ארגון ללא מטרות רווח, Design Trust For Public Space , שם לו למטרה לחדש ולהשפיע על עיצוב המרחב הציבורי בעיר ניו יורק. הם מציעים מודל ארגוני ומחשבתי ייחודי שאכן מצליח לחולל פרויקטים משמעותיים בעיר. מהו סוד כוחו של הארגון?
אנדראה וונדר (Andrea Woodner), שהוגדרה על ידי הניו יורק מגזין כ”מהפכנית עיצוב” בשנת 1995, הקימה את הארגון: Design Trust For Public Space, ששם לו למטרה לשפר ולשכלל את המרחב הציבורי של העיר ניו יורק. הארגון שפועל מתוך העיר, ללא מטרות רווח, פיתח מודל אירגוני ייחודי. הארגון מבוסס על כוח אדם קבוע (שישה במספר), ועמיתים, המגיעים מתחומי האדריכלות, תכנון עירוני, עיצוב גרפי, מהנדסים, פעילים קהילתיים ועוד. חלקם בתחילת דרכם ואילו אחרים אנשי מקצוע וותיקים ומוערכים. המשותף לעמיתים, כפי שמסביר ג’וזף האנקנס (Joe Huennekens), רכז פרויקטים בארגון, “הוא המוטיבציה והיצירתיות שלהם בפתרון בעיות והאמונה העמוקה בעשיית פעולה משמעותית”. המטרה המרכזית של הארגון היא יצירת שותפות בין אנשי מקצוע מעולם העיצוב והתכנון לבין הרשות העירונית במטרה לפתח רעיונות יצירתיים לעיצוב וחשיבה מחדש על המרחבים הציבוריים בעיר, “באמצעות שיתוף פעולה זה, בין העמיתים לרשות העירונית, אנחנו מחזקים את היתרון של פעולה מחוץ לממסד העירוני כאמצעי לשיפור המרחב הציבורי”, מסביר האנקנס.
מי שהתוודע לפרויקטים וההצלחות השונות של הארגון מתפלא לשמוע שמדובר במשרד עם כוח אדם כה מצומצם. Design Trust מנהלים פרויקטים יחסית ארוכי טווח במהלכם נעשה מחקר, מוצעת תוכנית אסטרטגית, ישנן קבוצות עבודה שנפגשות ולעיתים מעורבות של קבוצות בקהילה. הפרויקטים, שאת חלקם אסקור בהמשך, מעידים על עבודה ארגונית ממוקדת החותרת לעשייה משמעותית המחוללת שינוי ולא אירועים חד פעמיים.
אופן העבודה שלהם מתחיל לרוב בקול קורא שהארגון מפרסם, אליו יכולים לגשת גורמי ממשל, עמותות וגורמים פרטיים. מתוך ההצעות שהוגשו בוחר חבר השופטים של הארגון מספר הצעות ולאחר מכן מתחיל בפיתוח הפרויקטים הנבחרים. בשלב הראשון הם מאתרים, יחד עם מציעי הפרויקט, את אנשי המקצוע הנדרשים לו. בשלב השני הם פותחים מכרז לעמיתים להתמודד על השתתפות בפרויקט הספציפי. בכך הם מבטיחים כי צוות הפרויקט יורכב מאנשי מקצוע בעלי יכולות בתחומים שונים שיתרמו לפיתוח הפרויקט.
שלושה גורמים ארגוניים תורמים לעניות דעתי, להצלחתו של הארגון: 1. הסלקטיביות בבחירת הפרויקטים והעמיתים לכל פרויקט 2. ההתמקדות של כל עמית בפרויקט אחד 3. והיותם עמותה הפועלת מחוץ למסגרת המוסדית הפורמלית אך נמצאת עמה בדיאלוג. במובן זה הארגון איננו עובד עבור הממשל אלא משתף עמו פעולה תוך חיבור לעולם המקצועי של העיצוב והתכנון ששומר עליהם מעודכנים וחדשניים.
ביקשתי להבין מהאנקנס מדוע הם עובדים רק בעיר ניו יורק ולא מתרחבים ופועלים בערים נוספות. “כארגון יישומי, זה רק טבעי עבורנו להתמקד בעיר שכולנו חיים בה. שיש לנו בה קשרים ארוכי טווח לקהילה המקצועית, לפעילים בקהילה, לארגונים ולפעילים נוספים בעיר. ניו יורק היא המעבדה שלנו. אבל המתודות וההמלצות שלנו לדרכי פעולה, יכולות להיות מיושמות בלי סוף לפתרון אתגרים של ערים שונות ברחבי העולם. היכולת לאמץ את המודל וליישם אותו היא מהותית לאופן הפעולה שלנו”.
