מהי עבודה?   

חוקרים שונים כבר מזהים שינויים בדפוסי העבודה ומסכימים כי אמנם לא נפסיק לעבוד בקרוב, אולם המושג עבודה ומשמעותו יקבל תפנית ויובן אחרת בעתיד.

המושג עבודה חזר לקדמת הבמה.  חוקרים עסוקים בשינויים בדפוסי העבודה וההשפעה של זה על החיים שלנו בעיר. זהו נושא שעדיין לא זוכה לחשיפה משמעותית, אך צפוי לקבל יותר ויותר חשיפה עם השינויים העתידיים של הבינה המלאכותית על שוק העבודה.  חברות שונות כבר מפרסמות סרטוני תדמית עתידיים המלמדים אותנו על הצפוי לנו.

נדמה שהבינה המלאכותית בהחלט תשנה את המקצב וחיי היום יום שלנו בסביבות העבודה, ואולי נוודים דיגיטליים יהיו המציאות של רוב האנשים. אבל מעבר לאורח החיים הדיגיטלי, השאלות מורכבות יותר. מה תהיה העבודה בעתיד?  מה תהיה משמעות מושג זה בעוד כמה עשורים? רובינו מוכרים את כוח עבודתנו ומבלים שעות רבות בסביבת העבודה. גישתנו לסביבת העבודה היא עניינית, מעשית. מעטים, אם בכלל, עוצרים לחשוב עליה. מדוע? כמה? למה? המתבוננים על חצי הכוס המלאה יטענו שהמדיניות הפוסט-תעשייתית, ניאו-ליברלית, מצליחה לייצר סדר יום כלכלי מובהק ומצליח. אלו שמרגישים חוסר נחת מהמשנה הניאו-ליברלית יטענו שנושא העבודה מטושטש במודע מסדר היום הציבורי, באופן המשרת את בעלי ההון. הפועל, כך נטען, מוצף במידע על בעיות קיומיות השוחקות אותו ומרחיקות אותו מהעיסוק בזכויותיו כעובד. אך אולי, כפי שחנה ארדנט קובעת, הסיבה היא מורכבת יותר. אנו דנים בעבודה ובתעשייה בעיקר כאמצעי להשגת מטרות, למקור כל רכוש, עושר או יצרנות.¹ העבודה, עבור רובנו, בשל תפקידה המשמעותי בהשגת החומר, תורמת לעיצוב זהותנו, למי שאנחנו, למה שאנחנו מסוגלים לצרוך, לאורח החיים שאנו מסוגלים לעצב לעצמנו. כך נסקה העבודה ממקומה הבזוי² למקום מוערך ביותר בעידן המודרני, שביטל את כל המסורות,  שמהלל את העבודה כמקור כל הערכים ומרומם את ה”חיה העובדת” לדרגה שהייתה שמורה באופן מסורתי ל”חיה התבונית”. האם בעשור הקרוב עדיין העבודה תיתפס כערך עליון?

סרטון שהופק על ידי הפורום הכלכלי העולמי מספק הצצה לעתיד, הרבה משרות ייעלמו אך גם חדשות ייוצרו. האחרונות, ידרשו מיומנויות וכוח עבודה מיומן. זהו אינו עתיד מדכדך אלא שונה. כזה שדורש היערכות של מערכות החינוך וההכשרה של מדינות להתאים עצמן לכלכלה משתנה ומציאות חדשה.

בחודש ספטמבר, בפסטיבל 2022 Festival of Future Urbanism שהתקיים באוסטרליה, במסגרתו כל ההרצאות הוקדשו לעתיד העירוני, אחד מן הפאנלים כלל צוות של מומחים שהתדיין על נושא העבודה. בין כל הדוברים שררה הסכמה, כי למרות שרובוטים יחליפו את כוח האדם האנושי ואנשים רבים יפסיקו לעבוד, העבודה לא תיעלם, אנשים יעבדו כמו שעבדו לאורך כל ההיסטוריה האנושית והעבודה במהותה תיראה כמו בעבר – כלומר, אנשים יפעילו את הראש ואת הגוף.  

כלומר בראייה היסטורית, אין חדש תחת השמש. לעבודה היה תפקיד בצמיחה של החברה האנושית והיא סייעה להישרדותה. כל מהפכה תעשייתית בתורה תרמה לשינוי מהותי בדפוסי הייצור. הקיטור, החשמל, האוטומציה, המחשוב, ועתה גם הדיגיטציה,  השפיעו ומשפיעים על היחסים בין האדם לעבודה, לתהליכי הייצור, אך לא ייתרו אף אחד מהם. האדם, הייצור והעבודה נותרו נוכחים בחיינו למרות ההמצאות והחדשנות. דוגמה מצוינת להבין טענה זו היא המיזם של וולט (Wolt) שנולד בעקבות הדיגיטציה. מדובר ברעיון המבוסס על כלי תחבורה קיים – אופניים, המצאה של המאה ה-18, וייצור מזון שקיים מקדמת דנא. מה שחדשני הוא הפלטפורמה הדיגיטלית המפעילה את השירות. הפלטפורמה שינתה את היחסים בין הייצור של האוכל למקבל השירות. אולם, לא רק שעבודה לא יותרה אלא אף ייצרה צורך בשליחים רבים על מנת לספק את השירות.  מה שהתחדד בעקבות המיזם של וולט, ומיזמים דיגיטליים אחרים, הוא הצורך לשמור על העובדים, תנאי ההעסקה, כדי להימנע מקיטוב חברתי וניצול שעלול להיווצר בעקבות המיזמים החדשים של העידן הדיגיטלי, שהחקיקה והמוסדות החברתיים לומדים להכיר ולהבין אותם.

