איריס לויןהמושג “תמהיל חברתי” משמש את הרשויות לא פעם כדי לקבל לגיטימציה לחדש מתחמי דיור ציבורי תוך הפרטתם יחד עם פנייה לדיירים מבוססים ממעמד הביניים, על חשבון הדיירים הקיימים. מה אנחנו יכולים ללמוד מחידוש הדיור הציבורי בעולם? רשימה ממלבורן, אוסטרליה.
חידוש עירוני הוא תהליך המונע מכוחות חברתיים, פיזיים וכלכליים.1 במהלך המאה ה-20 תהליכים אלו באו לידי ביטוי בהריסת שכונות של מעמד פועלים לטובת מגורים יוקרתיים או בחידוש מרכזי ערים מוזנחים ונטושים לאחר מעבר של אמנים ואנשי בוהמה אליהם.2 במקביל, ערים רבות פיתחו את אזורי הנמל שלהן מאזורי תעשייה מוזנחים לאזורי מגורים, מסחר ותיירות יוקרתיים. מאז תחילת שנות האלפיים, בערים רבות מתקיים חידוש עירוני באמצעות בנייה מחדש של מתחמי דיור ציבורי (Public Housing Estates) המשמשים כמנוף לפיתוח קרקע ציבורית. ערים רבות מתמודדות עם מתחמי מגורים ציבוריים שהתיישנו, בעלי סטיגמה חברתית שלילית, אשר אינם עומדים בדרישות מעודכנות מבחינת תכנון ועיצוב הבניינים, התכנון הסביבתי של המתחם וחיבורו לעיר, וכן התאמת הבניינים לסביבה (כמו למשל שילוב חומרי בניה מתקדמים ומערכות אקולוגיות מתקדמות). הריסת המבנים הישנים ובניית בניינים חדשים במקומם יכולות לשמש כמנוף לפיתוח עירוני וסביבתי, תוך יצירת סביבות מגורים ‘מחודשות’ המושכות את תושבי מעמד הביניים. הרשות העירונית מצידה מעוניינת בפיתוח מסוג זה משום שהתושבים החדשים והשירותים שהם צורכים (מסחר ובילוי למשל) מכניסים כספי מיסים לקופת העירייה. בעקבות מגמת ההפרטה השלטת במדינות מערביות רבות תהליך זה נעשה בדרך כלל תוך שימוש במנגנון של שותפות פרטית-ציבורית (Public Private Partnership) המבוסס על השקעת כסף פרטי (של בעלי ההון)3 לצד כסף ציבורי על מנת לממן תהליכי חידוש עירוני ולהפריט אזורים ציבוריים.
במקרים רבים משתמשות רשויות המדינה במושג תמהיל חברתי (Social Mix) כרעיון העומד בבסיס החידוש העירוני מסוג זה. במקרים אלו הריסת מתחמי הדיור הציבורי נעשית בשם השאיפה להשגת תמהיל חברתי בשכונה ורצון הרשויות למשוך לשכונה תושבים ממעמד הביניים בנוסף, או לפעמים כתחליף, לתושבים המקוריים אשר התגוררו, לפעמים במשך עשרות שנים, במתחם הדיור הציבורי.4 חוקרים רבים מבקרים מגמה זו ומכנים אותה אותה בשם “ג’נטריפיקציה בהסוואה”.5 הביקורת העיקרית נסובה סביב העובדה שרשויות המדינה משתמשות במושג התמהיל החברתי על מנת לקבל לגיטימציה לעקור תושבים מבתיהם ותוך כדי כך לעיתים להרוס קהילות שלמות בעלות מרקם חברתי חזק.
