האם לאוכלוסיית מבקשי המקלט מאריתריאה וסודן עומדת "הזכות לעיר" בתל אביב? האם היא באה על חשבון ה"זכות לעיר" של תושבי דרום תל אביב?

מבקשי המקלט הם לא יהודים, לא לבנים ולא אזרחים, והם מרוכזים בשכונות של אוכלוסייה מוחלשת בפני עצמה שמתקשה להכיל את נוכחותם. לא  די בכך שבעיני רבים אין להם כל זכות להיות פה, ולפיכך הם נעדרים 'זכות לעיר', הרי שעצם נוכחותם כאן נתפסת בשיח של חלק מהציבור, כשלילת ה'זכות לעיר' של תושבי דרום תל-אביב הישראלים. מבקשי המקלט מאתגרים את שיח הזכויות, ואת שיח האזרחות, והיחס אליהם חושף את יחסי הכוח המשתנים בין השלטון העירוני לבין המדינה.

רעיון 'הזכות לעיר' כפי שהגה אותו לפבר, מופשט ככל שיהיה, רלבנטי לשאלת מבקשי המקלט משום שהוא טוען ל"זכות משתנה ומתחדשת לחיים עירוניים, אשר מקבצת את האינטרסים של החברה כולה, ובראשונה, של אלו הגרים בעיר". 1  ישראל, כפי שמציין יעקבי במאמרו על מבקשי מקלט, משתנה בעקבות הגעתם לארץ, והופכת למדינת הגירה 'נורמאלית' דה פאקטו, בניגוד להגירה יהודית בלבד, מה שתובע ממנה לקחת בחשבון משתנים חדשים כמו גזע ואזרחות. הוא מציין כי מהגרים אלה שאינם יהודים ואינם לבנים אמנם משפיעים על המגוון הדמוגרפי בערי ישראל, אך טוען כי: "אין לעשות אידאליזציה ל'גיוון' הזה, ליתר דיוק, ההתעללות ב'זכות לעיר' של תושבי העיר האלה, מתבססת על אי שוויון מעמדי ועל חלוקה לא שוויונית וגזענית של משאבים ומוצרים עירוניים". 2

הזכות של מי לעיר? עצם נוכחותם כאן נתפסת בשיח של חלק מהציבור, כשלילת ה'זכות לעיר' של תושבי דרום תל-אביב הישראלים (צילום: הדס צור)

הזכות של מי לעיר? עצם נוכחותם כאן נתפסת בשיח של חלק מהציבור, כשלילת ה'זכות לעיר' של תושבי דרום תל-אביב הישראלים (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

הפליטים ומבקשי המקלט אינם מקבלים מעמד של מבקשי מקלט ונותרים מחוץ לסדר החוקי בשל מדיניות אי בחינת הבקשות של ממשלת ישראל. כך שהם נוכחים במרחב הפיסי אך נעדרים "מהסדר החוקי והחיים החברתיים, ונראותם הפוליטית, מוכחשת" 3. עם זאת הם חיים בעיר כתושבים, שוכרים, הורים לתלמידים, צרכנים וכן הלאה, האם "עצם נוכחותם של מהגרים לא חוקיים במרחב העירוני מציינת שתושבים לא חוקיים, הם תושבים, ולכן יש להם עמדה ממנה הם יכולים לתבוע חברות/שייכות?" שואלת ורזני החוקרת את נושא ההגירה בארצות הברית. "באיזה 'ציבור', תושבים לא חוקיים יכולים לתבוע חברות וזכויות? הציבור המקומי? לאומי?, מה קורה כאשר התושבים הלא חוקיים לא נחשבים חברים מתאימים של הציבור הלאומי על פי החוק, ונלכדים בזמן מאבקיהם על יכולתם להיות נוכחים במרחב הציבורי של העיר?". 4

מבקשי מקלט מדרפור בטקס בגינת לוינסקי לציון 15 שנה לטבח בדרפור (צילום: הדס צור)

