יוליה פורשיקפארק התעשייה האזורי בקריית גת, שעבר פיתוח מואץ בשני העשורים האחרונים בוחן מחדש את מדיניות ההפרדה בין העיר והתעשייה, לאחר שנים רבות של מגמות היפרדות והרחקה ומציע מודל חדש של הקשר בין השתיים. כיום נידונות בהרחבה שאלות הנוגעות לעתיד הערים, עתיד התעשייה והאם העתיד הזה יכול להיות עתיד משותף. בתקופה בה ערים רבות מתמודדות אלו מול אלו בניסיון למשוך אליהן חברות ומפעלים, מה ניתן ללמוד מקריית גת?
פארק התעשייה האזורי בקריית גת משתרע על כ- 6000 דונם, כאשר כ- 4000 דונם משמשים עבור שימושי תעשייה שונים לצד מיעוט מגרשים המיועדים למסחר, וכ- 2500 דונם הנמצאים בשלבי פיתוח שונים מוגדרים כאזורי תעסוקה, שירותים ומסחר . כך נוצר תמהיל מגוון “יש המון אלמנטים שהם לא בהכרח תעשייתיים. יש מקום להקמה של אתר מלונאות לדוגמה. אלמנטים שהופכים את האזור לפארק, ולכן הרציונל הוא שאנחנו פארק תעשייה ולא אזור תעשייה” מפרט דגן יהל , מנכ”ל חברת י.ש גת .
פסטיבל “מפעלים מבפנים” אחת היוזמות לקידום התיירות בפארק התעשייה. (מתוך אתר עיריית קרית גת).
כחלק מהמעבר מ “אזור תעשייה” ל “פארק תעשייה” התקיים שיתוף פעולה במהלך שנת 2012 בין המעבדה לעיצוב עירוני באוניברסיטת תל אביב, המחלקה ללימודי עיר ותכנון במכון הטכנולוגי מסצ’וסטס , עיריית קרית גת וחברת י.ש. גת. הפרויקט הוליד תכנית אסטרטגית לעיר, “קרית גת 2025” שהשפיע על החזון של העיר ובמיוחד על הממשק בין העיר למרחב התעשייתי. מה הממשק הזה? מה ביכולתו לספק (ועבור מי) מעבר לאזור שמרכז אליו פעילות תעשייתיות. כיום זמינים עבור המתכננים וקובעי המדיניות מגוון כלים לעיצוב המרחב התעשייתי כמרחב משמעותי עבור קהל משתמשים רחב, החל מחיזוק שיתוף הפעולה הפנים תעשייתי וקידום סימביוזה תעשייתית ועד ליצירת חיבורים שמטרתם לתפור את העיר והתעשייה יחד.
בקריית גת בחרו לפתח את המרחב התעשייתי כמרחב נגיש המאפשר השתתפות פעילה וחשיפה לתהליכי הייצור. מיצוי הערך החינוכי והתיירותי באזורי התעשייה הופך לרווח יותר בשנים האחרונות, “הפרויקט הגדול שאנחנו מקדמים זה להפוך את הפארק התעשייתי גם לתיירותי. אנחנו חושבים שיהיה נכון לשלב תיירות בפארק. זה אומר שמפעלים שמגיעים היום, מראש אנחנו מדברים איתם על האופציה שיקימו מרכז מבקרים בתוך המפעל ויש לנו כבר כמה דוגמאות וזה עובד. יש את מפעל הבמבה, שזה מובן מאליו, ויהיו שאטלים מהרכבת והמבקרים יגיעו גם לפארק. יש מרכז מבקרים חדש במפעל מחזור, שכרגע סיים את הבנייה והחל להביא לשם מערכות חינוך, תלמידים. הרציונל שלנו הוא באמת שיגיעו כמה שיותר אנשים, מילדים ועד גמלאים”. מפרט יהל.
“כחלק מהתכנית האסטרטגית בנינו גם פביליון (ביתן) שהיה אמור להיות מחובר לרשת עירונית של פביליונים, זה לא צלח בעיר, מי שעשה את זה זה רק אנחנו, ואנו מקווים לתפעל אותו כחלק מהפרויקט של תיירות תעשייתית, הקבוצות שיבואו יחוו הרצאה על הפארק, יעשו סיור ואז יגיעו למרכז מבקרים”.
הרציונל שהנחה את האדריכל יואב מאירי, שתכנן את הביתן היה החייאת המרחב הציבורי העירוני, לא באמצעות גינון ופיתוח נופי, אלא ע”י פיתוח המימד הפרוגרמאטי והפונקציונאלי, של רשות הכלל. הביתן באזור התעשייה מתמקד במתן מענה לצורכי עובדי אזור התעשייה, מבקרים ומטיילים (כאשר בפועל תוכננו עוד שלושה טיפוסי ביתנים ברחבי העיר בעלי ייעוד שונה).
הביתן בלב איזור התעשייה מהווה מוקד להתכנסויות בקנה מידה שונים למטרות ביקור והכרה של המפעלים הפועלים במקום , נופש, תיירות, ופעילויות תרבות עירוניות (מופעים, מסיבות וכו’.) בביתן עמדות מידע, אביזרים אור-קוליים לתמיכה באירועים רבי משתתפים, משטחים להחלקה על גלגליות ואופניים, ומקומות מנוחה רבים.
