רשימה בשני חלקים שסוקרת מאמרים מרכזיים על המושג ניאו ליברליזם שאנו עושים בו שימוש רחב ומהווה מפתח להבנת תהליכים רבים המתרחשים בעיר

רשימה זו מבוססת על מאמרו של ניל ברנר ותאודור ניק מ-2002 בכתב העת אנטיפוד 1. הניאו ליברליזם מבוסס על הנחת העבודה והאמונה ששווקים פתוחים ותחרותיים, המשוחררים מכל מעורבות ממשלתית, מייצגים את המכניזם האופטימלי לפיתוח כלכלי. המושג ניאו-ליברליזם הפך למשמעותי בשנות השבעים המאוחרות והשמונים המוקדמות כתגובה, אסטרטגית פוליטית, למיתון העולמי. בתקופה זו העולם התמודד עם ירידה ברווחיות של תעשיות מסורתיות של ייצור ועם המשבר של מדיניות הרווחה הקנסיינית (Fordist-Keynesian ) כתגובה למשבר, החל הממשל המרכזי לפרק את מוסדותיו הבסיסיים ולהניע שורה של פוליסות חדשות אשר נועדו לחדד את התחרותיות בשוק ואת הורדת המחירים בכל הסקטורים השונים של החברה.

 הדוקטרינה הניאו ליברלית, השפיעה על מספר תחומים: (1) פירוק הרגולציה של שליטת המדינה על תעשיות (2), התקפה על העובדה המאורגנת (3), הורדת מסים לחברות (4), הקטנה והפרטה של שירותים ציבוריים (5), פירוק מדיניות הרווחה (6), שיפור היכולת למוביליות הון בינלאומית (7), הגברת התחרות בין המרחבים השונים במדינה (8), החרפת המיצוב של העניים העירוניים.  במדינות כמו אנגליה וארה"ב התוכניות הניאו-ליברליות היו אגרסיביות. אבל ניתן לראות צורות מתונות יותר של ניאו-ליברליזם גם במדינות ממשל סוציאל-דמוקרטיות וגם במדינות פריפריאליות וחצי פריפריאליות, אשר נאלצו לעמוד בסטנדרטים וב'משמעת' של שווקי ההון העולמים. במובן זה מדינות אשר רצו להיות חלק מן העולם הגלובלי נאלצו להתיישר לפי הקו הניאו ליברלי.

בנוסף, שורה של ארגונים בינלאומיים, כמו ארגון הסחר העולמי, הבנק העולמי, קרן המטבע העולמית, הפכו להיות סוכני שינוי של הניאו ליברליזם והפיעלו סנקציות ודרישות שנועדו  למסד תהליכים של מעבר לכוחות שוק. באמצע שנות השמונים, הניאו ליברליזם הפך להיות האידאולוגיה הפוליטית המובילה של הקפיטליזם הגלובלי.

הניאו ליברליזם- כוח עצמאי או כוח המופעל על ידי המדינה?

ברבות ממדינות העולם, הניאו ליברליזם הפך למדיניות השלטת. אמנם, בשנות התשעים התחזקו מאבקים אנטי קפיטליסטים ברחבי העולם, בעיקר נגד הארגונים המייצגים אותו שהוזכרו לעי(ארגון הבנק העולמי, קרן המטבע העולמית, ארגון הסחר העולמי) אולם אלו לא חוללו שינוי משמעותי. הניאו ליברליזם הפך למנגנון המניע של הכלכלה העולמית ובמסגרתו ערים הפכו להיות הזירה הגאוגרפית הקריטית שבה באות לידי ביטוי יוזמות ניאו-ליברליות במלוא עוצמתן מכיוון שהעיר היא המרחב הממשי שבו הניאוליברליזם יכול להשקיע ולקדם את המעגל של צריכה וצבירה של בעלי ההון והציבור. 

כיום, יש הסכמה רחבה בין אקדמיים רדיקליים ופעילים חברתיים כי ניאו-ליברליזם הוא בעצם פרויקט אידאולוגי המקודם על ידי המדינה. אמנם, הניאו ליברליזם שואף ליצר אוטופיה של שוק חופשי אך, בפועל המדינה היא גוף מעורב הכופה חוקי שוק רבים. יתירה מזו, אמנם האידאולוגיה הניאו-ליברלית מניחה שהרגולציה העצמית של השוק החופשי תיצור השקעה אופטימלית, אך הפרקטיקה הפוליטית הניאו-ליברלית יצרה סדרה של כשלי שוק, צורות חדשות של קיטוב חברתי והקצנה דרמטית של חלוקה לא שוויונית במאמצי הפיתוח. אלו מביאים שוב ושוב את המדינה להיות מעורבת בתהליכים כלכליים וחברתיים על מנת לייצר איזון ולבלום משברים פיסקליים.