בשנות ה-60 נבנו במלבורן מתחמי דיור ציבורי שהיו מיועדים למעמד הפועלים או למהגרים. מגדלים במתחם דיור ציבורי בשכונת קרלטון, מלבורן (צילום: איריס לוין)
במלבורן, אוסטרליה, נבנו במהלך שנות השישים מתחמי דיור ציבורי בסגנון האדריכלות המודרניסטית של התקופה. הם כללו בדרך כלל מספר מגדלים ומספר בנייני דירות בעלי ארבע קומות על עמודים ללא מעלית. מרבית המתחמים הללו נבנו בשכונות הקרובות למרכז העיר והנהנות משירותים ציבוריים מגוונים ומתחבורה נוחה. הדירות היו מיועדות למשפחות ממעמד הפועלים או למשפחות מהגרים שהגיעו לעיר לאחר מלחמת העולם השניה מאירופה, ולכן מרביתן כללו שלושה חדרי שינה ונקראו ‘דירות משפחה’. בעבר דיירים היו משתקעים בדירות לכמה שנים במהלכן היו חוסכים את תשלום המקדמה של קניית בית וכך, לאחר שעזבו את הדיור הציבורי, יכלו לקנות בית באחד הפרברים המרוחקים ממרכז העיר. אולם מאז שנות השמונים, בעקבות תהליכי הפרטה מואצים, אספקת הדיור הציבורי במלבורן (ובערים אחרות באוסטרליה) הלכה והדלדלה משום שכמעט לא נבנו דירות ציבוריות חדשות בתקופה זו. במקביל, הדיירים כבר לא עוזבים את הדיור הציבורי אלא חיים בו במשך עשרות שנים ולכן רשימות ההמתנה לקבלת דיור ציבורי כוללות אלפי אנשים הנאלצים לחכות כשבע שנים. משום כך נאלצות הרשויות לקבוע קריטריונים להעדפת דיירים הסובלים ממגוון בעיות בו זמנית (ביניהן עוני, אבטלה, מחלות נפש, התמכרויות וכדומה), מה שהוביל לשינוי בפרופיל הדמוגרפי של התושבים. אם בעבר מרבית תושבי הדיור הציבורי היו משפחות עם ילדים, כיום מרבית התושבים מתגוררים לבד ורבים מהם מבוגרים. דירות המשפחה שנבנו בשנות השישים כבר אינן מתאימות לתושבי הדיור הציבורי של שנות האלפיים במלבורן. וכאן נכנס לתמונה החידוש העירוני.
הדיירים כבר לא עוזבים את הדיור הציבורי אלא חיים בו במשך עשרות שנים ולכן רשימות ההמתנה מתארכות. מגדלים במתחם דיור ציבורי בשכונת ריצ’מונד, מלבורן, מאחורי רחוב עם חזית ויקטוריאנית (צילום: איריס לוין)
כיום מרבית התושבים מתגוררים לבד ורבים מהם מבוגרים. מבט מקרוב על הכניסה לאחד ממגדלי הדיור הציבורי, ריצ’מונד. מלבורן (צילום: איריס לוין)
בשכונת קרלטון הנמצאת בקרבת מרכז מלבורן ממוקם מתחם דיור ציבורי גדול שמאז שהוקם בשנות השישים לא שופץ, למעט תחזוקה מינימלית. המתחם עובר בימים אלו תהליך מורכב של חידוש עירוני שהתחיל ב-2006 ואמור להסתיים ב-2017. הפרויקט כולל הריסת בניינים בעלי ארבע קומות ובמקומם הקמת מתחם מעורב של יחידות דיור ציבורי ופרטי, פיתוח הנוף ויצירת גינה קהילתית, שיפוץ הדירות במגדלים, בניית מספר בנייני מגורים פרטיים נוספים, הקמת מתחם לדיור מוגן והקמת אזור מסחרי.
