לאחר שברשימה הקודמת דנו בהיחלשות חיי הקהילה ברשימה זו נביא את הקולות שטוענים כי חשיבותה של הקהילה בעידן הגלובלי דווקא גדלה. על רקע תהליכי גלובליזציה שהחלישו את מדינת הלאום והאתוסים הלאומיים המאחדים, צומחת המשמעות המקומית והחיפוש אחר קהילה. ואולי בכלל מנצלת המדינה את הקהילה בעידן הניאו-ליברלי כאשר היא מעבירה לה אחריות ונסוגה מתפקידה?

אל מול הטענות על החלשות חיי הקהילה, יש הטוענים כי העידן הפוסטמודרני אינו מחליש אלא תורם להיווצרותן של קהילות חדשות. 1 קשרי הקהילה בעידן הנוכחי אולי רזים יותר, חד ממדים ומבוססים על אינטראקציות פחות מחייבות אך עדיין קהילה מהווה מסגרת להתארגנות פוליטית ומענה לצרכים חברתיים ורגשיים. סוג הקשרים והרשתות החברתיות השתנה, יותר קשרים חברתיים שלנו הם חד פעמיים, לצורך מטרות מוגדרות ומוכוונות לצרכים האישיים שלנו. אלה הן "קהילות בערבון מוגבל"2 שמתגבשות למשל סביב מאבק מקומי או נקודתי ומתפרקות בסופו.  תנועות עממיות שבעבר גרמו לנו להיפגש פנים אל פנים עם מי שאנחנו מסכימים איתו ומי שלא, מוחלפות בצמיחתם של ארגונים וקבוצות עניין, עם עובדים בתשלום שקמים לייצג את העצמי הצר שלנו. הון חברתי מבוסס מקום מוחלף בהון חברתי מבוסס פונקציה. קבוצות גדולות עם הקשר מקומי, היסטוריה משותפת וארוכה, מטרות מרובות ומוסדות מגוונים, מוחלפות בארגונים בעלי מטרה אחת ממוקדת וקבוצות קטנות וזמניות. אלה משקפות את הנזילות והדינמיות של החיים בעידן הנוכחי שמאפשר לנו להתחבר בקלות ובה בעת לנתק את הקשרים שלנו באותה קלות ממש.3

אך, יש גם קבוצות וקהילות שלא איבדו את כוחן והמשיכו לשמור על קשרים חזקים ומעורבות אישית, אלה הן תופעות נגד להתפוררות יחסי הקהילה. 4  בקצה אחד של הסקאלה אלה קבוצות קריאה, קבוצות תמיכה, קבוצות עזרה עצמית. בצד השני של הסקאלה אלה תנועות אזרחיות גדולות של זכויות אדם של שחורים, נשים, תנועות שלום, תנועות של קהילת הלהט"ב, תנועות סביבתיות ובעד זכויות בעלי החיים. מהצד הימני של המפה אלה תנועות נגד הפלות ותנועות דתיות, ובאמצע ממוקמות קהילות וירטואליות שצמחו עם התפתחות האינטרנט.

אנשים עדיין מחפשים קהילה, אולי הקשרים הקהילתיים 'רזים' יותר, רופפים, זמניים ואד הוקים, אך עדיין רלוונטים. (צילום: Flickr עיריית תל אביב)

הצורך בקהילה ושייכות כתגובה למשבר האידאולוגיות הגדולות

האדם צריך מסגרת ייחוס טוענים חוקרים ומצביעים על חשיבותה של הקהילה דווקא על רקע התפוררותן של תפיסות ואידיאולוגיות חילוניות טוטאליות כגון סוציאליזם, מרקסיזם, הנאורות והעולם החופשי המערבי, ואפילו קפיטליזם ואידיאולוגיית ליברטניות. תפיסות אלו תיפקדו כרעיונות מאחדים הנתונים משמעות, פשר וערך לסדר החברתי. על רקע זה ותהליכי הגלובליזציה שהחלישו את הלאומיות כמסגרת מארגנת ערכית וחברתית, גבר הצורך בקהילה כמקור מרכזי לתמיכה, העצמה ומאבק באי שוויון.

