עלי מאדניפור פרופ' לאדריכלות ותכנון עירוני, תוהה במאמרו האם העניין וההכרה המחודשת בחשיבות המרחב הציבורי, מובילים לתכנון מרחבים ציבוריים טובים?  הוא מסביר מה מוביל לפער בין הרטוריקה של המרחב הציבורי למרחבים המתוכננים בפועל

Madanipour A (2019), Rethinking public space: between rhetoric and reality, URBAN DESIGN International, Vol.24: 38–46.

העיסוק במרחב הציבורי זוכה לעדנה מחודשת, אדריכלים, אקטיביסטים, מתכננים, פוליטיקאים ואזרחים קוראים ל'חידוש המרחב הציבורי', והשקעה במרחב הציבורי מתוך אמונה בחשיבות שלו לחיי העיר והחברה שחיה בה. אך מה בין הרטוריקה, העניין והתמריצים החדשים להשקעה במרחב הציבורי, לבין המרחבים הציבוריים המתוכננים במציאות? האם הם לא מרחבים של הון וצריכה בסופו של דבר ורחוקים מאד מהרטוריקה של אינטראקציה, דמוקרטיזציה ומפגש אנושי?

עלי מאדניפור, פרופסור לאדריכלות, עיצוב ותכנון עירוני, מאוניברסיטת ניו קאסל כתב רבות בנושא המרחב הציבורי.1 במאמרו משנת 2019 הוא קורא לחשוב מחדש על המרחב הציבורי וטוען כי קיים פער בין הרטוריקה אודות מרחבים ציבוריים לבין המציאות. הוא מנתח את התהליך שעבר המרחב הציבורי ממרחב רב מימדי שבו יכולות להתקיים אינטראקציות אנושיות וחברתיות שונות למרחב צריכה, משיכה  של הון, השקעה ומקסום תגמולים. תהליך שהפך לטריוויאלי בתהליכי פיתוח עירוני ויצר את הפער בין הרטוריקה סביב הערכים של המרחב הציבורי למה שמתרחש במציאות.

אם כן מה עומד בבסיס הפער בין הרטוריקה למציאות? מאדניפור מציע ארבע הסברים לכך.

השתנות האיזון בין המגזר הציבורי לפרטי

אחרי מלחמת העולם השנייה המדינה הנהיגה רגולציה גבוהה על השוק הפרטי, מה שהוביל לחלוקת משאבים טובה יותר ולשיפור איכות החיים העירוניים. המדינה היתה מעורבת ישירות באספקת שירותים ציבורים ומגורים, מעורבות שתרמה לפיתוח עירוני בקנה מידה גדול.  כאשר המדינה ו/או הרשות העירוניות פיתחו מגורים הן גם פיתחו מרחבים ציבוריים בין הבניינים (ניתן לחשוב על השיכון בישראל ועל המרחב הבין-בנייני שלו כדוגמה). היה זה חלק מהתפיסה המודרניסטית של יצירת ריאות ירוקות כדרך לאזן את הצפיפות העירונית. כך שהמרחב הציבורי עטף את מבני המגורים.

אך המחסור במשאבים, החל משנות השבעים, הוביל לצמצום מעורבות המדינה ואימוץ שיטות שוק. מצב עניינים זה הוביל לשינוי קיצוני באיזון בין הסקטור הפרטי לציבורי. עם הנסיגה של המדינה/הרשות העירונית מהתחזוקה של אותם מרחבים, הם הפכו למוזנחים. עקב כך הגישה שהתפתחה הייתה שיש להרוס את המגורים ואיתם למחוק גם את המרחבים המוזנחים. במקומם הוחלט ליצור מרחבים ייעודיים המוקדשים למטרות פנאי. כך הקשר בין דיור למרחבים ציבוריים  נותק, כאשר הרשויות ציבוריות החלו לנטוש את תפקידן במנגנון הדיור ולפתח מרחבים ציבוריים אוטונומיים.

