הדר כהן ונועה נטעתחנות הרכבת בישראל פועלות כיום בעיקר כמרחבים תשתיתיים מנותקים מן העיר, המשמשים בעיקר כנקודות מעבר תחבורתיות. רבות מהן ממוקמות בשולי המרחב העירוני, מוקפות בחניונים, כבישים ותשתיות – ואינן משתלבות באופן פיזי, תפקודי או תודעתי ברקמה העירונית הסובבת אותן. תצורה זו פוגעת ביעילות התחנה כמוקד עירוני, מגבילה את הנגישות אליה ומחמיצה הזדמנות לחיבור בין התחבורה הציבורית לבין כלכלה מקומית, תרבות ותיירות.
רשימה זו עוסקת בהצעת מדיניות שגיבשנו, הרואה בתחנות הרכבת שערים עירוניים פעילים: מרחבים המחוברים לעיר ולחוויות התיירותיות שהיא מציעה. הרעיון המרכזי הוא לזהות ולחבר תחנות רכבת למוקדי תיירות עירוניים הנמצאים במרחק הליכה קצר (פחות מקילומטר), כגון שווקים, מוזיאונים, אתרי טבע עירוני ואתרי תרבות – ובכך לחזק את הקישוריות העירונית, לעודד תיירות פנים, ולהעצים את חוויית המשתמש בתחבורה הציבורית.
זהו מהלך ישים ורב-שלבי, שבבסיסו עומדת שותפות הדוקה בין הרשויות המקומיות, משרדי התחבורה והתיירות ורכבת ישראל. הצלחת המהלך עשויה לייצר שינוי עומק בתפיסת התחנה במרחב הישראלי: ממבנה תשתיתי סגור לאקו-סיסטמה עירונית חיה, פתוחה ומקושרת שמקדמת איכות חיים, קיימות, כלכלה מקומית, ותיירות עירונית חדשנית. התוצאה הרצויה היא שימוש במערכת הרכבות כשערי כניסה לעוגנים תיירותיים. תתמוך בתיירות מקומית ובכלכלה אזורית, תשפר את הנראות והנגישות של אתרים עירוניים ותציב את התחנה ככלי אורבני משמעותי, ולא רק תחבורתי.
מנקודת מעבר לנקודת חיבור
תחנות רכבת בישראל מתפקדות בעיקר כאתרי תשתית תחבורתית, תוך ניתוק מהמרחב העירוני הסובב אותן. התחנות מוקפות בחניונים, דרכים ראשיות ובתכנון הליכתי חסר. כתוצאה מכך, תחנות הרכבת אינן שערים עירוניים אלא איי תחבורה מנותקים, הפועלים בצורה אוטונומית בערים ובשכונות במקום להוות חלק אינטגרלי ומחולל בהן. מצב זה אינו גזירת גורל, הוא תוצאה של היעדר מדיניות אינטגרטיבית. ניתן וצריך להפוך את תחנות הרכבת למוקדים עירוניים, באמצעות חיבור בין שתי תשתיות קיימות: תחנות הרכבת ומוקדי תיירות עירוניים המצויים במרחק הליכה של עד קילומטר. כיום, תחנות רכבת רבות ממוקמות בסמיכות לאתרי תיירות עירוניים אך מנותקים. מצבים אלו, יוצרים נתק מהעיר, חווית משתמש חסרה והתעלמות מפוטנציאל כלכלי-תיירות עבור העיר. במקביל, מוקדי תיירות עירוניים מתפקדים פעמים רבות בחצר האחורית של התחנות ללא קישור או דרך הגעה נוחה. בכך הפוטנציאל לקשר נותר לא ממומש.
הרעיון הוא גיבוש מדיניות המקדמת תחנות רכבת כעוגני תיירות עירונית. המטרה המרכזית היא לחזק את הקשר הפיזי, הפונקציונלי והתודעתי בין תחנות הרכבת למוקדי תיירות עירוניים המצויים במרחק הליכה מהן. מדיניות זו תביא להפיכת תחנות הרכבת לשערים עירוניים פעילים, מזמינים ומשולבים היטב בחוויות העירוניות של תושבים ומבקרים כאחד. חיבור זה יעודד תיירות מקומית, כאשר התועלת תהיה כלכלית, חברתית ותיירותית.
