמבססים את עמדותיהם על פי הצרכים הכלכליים או הפסיכולוגיים שלהם. כפי שמתייחסים לאנשים בזירה העירונית וכפי שהם מסתכלים על עצמם. האנשים באמריקה הכפרית הם אנשים מכווני קהילה.
התרעומת המוסרית של האמריקאים הכפריים הוא שילוב של פחד וזעם, הכעס נובע מתוך תחושה שהם תחת מצור. את התרעומת יש להבין מתוך נאמנותם לקהילה, מהתחושה שהקהילות המוסריות שבתוכם הם חיים הולכות ונסדקות: הקהילות מצטמצמות, בתי ספר ועסקים נסגרים, ילדים אינם חוזרים לבית ההורים. הם חשים שאורח חייהם מאוים, שמי שמקבל החלטות בוושינגטון לא מתעניין באנשים כמוהם, לא נראה כמוהם ולא מקדם את הערכים שלהם, הוא מתעניין במי שגרים בערים ובמקומות הנהנים מזכויות יתר.
הקהילות המקומית מתגאות בכך שהן פרקטיות, עצמאיות, פרודוקטיביות ומחוברות לקרקע. הם מתנגדים לצורך בהתערבות חיצונית לפתרון בעיות מקומיות כגון השגת מימון פדרלי או לאומי, הם אינם רוצים לחוש תלויים בוושינגטון שנתפסת כמקום של דיבורים ולא של מעשים. מקום של רטוריקה חלקלקה המתעלם מן האדם הממוצע. התושבים כועסים שוושינגטון עובדת בעיקר עבור לוביסטים ואינה נגישה לאדם הפשוט וקהילות מקומיות.
קהילות אלה לרוב מוצגות כמיזוגיניות והומופובאיות. כמתנגדים לנישואים חד מיניים והפלות, אך וויטאנו טוען כי כאשר משוחחים עם התושבים ניתן לזהות יותר ניואנסים. הם יקבלו את החבר בתוך הקהילה שהוא הומו, את האישה שעשתה הפלה. הארגוניים הגדולים האחראים לקמפיינים ארציים נוטים לצייר תמונה קיצונית ופולרית שאינה נאמנה למציאות.
לשבור את ‘חומת האמפתיה’- האקדמיה הליברלית והימין הלא ליברלי
כריכת הספר (צילום: הדס צור)
הוכשילד היא פרופסור מוערכת לסוציולוגיה באוניברסיטת ברקלי, מעוז השמאל הליברלי-דמוקרטי בארצות הברית. בשנת 2018 היא הוציאה את הספר “זרים בארצם” (strangers in their own land) שמבוסס על עבודת מחקר של חמש שנים במהלכן נסעה ראיינה, נכנסה לחיי משפחות של רפובליקנים בלואיזינה, מדינה בדרום העמוק של ארצות הברית. אלו אנשים שאיתם היא חלוקה בכל סוגיה אפשרית: הפלות, נישואים הומולסביים, התערבות ממשלתית, מתן קצבאות ותמיכה לאנשים בעוני, ביטוח בריאות, ההתחממות הגלובלית ועוד.
ההחלטה לצאת לחקור את הימין בארצה נבעה מתוך תחושה של זרות ומרחק הולך וגובר. היא מתארת סגרגציה עמוקה בארצות הברית ואיננה מתכוונת לסגרגציה גזעית אלא להפרדה על פי אורחות חיים ותפיסות עולם. הפרדה שהיא מעבר לזהות או מעמד, הפרדה תודעתית ומרחבית טוטאלית: הדמוקרטיים והרפובליקניים חיים בשכונות ואזורים נפרדים, לומדים במוסדות נפרדים וצורכים תקשורת אחרת, כל אחד לפי תפיסת עולמו. גם המדיה החברתית חושפת אותם למידעים שונים, כך שגם בזירה זו אתה מוקף בדומים לך. היא טוענת כי כיום ההפרדה ה’מפלגתית’ (partyism) בארצות הברית הפכה לעניין שהוא מעבר לתפיסה או עמדה אידיאולוגית, לעניין עמוק של זהות ותפיסת עולם מוסרית, אתית. בעוד בשנת 1960 כאשר שאלו בוגרים אמריקאים אם יפריע להם שבנם/ביתם יישאו אדם מן המחנה השני רק 5% משני הצדדים השיבו שכן, בשנת 2010 33% בקרב הדמוקרטים ו40% בקרב הרפובליקנים השיבו כך. חלוקה זו אם כן נושאת מטען רגשי טוענת הסוציולוגית, אלו מובלעות רגשיות של כעס וקיפוח בקרב הימין וייאוש בקרב הדמוקרטיים.
