שימור מורשת ערבית בעיר יהודית – אשקלון כמשל

כיצד ניתן לשמר מורשת היסטורית ערבית בעיר יהודית? עד כמה שלטון יהודי מקומי מוכן להנציח את זיכרון האחר? רשימה זו סוקרת את אופני השימור והקניית המורשת הערבית בעיר אשקלון.

זכתה העיר אשקלון והתברכה בנופים רבים ומגוונים בתחומה המוניציפאלי, החל מנופים פיזיים בדמות חוף הים, דיונות חול ורכסי כורכר, עבור דרך אתרים ארכיאולוגיים החל מהתקופות הפרהיסטוריות ותקופת הברונזה, וכלה באתרים היסטוריים מימי הביניים, מהתקופות העות’מאנית והמנדטורית ועד לראשית ימיה של העיר הישראלית החדשה. כולם יחדיו פזורים בכל רחבי העיר ועוטרים אותה מכל עבריה.¹

במשך שנים רבות היתה אשקלון מוקד למחקרים ארכיאולוגיים, בתל הקדום וברחבי העיר. לעומתם, האתרים ההיסטוריים, בעיקר אלה המזוהים עם ההתיישבות הערבית, נזנחו במידה רבה. זה שנים הרבה שעיריית אשקלון מחפשת את דרכה ביחס למדיניות שימור אתרי המורשת בעיר ואופן השתלבותם במערכות החינוך, התרבות והתיירות.

כך הופך נוף העיר למעין מעבדה בגאוגרפיה-היסטורית, שהמסייר בה יכול לצפות, ללמוד ולחוש את השרידים של כל תקופה ותקופה ולהלך לאורך הרצף ההיסטורי של העיר והארץ. בעיר אין מוזיאון ארכיאולוגי-היסטורי מסודר, אלא מספר מוקדי תצוגה שונים. התצוגה הארכיאולוגית השיטתית, המקיפה והמעמיקה ביותר מוצגת במכללה האקדמית אשקלון. כל התצוגות פתוחות לציבור המקומי ואחרים ולמרות זאת, אלה לא עלו עדיין למודעות הציבורית בארץ.

שלבים בהתפתחות המודעות והפעילות לשימור באשקלון

במשך שנים הרבה התלבטו פרנסי העיר כיצד לשמר את שרידי המורשת המוחשית ולהביא את דבר האתרים והממצאים לידיעת בני הנוער, תושבי העיר והבאים בשעריה למטרות תיור ונופש. יוזמות אלה הביאו לכתיבת דפי מידע שונים, להפקת גלויות ופוסטרים אולם ללא כל ביצוע הליך סטטוטורי בנוגע לאתרים היסטוריים.

את ראשית ההתעוררות הציבורית בנוגע לעתידם של אתרי מורשת בעיר ניתן לכרוך במאבק להצלת “בית האמידים” בשנת 2005. מדובר במבנה היסטורי משלהי התקופה העות’מאנית, המיוחד באופיו ותכנונו האדריכלי.² החלטת העירייה להרוס את המבנה עוררה פעילי ציבור ושימור למען שימור המבנה וסביבתו.³ אחת מתוצאותיו של המאבק היה אישור ותקצוב העירייה בשנת 2007, לבצע סקר מקיף של אתרים היסטוריים בעיר. בסקר סומנו כ-180 אתרי מורשת ונוף ברחבי העיר, היקף שמזמיני הסקר לא שיערוהו.⁴ ברם אחד המאפיינים של תוצאות הסקר מתייחסות לאופי הערבי המובהק של הממצאים להוציא מספר אתרים באזור שכונת אפרידר שאותם ניתן לייחס ל”מעשה הציוני”. יחד עם זאת, לחלק לא מבוטל של אתרים ערביים במקור, באזור שכונת מגדל, יש פרק הקשור לשנותיה הראשונות של העיר הישראלית ולתהליך בנייתה והתבססותה.

במאי 2009 התכנסה ועדת השימור העירונית, ואישרה 83 אתרים להכרזה לשימור, כמתבקש ממדיניותו המוצהרת של ראש העיר. ככל הידוע לנו מדובר בצעד אמיץ בהשוואה למקובל בערים אחרות באותו סדר גודל.