נקודת מוצא זו מחדדת שקהילות הן לא שיקוף של רב-תרבותיות, אלא מקור להשגת כוח והעצמה של זהויות. קהילה היא מרחב תחום של כוח, תרבות ופרקטיקות, בין אם הן אמיתיות, מדומיינות, מיתולוגיות או פרקטיות. קהילות מתפקדות להבניית זהות והעצמה אינדיבידואלית והן קריטיות להשגת כוח פוליטי וקידום מאבקים חברתיים לצורך השגת משאבים, טובין ציבורי וכוח פוליטי. 5 לדוגמא קהילת השחורים בארצות הברית, קהילת הנשים, קהילת יוצאי אתיופי או קהילת הנכים. כל קבוצה המתארגנת כקהילה סביב זהות מסוימת ומנסה להשיג כוח פוליטי ולקדם מאבקים חברתיים בשם ועבור הקהילה.

מחאת האתיופים, קהילות מתארגנות סביב זהות ומאבק בשם הקהילה (צילום: Harvey Sapir, PikiWiki)

התפיסה הקהילתנית כביקורת על הגישה הליברלית אינדבידואלית

בשנות השמונים הוגים פוליטיים דנו במושג הקהילתנות בניסיון לאפיין את הממד הסוציאלי (Social Dimension)  של הפרט, בשנות התשעים התפתח שיח ראקטיבי שטען כי לא ניתן לנסח את הדבר מתוך עקרון בודד ויש להעניק שקילות לזכויות הפרט (individual right) ולטובת הכלל (common good) מבלי לייחס לאחד מהם חשיבות על פני האחר. הגל השני של השיח הקהילתני שצמח בשנות התשעים הגיב לאטומיזציה המתפשטת בחברות המערביות. בניסיון ליצור תגובת נגד לאינדיבידואליזציה המחריפה התפתחה התפיסה של  "קהילתנות מגיבה" (“responsive communitarians”) על ידי אמיתי עציוני וויליאם א. גאלסטון (Etzioni & Galston) שחיפשה למצוא את האיזון בין חירויות וסדר חברתי, בטענה שהפרט אחראי לרווחת משפחתו וקהילתו מעל ומעבר לזכויות הפרט שהליברליזם מתמקד מהם. הם הציעו תפיסה מוסרית: "כבד ושמור על הסדר המוסרי החברתי כשם שאתה מצפה מהחברה לכבד ולשמר את האוטונומיה שלך לחיים מלאים".  לתפיסתם השימור של הקשרים החברתיים הוא מהותי לפריחתו של האינדיבידואל והחברה. ומתוך כך מדינות חייבות לשמר ולקדם את הקשרים החברתיים וההיקשרות החברתית שהיא קריטית לשלומות שלנו (Well being).  מפרספקטיבה ליברלית, קביעת "הטוב" על ידי מוסדות המדינה מהווה פגיעה חמורה בחופש הפרט ועל כן על המוסדות להבטיח תחרות חופשית בין תפיסות מתחרות (למשל בין תפיסות הקהילה לתפיסת המדינה). הליברלים רואים הן בקהילה והן במדינה גופים העשויים להפעיל לחץ חברתי וכפייה המובילה להפרה של חירויות הפרט. קהילות לתפיסתם יכולות להשתמש במוסר שלהם כדי לדכא אנשים וקולות והן מטבען סמכותניות ומפעילות לחץ על אנשים בכדי שיתאימו  לקהילה. ואילו הקהילתניים רואים בקהילה ככזו המפעילה בקרה חברתית בלתי פורמלית שהיא נעלה בהרבה מן הכפייה של המדינה, משום שבסופו של דבר ביכולתו של הפרט לעזוב, יש לו האפשרות לבחור אם הוא רוצה לשלם את המחירים החברתיים של השתייכות לקהילה, לעומת כפייה מצד המדינה שלא משאירה בחירה. לכן גישה זו שמה דגש משמעותי מאד למוסדות החברתיים שלמעשה מרכיבים את התשתית של החברה: משפחות, בתי ספר וקהילות. דרך מוסדות אלה הקהילה מבנה את הנורמות והערכים שלה לחבריה.6