דפוס ההצבעה בלאויזינה בבחירות 2016 (Ali Zifan Wikimedia)
רמת הניכור בין מי שנקראים ה’פרוגרסיבים’ (המתקדמים) לבין מצביעי טראמפ ניכרת בהקדמה לספרה שם היא מסבירה כיצד בהכרעתה לצאת לחקור ‘אותם’ הייתה צריכה להתגבר על ‘חומת האמפתיה’. בעשורים האחרונים הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה בהשפעת התיאוריות הביקורתיות התמקדו בחקר והעלאת קולם של המוכפפים, המדוכאים והמוחלשים. מי שנתונים להדרה, גזענות, ניצול ועוני. להם האמפתיה ניתנת בקלות, ואילו לחקור את אנשי הימין שנתפסים כגורם הגזעני, לא סובלני, מי שמדכאים נשים ולה”טבים דורש מבחינתה להתגבר על מחסום האמפתיה.
סגנון הכתיבה שלה משלב הרבה חומרים מן השדה, שיחות לאורך נסיעות ועמידה בשדות, תיאור של סיטואציות, סגנון דיבור, לבוש והתנהגות. כך היא מנסה לצייר את הזיקה בין אורח החיים לבין תפיסת העולם האידאולוגית. היא מחדדת כל הזמן את הזרות והשונות, חוסר ההכרות והמרחק בין העולם שהיא באה ממנו ומייצגת לבינם ועם זאת מתארת את השיחות והמפגשים כחמים, אנושיים ופתוחים. היא מגלה כי אותה קבוצה חווה עצמה כמודרת, הם חשים שעולמם התרבותי וזהותם מצויים תחת איום. “עולמם הערכי והמוסרי מובא לידי גיחוך השכם והערב על-ידי ליברלים במרחב הציבורי והתקשורתי, והממשל הדמוקרטי בוגד בהם. כנוצרים לבנים בארצות הברית, הרואים את עצמם כבניה וכבנותיה האותנטיים של האומה האמריקנית, הם מבכים את דחיקתם לשוליים ואת הפיכתם לקבוצת מיעוט תרבותית על אדמתם-שלהם (מזרחי 2017). לטענתה הם מחזיקים בסט ערכים שונה מזה הליברלי שמקדש למשל שוויון ולכן מניח שחשיפה לאי שוויון כלכלי תעורר תרעומת. אך הם מחזיקים בכלכלה מוסרית חלופית שבה עבודה מבחינה בין אנשים מוסרים ללא מוסריים. ולכן מי שאינם עובדים הם מקור לתרעומת ולא ה 1% שעובדים ומרוויחים מיליונים על חשבון ה99%.
הספר כתוב בצורה סיפורית ונעימה לקריאה אך הוכשליד תופסת את עמדת ‘המתווכת’ בין התרבויות, בפרק הסיכום היא כותבת ‘מכתב לחברי הליברלים’ שבו היא מסבירה את הדומה והשונה בינם לבין מצביעי הימין ו’מכתב לחברי תומכי מסיבת התה’ שבו היא מייצגת את חבריה הליברלים. המטרה שאלה ואלה יבינו זה את זה ויכירו במשותף. תפקיד זה שהיא לוקחת על עצמה מחליש את הספר כמחקר סוציולוגי אך הוא מספר יותר על האקדמיה והדיסציפלינה מאשר על מושא המחקר שלה. ובעיקר על הפער העמוק שבינם לבין מי שמחוץ למעגלים הליברלים.
++
גם בישראל נשמעים קולות המבקרים את הליברליזם. כמו כן המאבק בין ימין ושמאל הפך ממחלוקת סביב עמדות לחלוקה בין תפיסות עולם וזהות. אך האם החלוקה הפוליטית בישראל נענית לחלוקה גאוגרפית בין פריפריה למרכז או בין הערים לפרברים? נראה שתרגום של המחלוקת הגאוגרפית באמריקה לישראל אינו רלוונטי, הערים אינן ‘ליברליות’ ושמאלנית לעומת הפריפריה או הפרברים, המציאות הפוליטית-מרחבית בישראל מטושטשת ומעורבבת יותר. אך גם בישראל יהיה מעניין לקרוא מחקרים שמבקשים להבין לעומק את המתח בין תפיסות העולם השונות ולהציגן באור מורכב יותר מזה שמוצג בתקשורת היומיומית או בתיאוריות של חשד.