במקביל להכרזה הוצבו אותה עת כשלושים שלטי הסבר של המועצה לשימור אתרים ברחבי העיר. משנת 2009 הופקו מפות עירוניות בהן סומנו אתרים היסטוריים בסמליל המועצה לשימור אתרים, ובגב המפה נכתבו שני מסלולי סיור הקפיים בעיר על בסיס אתרים היסטוריים נבחרים והסברים אודותם.⁵

במקביל לכל הפעילות בתחום הסטטוטורי מתנהלת זה יותר מעשור שנים גם פעילות באפיק החינוכי במספר בתי-ספר בעיר במסגרת מיזם “אמץ אתר”. המיזם שהחל ביוזמה מינורית של גד סובול, נאמן שימור אתרים ומנהלת בית-הספר “דרכא”, התרחב כיום לכעשרה מיזמים שהם מפעילים, החל מתיעוד סיפורי ותיקים ועד לשיחזור פיזי של בארות וחקלאות היסטורית בתל אשקלון.

דואליות ביחס לשימור – בלבול או בניית הנרטיב המשולב?

גם בקרב מנהיגי העיר אשקלון לדורותם היו כאלה שחששו להתעסק בשימור מורשתם של האחרים בעיר, או אפילו העדיפו להתעלם מהם, על-מנת לא להעיר שדים מרבצם. אלא שפרספקטיבה היסטורית מלמדת כי דווקא גישה זו שימשה כר פורה לפעילות ארגונים פוליטיים שונים שדרשו להזכיר ולשמר מורשת ואתרים ערביים בעיר. בחלק זה של הרשימה נביא מספר דוגמאות ליחס ולטיפול מוסדות העיר בזיכרון ובמורשת בעיר אשקלון, כחלק מחיפוש אחר הדרך הנאותה והמכובדת לשימור העבר בנוף ההווה.

א. שמות רחובות ואתרים בעיר

שמות רחובות ואתרים היסטוריים הם כלי חשוב ביותר בשימור הזיכרון ההיסטורי המקומי והנחלתו לרבים. אשקלון השתדלה למחוק מן הזיכרון הטופונומי את הפרק הערבי ואין בה שמות רחובות הקשורים במסורת הערבית.⁶

תופעה זו היא חלק ממגמה שנמשכה שנים רבות אצל כל ראשי העיר בעבר, להמנע מהנצחה סדורה של הזיכרון הערבי בעיר, גם אם היא בולטת מאוד בנוף הבנוי. שתי דוגמאות מובהקות לעניין זה בתפיסת מנהיגי העיר ותושביה את שני המבנים המרכזיים בעיר הערבית. המסגד הגדול, שהוסב למרכז תיירותי ומסחרי מכונה כיום “החאן”, ואילו המסגד הקטן, שלאחר קום המדינה הוסב לבית טהרה, ידוע ומכונה כך על-ידי רוב תושבי העיר.⁷

ב. שלטי הסבר באתרי מורשת

שלטי הסבר בסמוך לאתרים היסטוריים הם כלי נוסף בשימור והנחלת הזיכרון המקומי. בשנות השמונים של המאה הקודמת, יזמה עיריית אשקלון הצבת שלטי קרמיקה לאיזכור תפקודם ההיסטורי של מספר מבנים במגדל, השכונה הראשונה בעיר. מדובר בדרך-כלל במבנים ערביים מן העת החדשה ברחוב הרצל של היום, שאוכלסו ביהודים לאחר מלחמת העצמאות, ושימשו כבתי מגורים ומסחר. השילוט התייחס אך ורק לפרק ההיסטורי הישראלי של המבנים מראשית ימיה של העיר כגון: “בית העירייה הראשון”, “בית קופת חולים” ועוד.

