גן הזיכרון בחיפה | כמקום של ריבוי

מה בין גן הזיכרון ויעודו לדינמיקה החברתית המתרחשת בו? הרשימה הראשונה הציגה את הגן ותתמקדה ברקע תיאורטי שיסייע להבנת המושגים של ניכוס מרחב ציבורי ודפוסי השימוש בגן, ברשימה זו אעמוד על הדימוי והפעילויות במקום ואסיים אם עקרונות מנחים שיסייעו למבקרים בגן להרגיש בטוחים ויצירת תחושת שייכות למקום.

גן הזיכרון כשמו כן הוא, הוקם אחרי מלחמת 48 ובו אנדרטה להנצחת רבים מתושבי חיפה אשר נפלו במלחמה. ההצעה להקים את האנדרטה מול רחבת בית העירייה זכתה לתמיכת רוב חברי הועדה, כפי שתועד בפרוטוקול הוועדה, ‘יש לסכם כי המקום היחידי המתאים הוא מגרש מול בית העירייה ואני בטוח שהממשלה ומר בן גוריון בראשה יתנו את ידם למפעל זה’¹. לאחר החלטה על המיקום נערכה תחרות והוגשו לוועדה הציבורית 21 תוכניות. התוכנית הזוכה הייתה של האדריכל יהודה אונגר מחיפה², שם.] בפברואר 1950ֿ הוחלט בעיריית חיפה לבנות מצבת זיכרון וגן אשר נחנך במאי 1953. בקדמת הגן מוצבת אנדרטה, בעיצובו של האומן גרשון קניספל. בהתחלה, שימש הגן עבור טקסי זיכרון ממלכתיים ומשפחות שכולות היו מגיעות אל האנדרטה.

של מי הגן הזה?

לאורך השנים, גן הזיכרון נהיה מוקד משיכה עבור הקהילה הלהט”בית בעיקר עבור הומוסקסואלים. לפי עדויות של אנשים גן הזיכרון שימש כזירת פעילות למין הומוסקסואלי וזנות והיה לבית עבור קבוצה  חברתית שהתאגדה סביב ביטויים משותפים של חריגות מינית ומגדרית. אולם, גן הזיכרון המזוהה כאתר קרוזינג (Cruising), סיפק יותר ממפגש מיני, והיה גם מסגרת חברתית עבור הלהט”ב. בעדותו, זלמן (שושי) וינדר, מתאר איך בגיל 7.5 מצא את עצמו בגן הזיכרון בחיפה. “התיישב לידי גבר כבן 40 ושואל אותי מה השעה עניתי לו שאני לא יודע. הגבר אמר שאני נורא נחמד וביקש לתת לי נשיקה בלחי תמורת חצי לירה. אחר כך הוא התפלא מהרגליים היפות שלי, והציע לי 2.5 לירות בשביל ללטף אותן”. שלוש לירות בשנות ה-50 המאוחרות הספיקו לקולנוע, ארטיק, גולות ועודף. בגיל שמונה הפך וינדר להיות מטרת הפדופילים בחיפה. “כזה פרח יפה איך נפל לאנשים שאוהבים ילדים קטנים?”, וינדר מוסיף ואומר “הפדופילים הם לא נרקומנים ורוצחים, אלא דווקא המורים בבית ספר, מדריכי הספורט, שופטים, עורכי -דין ואדריכלים”³. עדות נוספת של ננסי שניידר ילידת חיפה מתוך מאמרם של דותן ברום ויואב זריצקי בו הם מתייחסים לחריגה מגדרית, פרפורמנס וקרוזינג בחיפה ובתל אביב בשנות החמישים והשישים דרך ראיונות עומק “…והוא אומר לי: ‘בואי למטה, יש מלא מלא דברים – קחי מה שאת רוצה’. ואז הוא אמר לי: ‘תקחי בלי כסף, רק תני לי לעשות לך’ ואז הוא עשה לי בין הרגליים. וזה הייתה פעם ראשונה. אבל מעניין שלא הרגשתי מוזר. הרגשתי כאילו החיים שלי בנויים לשכב עם גברים, לא עם נשים. כאילו זה לא… זה לא הטריד אותי. ואז הייתי באה אליו, ואמרתי לגילה והתחלנו לבוא וגילינו את גן הזיכרון בחיפה. […] היו באים בתקופה ההיא הרבה הומואים מתל אביב לחיפה, והם גם היו שורצים בגן הזיכרון, אז הכרנו אותם. גן הזיכרון זה היה משהו חבל על הזמן, מה זה חגיגות היינו עושות שמה. […] היינו מופיעים בגן הזיכרון, אז בדיוק באה קוקסינל לארץ. […] מה לא הלך שם, בגן הזיכרון הזה, מה לא הלך? […] כי… זה היה הגן, שם הכול קרה’⁴.