כפועל יוצא של פעולה זו, חווית המשתמש בתחנות ובסביבתן תשתפר לצד כינון הקשר האורבני בין התחנות לסביבתן. הקישור יהווה זרז עבור רשויות לפיתוח וחיבור עוגנים תיירותיים קיימים אל תחנת הרכבת.
דוגמאות מהעולם שהביאו את העיר לתחנה
במהלך גיבוש המדיניות המוצעת נלמדו מקרים שונים מן העולם המדגימים פעולות בתחומים ניהוליים, תכנוניים וכלכליים בין תחנות הרכבת לבין סביבתן העירונית והתיירותית. הדוגמאות משקפות מודלים יישומים החל במדיניות לאומית מקיפה וכלה בתכנון מפורט למרחב התחנה וסביבתה. ההתייחסות למקרים השונים נעשתה באמצעות שלוש קטגוריות: ניהולי- בוחן את התיאום בין השחקנים; כלכלי- תפקוד התחנה כמנוע כלכלי; פיזי- איכות הממשק בין התחנה לעיר. להלן סקירה קצרה של דוגמאות מן העולם:
שוויץ – Swiss Travel System
מערכת Swiss Travel System, שפותחה ומשווקת מאז תחילת שנות ה־2000 על ידי שיתוף פעולה בין משרד התחבורה השווייצרי, משרד התיירות הלאומי וחברות הרכבת הציבוריות (SBB ושותפות אזוריות), מהווה דוגמה מובהקת למדיניות לאומית השואפת לשלב בין תחבורה ציבורית לבין תיירות פנים ובינלאומית. במסגרת המדיניות מיושמת אסטרטגיה רב־שכבתית הכוללת יצירת כרטיסים משולבים המאפשרים גישה חופשית לרשת התחבורה הציבורית לצד כניסה לאתרי תיירות מרכזיים, הקמת מרכזי מידע תיירותיים בתחנות רכבת, תיאום מערכתי בין זמני רכבות, אוטובוסים ורכבלים, והטמעת מערך שילוט ושיווק הממתג את תחנות הרכבת כ”שערים לחוויית התיירות השווייצרית”. באמצעות חיבורים אלו, התחנה אינה רק נקודת מעבר אלא חלק בלתי נפרד ממסלול התיירות – חיבור פיזי, חווייתי ותודעתי בין התחבורה לנוף, לתרבות ולפנאי. גישה זו תורמת לצמצום השימוש ברכב פרטי, לחיזוק כלכלת התיירות המקומית ולשימור הסביבה – ומציבה את התחנה כעוגן עירוני ותיירותי מובהק. ניתן לקבוע כי במישור הניהולי שיתוף פעולה בין שחקנים בקנה מידה שונים מאפשר תוכנית כוללנית. במישור הכלכלי-ניהולי יצירת כרטיס אינטגרטיבי – רכבת + מוקד תיירות מנגיש את החוויה לציבור.
ארה”ב – Grand Central Termina ניו יורק, מנהטן
תחנת Grand Central Terminal במנהטן, שנפתחה בשנת 1913, הפכה לא רק לצומת תחבורתית מרכזית אלא לעוגן תרבותי ותיירותי בלב העיר ניו יורק. בניגוד למודל שבו תחנה נטמעת בעיר קיימת, במקרה זה נבנתה סביב התחנה מערכת עירונית עשירה – הן פיזית והן תודעתית – אשר כוננה את התחנה כנקודת מוצא לתיירות, פנאי ותרבות. אתרי תיירות מרכזיים כמו Bryant Park, הספרייה הציבורית של ניו יורק, SUMMIT One Vanderbilt, Whispering Gallery, מרכז רוקפלר ו-Times Square ממוקמים כולם במרחק הליכה קצר מהתחנה, תוך יצירת קשר מרחבי רציף ונגיש להולכי רגל. עיצוב התחנה עצמה, המציע חוויות תיירותיות וסיורים מודרכים, מחזק את מעמדה כמרחב ציבורי תרבותי ולא רק תחבורתי. המקרה של Grand Central ממחיש כיצד תחנת רכבת יכולה לייצר סביב עצמה זהות עירונית שלמה, ולעצב את התפתחות העיר סביבה – תוך שילוב בין תחבורה, היסטוריה, תיירות ועירוניות פעילה. ניתן לקבוע כי במישור הפיזי תכנוני ע”י תכנון מושכל ועירוני ניתן לבנות דופן עירונית ביחס לתחנה קיימת וע”י כך להעצים ולחזק את הקשר בין העיר לתחנת הרכבת. במישור הכלכלי ישנה דופן מסחרית עירונית המשרתת את הדרך לתחנה והופכת את תחנת הרכבת לשער עירוני.