ניצול הקהילה בידי המדינה בעידן הניאו ליברלי

ואילו כותבים ביקורתיים טוענים כי התפיסות של הקהילתנות מגויסות בעידן הניאוליברלי שבו המדינה נסוגה ממחויבותה לפרט, להעברת האחריות לידיה של הקהילה.  האם המדינה משתמשת בשיח הקהילתי בכדי להעביר את האחריות בתחומים שהיא נסוגה כמו רווחה לידי הקהילה? הטרנדים העכשווים של דה-סנטרליזציה פוליטית בערים המבססת את המרכזיות של האדמינסטרציה העירונית מובילה הן לניהול שכונתי והן להקמה של פורומים של קבלת החלטות ברמת השכונה. מידת ההסתמכות של היחיד על המסגרת השכונתית שתספק לו תעסוקה, קשרי חברות ונגישות לשירותים, מתקנים ופונקציות כלכליות משתנה. 7

הניאו-ליברליזם הוא צורה ספציפית של יחסים כלכליים ופוליטיים שמעדיפים את הממשל העצמי והאתיקה של השוק החופשי המיושמת בכל מגזרי החברה. זה הופך יחידים, קהילות וערים – כמו גם תאגידים –לסוכנים כלכליים שצריכים להבטיח הישרדות ושיפור. הרעיון של קהילה בלשון הניאו-ליברלית מציע חיזוק של הערבות ההדדית והקמת מערכי תמיכה עצמאיים. 8

חוקרים ביקורתיים מראים כיצד האג'נדה הניאוליברלית הופכת קהילות מקומיות לבעלות סמכות אך בעוד קהילות חזקות מסוגלות לגדול לתוך האבולוציה הזו ואף להשתמש בה לטובתן (חיזוק מעמדן, השגת יעדים קונקרטיים ומשאבים) ברוב המקומות ובמיוחד באזורים מוחלשים הקהילות אינן יכולים למלא את החובות שהמדינה מבקשת להסיר מעצמה ולהעביר אליהם.9

"תתחילו שיחה, תאמינו באנשים, תבנו יחסים, אבל אל תחשבו שזה אומר לתת לממשל להסיר אחריות"! שלט של פעילה עירונית (צילום: Ben Lee, Flickr)

המדינה בעיקר במישור החברתי, ולא הכלכלי שבו היא פחות נסוגה, מנסה לאזן את ההשלכות השליליות של הנסיגה שלה דרך ארגוני חברה אזרחית וגופים פרטיים שמטפלים במשימות שמולאו בעבר על ידי הסקטור הציבורי.10 זה המקום שבו הקהילה מתפקדת באופן המשמעותי ביותר בתוך הסדר הניאוליברלי  משום שהמושג נושא קונוטציות חיוביות של עזרה הדדית בין החברים ומהווה מסגרת שיכולה לעמוד בחובות הנדרשות המגולגלות אליה. לכן הקהילה היא בעלת תפקיד חשוב במשילות הניאוליברלית.11 קבוצות מקומיות מצופות לגלות אחריות גדולה יותר לאספקת ביטחון, צדקה ופיתוח כלכלי. לעיתים תחת הנחייה וליווי של סוכני המדינה. האזרחים מצופים לטפל בסיכונים והאיומים שלהם דרך הקהילה. המושגים  'עבודה קהילתית', 'התארגנות מקומית' עוזרים להעניק לגיטימציה לכך משום האסוציאציות החמות שיש למושג 'קהילה'. נטייה זו חזקה במיוחד בארצות הברית נוכח הרומנטיזציה של הכוח והמשמעות של הקהילות המקומיות והעבר הקהילתי של אמריקה, מכתבי דה טוקוויל ועד פאטנם.

הרברט (Herbart) מראה במאמרו כיצד קהילה מקומית שכונתית נאלצת להתמודד בעצמה עם בעיות של ביטחון ובריאות כאשר התושבים נדחקים לכך ואינם מסוגלים באמת לשאת את האחריות שהמדינה מעבירה להם. הציפיות שמוטלות על ההתארגנות החברתית הם 'ריצפה רעועה שנוטה לקרוס'. הוא מדגיש כיצד קהילות חלשות ולא בהכרח חלשות נקלעות  למשימות שאין ביכולתן למלא, כאשר טרמינולוגיה של 'קהילה', 'אוטונומיה', ו'ארגון עצמי' ממלכדות אותם ומסתירות את העברת האחריות וההפקרה שמתלווה לכך.12

ואולי דווקא נוצר מרחב מיקוח חשוב בין המדינה לבין הקהילה?