על פי פרסומים בעיתונות, לאורך שנות ה-90 הגן היווה גם מרחב של סחר בסמים. גן הזיכרון הפך למקום מפגש לאוכלוסייה עבריינית ולמוקד סחר בסמים לאור היום. ישנן עדויות של נוער בגילאי 13-17 שנהגו להגיע לגן הזיכרון בהדר ולקיים מין אוראלי עם הומוסקסואלים, הכל תמורת סכומי כסף שנעו בין 30 ל-50 ₪. במקרים אחרים קיימו השניים יחסי מין עם גברים תמורת סם. מהכתבות עולה כי מרבית משתמשי הסמים היו נוער מהעלייה הרוסית באותם שנים, המתארים בין היתר את קשיי הקליטה. גן הזיכרון יהווה עבורם מקום לבריחה מהבית ומהמציאות הקשה שחוו. למשטרה הייתה ‘רשימה ורודה’ של הומוסקסואלים בעיר, שמאגר המידע העיקרי היה גן הזיכרון.

הגן היה תחת תצפית משטרתית ובסיורים שקיימו השוטרים, הם דרשו ממבקרי הגן להציג תעודות זהות⁵. מיקומו של גן הזיכרון מול בית המשפט (לשעבר) משך אל הגן עבריינים אשר העבירו שם את יומם והטילו איימה של תושבים תמימים. ישנה עדות של עבריין שנהג לשבת בגן, בה הוא מתאר את הגן כאזור מכרזי בו אפשר לתצפת על בית המשפט ולראות מי נעצר, מי שוחרר ולמי האריכו את המעצר⁶.

בתגובה, העירייה טענה שהעניין לא נוגע לעירייה אלא למשטרה, העירייה אחראית על טיפוח הגן, ניקיונו ותקינות המתקנים בו בלבד. על פי עדות נוספת של עובד עירייה, נאמר כך- ‘פעם היינו עורכים  שם את טקסי יום הזיכרון מטעם העירייה, ואף טקסים נוספים והיום לא עושים שם כלום’. המשטרה ערכה סיורים בגן אך ציינה שנוכחות נרקומנים בגן אינה עבירה פלילית ולמשטרה סמכות לסלקם מהמקום⁷.

השלטון המקומי והמשטרה לא נקטו בפעולות מספקות כדי לשנות את המצב והגן הפך למקום שמזוהה עם שימושים בעייתיים, מה שהוביל לתוצאה של ניכוס וסטיגמה חברתית סביבו.

עירייה נלחמת במיתוס סביב הגן

בשנת 2016, העירייה תכננה והוציאה לביצוע שדרוג של חלק מהגן. השדרוג היה בתיאום עם המשפחות השכולות של הנופלים אשר מונצחים בגן. למשפחות היה חשוב שהגן ישמור על צביון הזיכרון ועם זאת ישמש את תושבי השכונה. בשדרוג הגן היו מעורבים גם ועד שכונת הדר שרצו שהגן יהיה נגיש עבור אנשים בעלי מוגבלויות. רוח המקום של הגן הינה השאיפה לשוויון, לאפשר לאוכלוסיות שונות להשתמש במרחב ולהרגיש שייכים⁸. על מנת להתמודד עם תופעת הזנות שקיימת בגן העירייה נקטה במספר פעולות; פריסה של מצלמות אבטחה, אכיפה מוגברת, תאורה, סיורים משולבים עם משטרת ישראל, שיתוף פעולה עם עמותות שמבצעות סיורים בגן

