העולם הדיגטלי מאפשר לעבוד מכל עיר בעולם, לשלם פחות ולשלב בין טיול לעבודה. אלה הם ה'נוודים דיגטליים'. איך הם משנים את הכלכלה העירונית בערי הדרום הגלובלי והאם אחת מערי ישראל הפריפריאליות יכולה להפוך לייעד אטרטקטיבי לקהילת הנוודים הגדלה?

הנוודים הדיגטליים או בשפת המקור Digital nomads הם אותם פרינלנסרים של התעשייה הטכנולוגיות: מתכנתים, מעצבים, כותבי תוכן, ועוד מקצועות של העולם החדש. העולם שאינו מחייב משרד, קשרי פנים אל פנים עם הלקוח או הבוס, כזה שאינו מחוייב לשעות עבודה סדירות ווודאי שלא 9-17. מקצועות אלה מאפשרים את עבודת החלומות: לעבוד מכל מקום, בכל זמן תוך שתיית קוקטייל ביעד אקזוטי. עבור רבים מאותה כלכלה עבודה זו מאפשרת את החופש לנדוד, להתפרנס ולטייל בו בעת.  לעבוד חודש מצ'אנג מאי בתאילנד ואחרי כן מקאולה למפור במלזיה, משם לבאלי באינדונזיה וכשמתעייפים מאסיה לעבור למזרח אירופה הזולה, קצת לבלקן ושוב לאסיה.

צורה של זה תעסוקה יצרה אורח חיים חדש שהוא בין תיירות למגורים זמניים. הנוודות הדיגטלית, ייצרה כלכלה עירונית חדשה ורשת של קשרים בין ערים מסוג חדש. לא 'הערים הגלובליות' או ערי התיירות ההמונית, אלא רשת של ערים מסוג אחר. ערים במדינות שאורח החיים בהם זול המאפשרות שהות לכל כיס אך בה בעת מענגת ומגניבה. מדובר בקבוצה המחפשת להוזיל את עלויות המחייה שלהם וכך להגדיל את הרווח, לרוב הם מועסקים בעולם המערבי.

הנוודים הדיגטליים הפכו לקהילה בפני עצמה שמדווחת על ערים, מדרגת אותן, קובעת מפגשים, משתלטת על בתי קפה ואזורים בעיר, מעבירה מידע על דירות וחדרים להשכרה. יש להם אתרים בלוגים ורשתות. אחד מהם הוא Nomadlist שמדרג את האטרטקטיביות של ערים שונות בעולם  לצורכי הנוודים הדיגטליים

מתוך האתר nomadlist שמדרג ערים אטרקטיביות וטרנדיות עבור הצרכים של הנוודים הדיגטליים

מתוך האתר nomadlist שמדרג ערים אטרקטיביות וטרנדיות עבור הצרכים של הנוודים הדיגטליים

הקריטריונים שהופכים עיר לאטרקטיבית עבורם הם:

  1. שהות זולה. זהו קריטריון חובה המתייחס (לשכ"ד, אוכל ואלכוהול
  2. שהות כיפית הכוללת . אטרקציות כמו ים, נוף, הרים ובארים.
  3. מזמינה. עיר ידידותית לדוברי אנגלית, תיירים וצרכני אינטרנט כפייתיים.
  4. עוצמת החיבור לאינטרנט– מהירות ואיכות הגלישה.

לעבוד במערב לחיות במזרח

מי הן הערים העומדות בקריטריונים אלו? אולי כעשר ערים עונות לקריטריונים הללו הנותנות מענה לקהל היעד בצורת נווה מדבר מערבי היפסטרי בלב מדבר. בצ'אנג מאי לדוגמא שהפכה למעוז אולטימטיבי עבורם, יש מספר בתי קפה שמועצבים לקהל מערבי צעיר ודיגיטלי, האוכל שם בריא וכולל קייל וטופו, שייקים, אלוכהול והכל בזול. דירות וחדרי כושר, בבאלי ישנו חוף ים שהנוודים יוכלים לגלוש ולהנות ממנו בשעות שאחרי הישיבה המאומצת בבתי הקפה והעבודה הממושכת במחשב.

