גזע לחוד ויצירתיות לחוד- על ההפרדה הגזעית בערים היצירתיות

הערים היצירתיות הן ערים סגרגטיביות, הלבנים באמריקה הם הנהנים העיקריים מהפריחה של המעמד היצירתי. ומה קורה כאן בישראל? האם גם בישראל ישנה חפיפה בין אתניות למעמד היצירתי או שגם כאן ישנה הפרדה על בסיס ‘צבע’?

כלכלת הידע והכלכלה היצירתית נתפסות כמקור ליזמות אישית, חדשנות ופריצת החסמים של העולם הישן. הן מבטיחות דמוקרטיזציה של הידע וקדימות לכישרון על כן הן אמורות לערער את המבנה המעמדי הקודם ולאפשר גם לאנשים מן המעמד הנמוך וודאי שמאוכלוסיות של צבע לפרוץ קדימה.   האם המעמד היצירתי אם כן, משמר את החלוקה המעמדית או פורץ אותה? האמנם קהילות שהיו מוחלשות כמו קהילות של צבע בארצות הברית מצליחות לקחת חלק ב’מהפכה היצירתית’? התשובה היא לא, וזו אחת הביקורות הנוקבות כנגד ה’עיר היצירתית’. אמנם היא נהנית מדימוי של עיר מגוונת וסובלנית, שכן אלה הם שניים מהערכים המרכזיים שמחפשים בני המעמד היצירתי במקום מגוריהם, אך למעשה הערים היצירתיות ביותר בארצות הברית הן גם הסגרגטיביות ביותר מבחינת מגורים ותעסוקה.

לאחר כעשור של הצלחה גלובלית מחד, וביקורת מאידך, ריצ’רד פלורידה כותב הספר “עלייתו של המעמד היצירתי” (2002), מתייחס לסוגיית הגזע בערים היצירתיות ומודה כי זו אכן בעיה מהותית. עשור לאחר צאת ספרו, הוא מקיים שני מחקרים בנושא של גזע בערים היצירתיות ומודה כי היתרונות של הכלכלה היצירתית אינם מחלחלים למעמדות הנמוכים וגם לא למעמד הביניים השחור בארצות הברית. במחקרו גילה כי המתאם בין גזע למעמד שמתרחשת במעמדות הנמוכים, מתרחשת גם בחלקים העליונים של הכלכלה החדשה. כלומר בתחתית הסולם הכלכלי אוכלוסיית שחורים והספנים ובמעמדות הגבוהים אוכלוסייה לבנה.

המעמד היצרתי הוא בעיקר מעדמ לבן ויתרונותיו לא מחלחלים ליתר המעמדות בחברה, אלא להפך הם אפילו פוגעים בהם. פלורידה מודה בסתירה שקיימת בין הכמיה למגון וסולבנות של המעדמ היצירתי לבין ההבחנה הגזעית במעמד והעיר היצירתית (Startup Stock Photos)

 על פי פלורידה בכלכלת הידע העבודה התפצלה לשתי קטגוריות ומעמדות עיקריים: עבודה יצירתית הדורשת מיומנות גבוהה ומשולמת היטב, המערבת רעיונות חדשים וטכנולוגיה חדשה; ועבודה של מתן שירותים, הדורשת מיומנות נמוכות ומשלמת מעט. המעמד היצירתי מרוויח יותר מכפול מהממוצע של מעמד נותני השירותים, וכפול מהמשכורת הממוצעת של עובדי הצווארון הכחול (פועלים, עבודות יצרניות, ותעשייתיות).

סגרגציה מרחבית: הפרדה על בסיס גזע באזורי המגורים בערים היצירתיות

במחקר, שפורסם בשנת 2014,¹ בחן פלורידהבאילו אזורים מטרופוליניים המעמד היצירתי חי? מה ההבדל בין אזורים מטרופוליניים שבהם קיימת הפרדה מרחבית בין הנמנים על המעמד היצירתי לתושבי העיר לעומת אזורים בהם הוא מפוזר בשכונות שונות בעיר? מהם גורמי היסוד שמשפיעים על מודל המגורים של המעמד היצירתי בייחס לעיר? בניסיון לענות על שאלות אלו הוא ערך מחקר כמותי שביקש לחשב את ההיבדלות הגיאוגרפית של המעמד היצירתי ברחבי יותר מ-70 אלף שטחי מפקד שמרכיבים את 350+ האזורים המטרופוליניים בארה”ב.² המחקר מצא כי :

1. הסגרגציה של המעמד היצירתי משמעותית יותר ככל שהאזורים המטרופוליניים גדולים וצפופים יותר. פלורידה מסביר זאת בכך שאזורים מטרופוליניים גדולים נוטים למשוך יותר עבודה של ידע (knowledge work) אך הם גם המקוטבים ביותר. בערים אלו קיים פער גדול בין נושאי  משרות גבוהות לנושאי משרות עם משכורות נמוכות מאד. כמו כן בערים אלו מתרחשים תהליכי ג’נטריפיקציה וניתן למצוא בהם שכונות “סופרסטאר” אקסקלוסיביות בהן השכירות וערך הנכסים גבוהים מאוד.
2. הסגרגציה של המעמד היצירתי משמעותית יותר ככל שהאזורים הם אמידים ועשירים יותר.
3. הסגרגציה של המעמד היצירתי מושפעת מחלוקה הגזעית רבת-שנים. במטרופולין עם היסטוריה סגרגטיבית על בסיס גזעי, ההמעמד היצירתי לא ישנה או ישפיע על הסגרגציה הגזעית מרחבית. המחקר מראה כי ההפרדה המרחבית על בסיס גזע נשמרת גם בעיר היצירתית