הולנד – Amsterdam Central אמסטרדם
תחנת Amsterdam Centralהיא דוגמה בולטת לאופן שבו פיתוח תחבורתי-עירוני יכול להיעשות בצורה הדרגתית, מתוך התאמה לתקציבים זמינים ולמגבלות ביצועיות ועדיין להוביל לשינוי מהותי במעמד התחנה ובקשר שלה לעיר. תהליך ההתחדשות התכנונית של התחנה התקיים לאורך מספר שנים ובשלבים מתואמים, כאשר כל שלב התמקד ברכיב אחר של המערכת – תשתיות תת-קרקעיות לרכבות ולרכב פרטי, פתיחת מדרכות רחבות, קישור שבילי אופניים, יצירת ממשקי תחבורה משולבים ושיקום חזיתות מבניות. הפרויקט התקדם בהדרגה, בהתאם לתקציבים עירוניים ולאומיים שאושרו בכל שלב, תוך שמירה על תפקוד התחנה לאורך כל התקופה. מהלך זה חיזק באופן מובהק את הקשר הפיזי והחווייתי בין התחנה לבין מרכז העיר, והפך אותה לצומת תיירותית עירונית המחוברת היטב לרקמה המקומית. נגישות גבוהה לאתרים כמו כיכר דאם, מוזיאון המדע NEMO, מוזיאונים ותעלות העיר, יחד עם עידוד הליכה ורכיבה – ממחישים כיצד גם מדיניות פיתוח הדרגתית יכולה לייצר מרחב אורבני משולב, חיוני ונגיש. ניתן לקבוע כי במישור הפיזי תכנוני תוואי הליכתי במפלס הרחוב מייצר חיבור מיטיב בין העיר לתחנה. במישור הכלכלי, פיתוח בשלביות בהתאם לתקציבים זמינים.
יפן – Ueno
תחנתUeno בטוקיו מציעה מודל ייחודי של חיבור הדוק בין תחנת רכבת לבין מוקד מסחר עירוני פעיל – שוקAmeya-Yokocho (Ameyoko) אשר מתפרס לאורך מסילת הרכבת ומתחתיה. החיבור הפיזי הישיר בין התחנה לשוק, המתקיים במרחק של מטרים בודדים מהיציאה הדרומית, יוצר זרימה טבעית של הולכי רגל מהתחבורה הציבורית אל המרחב המסחרי. נגישות גבוהה זו מחזקת את תנועת המבקרים באזור, מעודדת שהות ממושכת, ותומכת באקוסיסטמה כלכלית מקומית הנשענת על עסקים קטנים, דוכני מזון, חנויות אופנה ושירותים. הממשק התחבורתי-מסחרי מייצר חוויית משתמש אורבנית אינטנסיבית, חיה ונגישה, שבה התחנה משמשת כקטליזטור לפעילות כלכלית עירונית. תחנת Ueno ממחישה כיצד שילוב פונקציונלי בין רכבת למסחר עשוי לשמש מנוע לפיתוח כלכלה מקומית, גם ללא השקעות תשתיתיות מאסיביות – אלא תוך חיזוק תנועתיות, נראות וזיקה יומיומית בין העיר לתחנה. ניתן לקבוע כי במישור הפיזי מרחב התחנה זוהי פלטפורמה לעסקים מקומיים ומוקדי תיירות. במישור הכלכלי, התחנה כעוגן כלכלי מקומי.