הביתן הטכנולוגי בפארק התעשייה. פיתוח פונקציונלי ליצירת תשתית תיירותית. ( צילום : יואב מאירי)
“אנחנו לא פארק הייטק”
נראה כי ערים רבות בישראל מבקשות למתג את אזורי התעשייה / תעסוקה בשטחן כאזורים ייעודיים לתעשיית ההייטק, זאת מבלי להבין לשורשו של עניין למה אנו מתכוונים כשאנחנו מדברים על הייטק, יהל, מנפץ את התפיסה הרווחת, ומאתגר את ההנחה כי זהו כיוון הפיתוח הרצוי,“לא הגדרנו שאנחנו רוצים פארק הייטק. אני חושב שזו טעות. יש לנו 150 דונם שמוגדרים הייטק, ששם יקומו מרכזי מחקר ופיתוח, זה הייטק מבחינתי. אינטל זה מפעל ייצור, בואי נדבר על השולחן, את יודעת מה זה אינטל ? מה ההבדל בין פולגת ואינטל? בפולגת לשעבר, אנשים עברו באולמות גדולים עם רעש של מכונות בסרבלים כחולים. באינטל עובדים בחדר גדול ממוגז עם סרבלים לבנים. זהו, זה ההבדל. הקטע הזה של ההייטק פחות עניין אותנו”.
האסטרטגיה הנבחרת, ביקשה למשוך אל אזור התעשייה תחילה מספר מפעלים בולטים בקנה מידה משמעותי, אשר יהוו את הבסיס התדמיתי שבתורו ימשוך אל האזור תעשיות נוספות “החלטנו לקחת מספר מפעלי עוגן שיש להם תדמית של הייטק שהיא גם נכונה, ואיתם ללכת קדימה, להשתמש בהם כפלטפורמה שיווקית שלנו, ולראיה תסתכלי על טווח המפעלים שהגיעו 1, השיקול שהנחה אותנו היה לספק פרנסה למי שעברו את המשבר הגדול בטקסטיל”.
מבט על על מפעלי “העוגן” בפארק התעשייה. בניהם מפעל אינטל ו HP אינדיגו. (צילום: ארכיון קרית גת, מתוך אתר פיקיויקי)
הרציונל שהוביל את מקבלי ההחלטות, שכיום מתברר כרציונל המוכיח את עצמו, היה יצירה של מרחב תעשייתי הטרוגני, הנשען על נוכחות בולטת של מפעלי עוגן, שישמשו כמנוף תדמיתי עבור תעשיות ומפעלים עתידיים. הבחירה לאפשר לכל סוג של תעשייה לקבע את מקומה בפארק למעט תעשייה מזהמת מאפשרת בנייה הדרגתית של מקומות תעסוקה ויוצרת חוסן עירוני ותעשייתי, בייחוד עבור עיר שנפגעה רבות לאחר קריסת ענף הטקסטיל באופן סופי בעשור הקודם.
תשתית משותפת ועתיד הפארק
על מנת לספק את הבסיס שימשוך את מפעלי העוגן, מתנהל פארק התעשייה כישות אוטונומית. י.ש. גת 2 היא חברה ציבורית שאמונה על סך ההיבטים בפארק התעשייה, החל מפיתוח, ביצוע וכלה בתחזוקה. העצמאות הכלכלית נובעת מהיקשרות ישירה בין החברה לבין המפעלים “אלו היתרונות. לא עוד אזור תעשייה שהוא החצר האחורית של העיר. היתרון שהמפעלים משלמים את הוצאות הפיתוח ואנחנו על בסיס זה מפתחים. אנחנו שולטים בסדרי העדיפות, אנחנו שולטים במנגנוני הפיתוח. חברות כלכליות חיות מכל מיני תקציבים שהעירייה מקצה, בעוד שהמודל המוצע כאן מתבסס על העברה ישירה של תקציבים המגיעים מהמפעלים עצמם”.
עבודות תשתית באזורים הוותיקים באזור התעשייה המחברים אותו לרצף של הפארק המתפתח. ( צילום: י. ש. גת)
“אנחנו בעצם סוג של רשות מקומית כזו קטנה שאמונה על כל הנושאים” מסביר יהל. החל מ “שיווק של הקרקעות (שהן קרקעות של המנהל) אנחנו מלווים את כל היזמים. הדבר השני שאנחנו עושים את כל התשתיות. אנחנו חברה שמנהלת ומפתחת. והדבר השלישי הוא שאנחנו מתחזקים את הפארק, כל ההיבטים המוניציפאליים מתאורה ציבורית וגינון וניקיון. אנחנו עושים גם את מרבית הפרויקטים בפארק שהם לטובת דיירי הפארק”.
השינויים המתחוללים בפארק התעשייה קרית גת, בראשותו של דגן יהל, הם חלק ממגמה שנראית בפארקים תעשייתיים רבים ברחבי העולם אשר מבקשים להציע יותר מתעסוקה. אזורים אלו מבקשים להציע סביבות חיים בהם גם עובדים, סביבות שתורמות לזהות והגאווה של תושבי המקום. כך הופכים אזורי התעשייה הללו מ”חצר אחורית”, לחזית עירונית.