מיפוי גזע ואתניות בערים בארצות הברית. מקרא: אדום-קהילה לבנה, כחול-קהילה שחורה, ירוק- קהילה אסייתית, כתום- קהילה הספנית, אפור- אחר. כל נק’ מייצגת 25 איש (מתוך: Eric Fischer, Flickr.com)

במילים אחרות, ההגירה והמגורים של כוחות חזקים כמו אנשי המעמד היצירתי הנהנים מיומנויות, השכלה ושכר גבוה, החיים במובלעות משלהם אינה מסייעת לאוכלוסיות נוספות בעיר. ריכוז המגורים שלהם מושך משאבים, שירותים והשקעות הרחק משכונות חלשות יותר. לדוגמא, המעורבות שלהם בבתי הספר של ילדיהם אינה מעניקה יתרונות לילדים של מעמדות סוציואקונומיים אחרים.

כבר במהדורה המקורית של ספרו, התריע פלורידה מפני ג’נטריפיקציה:

“אנשי המעמד היצירתי האמידים, אשר עוברים לשכונות מגוונות גזעית, אתנית או כלכלית, לא יכולים סתם להניח שנוכחותם באופן אוטומטי ‘מחייה’ (revitalizes) את המקומות הללו. עבור דיירים רבים מהמעמד העובד או המעמד נותן-השירותים, זה לא. במקום זאת, למעשה, כל שזה גורם זה העלאת שכר הדירה שלהם, ואולי יוצר עבודות-שירות קצרות-טווח במלצרות, ניקוי בתים ודומיהם. בעוד שהמעמדות מתגוררים אולי קרוב פיזית, הם אינם מתערבבים באף דרך משמעותית. באופן דומה הם יוכלו לאכלס יקומים נפרדים.”

במאמרו מ- 2014 הוא כותב כי ודאי שאינטגרציה טובה יותר בין המעמדות העליונים והתחתונים היא צעד מפתח לחברה טובה ומלוכדת יותר, אך זוהי לא מטרה פשוטה להשגה. כיוון שתהליכי ג’נטריפיקציה מניעים דיירים אמידים פחות החוצה מן השכונות. האמירה שלו על כך שאינטגרציה תוביל לחברה טובה ומלוכדת יותר נשמעת כמס שפתיים במיוחד כאשר אחר כך הוא מסייג זאת ומציג את ההפרדה הגזעית-מעמדית כתהליך בלתי נמנע וככוח שאין איך להילחם בו.

רשת בתי קפה הפועלת בדנבר הציבה בכניסה לבית הקפה שלט שעורר סערה חברתית וביקורת רבה בנושא ג’נטריפיקציה של שכונות שהיו של שחורים באמריקה. בשלט נכתב בתרגון חופשי ” מחוללים ג’נטריפיקציה בשמחה בשכונה משנת 2014″. הקפה ממוקם בשכונה בדנבר שנקראה “ההארלם” המקומי, השכונה עברה תפנית בזכות אמנים שחורים ואנשי מעמד בינוני שחור שעברו למקום והחיו אותו. אך מאז עברה השכונה ג’נטריקפיציה של הקהילה הלבנה ולכן השלט עורר סערה וביקורת בקרב הקהילה השחורה ברחבי ארצות הברית ³.סוגיית הדיור והדיור בערים, עבור הקהילה השחורה הפכה לסוגיה פוליטית, קמו תנועות מאבק וניסיונות שונים לתעד את התהליך ולמסגר אותו כמאבק גזעי, אתני ומעמדי בארצות הברית. כך למלש הפרויקט אנטי-פינוי שממפה את תהליכי הג’נטריפקיציה בארצות הברית.

סגרגציה תעסוקתית: הפרדה על בסיס גזע בכלכלה היצירתית

לפני שנה פרסם פלורידה בבלוג שלו CityLab רשימה בנושא ההבחנה הגזעית בכלכלה היצירתית.⁴ ברשימה הוא מראה כיצד האוכלוסייה הלבנה בארה”ב מהווה נתח גדול יותר במעמד היצירתי מאשר נתחה היחסי באוכלוסייה. פלורידה זיהה קשר הפוך בין גזע והכלכלה היצירתית – בפרט, קשר שלילי בין חברות הייטק צומחות, ובין החלק שאינו-לבן באוכלוסייה העירונית של ארה”ב. ובמילים אחרות- השחורים וההיספנים לא נהנים מהפריחה של הכלכלה היצירתית. איפה המעמד היצירתי השחור?  מהו היחס בין המעמד היצירתי בקהילה הלבנה והשחורה בייחס לגודלה באוכלוסייה בערי ארה”ב? מהם המרכיבים החברתיים, הכלכליים והדמוגרפים של האזורים המטרופוליניים שבהם הריכוז הגובה/נמוך ביותר של המעמד היצירתי השחור?