לפני כ-15 שנים יזם מנהל מחלקת התיירות בעיר הצבה של שלטים רבים (כ-30 במספר) לצידם של אתרים היסטוריים בשכונותיה השונות של העיר. תכנון השלטים וביצועם הוטלו על המועצה לשימור אתרים וכתיבת הנוסח הוטל על כותב שורות אלה שעוסק בחקר האזור. מספר עקרונות מנחים עמדו מאחורי מיזם השילוט: א. התייחסות למספר רב של מבנים ובאזורים שונים של העיר, בראייתנו את העיר כמרחב גאוגרפי-תיירותי כולל. ב. ניצול השילוט לסימון ותימרור אתרים היסטוריים. לא עוד לוחות קטנים הנקבעים על קיר המבנה ורק המתקרב אליו נחשף אל האתר, אלא הצבת שלטים עצמאיים, על המדרכה בסמוך אל האתר, באופן המזמין את המבקר באזור לסור לבדוק את תוכנו. ג. הבאת הסיפור המלא של האתר לידיעת המבקר, כולל הפרקים שלפני הקמת המדינה, כולל המורשת הערבית. כך הוצבו שלטים רבים המספרים למעשה את תולדותיה של העיירה הערבית תוך שימוש בתפקודים המקוריים בכותרת השלט, כגון: “המסגד הגדול”, “המסגד הקטן”, “בית מרקחת זכריאס”, “רחוב המטוויות”. בעיר ישראלית-יהודית, בה אין מיעוט ערבי (להוציא משפחה אחת שנותרה בעיר לאחר מלחמת העצמאות), עלולה פעולה מסוג זה להראות כתמוהה, כמוטה לצד פוליטי מסויים, או להעיד על בלבול בבניית הנרטיב המקומי. היו אפילו שחששו שמא יהיה מי שיתנכל לשלטים המספרים את המורשת הערבית, ולמעשה מורשתו של האוייב. ראה זה פלא, אף לא אחד משלטים אלה לא נפגע.

אותה תקופה שומר גם הסביל (רהט) ברחוב אלי כהן, למרגלות המכללה האקדמית. הסביל שנבנה באמצע המאה הי”ט, שוקם ושומר ביוזמה פרטית על-ידי המכללה האקדמית כחלק מתרומתה לשימור המורשת והנוף.⁸

ג. לימודי מורשת במערכות החינוך

הפתיחות הרבה ביותר כלפי סוגיית העיסוק במורשתו של האחר באשקלון, קיימת בעוצמה גדולה ביותר במערכת החינוך בעיר על מגוון מוסדותיה. בשנים האחרונות, עבר העיסוק בנושאי מורשת למסגרות הלימודים הפורמאליות וכן במסגרת מיזם ‘אמץ אתר’ המופעל במספר בתי ספר. במיזם זה מופעלים תלמידים בין השאר, בטיפול, אחזקה ושימור המורשת הערבית הבנוייה, כגון: בארות בתל אשקלון,⁹ תחזוקת ה”מסגד הקטן”, ניקוי וטיפוח חורבות ג’ורה ועוד. כחלק מתהליכי ההכנה של התלמידים הם לומדים את קורות האתרים, תפקודם ותושביהם. הרצינות הרבה שמגלים התלמידים ומוריהם בשיעורים ובפעילות מעידה על מידה רבה של פתיחות ביחס למורשת האחר וקבלתה כחלק מהסיפר המקומי של מולדתם וסביבתם הגאוגרפית.

ראוי לציין כי העיסוק במורשת איננו מתגדר בבתי הספר בלבד. בשנים האחרונות מתפתחות תכניות שונות בתחום זה המופנות לסטודנטים ומבוגרים, כולל גם במכללה האקדמית (קורס “אשקלון לתולדותיה”).

ד. שימור כתרבות – קרית אמנים בשרידי מג’דל הערבית

בשנים האחרונות מקדמת עיריית אשקלון תכנית רחבת היקף לשימור ושיקום אזור מגדל, המבוססת בין השאר, על שימור הגרעין ההיסטורי, הבתים הערביים, כמוקד של “קרית אמנים”. במרכזה של התכנית הגדולה, ישוקם המסגד הגדול, “החאן” והמוזיאון שפעל בו יהפוך למרכז מבקרים גדול, שיפתח צוהר היסטורי ותיירותי לבאים בשערי אשקלון. כאן עולה בעייה מתודולוגית בפני המתכננים והיא איזה סיפור יסופר במרכז המבקרים ואילו דגשים היסטוריים יושמו בו. מה יהיה מקומה של האוכלוסייה הנכרית והערבית לדורותיה בסיפור הכללי. יחד עם זאת, למורשת היהודית של התקופות הקדומות והמאוחרות אין למעשה כל זכר בנוף הקרוב. פרק המורשת הציונית-ישראלית של העלייה הגדולה והקמת העיר החדשה, שבו היתה מג’דל הבסיס הראשון, נבלע לתוך האדריכלות הערבית.