מה המאפיינים של המדיניות הניאו ליברלית, ואיך זה קשור לגאוגרפיה: למרכז ופריפריה ולעיר?

ברנר ותאודור מציינים מספר נקודות מרכזיות המאפיינות את הפיתוח הניאו ליברלי:

היסטוריה בלתי יציבה של גיאוגרפית ההון | The unstable historical geographies of capitalism התהליך של התפתחות קפיטליסטית בא לידי ביטוי דרך פיתוח של כלכלות אגלומרטיות, מערכות ייצור אזוריות, רשתות תחבורה ותקשורת או חלוקת משאבי עבודה ביחס למרחב נתון. אולם, כיוון שהאידיאולוגיה הניאו ליברלית שואפת לרווח ושרידות כלכלית, ברגע שאזור או מקום לא מספק בסיס יציב להמשך צמיחה ברת קיימא ההון יעבור למקום אחר. כך שהדינמיות המובנת של הקפיטליזם מייתרת את המרחב הגאוגרפי הספציפי אותו יצר. כלומר הקפיטליזם תורם לצמיחה של אזורים גיאוגרפיים אך גם להרס שלהם. זהו התהליך של ההרס היצירתי של הארגונים הקפיטליסטים.

התפתחות גיאוגרפית לא מאוזנת | Uneven geographical development אחת הטענות המרכזיות כנגד הניאו ליברליזם הוא הקיטוב הגדל בין מרכז לפריפריה. כיצד זה קורה? כל מהלך של התפתחות קפיטליסטית משוייך למרחב גאוגרפי ספציפי והיסטורי שבו כמה מרחבים, טריטוריות וקני מידה מעודפים אחד על פני השנייה כאתרים של צבירת הון. כך נוצרת תבנית של קיטוב מרכז-פריפריה. אולם, כאמור, הגבולות של המרחב הגאוגרפי בו הקפיטליזם מתפתח משתנה כל הזמן. המרכז של היום יכול להיות הפריפריה של המחר. אך תמיד ישמרו יחסים בין מרכז ופריפריה כדרך ליצירת הון. ההתפתחות הלא מאוזנת היא הביטוי המהותי ביותר של הניאוליברליזם והביטוי הגאוגרפי של התחרות הקפיטליסטית.

הרגולציה של התפתחות גיאוגרפית לא מאוזנת | The regulation of uneven geographical development. הניאו ליברליזם אינו מתחולל בחלל הריק. כל תבנית היסטורית של התפתחות לא מאוזנת קשורה ליוזמות רגולטוריות. מדינות קפיטליסטיות מניעות ויוזמות כל הזמן מדיניות מקומית במטרה לשלוט ולבקר את התפתחות ההון. מדיניות זו לרוב כוללת יוזמות ואסטרטגיות של פיתוח אזורי ותמריצים מבוססי מקום על מנת לתעל את היכולות הכלכליות למיקומים ספציפיים. בנוסף, המדינה גם יוזמת אסטרטגיות של חלוקה מחדש טריטוריאלית ומדיניות של פיצוי אזורי, על מנת לאזן את ההתפלגות של תעשיה ואוכלוסייה במרחב טריטוריאלי ספציפי ובכך לאזן את אפקט הקיטוב של ההתפתחות הלא מאוזנת.

הגאוגרפיות המתפתחות של רגולציית המדינה | The evolving geographies of state regulation אסטרטגיות המדינה המנסות לנהל את ההתפתחות הלא מאוזנת, מעוגנות תמיד במאבקים סוציו-פוליטיים. המדינה מספקת את הזירה המוסדית אשר בה ודרכה מקודמות יוזמות לפיקוח על ההתפתחות הבלתי מאוזנת של הכלכלה הניאו ליברלית. המדינה היא גורם משמעותי במיוחד במצבים של משבר קפיטליסטי מערכתי, כאשר ההתפתחות הבלתי מאוזנת מאיימת לחתור תחת התבניות המוכרות של צבירת הון. בתקופות אלו ממסד נוטה ליצור רפורמות וניסויים רגולטורים.

לסיכום, לניאו-ליברליזם השלכות סוציו-פוליטיות עמוקות ושונות ברחבי העולם. ההשפעה שלו משמעותית גם בקנה המידה הגלובלי לאומי וגם בקנה המידה העירוני והעירוני-אזורי. אך כיום, כולנו נטועים בו וההתנגדות לאידאולוגיה זו קטנה, בעיקר כי המדינה היא המנוע שמשמר את סדר היום הזה.

  1.  The Urbanization of Neoliberalism: Theoretical Debates | Cities and the Geographies of “Actually Existing Neoliberalism” | Neil Brenner | Nik Theodore 2002 |350-357