מגמה זו חיזקה את המחויבות של השוק הפרטי מחויב לבעלי המניות והדירות ולא לאספקת מענה לקהל הרחב הזקוק למרחבים ציבוריים משותפים. הפיתוח של החללים בסביבת בנייני המגורים היתה לפרטית ומבוקרת עם גישה מוגבלת על ידי שומרים, חומות, שערים ו/או מצלמות. באשר למרחבים ציבוריים בעיר הנגישים לכל, חלק ניכר מן רשויות העירוניות מתקשות לתחזק אותם ולכן מתייחסות למרחב הציבורי כמקור הכנסה. אירועים מסחריים ופסטיבלים הם אמצעי שכיח לעשות זאת.

כאשר המדינה ו/או הרשות העירוניות פיתחו מגורים הן גם פיתחו מרחבים ציבוריים בין הבניינים, היה זה חלק מהחשיבה המודרניסטית (צילום: צור אוריון)

כאשר פיתוח המגורים עבר לידי השוק שמטרתו רווח, נותק הקשר בין מגורים למרחבים ציבוריים כאשר הרשות מפתחת מרחבים ציבוריים אוטונמיים, פארק מרכזי, או אזורי פנאי. המרחב הבין בנייני הפך לתחום או מוקדש לצרכים פונקציונאליים. הוד השרון (צילום: נעם לאור)

המצאת העיר מחדש, שינוים כלכליים ומבניים בערים.

הסיבה השניה להתעניינות הגוברת במרחב הציבורי היא הפיכתו של המרחב הציבורי למוקד למשיכת תשומת לב והשקעות כלכליות. השאלה היא עד כמה האינטרסים הכלכליים הללו מעצבים את התוכן של המרחב הציבורי? 

הערים הגלובליות מתנהגות כמו חברות פרטיות שמתחרות זו בזו על השקעות, על שטחים ציבוריים באיכות גבוהה ובניינים גבוהים עם ביטוי אדריכלי יוצא דופן. בכך הן מנסות לשפר את דימוי ואיכות העיר בזירה הגלובלית. צרכנות וצריכה משגשגים באמצעות הגלובליזציה והם המניע העיקרי של הכלכלה העולמית, ככול שאנו צורכים יותר כך הצריכה הופכת למטרה בפני עצמה, מצב זה גורם לצרכנות להיות המרכיב העיקרי של החברות האורבניות העשירות. התוצאה היא שהמרחב הציבורי הוא המרכיב החיוני ביותר  להשקעה והוא מגביר את הצרכנות ולכן מתוכנן לשפר את חווית הצריכה. הרטוריקה של המרחב ציבורי אומצה לטובת פיתוח עירוני בכלכלה הגלובלית, לפיכך המרחב הציבורי הוא כלי המשרת מטרות כלכליות על פני אינטרסים חברתיים וסביבתיים בחברה העירונית.

עד כמה האינטרסים הכלכליים הללו מעצבים את התוכן של המרחב הציבורי? מרחב ציבורי בעיר שטוקהולם (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

הטכנולוגיה מובילה לפרגמנטציה ופיזור מרחבי

תהליך הפירבור ופיתוח התחבורה שהתלווה אליו, הובילו לפרגמנטציה של המרחב העירוני. יצירת יחידות אוטונומיות ללא קישור מרחבי ביניהן שצמצמו את החוויה המשותפת. הבכי על 'מות' המרחב הציבורי לדברי מאדניפור הוא ל זעקה לחיבור מחדש של העיר, חלקיה ואנשיה. ואכן הצורך בפיתוח המרחב הציבורי ותחזוקתו הפכו למרכיב מרכזי בשיח בעולם המערבי והוא מופיע בתוכניות אסטרטגיות רבות ובמסמכי מדיניות. כיום מסמכי מדיניות התומכים בפיתוח בר קיימא שמים במרכז את נושא המרחב הציבורי. אולם הבעיה נעוצה בפער בין הצורך וזמינות המשאבים, לבין הרטוריקה והפרקטיקה, של תכנון ותחזוקת מרחבים ציבוריים. בתנאים של דעיכת תקציבי הציבור התחזוקה של שטחים ציבוריים מצויה תחת איום. קיים גירעון הולך וגובר בין השימוש הגדל בפארקים לבין המשאבים הירודים של הרשויות ולכן נדרשים מודלים חדשים של ניהול ומימון. עם זאת, לחברות הפרטיות הנכנסות לשותפויות יש ציפיות שאינן עולות בקנה אחד עם האתוס של נגישות והאידיאה של המרחב הציבורי המיועד להנאת הציבור. התכנון והתחזוקה של השטחים הציבוריים שנתפסים כחיוניים לשילוב החברתי של החברה המקוטעת ולשילוב והלחמה מחדש של העיר הפרגמנטית והמתפרסת אינם נתמכים על ידי התקציבים הכלכלים של הערים.