מחאות וגן הזיכרון

בשנים האחרונות מתקיימת צעדה שנקראת “צעדת המופקרות” – צעדת המופקרות החיפאית היא התארגנות פמיניסטית מקומית בשיתוף הארגון הפמיניסטי החיפאי “אשה לאשה”. בארגון הצעדה לוקחות חלק א.נשים, נערות.ים, מורות.ים, הורים, מכל המגדרים, שאכפת להן מביטחון אישי וחושבות שראוי להיאבק בתרבות האונס ונזקיה ולקדם חינוך מיני ומגדרי איכותי בעיר חיפה. בשנים האחרונות בדגש על השנה האחרונה, התקבלה החלטה לקיים עצרת בגן הזיכרון. ההחלטה לקיים את העצרת בגן נבעה מכך שהגן ידוע כזירה פעילה של עבריינות מין, מרחב לא בטוח לנשים אשר מפגיש אוכלוסיות קצה ונמצא מול המוסדות הפוליטיים העירוניים. מתוך כך נבע הרצון לנכס את המרחב לטובת פעילות נשית מחאתית. העירייה והמשטרה לא גיבו את העצרת והרימו קשיים למתן אישורה. מיקום האירוע אושר יום לפני בתנאים מגבילים לגבי תוכן המחאה, בעיקר הגבלות בקרב המשתתפות הפלסטיניות שלקחו חלק בעצרת. אחד ממארגנות וממארגני המחאה סיפר, בריאיון שקיימתי איתו ביולי 2024, שישב בגן הזיכרון בשעות היום, היה לבד והמתין לחבר. לאחר זמן מה, הגיעו שלושה אנשים שהתיישבו לידו בספסל, הוא קם והלך והם עקבו אחריו ולבסוף החבר הגיע והם עזבו אותו לנפשו. ניתן להבין שבגן יש מאבקים על ניכוס המרחב הציבורי באופן לא פורמלי וכמו כן הגן טרם הצליח להתנער מסיפוריו על אף הניסיונות הרבים של העירייה. עדיין ישנן עדויות שהגן מהווה מקום של פחד, מתח וחוסר נוחות עבור אוכלוסיות מסוימות⁹

עמותות פעילות בגן

בשכונת הדר פועלים מספר עמותות וארגונים אשר מעניקים סיוע לנוער בזנות, לנרקומנים ולדרי רחוב.  בחמש עשרה שנה האחרונות הייתה פעילות של עמותת עלם בגן הזיכרון. הפעילות של העמותה באה לידי ביטוי הן במתן מענה לנוער בזנות על ידי בית חם, מקלחת ואוכל והן באיסוף הנוער על ידי ניידת סיוע. בראיון עולה שניתן להבחין בתופעה של “מרחב כפול”, משפחות שמגיעות אל הגן להשתמש במתקני משחק, יוגה אקרו-בלאנס, קריקט בשבתות וכו’ הפעילות מתקיימת במדשאות ומתרחשות לצד סוחרי סמים, נרקומנים וזנות. גן הזיכרון עדיין משמש כמקום מפגש עבור הומוסקסואלים וצריכת זנות על אף ההתקדמות הטכנולוגית, התפתחות הרשתות החברתיות ואפליקציות ההיכרויות. הפעילות של הקרוזינג קוראת בכל שעות היממה. בשנים האחרונות ניתן לראות יותר פעילות נורמטיבית בשעות הלילה. בשנה אשתקד הופסקה הפעילות של עמותת עלם בגן יחד עם פעילויות רבות אחרות ברחבי העיר בשל מאבקים מול עיריית חיפה וחוסר שיתוף פעולה מצידם, העדר חשיבה אסטרטגית בנושאים של נוער בסיכון וזנות בעיר וחוסר בתקציבים. קיים מתח בין הרשות המקומית לרשויות ממשלתיות לגבי מי אחראי על מיגור התופעה, דרך אילו תקציבים הפעילויות הללו צריכות לצאת לפועל. העירייה נקטה בצעדים פיזיים בלבד כמו רישות גן הזיכרון במצלמות, גיזום השיחים ברחבי הפארק בכדי למנוע פעילות מינית בין השיחים. אך בהיעדר תקצוב מענה אנושי לנוער שמגיע אל הגן ישנו חשש כבד שהתופעה תשמר ותתעצם¹⁰.

מה זה המקום הזה?