מבט מהאויר של השלב הראשון בפרוייקט החידוש של מתחם הדיור הציבורי של קרלטון אחרי הריסת הבניינים הנמוכים ולפני הפיתוח. במרכז התמונה נמצאים ארבעת המגדלים
תכנית המתחם המחודש
שלט במתחם קרלטון המסביר לתושבים את התכנון העתידי (צילום: איריס לוין)
בשלב זה הבניינים הישנים נהרסו, במקומם נבנו מרבית הבניינים החדשים ופיתוח הנוף נמצא לקראת סיום. מבחינת היצע הדיור הציבורי, בסך הכל נהרסו 192 דירות של שלושה חדרי שינה ובמקומם נבנו 246 דירות עם היצע מגוון של חדרי שינה (בין חדר אחד לארבעה חדר שינה, כאשר מרבית הדירות כוללות חדר שינה אחד או שניים). לכן על אף שמספר הדירות החדשות גבוה יותר, מספר חדרי השינה החדשים (כלומר מספר הדיירים העתידיים) נמוך יותר ממה שהיה במתחם הישן. הדיירים שעזבו את המתחם עברו למתחמי דיור ציבורי שכנים או מרוחקים יותר, לפי רצונם. במקביל נבנו 312 דירות פרטיות לשיווק במתחם המעורב ועוד כ-500 דירות פרטיות נוספות בבניינים הסמוכים.
על אף שמספר הדירות החדשות גבוה יותר, מספר הדיירים העתידיים נמוך יותר ממה שהיה במתחם הישן. הכניסה לבניין הדיור הציבורי (צילום: איריס לוין)
הדיירים שעזבו את המתחם עברו למתחמי דיור ציבורי שכנים או מרוחקים יותר, לפי רצונם. הכניסה לבניין הדיור הציבורי עם המגדלים הקיימים ברקע (צילום: איריס לוין)
הכניסה לאחד המגדלים הקיימים לאחר הוספת שולחנות ומתקני ברביקיו (צילום: איריס לוין)
המתחם המעורב, מבט מהמגדלים הקיימים (צילום: איריס לוין)
המתחם המעורב מקרוב במהלך הבניה (צילום: איריס לוין)
למרות שבתחילת הפרויקט הממשלה השתמשה במושג תמהיל חברתי על מנת לקבל את תמיכת הציבור והדיירים, הרעיון נזנח במהלך התכנון. יותר מכך, במקום תכנון מתחם המשלב מגורים ציבוריים ופרטיים באופן שייצור אינטראקציה חברתית בין שתי קבוצות האוכלוסיה, התוצאה הסופית היא של שלושה בניינים נפרדים – אחד של דיור ציבורי ושניים של דיור פרטי – הממוקמים סביב גינה קטנה המיועדת רק לתושבי הדיור הפרטי. על אף שחלק מתושבי הדיור הציבורי יכולים להשקיף על הגינה מהמרפסות האחוריות שלהם, הם אינם יכולים להיכנס לגינה באופן עצמאי מכיוון שהכניסה אפשרית רק דרך הבניינים הפרטיים.6 בנוסף, המתכננים לא יצרו שום מרחב ציבורי אחר בין או בתוך הבניינים המאפשר אינטראקציה יומיומית בין התושבים. למרות שהקהילה המקומית (ובעיקר ארגוני שירותים חברתיים) מחו נואשות נגד התכנון המקומם של המתחם, הרשויות לא שינו את התכנון. פעילים חברתיים בשכונה טענו שמכיוון שהמדינה נזקקה להשקעת כסף פרטי בדיוק בתקופה בה התחיל המשבר הכלכלי הגלובלי, בעלי ההון חששו שלא יצליחו למכור דירות במתחם המעורב ללא הפרדה ברורה בין הדיור הציבורי לדיור הפרטי, ולכן הפעילו לחץ מסיבי על הממשלה להפריד את הדיור הפרטי מהציבורי. משום כך נזנח רעיון התמהיל החברתי ונוצרה הגינה הפרטית, יחד עם קיר המפריד את הבניין הציבורי מהגינה והבניינים הפרטיים.