תפיסת השימור בתכנית זו רואה בחלק זה של העיר, המאופיין בבנייה כפרית מסורתית, עם שטחים פתוחים בין הבתים, כ”נוף תרבות” מיוחד בעיר הנתונה תחת לחצי בנייה גדולים ואורבניזציה מואצת. תפיסה זו של הנוף (הערבי למעשה), מסיטה את הדיון מערכיו הלאומיים ומפנה אותו לאפיקים תרבותיים, המסייעים לעיכול הרעיונות והטמעתם בקרב פרנסי העיר ותושביה. לא אחת מוחלפת המילה “ערבי” במילים אחרות כגון: “עות’מאני”, “תורכי” ו”מנדטורי” ביחס לשרידי השכונה המיועדת לשיקום ושימור.

אתר מורשת ערבי אחר שבשנים האחרונות נעשות פעולות שונות לשימורו ופיתוחו לצרכי תיירות הוא הכפר ג’ורה ושרידיו. בשנים האחרונות פועלות קבוצות רבות של תלמידים בהסדרת השבילים ההיסטוריים, ניקוי מערכות המים ההיסטוריות ששרדו בנוף ועוד, זאת תוך כדי לימוד קורות הכפר ותושביו.

סיכום- דואליות כלפי המורשת המקומית

אשקלון ההיסטורית היתה במעמד של עיר בינלאומית בזכות מיקומה הגאוגרפי והנמל שהתפתח בה. מאז הקמת המדינה שומרת העיר על מעמדה המרחבי כעיר נפה והיא הולכת ומתפתחת באופן מרשים. כל זאת, כשבתשתיתה הגאוגרפי מצויים שרידים ועולים זכרונות של שישה יישובים ערביים שישבו בתחום המוניציפאלי של העיר.

ברשימה זו הצגנו מקרי מבחן שונים באשר ליחסם של פרנסי העיר ומוסדותיה לשרידי המורשת ההיסטורית הבנוייה ולסיפור ההיסטורי של עיר שרוב ימיה ותושביה היו זרים, נכרים ולעיתים אף אוייבים למה שמייצג היהודי.

מהדברים שהוצגו ברשימה זו ניתן אולי לקבל רושם של אובדן דרך ובלבלול הפוקדים את פרנסי העיר ומתכנניה ביחס לשימור הזיכרון ההיסטורי והמורשת הבנוייה ובעיקר הערבית.

בעיר ישראלית-יהודית, בה אין מיעוט ערבי (להוציא משפחה אחת שנותרה בעיר לאחר מלחמת העצמאות), עלולה פעולה נרחבת של הצבת שלטי הסבר עם סיפור המורשת הערבית, להראות כתמוהה, כמוטה לצד פוליטי מסויים, או להעיד על בלבול בבניית הנרטיב המקומי. אם היו מי שחששו שמא יתנכלו לשלטים המספרים את המורשת הערבית, ולמעשה מורשתו של האוייב, הרי שחששות אלה התבדו שכן אף לא אחד משלטים אלה נפגע.

האם מעיד הדבר על פתיחות של תושבי העיר ביחס לפרק זה בתולדות העיר? האם הדבר מעיד על בגרותם ביחס לסיפור האמיתי? האם יש בזה להעיד על חוסנה של האוכלוסייה המקומית בנוגע לאמונתם במפעל הציוני והעלייה ההמונית שהקימה את העיר על חורבותיה של העיר הערבית? נראה כי כל התשובות נכונות ובלבד שהאמת תוצג כחלק מהסיפור ההיסטורי.

לדידי יש לראות בדואליות כלפי המורשת המקומית באשקלון דווקא יחס של כבוד לזיכרון ההיסטורי של העמים והעדות השונות שחיו ופעלו בעיר, תוך מתן תשומת לב לתולדות העיר החדשה והנרטיב אותו מספרים תושביה הישראלים-יהודים. דואליות זו מחייבת לימוד מעמיק של הנוף ותולדותיו ובחינת דרכים שונות ויצירתיות לשימור הזיכרון של השכבות השונות הבונות אותו. מעשה השימור הפיזי, החל מן השלט המוצב בחזית האתר ההיסטורי ועד לשימורו של האתר עצמו, צריך שיעשה באחריות, בשום שכל ובתבונה רבה. דומה כי הכיוון בו צועדת העיר אשקלון הוא כזה הזוכר ומכבד את פסיפס האומות שפעלו במרחב, תוך התמודדות אמיצה מול גורמים מבית ומחוץ.¹⁰¹¹