מבקשי מקלט מדרפור בטקס בגינת לוינסקי לציון 15 שנה לטבח בדרפור (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

 'הזכות לעיר' בהקשר לשיח הזכויות                         

כאשר בוחנים את ה'זכות לעיר' של מבקשי המקלט יש לבחון את המחיר או ה'טרייד-אוף' המחייב שלה. 5 האם היא באה על חשבון זכויות אחרות שנראות לנו חשובות? לפי תומכי הגירוש ההתדרדרות והקיפוח של דרום תל אביב החריפו עם כניסת הזרים לשכונותיהם. המהגרים הם קבוצה נוספת המתחרה ולוקחת מהם משאבים כאשר לתפיסתם 'עניי עירך קודמים', כלומר האזרחים החוקיים של דרום העיר. מתנגדי הגירוש מתייחסים לעוול הקיים כלפי תושבי הדרום הוותיקים  ולנטל הכבד המוטל עליהם, אך לתפיסתם האחריות לכך מוטלת על כתפי הממשלה המפקירה ומזניחה שכונות אלה בכל היבט, ואשר לא עשתה דבר לשיפור המצב שנים רבות ובפרט ב-4 השנים האחרונות מאז פרסום הדו"ח החמור של מבקר המדינה לגבי הזרים (מבקר המדינה, 2014).6 הם מציעים שינוי מדיניות שיאפשר את פיזור הזרים ומבקשי המקלט בארץ כדי להקל על מצב השכונות. הסיסמה "נגד הגרוש ובעד דרום תל-אביב" מבטאת אמפתיה והכרה במצוקת התושבים הוותיקים. הם כורכים את ההדרה והדה-לגיטימציה של ה'מסתננים' בתהליכי הרחקה ועקירה הצפויים גם לתושבים המזרחיים הוותיקים, שיהיו קורבן לתהליכי ג'נטריפיקציה מתוכננים מראש. כלומר כל אחת מהקבוצות רואה טרייד אוף אחר בין הזכות לעיר לשיח הזכויות: קבוצת תומכי הגירוש מאמינה כי זכויות התושבים המקומיים הוותיקים (למשאבים, ביטחון, ורווחה) קודמות לזכותם של המהגרים לעיר. ואילו הקבוצה שמתנגדת לגירוש קושרת בין זכותם של הוותיקים לעיר לבין זכותם של מבקשי המקלט לעיר. מבחינתם זהו אותו מאבק, והוא נסוב על "הזכות של כולם לעיר".

קבוצת תומכי הגירוש מאמינה כי זכויות התושבים המקומיים הוותיקים (למשאבים, ביטחון, ורווחה) קודמות לזכותם של המהגרים לעיר (צילום: הדס צור)

קבוצת תומכי הגירוש מאמינה כי זכויות התושבים המקומיים הוותיקים (למשאבים, ביטחון, ורווחה) קודמות לזכותם של המהגרים לעיר (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

הקבוצה שמתנגדת לגירוש קושרת בין זכותם של הוותיקים לעיר לבין זכותם של מבקשי המקלט לעיר. מבחינתם זהו אותו מאבק, והוא נסוב על "הזכות של כולם לעיר" (צילום: הדס צור)

הקבוצה שמתנגדת לגירוש קושרת בין זכותם של הוותיקים לעיר לבין זכותם של מבקשי המקלט לעיר. מבחינתם זהו אותו מאבק, והוא נסוב על "הזכות של כולם לעיר" (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

המדינה והעיר: מי נגד מי?