מקרי הבוחן שנבחנו מצביעים על כך ששילוב תחנות רכבת במרחב העירוני-תיירותי מייצר ערך עירוני, כלכלי וחברתי. התחנה נתפסת לא רק כתשתית אלא כמנוף לפיתוח מקומי. המפתח להצלחה טמון בשלושה תנאים מרכזיים:
* אין הכרח בפרויקט ענק מיידי, גם צעדים קטנים ועקביים, כמו שיפור מדרכות, שילוט ומיתוג, יכולים להוביל לתוצאה משמעותית
מרעיון למציאות – הופכים את תחנת הרכבת לתשתית תיירות עירונית
כדי לממש את הפוטנציאל הגלום בתחנות הרכבת בישראל ולהפוך אותן ממרחבי מעבר למערכות מקשרות יש לקדם מדיניות שקושרת אותן למוקדי תיירות עירוניים באמצעות תכנון פיזי נופי בין התחנה לאתרי התיירות הסמוכים ומנגנון ניהול שיאגד את המוטיבציות של כלל השחקנים. כלים אלו נועדו להפוך את התחנות למנוף צמיחה מקומית ותיירותית. המדיניות המוצעת כוללת זיהוי תחנות פוטנציאליות שיחברו בין תשתית הרכבת לתיירות עירונית, ופיתוח הקשר בכלים פיזיים וניהוליים.
על מנת לאתר את התחנה המתאימה לפעילות תיירותית בסביבתה יש צורך בקביעת קריטריונים מתאימים. בהתאם לכך הוגדרו על ידינו שני מימדים לבחינת הקריטריונים: מוקד תיירות + מרחק
- מרחק אתרי התיירות ממוקמים בטווח הליכה של פחות מקילומטר מתחנות הרכבת
- מהם מוקדי תיירות? מוקדי תיירות עירוניים כמרחבים ציבוריים בעלי ערך חווייתי, תרבותי, טבעי או פנאי, אשר פתוחים לציבור הרחב ונמצאים בבעלות ציבורית או תחת אחריות ושיתוף של רשות מקומית. מוקדים אלו מהווים פוטנציאל משיכה לתיירים, מבקרים ותושבים. במקביל אתרים אלו וממוקמים בטווח הליכה של פחות מקילומטר מתחנות הרכבת.
יישום תחנות הרכבת כעוגן עירוני תיירותי
על מנת שהפרויקט יהפוך מחזון למציאות, יש לכלול את כלל מרכיבי היישום: מי השחקנים המרכזיים המעורבים, תחומי האחריות והסמכות של כל אחד מהם, המשאבים הנדרשים להנעת התהליך. הבנה זו היא תנאי הכרחי לתכנון אפקטיבי של מהלך בין-מגזרי רחב היקף. רק שיתוף פעולה הדוק ומתואם בין כלל הגורמים בהובלה ברורה של גוף מתכלל, ובשותפות מלאה של הרשויות המקומיות יוכל לסלול את הדרך להצלחת הפרויקט ולמיסודו כמודל פעולה ארצי. תהליך היישום כולל את השלבים הבאים:
1.הקמת וועדה בין משרדית – השלב הראשון ביישום היוזמה הוא וועדה בין משרדית, תרכז תחתיה את כלל השחקנים הרלוונטיים: משרד התחבורה, משרד התיירות ורכבת ישראל. גוף זה ישמש כגורם מתכלל, שתפקידו להבטיח סנכרון בין הגופים, חלוקת אחריות ברורה, פיקוח מקצועי ותיאום תקציבי. נוסף על כך, הגוף יגבש מנגנון מעקב ובקרה לבחינת האופן שבו פעולות המבוצעות בשטח תואמות את מטרות המסמך, ובפרט – את חיזוק הקשר בין תחנות הרכבת לבין מוקדי התיירות העירוניים. זהו תנאי הכרחי ליצירת מדיניות אפקטיבית ארוכת טווח, שתאפשר יישום שיטתי ומבוקר.
2. קול קורא לרשויות המקומיות – בשלב השני תפרסם הוועדה הבין משרדית קול קורא לרשויות מקומיות המעוניינות לקחת חלק ביוזמה. הרשות תידרש להציג את הפוטנציאל לחיבור בין תחנת רכבת לבין מוקדי תיירות עירוניים המצויים במרחק הליכה, תוך עמידה בקריטריונים שהוגדרו מראש במסמך המדיניות: סוג האטרקציה, זמינות תשתיות, מיקום גיאוגרפי ועוד. על בסיס הקריטריונים שיגובשו, ייבחרו מספר תחנות כפיילוט. בחירה זו תיעשה תוך חתירה לייצוג גיאוגרפי הולם ולגיוון טיפולוגי של תחנות ואתרי תיירות. השלב יהווה נקודת פתיחה לשיתוף פעולה מובנה בין הרשויות לבין הגוף הארצי המנהל.
