האם וכיצד התכנון יכול להתמודד עם אלימות עירונית?

ברבות מן הערים בעולם, בייחוד בדרום הגלובלי, הפורמלי והלא-פורמלי יצרו עיר דואלית. איך תרם התכנון המודרניסטי למצב זה? מדוע אזורים אלו מלבים את האלימות העירונית? ומה על המתכננים העירוניים לעשות בנושא? פרופ’ דיאן דיוויס מהארוורד מספרת על הקשר בין אלימות לעיצוב המרחב. רשימה שלישית בסדרה “קריאת כיוון” עם חוקרים פורצי דרך בתחומם.

מה הקשר בין אלימות למרחב העירוני? מה הקשר של המדינה והרשויות לאלימות? באיזה אופן העיר הבלתי פורמלית משמרת ומלבה אלימות? דיאן דיוויס, פרופסור לתכנון עירוני ואזורי בבית הספר לעיצוב בהרווארד, עוסקת בשאלות אלו במחקריה ומתמקדת במופעי האלימות בערי הדרום הגלובלי, בייחוד באמריקה הלטינית. דיוויס מזהה תבניות של אלימות עירונית בהקשר של תהליכי ההבניה של המדינה והכוחות ההגמוניים של שחקנים מדכאים מטעמה, אבל גם “נורמליזציה” של האלימות בחיי היומיום בעיר, בייחוד כתגובה לרגולציה שמפעילה המדינה על פעילויות במרחב העירוני. המחקר שלה משלב ידע מדיסציפלינות שונות ושואב מספרות על סוציולוגיה היסטורית ופוליטית מחד ומתיאוריות על עירוניות מאידך.

המאמצים להשליט סדר מרחבי וחברתי היו תגובה להיסטוריה של התיישבות לא פורמלית. קראקס, ונצואלה (צילום: César.Gutiérrez אתר flickr)

ביחס לתיאוריות עירוניות חוקרת דיוויס כיצד האלימות חלחלה כמעט לכל מוסדות המדינה באמריקה הלטינית ולדינמיקה בין המדינה לחברה האזרחית, באופן שמעורר מתיחות רבת שנים בין דמוקרטיה למשטר אוטוריטרי. “כאשר אלימות משמשת כעיקרון מארגן של הכוח של המדינה, היא מערערת את ההבחנה בין חוקי ובלתי חוקי, בין המתורבת והברברי, כמו גם בין שחקנים חמושים מטעמה של המדינה וכאלו שלא, באופן המטיל ספק בפרויקט המודרני של הנאורות ובהנחות של סדר חברתי”. לטענת דיוויס, לדינמיקה זו יש מימד מרחבי בערים, ובוודאי בשכונות המשמשות כאתרים בהם הכוח המדכא של המדינה הופך למוחשי.

חוקרת מופעי אלימות בערי הדרום הגלובלי. דיאן דיוויס (צילום: © Randy H. Goodman)

“המחקר שלי משתמש בקונספטים וכלים אנליטיים מהשדות של סוציולוגיה אורבנית ועיצוב עירוני כדי לחשוב מחדש על הקשר בין הפרקטיקות של המדינה ואי-הסדר הסוציו-מרחבי, בייחוד אלימות”, מספרת דיוויס. “בעוד שמוקד המחקר שלי היה אלימות כלכלית באמריקה הלטינית, המסגרת האנליטית והתיאורטית איפשרה לי לזקק תובנות שרלבנטיות גם לגבי ערים אחרות בהן ישנה אלימות פוליטית. רבות מערים אלו מתמודדות גם הן עם מורשת פוסט-קולוניאלית או מורשת פוליטית אחרת שבה הכוח של המדינה מתממש בעצם השליטה שלה על אזורים עירוניים”.

כאשר אלימות משמשת כעיקרון מארגן של הכוח של המדינה, היא מערערת את ההבחנה בין חוקי ובלתי חוקי. פורט-או-פרנס, האיטי

כיצד סוגיות תיאורטיות אלו באות לידי ביטוי במרחב עצמו? מה המקום של התכנון העירוני בכל זה? “אני חוקרת את ההשפעה של התכנון המודרניסטי על ההתרבות של מקרי אלימות עירונית. קו חקירה זה משכלל את הדרך המסורתית להבנת האלימות כקשורה בראש ובראשונה לעוני, אבטלה ואי שוויון הולך וגובר. העבודה שלי מראה כי למרות שאלימות איננה ייחודית לשכונות עניות, היא משגשגת באזורי שוליים (בייחוד באזורים בלתי פורמליים), בהם האזרחים צריכים לדאוג בעצמם למגורים וסביבת החיים שלהם. בערים רבות, דפוסים כאלה הם תוצר של החלטות תכנון מודרניסטיות שנתקבלו בתקופה שבין שנות השלושים לשנות השישים של המאה העשרים. סדר היום המודרניסטי קידם סדר עדיפויות חדש של יעודי קרקע והעדפות בינוי אשר גרם להעתקה של אוכלוסיות השוליים ממרכזי הערים אל האזורים הפריפריאליים, וכך הונח המסד לדואליות עירונית שבאה לידי ביטוי באבחנה שבין העיר הפורמלית לזו הלא-פורמלית. ההשלכות של האבחנה בין הפורמלי ללא-פורמלי חיזק את השוליות של העניים הן במובנים סוציו-מרחביים והן ביחס לאלטרנטיבות להתנהלות של הממשל ופרקטיקות שוקיות”.