גן הזיכרון בהדר עבר תהליך משמעותי של שינוי תפקיד לאורך השנים, מהקמתו כאתר לזכר נופלי מלחמת העצמאות ועד להפיכתו למוקד למפגשים מיניים ולפעילות עבריינית. תחילה, הגן שימש עבור טקסי זיכרון ממלכתיים ומשפחות שכולות, אך במרוצת הזמן הפך לאתר בו מתקיימים מפגשים חברתיים ומיניים בקרב קהילות שוליים, במיוחד הקהילה הלהט”בית. בנוסף, במהלך שנות ה-90 הגן הפך גם למוקד סחר בסמים ולמרחב מסוכן עבור נוער שניצל את המרחב לפעילויות פליליות. ההתפתחות הזו, לצד היעדר תגובה מספקת מצד העירייה והמשטרה, יצרה ניכוס של המרחב על ידי קבוצות מוחלשות והובילה לכך שהגן נושא סטיגמה חברתית שמרחיקה ממנו תושבים חזקים עד עצם היום הזה.

העירייה, במאמץ להתמודד עם השימוש החריג והפעילות השולית שהתפתחה בגן הזיכרון, נקטה פעולות מסוימות כלפי האוכלוסיות המודרות שנוהגות לפקוד את הגן. צעדים אלו כללו, בין היתר, פעולות פיקוח, הגברת נוכחות משטרתית או אכיפה עירונית מוגברת ובמקרים מסוימים, הוספת תאורה ושיפור תנאי הביטחון במרחב בניסיון להפוך את הגן ל”בטוח” יותר עבור הציבור הכללי. כמו כן, העירייה השקיעה בשיפוץ מתקני המשחק (בשנת 2016). הפעולות שנקטה העירייה בגן הזיכרון התמקדו בעיקר בניסיון להפחית את השימוש של האוכלוסיות המודרות ולהשיב את השליטה במרחב, אך מכיוון שלא ניתנו חלופות הולמות או פיתוחים מתוכננים עבור קהילות אלו, התוצאה היא שהגן נשאר מרחב מבודד ומוגבל.

המהלכים הללו התמקדו בהגבלת השימוש של אוכלוסיות מסוימות בגן, מבלי להציע אלטרנטיבה למרחבים אחרים עבור האוכלוסיות המודרות. כלומר, למרות המאמצים להפחית את הפעילות הבלתי שגרתית, העירייה לא דאגה לספק פתרונות תכנוניים או חברתיים שישמשו את אותן אוכלוסיות במקום אחר, דבר שהותיר את הגן במצב של קיפאון מבחינת מבקרים ושימושים.

מאחר והצעדים שננקטו לא היו מלווים בפיתוח מתוכנן של פתרונות ארוכי טווח או אלטרנטיבות הולמות, גן הזיכרון נותר מרחב מוגבל מבחינת מבקרים ופעילות. מצד אחד, הוא נתפס בעיני תושבי העיר כאזור לא נעים ונעדר אטרקטיביות ולכן אוכלוסיות חזקות ממשיכות להימנע ממנו. מצד שני, האוכלוסיות המודרות ממשיכות לפקוד את הגן, כיוון שזהו המקום שבו הן עדיין יכולות להתקיים ולהשתמש במרחב הציבורי, גם אם בתנאים מוגבלים או תחת פיקוח מחמיר.

בחווייתי האישית מביקורים בגן הרגשתי את מאמצי העירייה להשקיע ברמת הטיפוח. בשעות מסוימות קשה להאמין שהמרחב הזה נתפס כלא מזמין או לא נעים. צחוק הילדים, הנוף החיפאי וכמות מבקרים הופכת את החוויה לנעימה ובטוחה. וכאן נשאלת השאלה – האם הפרקטיקה של העירייה פתרה את הנושא של ניכוס במרחב הציבורי על ידי האוכלוסיות המודרות? ניתן לומר שבמידה מסוימת כן. מיגור תופעת הנוער בזנות ושימוש בסמים בגן אכן הלכו והצטמצמו. אך הפעולה של העירייה הייתה צמצום הפשיעה ללא תוכנית אסטרטגית לשיפור דימוי המרחב. האם זה מספיק? מהעבודה עולה שפעולה זו בלבד אינה מספיקה על מנת להפוך את הגן למרחב מכליל.