המתכננים לא יצרו שום מרחב ציבורי המאפשר אינטראקציה יומיומית בין התושבים. הגינה הפרטית בין שלושת הבניינים, המרפסות מקדימה הן של דיירי הדיור הציבורי (צילום: איריס לוין)
נטען כי בעלי ההון חששו שלא יצליחו למכור דירות במתחם המעורב ללא הפרדה ברורה בין הדיור הציבורי לדיור הפרטי. אחת מדלתות הכניסה מתוך אחד הבניינים הפרטיים (צילום: איריס לוין)
הקיר המפריד בין הדירות הציבוריות והפרטיות (צילום: איריס לוין)
פרויקט החידוש העירוני בשכונת קרלטון הוביל לכמה תוצאות חיוביות, בהן בניית יחידות דיור חדשות ונוחות לרווחת התושבים, שיפוץ יחידות קיימות, שיפור החזות העירונית של המתחם וכתוצאה מכך שיפור הסטיגמה החברתית שלו. אולם, הפרויקט הוביל לעקירת תושבים מבתיהם, אשר חלקם התגוררו בהם במשך עשרות שנים, ולפירוק קהילה חזקה. למרות שהרשויות הבטיחו לתושבים שהם יוכלו לחזור ולקבל לדירה חדשה אם ירצו, כאשר בניית הדיור הציבורי הסתיימה, אלו שרצו לקבל דירה חדשה נאלצו לעבור הערכה מחדש של מצבם המשפחתי על מנת לקבוע את גודל הדירה שהם אמורים לקבל. תושבים רבים קיבלו דירת חדר שינה אחד במקום דירת המשפחה אותה עזבו,7 ולכן רבים לא רצו לחזור למתחם המחודש. כיום, שתי הקהילות המתגוררות בשכונה חיות בנפרד ללא אינטראקציה ביניהן. רעיון התמהיל החברתי נזנח ונשכח.
מה ישראל יכולה ללמוד מנסיון החידוש העירוני במלבורן? במקביל לפיתוח מתחמים חדשים ולמשיכת תושבים חדשים ממעמד הביניים, הרשויות (באמצעות בעלי ההון) צריכות לספק מכסה של דיור בר-השגה לאוכלוסיות מוחלשות על מנת שיוכלו להמשיך להתגורר בשכונה.8 במקרים כאלו העירוב החברתי יכול להצליח אם הגורמים המתכננים ישכילו ליצור מרחבים משותפים היוצרים הזדמנות לפעילויות משותפות, אך לא כפויות.
רשימה זו מבוססת על המאמר Levin, Iris, Kathy Arthurson, and Anna Ziersch. 2014. “Social mix and the role of design: Competing interests in the Carlton Public Housing Estate Redevelopment, Melbourne.” Cities 40:23-31
- “מורה נבוכים בהתחדשות עירונית“, מאת תומר גולן, 2015 ↩
- Gans, Herbert. 1962. The Urban Villagers: Group and class in the life of Italian-Americans. New York: Free Press. ↩
- “כשהיזם הוא בעל הבית בעיר“, מאת טלי חתוקה, 2014 ↩
- Arthurson, Kathy. 2012. Social Mix and the City: Challenging the mixed communities consensus in housing and urban planning policies. Collingwood, VIC: CSIRO Publishing. ↩
- Lees, L., T. Butler, and G. Bridge 2011. Introduction: Gentrification, social mix/ing and mixed communities. In Mixed communities: Gentrification by stealth?, edited by G. Bridge, T. Butler, and L. Lees, 1-14. Bristol: The Policy Press. ↩
- הם יכולים להיכנס (כמו כל אדם אחר) בלויית דייר/ת פרטיים המכניסים אותם עם כרטיס הכניסה שלהם. ↩
- למשל, מספר אבות גרושים עם ילדים המבקרים אותם בסופי שבוע קיבלו דירת חדר שינה אחד למרות טענתם שהם צריכים לקבל לפחות שני חדרי שינה. ↩
- “המקום של הקהילה בהתחדשות עירונית“, מאת עדי-אביגיל כהן ומיכל גומל-בלנק, 2015 ↩