“נוכח ההזנחה של המדינה, תושבי אזורי השוליים העירוניים נאלצו לפנות לשחקנים בלתי חוקיים כדי להבטיח לעצמם את השירותים, המשאבים וההגנה שרשויות התכנון המקומיות והשלטון המקומי לא סיפקו להם. לעיתים קרובות רשויות מקומיות הפגינו סבלנות נוכח פרקטיקות ‘העזרה העצמית’ הללו מכיוון שאלו סייעו בעקיפין לחיזוק הלגיטימציה של המדינה – כלומר, בהיעדר תכנון שיש בו כדי לתת מענה ובהיעדר של אספקה של שירותים, הלא פורמלי מקבל לגיטימציה לשגשג. אולם ה’סבלנות’ שהפגינו הרשויות כלפי הלא-פורמלי היו על בסיס משא ומתן, ובאופן פרטני עבור כל מקרה בנפרד – באופן שהעצים את כוחה של המשטרה, ואיתו גם הפתח לשחיתות, סחיטה ופעילות מתואמת עם גורמים בלתי חוקיים. אותם גורמים בלתי חוקיים הצליחו להשיג כך סמכות וכוח בלתי פורמליים עצומים, באופן שמשמר את מעורבותם בפעילויות מסוכנות תוך הצדקה של השימוש שלהם באלימות כצורה של הגנה”.

נוכח ההזנחה של המדינה, תושבי אזורי השוליים העירוניים נאלצו לפנות לשחקנים בלתי חוקיים כדי להבטיח לעצמם שירותים. פורט-או-פרנס, האיטי (צילום: Ryan Ryan אתר flickr)

דיוויס הסיקה במחקרה שמקורותיה של האלימות העירונית, כמו גם התגובה אליה ברבים מן הערים של הדרום הגלובלי, קשורים באופן כזה או אחר לתהליכי ההסדרה הטריטוריאליים של המדינה. תהליכי הסדרה אלו קשורים לפרקטיקות של תכנון עירוני מודרניסטי מצד אחד, ולשליטה משטרתית על מרחביים עירוניים ואזרחיים מן הצד השני. “המאמצים להשליט סדר מרחבי וחברתי היו תגובה להיסטוריה של ההתיישבות הלא פורמלית, לזכויות קניין בלתי ברורות וחלוקה לא שוויונית של שירותים. כך נוצרה הפרדה ברורה בין מה שמכונה העיר הפורמלית לבין זו הבלתי פורמלית. חשוב לשים לב שמאמצים אלו גם הניחו את היסודות לאתגרים הקשורים לריבונות של המדינה, כיוון שפרקטיקות התכנון המודרניסטי יצרו לעיתים קרובות עירוניות מפוצלת שהפרידה בין מעמדות שונים של אזרחים בעלי נאמנויות חברתיות ופוליטיות שונות.

התפתחויות כאלו מסמנות את העלייה של רשתות נאמנות חדשות המקשרות בין שחקנים אלימים למגוון של קהילות או קבוצות חברתיות עם אג’נדות כלכליות וחברתיות מגוונות הפועלים בזירה המקומית (או אפילו הטרנס לאומית) יותר מאשר הלאומית. בנוסף, התפתחויות אלו גם מכינות את הקרקע לאיתגור הפונקציות המסורתיות, הלגיטימיות, הכוח המדכא וההיגיון הטריטוריאלי המאחד של מדינת הלאום. כך, ערים דואליות או מחולקות יכולות לשמש כבסיס עליו יצמחו קהילות נאמנות מדומיינות חדשות ורשתות אלטרנטיביות של מחויבות או דיכוי, אשר טריטוריאלית חוצות או מערערות את הנאמנות הישנה למדינת הלאום הריבונית”.