"בעוד המדינה מנסה להתנהג כאילו אין מהגרים, העיר מנסה להתנהג כאילו אין מדינה" 7

      משפט זה מתוך המאמר של קמפ ורייכמן, מבטא את המציאות הקיימת בשנים האחרונות בדרום תל-אביב. מאמרן עוסק בהפרדה ההולכת וגדלה בין מדיניות לאומית ועירונית הקשורה למהגרי עבודה בישראל. 8 הן טוענות, כי בדרישה להכרה בזכויותיהם של הזרים, בשם הקטגוריה הטריטוריאלית של 'מגורים', הרשויות המקומיות בתל-אביב מציגות הגדרה של 'חברות עירונית' (Urban membership) לכאלה שאינם אזרחים, אשר מתנגשת באופן קיצוני עם המדיניות האתנו-לאומית ההגמונית המוצהרת של המדינה.9 אך הן טוענות כי העיר, המרוכזת בחיי היום יום של התושבים, נופלת למלכודת הדיכוטומית המשווה בין המקומי לא-פוליטי, ובין הלאומי לפוליטי. 10 מצב זה שהן מתארות מביא לכך שבשאלות 'פוליטיות' הקשורות למדיניות הגירוש, מעצרים ועוד, מבקשי המקלט נעזרים לרוב בארגוני תמיכה לא ממשלתיים (למשל- א.ס.ף או אליפלט), המרוכזים בדרום תל-אביב.

ערים  עצמן אינן משקיפות חסרות עניין על ההגירה הבלתי חוקית. הערים מפתחות מדיניות שבמקרים מסוימים מנסה להגן על המהגרים הלא חוקיים שלהן, ובמקרים אחרים- להרחיק אותם מתחומן". 11 לכן מסכמות קמפ ורייכמן קיים פרדוקס מובנה בין העיר והמדינה בנוגע לפליטים ומהגרים לא חוקיים:" בעוד מדינות, שולטות בזרם הפליטים בגבולות, ערים נדונות לקלוט אותם." 12

תושבי דרום תל אביב נאבקים בדרכים שונות על 'זכותם לעיר'

ה'זכות לעיר' של תושבי שכונות דרום תל-אביב, בהגדרתה הרחבה- הזכות לנוכחות בעיר, לשגשוג אנושי, הזכות לא להידחק לשוליים ולחיות חיים אשר נחווים במלואם, סבלה מנחיתות, ביחס לזו של תושבי צפון העיר, לאורך זמן רב. האזור הוזנח שנים ארוכות באמצעות תקציבים נמוכים ושירותים ברמה נמוכה הניתנים לתושבים.13 לפיכך לא נראה כי דאגה אמתית למצוקת שכונות הדרום היא שמניעה את ממשלת ישראל לנקוט בצעד הגירוש. דאגה לרווחת השכונות ורצון כן לטפל במצוקת התושבים שם, הייתה ככל הנראה מתבטאת במדיניות של השקעה וטיפוח לאורך השנים. אך כיום השיח קושר בין ה'זכות לעיר' של התושבים הוותיקים וביטול 'הזכות לעיר' של מבקשי המקלט וגירושם למדינה שלישית. הארווי מצטט את מרקס שאומר: "בין זכויות שוות, כוח מחליט" 14 ובמקרה של דרום תל אביב- זכותם לעיר של תושבים וותיקים עוצבה בדעת הקהל כמאוימת על-ידי זכות דומה של מבקשי מקלט. נכון לרגע זה, בין כוחה של העיר אשר מדיניותה כלפי הזרים הינה בסך הכל מדיניות מכלילה, לבין כוחה של המדינה שמעוניינת בגירוש, ידה של המדינה על העליונה. "אך מה היא למעשה הזכות לעיר? האם היא הזכות להילחם על משאלת הלב של מישהו ולסלק כל מי שמפריע לו?, זה נראה רחוק מן האוניברסליות של הצהרת האו"ם בדבר זכויות האדם." 15

המתנגדים לגירוש טוענים שהמטרה היא להחליף את כל האוכלוסייה החלשה במיזמים שמטרתם להכניס הון ואוכלוסיות חזקות (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

המתנגדים לגירוש טוענים שהמטרה היא להחליף את כל האוכלוסייה החלשה במיזמים שמטרתם להכניס הון ואוכלוסיות חזקות (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