3. תכנון פיזי – לאחר בחירת התחנות המשתתפות, תידרש הרשות המקומית לפעול להוצאת מכרזים עבור תכנון והקמה של הממשק הפיזי בין התחנה למוקדי התיירות. במסגרת זו ייערך אומדן עלויות ראשוני ויוגדרו אבני דרך לביצוע. כחלק מתהליך התכנון ישולב מרכיב של שיתוף ציבור, בדגש על בעלי עסקים מקומיים, מפעילי אתרי תיירות ונציגי קהילה. בשלב ההקמה תידרש הרשות לפקח על הביצוע בפועל, תוך ווידוא כי ההתערבות משרתת את מטרות המדיניות. נוסף לכך, הרשות תידרש להתחייב להבטיח שירותי תחזוקה, ניקיון ואבטחה שוטפים, על מנת לשמר את איכות ההתערבות לאורך זמן.
4. יצירת פלטפורמה – השלב האחרון בתהליך כולל את הקמתה של פלטפורמה דיגיטלית ארצית, בהובלת הגוף המנהל ובשיתוף אתר רכבת ישראל. פלטפורמה זו תשמש כלי מידע, ניווט ושיווק – ותציג את הפריסה הארצית של מוקדי התיירות הקשורים לתחנות הרכבת. בנוסף, היא תאפשר רכישת כרטיס משולב לתחבורה ציבורית ולאטרקציות. הפלטפורמה תהווה אמצעי משמעותי להנגשת המידע לציבור הרחב, תעודד תיירות פנים, ותחזק את תחנות הרכבת כשערים פעילים לעולם התרבות, הפנאי והטבע העירוני.
לסיכום, המסמך מביא פעולה יישומית למדיניות חדשה המחברת בין שתי תשתיות קיימות. בכך, ימומש פוטנציאל לא ממומש בו יהפכו תחנות הרכבת בישראל ממוקדי תחבורה מנותקים לעוגנים תיירותיים עירוניים. ערים שישתתפו ביוזמה צפויות ליהנות מפיתוח זהות תיירותית חדשה, העצמת חוויית המבקר בעיר, חיזוק מרכזים מסחריים מקומיים, ומיצוב התחנה כמרחב ציבורי משמעותי ולא רק כמתקן תשתיתי. תוספת זו למרקם העירוני תתרום גם לדימוי העיר בעיני תושביה ומבקריה, תוך חיזוק הקשר בין המרחב התחבורתי למרחב התרבותי והפנאי.
עבור רכבת ישראל מדובר במהלך אסטרטגי – חיזוק התדמית הציבורית, גידול בהיקף הנוסעים, ויכולת להציב את התחנות כצמתים עירוניים תוססים ולא רק פונקציונליים. התיירות המקומית תשגשג ממערך משולב, פשוט ונגיש של תחבורה + חוויה, שיגביר את משך השהות של מבקרים בערים וישפיע גם על התיירות בפריפריה.
למערך תיירות הפנים בישראל תצמח מכך תועלת ישירה- הנגשת יעדים קיימים לקהלים חדשים, הארכת משך הביקור באתרים תיירותיים, עידוד ביקורים חוזרים ויצירת גיוון גאוגרפי בתנועת התיירים בתוך הארץ כולל אזורים פחות מתוירים כיום.
לדעתנו, יוזמה זו מקדמת ערכים של קיימות, צדק מרחבי וגיוון חוויות עירוניות, ומעודדת שיתוף פעולה בין רשויות, משרדי ממשלה, חברה ממשלתית וגורמים אזרחיים. הצלחת יוזמה זו תוכל לסלול דרך חדשה לפיתוח עירוני-תחבורתי רב תועלת.
ברשימה הבאה, נביא את ההצעה שלנו להתערבות אסטרטגית כפועל יוצא למסמך מדיניות ונראה כיצד בא לידי ביטוי בתחנת רכבת תל אביב האוניברסיטה