גישה אחרת מראה כיצד המעורבות הקהילתית הופכת למרחב פוליטי חשוב משום שהיא מולידה זירות שבהן קיימת אפשרות לתקשורת בין הפוליטיקה של 'המדינה' לפוליטיקה של 'הקהילה'. אתר זה של תקשורת בין הפוליטיקאים לבין מנהיגי הקהילה נהפך למרחב מיקוח. המדינה משתמשת בטכנולוגיות של משילות אזרחית (Cruikshank, 1999) ושל סוכנות  ופרופורמנס (Dean 1999) בכדי למשמע את הדרכים שבהן האזרחים יביעו את קולם.13  אך בתוך כך הסוכנים הפועלים בחללים של מעורבות קהילתית מוצאים דרכים להתאים ולעבוד עם הטכנולוגיות הללו. גם 'קהילות חסרות כוח' לעיתים מוצאות דרכים להתעורר וליצור שיחות נגדיות ודרכים להשמיע את קולן. במרחב שנוצר קהילות לומדות ומוצאות דרכים להפוך את עצמן לנשמעות ולהאבק על מה שהן מבקשות להשיג.14 על כן ניתן לראות במעורבות קהילתית אסטרטגיה שבו בעת מגבילה את שדה הפעולה אך גם מספקת ופותחת אסטרטגיות חלופיות ומרחבי מיקוח שדרכם האזרחים יכולים להשפיע על הממשל.

 

** סדרת הרשימות בנושא קהילה מבוססת על חומרים מתוך הספר "מרחב מיקוח" של המעבדה לעיצוב עירוני, שייראה אור בשנה הקרובה.

לרשימה הקודמת

  1. Stuart C. Aitken, “Community,” in International Encyclopedia of Human Geography, ed. Rob Kitchin and Nigel Thrift (Oxford: Elsevier, 2009), 221–25, https://doi.org/10.1016/B978-008044910-4.00927-5.
  2. Communities of limited liability" Morris Janowitz"
  3. Robert D. Putnam, Bowling Alone: The Collapse and Revival of American Community (Simon and Schuster, 2001) p.183-246.
  4. Putnam, Bowling Alone, p. 148-180.
  5. Gad Barzilai, “Community,” in Encyclopedia of Global Studies, ed. Mark Juergensmeyer and Helmut K. Anheier (Thousand Oaks, Calif : SAGE Publications, Inc., 2012)
  6. Amitai Etzioni, “The Common Good and Right: A Neo-Communitarian Approach,” Georgetown Journal of International Affairs 10, no. 1 (2009): 113–19.
  7. Flint, “Neighborhoods and Community,” in International Encyclopedia of Human Geography, ed. Rob Kitchin and Nigel Thrift (Oxford: Elsevier, 2009), 354–59, https://doi.org/10.1016/B978-008044910-4.01065-8.
  8. C. Aitken, “Community,” in International Encyclopedia of Human Geography, ed. Rob Kitchin and Nigel Thrift (Oxford: Elsevier, 2009), 221–25, https://doi.org/10.1016/B978-008044910-4.00927-5.
  9. Herbert, “The Trapdoor of Community”; Jane Tooke, “Spaces for Community Involvement: Processes of Disciplining and Appropriation,” Space and Polity 7, no. 3 (December 1, 2003): 233–46, https://doi.org/10.1080/1356257032000169703; Rob Atkinson, “Discourses of Partnership and Empowerment in Contemporary British Urban Regeneration,” Urban Studies 36, no. 1 (January 1, 1999): 59–72, https://doi.org/10.1080/0042098993736; Mike Raco and Rob Imrie, “Governmentality and Rights and Responsibilities in Urban Policy,” Environment and Planning A: Economy and Space 32, no. 12 (December 1, 2000): 2187–2204, https://doi.org/10.1068/a3365
  10. Katharyne Mitchell, “Transnationalism, Neo-Liberalism, and the Rise of the Shadow State,” Economy and Society 30, no. 2 (January 1, 2001): 165–89, https://doi.org/10.1080/03085140120042262
  11. Nikolas Rose, Powers of Freedom: Reframing Political Thought (Cambridge University Press, 1999).
  12. Herbert, “The Trapdoor of Community.”
  13. Cruikshank, B. (1999) The Will to Empower. Ithaca, NY: Cornell University Press; Dean, M. (1999) Governmentality: Power and Rule in Modern Society. London: Sage
  14. Jane Tooke, “Spaces for Community Involvement: Processes of Disciplining and Appropriation,” Space and Polity 7, no. 3 (December 1, 2003): 233–46, https://doi.org/10.1080/1356257032000169703;