תושבי דרום תל-אביב המתנגדים לגירוש טוענים למניעים נוספים לגירוש כמו הכוונות היזמיות של בעלי הון  החותרים לעשיית הון מפרויקטים של בנייה והתחדשות עירונית בשכונותיהם. וכך 'הגירוש' הצפוי הינו למעשה גם הגירוש שלהם עצמם.  מגמה זו מתאימה להלך רוח המאפיין ערים רבות. למעשה, "האפקטיביות של תנועות המחאה מוגבלת על  ידי חוסר הרצון וחוסר היכולת שלהן להתמודד עם בעיות גלובליות. הנחת העבודה היא כי  פעולה מקומית היא רמת השינוי היחידה האפשרית"16 בין אם יש אמת בטענה זו לגבי הכוונות הנסתרות שמאחורי הגירוש, ובין אם היא גויסה רק בכדי לעורר את תושבי דרום תל-אביב לתמוך במבקשי המקלט מתוך האינטרסים הפרטיים שלהם, ומתוך שותפות גורל של המדוכאים ע"י מבני הכוח של העיר הניאו-ליברלית,  טענה זו צריכה להיבדק בקונטקסט רחב הרבה יותר של בחינת תל אביב כ'עיר לאנשים'.

ימים יגידו מה יעלה בגורלו של המאבק נגד הגירוש, שהינו בראש ובראשונה מאבק על זכויות אדם בסיסיות ואוניברסליות להגנה ומקלט, אך מעבר לכך זהו מאבק על 'הזכות לעיר' במובן הרחב לכלל תושבי דרום תל-אביב.

  1. Varsanyi, M. W., 2008, Immigration policing through the backdoor: city ordiences, the "right to the city" and the exclusion of undocumented day laborers. Urban geography, vol.29, 29-52
  2. Yacobi, H., 2011, "Let me go to the city": African asylum seekers, racialization and the politics of space in Israel. Journal of refugee studies, vol. 24, 47-68
  3. Yacobi, 2011, p. 49
  4. Varsanyi, 2008: 40
  5. Attoh, A. K., 2011, What kind of right is the right to the city?. Progress in Human Geography, vol. 35, 669-685
  6. מבקר המדינה, 2014, זרים שאינם בני הרחקה מישראל.
  7. Kemp, A., & Raijman, R., Tel-Aviv is not foreign to you: Urban incorporation policy on labor migrants in Israel. IMR, vol.38, 26-51
  8. המאמר נכתב ב2004 לגבי מהגרי עבודה בתל-אביב, עוד לפני כניסת הגל הגדול של מבקשי מקלט דרך הגבול המצרי (2006-2012), אך הוא רלבנטי לשתי האוכלוסיות. בהרבה מקרים מדיניות שתחילתה ביחס של העיר אל מהגרי העבודה עברה שינויים בהתאם למצב החדש של קליטת מבקשי המקלט. לדוגמה: הגוף העירוני- מסיל"ה שטיפל בתחילת דרכו בקהילת הזרים ומבקשי העבודה, וכיום רוב עבודתו הינה תמיכה במצוקתם של מבקשי המקלט.
  9. לדוגמא: הקמת ארגון 'מסיל"ה- מרכז הסיוע והמידע לקהילה הזרה בת"א ויפו', גוף אשר סיסמתו: 'תל-אביב אינה זרה לך'
  10. שם
  11. Varsany, 2008, p. 33
  12. Kemp & Raijman, 2004, עמ' 30.
  13. Fenster, T.,& Yacobi, H., 2005, Whose city is it? On urban planning and local knowledge in globalizing Tel Aviv-Jaffa. Plannig theory and practice, vol. 6, 191-211
  14. Harvey, D., 2003, The right to the city. International Journal of Urban and Regional research, vol. 27, 939-941
  15. Harvey, 2003, עמ' 940
  16.  Harvey (2009) in De-Soza, M. L., 2010,Which right is the right to the city? In defence of political-strategic clarity. A Journal for and about social movements , vol.2, 315-333