קפה 2

בית קפה בצ'נג מיי בתאילנד שמשלב בין חזות מערבית מוכרת לבין מחירים ומטבח תאילנדי, קפה שהפך למעוז של נוודים דיגיטליים (צילום: יובל הידש)

עוד בית קפה בצ'אנג מיי שמושך נוודים דיגטליים (צילום: יובל הידש)

עוד בית קפה בצ'אנג מיי שמושך נוודים דיגטליים (צילום: יובל הידש)

האם הנוודים הדיגטליים הם הנוודים של העולם החדש? הטיילנים החדשים או הקולניאליסטים החדשים? כאשר צופים בסרטונים (הרבים) שלהם, שכן כל נווד דיגטלי הוא גם עסק בפני עצמו שמנסה להרוויח מיו טיוב ובלוגים, עולה תחושה של קצת מהכל. ההתייחסות שלהם למקום אליו הם מגיעים היא במידה רבה תועלתנית ולא מתקשרת. הם מגיעים ומתגוררים בתוך האזור של קהילת הזרים שמתהווה בעיר, בבניינים עם חדרי כושר והמתקנים הדרושים להם, הולכים בבוקר לבתי קפה הקולעים לטעם המערבי, יושבים מול המחשב 8-10 שעות, אחר הצהריים ממשיכים לבר או אטרקציה מקומית וחוזרים למגוריהם. מצד שני אולי זוהי דרך טיול כנה יותר לאדם המערבי מאשר זה "המשיל מעצמו את המערביות" ומתחבר לאותנטיות המקומית למשך 6 חודשים ואז חוזר למרוץ הבורגני במערב.

עבור הקהילה המקומית קשה לדעת, הרשת מלאה בעיקר בנוודים דיגטליים שמדברים על החוויה שלהם עצמם בעיר. מה שבטוח בכל עיר שהופכת לייעד מתפתחת כלכלה מקומית ועסקית מותאמת: מקומות לינה דרך סוכנויות המספקות שירותים, בתי קפה ומסעדות, חללי עבודה ועוד. במדינות המזרח שהפכו לייעד מבוסס וארטקטיבי גדל מספר המערביים שהפכו למנהלי עסקים. אולי אנשים שהיו נוודים דיגטליים בעצמם, זיהו את הפוטנציאל העיסקי וכעת מנצלים זאת כדי להקים סוכנויות תיווך מתן שירותים ובתי קפה.

אלה הקריטריונים המרכזיים שמדרגים את האטקרקטיביות של כל עיר. אך כל עיר מדורגת ונמדדת על סמך מאפיינים נוספים:

דירוג מפורט של כל עיר, כמה היא גיי פרנדלי, נקייה, בטוחה, בטוחה לנשים ועוד. מתוך האתר nomadlist

דירוג מפורט של כל עיר, כמה היא גיי פרנדלי, נקייה, בטוחה, בטוחה לנשים ועוד. מתוך האתר nomadlist

 אשדוד, אילת, נהריה, אשקלון האם אתן היעד הבא של הנוודים הדיגטליים?

האם לערי פריפריה בישראל הפוטנציאל להפוך לערי ייעד עבור נוודים דיגטליים? האם יש כאן הזדמנות כלכלית לערים קטנות מחוץ למרכז? תל אביב מוזכרת ברשימה של הערים אך היא אינה עונה לקריטריונים שצוינו למעלה בשל יוקר המחיה. אבל זה הזמן לחשוב מחוץ למרכז איך ערים חלשות יותר אך גם זולות ובעלות נכסים טבעיים כמו ים יכולות לקדם באמצעות כך את הכלכלה העירונית. ערים כמו טימישוארה ברומניה, פלובלדיב בבולגריה, וערים פחות מוכרות בארצות הברית הפכו לייעד של נוודים דיגטליים הנרתעים מערים גדולות ויקרות. לרוב ערים המתחרות על הון, אוכלוסיות חזקות ותיירות יקרה.  אולי זהו פוטנציאל עבור ערים כמו אילת, אשדוד, נהריה או חיפה שנמצאות כולן על הים,לקביוצים על שפת הכנרת או לעיר נצרת ואף מצפה רמון למנף את הייחודיות שלהן כדי להפוך ייעד לנוודים דיגטליים. סך הכל מדוברת בתיירות זולה שאינה מחפשת מלונות פאר ומסעדות יוקרה, להפך סך הכל מדובר ביוזמות קטנות ומקומיות ועטיפה שעונה לטעם הדי מובהק וידוע של קהל הייעד: היפסטריות, טכנולוגית בשילוב עם אותנטיות, אוירה סקסית ורגועה.  ארבעה חמישה בתי קפה בסגנון הנכון, מרחבי עבודה משותפים, דירות לאירוח בסגנון איקאה וAIRBNB, חיבור מהיר לאינטרנט, קרבה לים או לאטרקציה, בר או שניים ובלוגר שיתחיל לכתוב על המקום ולצלם סרטונים. משם הסצנה יכולה להתפתח מעצמה.