לכן, לדעתי נדרש לפתח תוכנית אסטרטגית שתרחיב את אופק הגן ותהווה קרקע למיקסום הפוטנציאל של המרחב. העקרונות שאציע בעבודה זו יכולים לתרום לשיפור תודעתי ותרבותי של הגן, לטשטש את ההקשר ההדוק של הגן להיסטוריה שלו ולהרחיב את קשת המבקרים בו.

להלן עקרונות מוצעים לפי נושאים:

1. היבט חברתי – לא למגר כן להכיר, חיזוק ומתן מענה לאוכלוסיות מודרות. במטרה לחזק את האוכלוסיות הללו ולתת להם רשת ביטחון וכלים על מנת לשפר את אורח חייהם. הקמת מרכזי ייעוץ ותמיכה לאוכלוסיות הפגיעות הללו, עם דגש על טיפול בהתמכרויות, ייעוץ פסיכו-סוציאלי ותמיכה משפטית. שירותים אלה יכולים לסייע לאנשים לשבור את מעגל השוליות ולהתחבר מחדש לחברה דרך הקניית כישורים לחיים והעצמה אישית. חיזוק ושיתוף פעולה עם עמותות המתמחות בנושאים אלו.
2. היבט תרבותי – להשתמש במרחב הגן לפעילויות לגיטימיות מטעם העירייה או באישור העירייה – אירועי תרבות; יום הזיכרון, יום העצמאות, הצגות, הופעות, הקרנות סרטים ושווקים. כדאי להשתמש בגן, ביופיו ותחזוקתו ובכך לייצר תדמית נוספת, שונה וחיובית לגן. בנוסף, שיתופי פעולה עם מוסדות חינוך מקומיים, מרכזים קהילתיים ותושבי השכונה שיכולים ליצור חיבור ישיר למרחב. ניתן לארגן סדנאות, ימי עיון, ופרויקטים קהילתיים שמערבים את התושבים בתהליך ההתחדשות התודעתי של הגן.
3. היבט כלכלי – לייצר התקשרות עם זכיינים לרכבי “פודטראק” שיעמדו באופן יומיומי בשטח, יספקו מענה לעובדי העירייה בשעות היום ולתושבי השכונה בשעות אחר הצהריים והערב. כך העירייה גם מייצרת הכנסה וגם בעזרת נוכחותו של עסק בגן יכולה להזמין אוכלוסייה מגוונת שמייצרת עוד “עיניים” במרחב ותנועה של אוכלוסייה לגיטימית. כמו כן, “הפודטראק” יכול להיות דינאמי, לשנות מיקום או לצאת מהמרחב בעת הצורך.
4. היבט תכנוני – גן הזיכרון מוקף במבני ציבור שנסגרים בשעות אחר הצהריים ומחזקים את חוסר האטרקטיביות של המרחב. נדרשת חשיבה מעמיקה על רחוב חסן שוקרי ועל שעות הפעילות בו. כמו כן, המבנה הנטוש בסמוך לגן מהווה מוקד לפעילות בלתי חוקית. יש להשמיש  את המבנה, לייצר מערכת אילוצים לבעלי הנכס ולקדם בניה ואכלוס בהקדם. כמו כן, עקב הדיגיטציה המואצת שהעירייה עברה בשנים האחרונות, כדאי לערוך בדיקה מחודשת של תפקוד נכסי העיר ולבחון האם ניתן לשלב עסקים פרטיים במרחב כמו מסעדות/בתי קפה/ קונדיטוריה/מאפייה וכו’.

עבודה זו רואה בגן כפוטנציאל לשינוי חברתי, תרבותי, כלכלי ותכנוני באמצעות ראייה הוליסטית.  הגן ממוקם מול מבני העירייה, מציג תמונה ייחודית של מפגש בין המרכז הממסדי לבין אוכלוסיות מוחלשות. המצב הזה מעלה שאלות חברתיות ותכנוניות עמוקות, אך גם יוצר הזדמנות להכיר במציאות המורכבת ולמצוא דרכים לחזק את אותן אוכלוסיות דרך הכלה ושילוב. המרחב הציבורי הזה יכול לשמש כנקודת מפגש לא רק בין אוכלוסיות שונות, אלא גם בין תרבות, חברה וכלכלה, כך שיהפוך ממוקד עם תפיסה מורכבת למרחב חי ותוסס המייצג רב-שכבתיות חברתית וחיבור קהילתי.