משנים את המרחב הציבורי- הצצה לפרויקטים
אחת ההצלחות האדירות של הארגון ואולי הפרויקט המפורסם שבהם הוא חידוש הרכבת העילית שיצאה משימוש והפיכתה לטיילת עליונה, עשירה בצמחיה ונקודות פנאי ושהיה, מה שמוכנה “ההיי ליין” (Reclaiming the High Line, 1999 – 2002). בשיתוף פעולה עם אגודת הידידים של ה’היי ליין’ (High Line) , קו הרכבת העילית שהפסיק לתפקד והפך למרחב נטוש, ערך הארגון בדיקת היתכנות לשימוש חוזר של קו הרכבת המוגבה. בזכות מסמך ההיתכנות שביצעו והמאמץ המשותף, הם הצליחו לשכנע את ראש העיר מייקל בלומברג בשעתו, לעצור את ההריסה של קו הרכבת ולחדש אותה. היום זהו אחד הפארקים הציבוריים האהובים והנודעים בעיר ניו יורק, עבור תושבים ותיירים כאחד.
פרויקט נוסף, באזור ה’מיד טאון’ (Made in Midtown, 2009 – 2010) התמקד באתגור סדר היום של העירייה והרצון שלהם לשנות את יעודי הקרקע באזור המלאכה ברובע. משנת 1987 תקנות האיזור הגנו על מרחב המלאכה ברובע החייטים בעיר ניו יורק. אזור ה’מיד טאון’ (Midtow) מפורסם בהיותו מרכז הטקסטיל והחייטות של מנהטן. תקנות האיזור הגנו עליו מפני הדחפים של השוק. בשיתוף פעולה עם אגודת מעצבי האופנה של אמריקה, פירסם הארגון מחקר בשם: ‘יוצר במידטאון’ (Made in Midtown), אשר מדגיש את היסטוריה והייחודיות של הרובע ותנאי הייצור שהוא מספק: הריכוז והקרבה של חייטים זה לזה ולחנויות טקסטיל, התנועה של ספקים, סוחרים ומעצבים. אלה ייצרו את התנאים החברתיים והכלכלים הייחודים של התעשייה והרובע. באמצעות מחקר זה הם הצליחו לשכנע את העירייה לנטוש את כוונתה לשינוי ייעוד הקרקע על ידי שינוי תקנות האיזור של הרובע.
פרויקט אחר, עוסק בנושא של דיור בר השגה (Laying the Groundwork, 2014 – Present) לאור התכנית של עיריית ניו יורק לבנייה ושימור של 200,000 יחידות של דיור בר השגה עד 2024. בפרויקט זה חבר הארגון למחלקת השימור והפיתוח של עיריית ניו יורק במטרה לייצר טיוטה והנחיות לתכנון קומת הקרקע של הבניינים המיועדת לשימוש מסחרי. זאת במטרה להבטיח עירוב שימושים ופיתוח של דיור בר השגה.
דוגמא נוספת ואחרונה, הפרויקט (Under the Elevated (Phase II), 2015 – Present) נעשה בשיתוף עם מחלקת התחבורה של עיריית ניו יורק. הוא נועד לטפל ולחשוב על האזורים הלא מנוצלים המצויים מתחת לקווים המוגבהים של הרכבת התחתית, של גשרים וכבישים מהירים. בשלב הראשון גיבש הארגון המלצות לפיתוח וניצול מקסימלי, בשלב השני הוא מבקש להטמיע את ההמלצות והרעיונות בנקודות מסוימות בעיר שבהן נערך הפיילוט.
בטווח של עשרים שנה הצליח הארגון, על אף גודלו ליצור אימפקט משמעותי במרחב הציבורי של העיר. המודל האירגוני ושיטת העבודה שפיתחו הם מרכיב משמעותי בהצלחה שלהם. פרויקטים ארוכי טווח, הנבנים על שיתוף פעולה סקטוריאלי וידע מקצועי אינטרדיספלינרי. שיטת העבודה שלהם מבטיחה פרויקטים מכווני מטרה ובאיכות גבוה. בעוד הארגון מגביל את עצמו לעבודה במרחב הגיאוגרפי של העיר ניו יורק בלבד, ניתן ליישם את המודל והשיטות שלו בערים נוספות. אך לארגון שייבקש לחקות את העבודה של Design Trust יהיה רף גבוהה לשאוף אליו.