מתכננים עירוניים צריכים להתחיל לחשוב על סוגיית הריבונות ולא רק על הדמוקרטיה הפורמלית. משכנות עוני בעיר האנוי, וייטנאם (צילום: UN Photo/Kibae Park )

אילו השלכות יש למחקריה על תפקידם של המתכננים והמעצבים העירוניים? “נוכח התפתחויות כאלו, מתכננים עירוניים צריכים להתחיל לחשוב על סוגיית הריבונות ולא רק על הדמוקרטיה הפורמלית. עליהם להיות מוכנים לשאול שאלות על התנאים בהם מערכת פוליטית מתירה אלימות כאמצעי לתמוך או לאתגר סמכות, (בין אם על ידי שחקנים של המדינה או שחקנים שאינם של המדינה) ועל האופן שזו מביאה להרס הסביבה העירונית הבנויה והפרקטיקות העירוניות היומיומיות שתומכות בסבלנות, דו-קיום ובעירוניות עצמה.

על המתכננים והמעצבים העירוניים להכיר בכך שסוגיות של אזרחות דואלית וריבונות מפורקת הן לא רק עניינים פוליטיים – הן גם יוצרות דילמות אתיות ואתגרים מרחביים מהותיים עבור המתכננים. לכן, על המתכננים להתחיל לפתח מסגרות וטכניקות להתמודד עם “מצבי חריגה”. כדי למתן או לפחות להכיל את האלימות שקיימת במרחבים עירוניים מפוצלים חברתית ופיסית, על המתכננים לחשוב על התערבות חברתית ומרחבית שתעצים את יכולות התושבים עניים והבלתי פורמליים לייצר אוטונומיות יחסית מסוכני האלימות, בין אם הם מנהיגים מקומיים בלתי פורמליים, עבריינים או המשטרה עצמה. זה מצריך בנייה של ערים מסוג אחר והשקעה בתכניות ובפרויקטים שמחזקים את היחסים ההוריזונטליים בין תושבים עירוניים, כך שהעיר המחולקת תהפוך למשקע עבר, ולא מתווה עתידי.

אזרחות דואלית וריבונות מפורקת הן לא רק עניינים פוליטיים – הן גם יוצרות דילמות אתיות ואתגרים מרחביים מהותיים עבור המתכננים. רוצ’ינה, הפאבלה הגדולה ביותר בריו דה ז’נירו, ברזיל (צילום: AHLN אתר flickr)

לסיכום, מתכננים ומעצבים עירוניים צריכים להשתמש בדמיון שלהם כדי לאפשר לתושבים להפוך ליוצרים אקטיביים של עירוניות יותר אינטגרטיבית ודינמית, בעיר שעובדת עבורם ולא נגדם. ייתכן שזה יחייב גיבוש אסטרטגיות ביטחון “מלמטה”, או הסדרים בהם לא נכפה על התושבים לחפש הגנה רק אצל המדינה או שחקני השוק (בין אם הכוונה לביטחון פרטי או ליזמים המקדמים אלימות), אלא ככאלו באמצעותם התושבים יכולים להחליט בעצמם מה או מי זקוק להגנה בשכונות שלהם. מבלי להגביר את האוטונומיה היחסית של תושבים מהמוסדות והפרקטיקות שמעודדות אלימות, ומבלי לשחרר אותם ממרחבי השוליים החברתיים והפוליטיים, בעודם תלויים באוויר בין סמכות פורמלית ובלתי פורמלית, יהיה מאוד קשה להפחית את האלימות. אם מצב זה יימשך, העיר תהיה הקורבן העיקרי ללא תקווה לקוסמופוליטיות או עירוניות חיונית.

 להרחבה בנושא:

Diane E. Davis. “Modernist Planning and the Foundations of Urban Violence in Latin America.” Built Environment 40.3 (2014): 376-393.‏

 Diane E. Davis and Guillermo Ruiz de Teresa. “Rescaling security strategies: State tactics and citizen responses to violence in Mexico City” in: Randy K. Lippert and Kevin Walby (editors), Policing Cities: Securitization and Regulation in the 21^st Century, Routledge, 2013.

 Urban Resilience in Situtations of Chronic Violence, MIT center for international studies

לקריאה נוספת:

– קריאת כיוון | “הפרדוקס של העיצוב העירוני“, ראיון עם ברנט ריאן, פרופ’ לעיצוב עירוני ב-MIT

– קריאת כיוון | “כל פעילות שלנו מייצרת שובל מידע, ויש מי שצועד בעקבותינו“, ראיון עם מיכאל בירנהק, פרופ’ למשפטים באוניברסיטת תל אביב

– “כיכר העיר הומה, ואלימה“, מאת ענבל גילה

– “קוד הפעולה של “תג מחיר”, מאת מיכאל יעקובסון

– “כשהמלחמה מגיעה לעיר“, מאת טלי חתוקה

– “כשהחיים סוטים ממסלולם“, מאת רוני בר

– “העיר כמחנה צבאי“, מאת שרון אשל