אמנם יחסי אדם, ייצור, עבודה לא יוצרו בעידן הדיגיטלי, אך המהירות וקצב החיים שהדיגיטציה הביאה מאירים נושא חשוב מרכזי – הצורך באיזון בין עבודה לחיי קהילה ולחיים האישיים בעידן הנוכחי. הדיגיטציה, כך נטען מאפשרת איזון מיטבי יותר. אולי, כך מהרהרים חוקרים, המילניאלס צודקים. תכופות נשמעת ביקורת סביב דור המילניאלס המבכרים בילוי וזמן פנוי על פני שעות עבודה ארוכות. אך אולי הטיעונים שלהם הגיוניים? האם כסף ותעסוקה הם הנושאים המרכזיים בחיינו? או שיש מקום לחשוב מחדש על דפוסי עבודה חדשים ועל המקום שעבודה בשכר תתפוס בחיינו? ההמלצה של חוקרים היא להבין ולתפוס את העבודה דרך כל הדברים שאנחנו עושים. כלומר להבין את העבודה באופן שכולל את העבודות ללא שכר שאנו עושים בבית או עבור אחרים, עבודות ללא שכר שנעשות על ידי אנשים אחרים עבורנו, עבודות שנעשות עבורנו על ידי חיות, ובכלל עבודות שאנשים עושים כדי לתמוך באורח החיים העכשווי שלנו. זו הדרך שבה צריך לדבר על עבודה וגם דרך לאתגר את החברה הפטריארכלית שבה נשים רבות אינן מרוויחות ואם כן אז מתי מעט.

כמובן שאלת השאלות היא ההשפעה של שינוי דפוסיי העבודה על העיר. כיצד דפוסי עבודה חדשים ישפיעו על מרכז העיר? באופן בלתי צפוי, מגפת הקורונה סיפקה הצצה למגמות העתידיות הצפויות.  בפשטות, חלק ניכר מהעבודה יצא ממרכזי הערים. הנטייה כיום היא לחלק את העובדים לשלוש קבוצות עיקריות. אנשי ההון האנליטי/סימבולי, שהם בעלי מקצועות חופשיים, אנשי הייצור, העובדים בעיקר במפעלים, ואנשי הטיפול, אלו שמעניקים את היחס האישי בעבודתם (מטפלים, רופאים, שירותים שיש בהם יחס ישיר בין העובד למטופל). עד לאחרונה, אנשי ההון האנליטי/סימבולי היו העובדים שאיישו את המרכז העירוני. מרכז העיר היה מגרש המשחקים של בעלי המקצועות החופשיים. המשרדים היו הקתדרלות שלהם. אולם היום ברור כי בעלי המקצועות החופשיים אינם חייבים לעבוד ממרכז העיר (להאזנה לפרק על השינוי בדפוסי העבודה והמעבר מהמשרד אל הבית בעקבות הקורונה).  מי שיישאר במרכז יהיו תחומים שבהם יש אינטראקציה בין אנשים, או תחומים שיש להם ערך תרבותי ויצירתי. למגמה זו השפעה מכרעת לא רק על מבני המשרדים והתעסוקה במרכז אלא גם על כל נותני השירותים לעובדים אלו במרכז. את מרכז העיר יהיה צריך להמציא מחדש. ואולי גם זה אינו חדש, כיוון שתהליך זה התרחש בשנות השבעים עם ההגירה של תושבים רבים מחוץ למטרופולין וההתרוקנות של המרכז העירוני.

המסקנה מן הפאנל והעיסוק בנושא העבודה הוא כי אנו נמצאים בתהליך מורכב, שבאופן חלקי ניתן ליזום ולהציע אסטרטגיות תומכות חברתיות, וברוב הזמן חברות יידרשו להגיב למציאות החדשה שתיווצר. ומעל כל השאלות של רווחה תעסוקתית, איזון ושוויון מגדרי, והמרחב העירוני, צפה שאלה מרכזית, האם העידן הדיגיטלי הוא הזדמנות לחשוב מחדש על החברה? האם הגדרה מחודשת של מושג העבודה בעידן הדיגיטלי יכולה לסייע לנו לקדם חברה טובה יותר? האם אנחנו רוצים חברה של אנשים חושבים או רק של אנשים עובדים? האם אנחנו יכולים לעצב את דפוסי העבודה וסביבות החיים שלנו באופן שיתרום לכך?