בגירעון כלכלי רשויות מקומיות לא יכולות לתחזק מרחבים ציבוריים כגון פארקים הדורשים משאביתחזוקה רבים וסופם להיות מוזנחים. גינה ציבורית בעיר רמלה (צילום: קורל חמו גורן)

רב שכבתיות עירונית- גיוון האוכלוסיה העירונית

הסיבה הרביעית והאחרונה להתעניינות הגוברת במרחב הציבורי היא בעיית האי-שוויון בערים. במצב בו 80% מאוכלוסיית העולם מתגוררת בערים, הם זקוקים יותר ויותר למרחבים חיונים חברתית, עם תשתית משותפת של המוסדות, כתנאי הכרחי ליצירת חיים שיתופיים. הגידול באוכלוסיה העירונית, בגיוון החברתי ובחוסר השיוויון במקביל לתזוזות הכלכליות והפוליטיות לעבר השוק, מגדיל את האי שיוויון החברתי ברוב מדינות העולם המערבי. האוכלוסייה העירונית מגוונת יותר מתמיד, בעקבות תהליכי הגלובליזציה, ההגירה הבינלאומית, התפתחות משקי בית קטנים ואורחות חיים מגוונים.  עם מעבר התעשיות מהערים עובדי הצווארון הלבן מחליפים את עובדי הצווארון הכחול עם שגרת החיים הגמישה שלהם. תהליכי הג'טריפקציה הפוקדים את העולם המערבי מאפשרים את התזוזה זו. השיפורים הנעשים במרחב הציבורי, בין אם על ידי רשויות ציבוריות, פעילי החברה האזרחית, או חברות פרטיות, מתאימים את העיר לתושביה, אך במודע או לא במודע הם מאיצים את תהליכי הג'נטריפיקציה. 

++

לסיכום, המאמר של מאדניפור ממשיך מסורת של כתיבה על המרחב הציבורי, אך מציף את הקשיים סביב פיתוח המרחב הציבורי בעידן של ניאוליברליזם ובתקופה של מגבלות כלכליים של הרשויות המקומיות. אמנם יש הכרה בחשיבות של המרחב הציבורי לחיים החברתיים בעיר וכן לאיכותיות הסביבתית, אך ההכרה אינה עומדת ביחס ישר עם שינויים בפיתוח העירוני המובלים על ידי השוק ותלויים בהיתכנות כלכלית. עם זאת התובנות של מאדניפור וההכרה במגבלות של הרשויות העירוניות לממן ולתחזק שטחים ציבוריים ענקיים כגון פארקים (ובעיקר באקלימים חמים), יכולים להוביל לתכנון קפדני ונכון יותר של מרחבים ציבוריים. גינות כיס קטנות במקום פארקים מרכזיים, התאמה של מרחב ציבורי לאקלים המקומי ולתקציב המקומי. ניתן לפתח חלופות של מרחבים ציבוריים זולים לתחזוקה, מוצלים ונעימים שיספקו את המפגש, החיבוריות והנגישות, לה זקוקים תושבי העיר מבלי להזדקק למימון עתיר או פתרונות צרכניים.

  1. למשל בספריו הבאים: Urban Design, Space and Society (2014, Palgrave-Macmillan);  Public Space and the Challenges of Urban Transformation in Europe (2014, co-ed, Routledge); Whose Public Space? International Case Studies in Urban Design and Development (2010, ed, Routledge); Public and Private Spaces of the City (2003, Routledge)