16שכונה חדשה שהוקמה בדיסלדורף מציגה פרוגרמה מרתקת של עירוב שימושים הכולל תיירות, מגורים, תעסוקה, ותעשייה. השכונה מדגימה מודל הפוך מהשכונות החדשות, המתחמיות שמאפיינות את הבנייה בישראל, ודומה יותר לשכונות השיכון שנבנו כאן בשנות השישים, אלו שאנו ממהרים היום להרוס ולהספיד. ואולי יש מקום לחשוב על עיבוי ושמירה על הערכים וסוג חיי העיר שהם מאפשרים? 

לאחרונה ביקרתי בדיסלדורף בגרמניה שם מצאתי עצמי מתארחת בבית מלון מחוץ למרכז העיר. המלון היה ממוקם בשכונה חדשה בה תמהיל השימושים היה יוצא דופן בפרוגרמה ובתפיסת הבינוי שלו. הפרוגרמה של השכונה כללה בית מלון, מגורים, עסקים וחברות ואפילו אזור תעשייה, הבינוי נמוך באופן יחסי ומתנשא לגובה של 4-5  קומות. השכונה החדשה, לא עוקבת אחר תמהיל השימושים המצוי ברוב ערי אירופה, של מסחר בקומת הקרקע ומגורים מעל, אלא מתבסס על מתווה תכנוני מודרניסטי, כזה המזכיר את התכנון של שכונות השיכון של שנות השישים בישראל. מתווה שיש לו יתרונות עצומים כמו למשל, שפע של שטחים בין הבניינים, אור, אוויר ומקומות חנייה.

מגורים ומבני משרדים (צילום: טלי חתוקה)

מגורים ומבני משרדים (צילום: טלי חתוקה)

מגורים ועסקים מימין בית המלון ממול מבנה משרדים (צילום: טלי חתוקה)

מגורים ועסקים מימין בית המלון ממול מבנה משרדים (צילום: טלי חתוקה)

היה משהו מרענן לבקר ולשהות בשכונה הזו. בישראל רוב שכונות המגורים החדשות עוקבות אחר מודל המתחם על כך כתבנו בהרחבה בספר שכונה מדינה. ואילו שכונות שיכון משנות השישים מיועדות לתהליכי עיבוי במקרה הטוב ופינוי בינוי במקרה הפחות טוב. אולם, הצעתי היא שבמקום לקדם פרויקטים של פינוי בינוי שיעקבו אחרי המתווה של שכונות המתחם, נחשוב על המתווה התכנוני של שכונות השיכון באופן יצירתי, באופן שאינו בהכרח מבקש למקסם את ערך הקרקע אלא מציע סביבת חיים המשלבת בין מגורים לעבודה. אמנם, בישראל אוהבים לכנות של שכונות השיכון כ"אנטי אורבניות", כישנות וככאלו שאינן מתאימות לאורח החיים העכשווי, תוך התרפקות יוצאת דופן (ומוזרה יש לציין!) אחרי המתווה הרומנטי האמריקאי של ג'יין גי'קובס או של הניו אורבניזם.

גינת משחקים צנועה למה אי אפשר גינות כיס קטנות גם אצלנו (צילום: טלי חתוקה)

גינת משחקים צנועה למה אי אפשר גינות כיס קטנות גם אצלנו (צילום: טלי חתוקה)

מגורים וילדים משחקים בפינת משחקים קטנה (צילום: טלי חתוקה)

מגורים וילדים משחקים בפינת משחקים קטנה (צילום: טלי חתוקה)

אבל אם נשתיק לרגע את קולותיהם הרמים של כמה שחקנים ואנשי תקשורת סביב הרעיונות של עירוניות, ניו אורבניזם והצורך לצעוק שוב ושוב שאין פה עירוניות, נגלה שיש לנו שכונות עם פוטנציאל רב ערך אשר יכול לתת מענה גם לאנשים שלא מעוניינים לגור ברבי קומות או לגור ברובע צפוף בעיר. כלומר, נבחר לא נהרוס אותם, ונבחר גם לא להפוך אותם "לעירוניים" 1– שהרי גם אם הן לא לטעמם של יודעי דבר, שכונות אלו הן עירוניות. הטוב ביותר היה לקדם פרויקט של שכונה לדוגמה, ולנצל את המתווה התכנוני של שכונות השיכון של שנות השישים תוך התייחסות לאורח החיים העכשווי המשלב בין מגורים לעבודה. המרחב הפנוי בין הבניינים מאפשר את הרווחה בין הבניינים השונים  והיכולת שלהם להתקיים זה לצד זה.

שביל בשכונה בין הבניינים (צילום: טלי חתוקה)

שביל בשכונה בין הבניינים (צילום: טלי חתוקה)

מפעל סמוך (צילום: טלי חתוקה)

מפעל סמוך (צילום: טלי חתוקה)

המקטרגים, ימשיכו לצעוק כי זה אינו מתווה של שכונה "עירונית" עם באזזזז ופאבים. ואני רוצה לומר, העירוניות המהוללת באה עם מחיר כבד של מסחר וצריכה ללא סוף. קפיטליזם חונק. מי רוצה את זה? יש שאנשים שרוצים לעבוד ולגור בעיר. ואם אפשר שהעבודה והמגורים יהיו סמוכים. לשבת עם הילד בגינה ולהיפגש עם חברים. זה הכל. כדאי ללמוד ממקומות אחרים בעולם איך עושים את זה ומה ניתן להציע גם לאנשים שאינם מחפשים "עירוניות".

  1. לדוגמא, דבריה של אסתר זנדברג כאן וכאן או העירוניות שמקדמת עמותת מרחב