באמצעות מחקר כמותי שבחן את ההתפלגות הגזעית של המעמד היצירתי ב-380 האזורים המטרופוליניים ברחבי ארה”ב, תוך בחינה של העובדים הלבנים והשחורים בגילאי 16 ומעלה בעיסוקים של המעמד היצירתי לשנת 2013, הוא מצביע על המגמות הבאות:

1. המעמד היצירתי השחור לאו דווקא פורח במקומות שבהם חלה פריחה של המעמד היצירתי הלבן
2. נמצא יחס הפוך (מתאם חלש) בין המעמד היצירתי השחור והנתח שלו באוכלוסייה
3.  קיים קשר קרוב בין המעמד היצירתי והעושר של המטרופולין. באופן מטריד, זהו לא המקרה בהקשר של המעמד היצירתי השחור. אין קשר סטטיסטי בין המעמד היצירתי השחור והתפוקה הכלכלית לאדם, מדד מפתח ביסודה של התפוקה של אזורים מטרופוליניים.
4. המעמד היצירתי השחור נוטה להיות גדול יותר באזורים מטרופוליניים חדשניים יותר עם יותר חברות היי-טק. עם זאת, מתאמים אלה קטנים יותר מאשר אלה של המעמד היצירתי הלבן וחברות היי-טק.
5. המעמד היצירתי השחור הוא גדול יותר באזורים מטרופוליניים עם אוכלוסייה משכילה יותר. יש מתאם חיובי עם הנתח של מבוגרים בוגרי לימודים גבוהים, גם כאן המתאם הוא באופן יחסי קטן מהמתאם עבור המעמד היצירתי הלבן.
6. המעמד היצירתי השחור גדול יותר באזורים מטרופוליניים צפופים, אך שוב פחות מאשר המתאם עבור המעמד היצירתי הלבן
7. המעמד היצירתי השחור גם גדול יותר באזורים מטרופוליניים שהם יותר קומפקטיים ופחות מתפרשים. מעניין לציין שהמעמד היצירתי השחור והלבן מציגים דמיון בנתח העובדים שהולכים לעבודתם ברגל, אינדיקטור מפתח לאזורים יותר קומפקטיים וצפופים.

המחקר הקודם של פלורידה מצא מתאמים חשובים ומשמעותיים בין סה”כ המעמד היצירתי ובין אי-שוויון וסגרגציה. אך למעמד היצירתי השחור אין קשר סטטיסטי עם אי-שוויון בהכנסות המתבסס על מדד ג’יני – בהשוואה לקורלציה חיובית של המעמד היצירתי הלבן. הניתוח מצא שהמעמד היצירתי השחור יכול לשמש בכדי למתן אי-שוויון כמו גם סגרגציה, לרמה מסוימת. מכיוון הסתכלות של מדיניות, הדבר אומר שניסיונות לתת דחיפה למעמד היצירתי השחור יכולים לעזור להילחם באי-שוויון וסגרגציה.

המעמד היצירתי השחור לאו דווקא פורח במקומות שבהם חלה פריחה של המעמד היצירתי הלבן (צילום: Jorg Schubert flickr)

איפה המגוון והסובלנות של העיר היצירתית?

מסתמן כי העיר היצירתית והכלכלה היצירתית, אך על פי שהן טוענות למגוון וסובלנות הם בעיקר חגיגה לבנה בעוד ששחורים אמריקנים בעלי סיכוי נמוך משמעותית לאייש משרות מפתח שמניעות את כלכלת העתיד הפוסט-תעשייתית של אמריקה. יותר מ-4 מתוך 10 עובדים לבנים מחזיקים משרה של המעמד היצירתי, בהשוואה לפחות מ-3 מתוך 10 עובדים שחורים. אין אזור מטרופוליטני גדול אחד בכל רחבי ארה”ב שבו הנתח של העובדים השחורים במעמד היצירתי עולה על הנתח של העובדים הלבנים.

ומה המצב בישראל? האם זהו מתח רלוונטי גם בארצנו שבה קיימת חלוקה אתנית ולאומית, כאשר ישנו מעמד פריבלגי אשכנזי, לעומת מזרחים, ערבים ואתיופים, האם כולם נהנים במידה שווה מהצמיחה של הכלכלה והעיר היצירתית?

בבחינה של הזירה הישראלית ניתן להקביל חלק מן הממצאים של פלורידה לגבי המעמד היצירתי ביחס לחלוקה האתנית. די להסתכל על האקדמיה ומוסדות התרבות, ומוקדי הכוח שלהם במדינת ישראל ולהבין שתהליך השינוי צפוי להיות ארוך. אולם כדי שיחול שינוי, יש לבחון באופן ביקורתי את המודל של העיר היצירתית, על מנת שלא נחזק את המחוזקים.