יואב זילברדיקמה עושים עם הקומפלקס האולימפי אחרי שנגמרת האולימפיאדה וכיצד משפיעה אולימפיאדה על העיר המארחת?
מדי כמה שנים מתכנס הוועד האולימפי הבינלאומי לשפוט איזו מבין הערים המציעות עצמן לארח את האירוע היוקרתי, אכן תזכה בכבוד שכן האירוע נתפס כזרז כלכלי אדיר. למרות זאת, מסתבר כי פעמים רבות ההפך הוא הנכון: מתוך הערים הרבות שארחו אולימפיאדה במהלך ההיסטוריה, רבות נותרות עם תשתיות אדירות ומתקני ספורט רבים, משוכללים ויקרים אשר הופכים לחסרי שימוש ואף לנטל בשל ההכרח לתחזקם.
בשנת 1990 הפסידה אתונה בהצעתה לארח את המשחקים האולימפיים של שנת 1996. בעוד המשחקים התקיימו אותה שנה באטלנטה, הזדרזה אתונה שנה לאחר מכן להגיש הצעה מחודשת לאירוח אירוע הספורט הבין לאומי החשוב כל כך. וכך, לאחר הגשת ההצעה לאירוח האולימפיאדה בשנת 2004, אשר זכתה למחמאות רבות על הסדר הארגוני ומיתוג מוצלח יחד עם הטיעון המנצח כי יובל המאה של המשחקים חייב להתקיים בעיר ובמדינה בו החלה באולימפיאדה להתקיים – זכתה אתונה בכבוד אך גם באחריות.
התקציב להכנות עבור האירוע נאמדו בסכום אדיר – 11 מיליארד דולר. אומדן זה סייע להכניס את העיר לתזזית של פעילות אשר באה להכין את העיר מבחינה תשתיתית וכן את הפארק האולימפי למשחקים. התשתיות כללו שדה תעופה חדש, מערכת תחבורה תת-קרקעית אשר נועדה להוביל לקומפלקס האולימפי, רכבת קלה מטרופולינית, כביש אגרה שסבב את העיר והמרת כבישים ורחובות רבים במרכז העתיק (והמרוחק מהפארק האולימפי) של העיר לדרכים שיועדו כעת להולכי רגל בלבד.
בנוסף לתשתיות השונות, שוקם שטח עירוני של כ-55 קמ”ר אשר כלל מזבלות עירוניות ומחצבות שאינן בשימוש. מעבר לכך, נוצל לצורך תנופת הפיתוח האדירה שטח בהיקף של 6 קמ”ר שהיה מוגדר לפני כן לצרכי צבא.
הקומפלקס האולימפי (OACA – Olympic Athletic Center of Athens), אשר הוקם בצפון מזרח אתונה ושודרג באופן נרחב ביותר לטובת המשחקים, היווה, ללא ספק את הדובדבן שבקצפת ולטובת השיפוץ המאסיבי הובא האדריכל הספרדי הידוע סנטיאגו קאלטראווה. בניצוחו, הוקמו אצטדיון חדש עבור משחקי כדורגל ואתלטיקה קלה, אשר יועד גם לטקס פתיחת וסגירת המשחקים, היכל סגור עבור משחקי כדורסל והתעמלות, אולם לבריכת שחייה אולימפית וספורט מים, מגרשי טניס ומתקני רכיבת אופניים.
ב-13 לאוגוסט 2004 נפתחו המשחקים. שימוש נרחב בטכנולוגיה הוכח כיעיל בהעברת האירועים מסביב לעולם, שיאים אולימפיים רבים נשברו ואפילו ישראל זכתה במדליית הזהב הראשונה שלה. האירוע הוכתר כהצלחה גדולה ורבים היללו את יוון וכושר הארגון של האירוע.
אין ספק כי מצבה של העיר השתפר רבות עקב ההשקעה האדירה בתשתיות ויש אלו הטוענים כי בסופו של דבר אירוח המשחקים השתלם. הפרויקטים הכבירים עדיין בשימוש כאשר מאז סיום המשחקים אף הורחבו בעוד הצעות נוספות לשדרוג עולות כל העת. בנוסף, רחובות רבים נוספים בסביבת העיר העתיקה של אתונה – מוקד יוצא דופן בקנה מידה עולמי של תיירות, נשקלים לתנועה רגלית בלבד, כחלק מהמהלך הראשוני שבא, כאמור, בעקבות המשחקים.
האולימפיאדה אפשרה השקעה בתשתיות לטווח רחוק שתאפשר צמיחה עתידית שנים רבות קדימה וכך בדיעבד, חיזקה את מרכיב המגורים בעיר. ישנם מחקרים הטוענים כי בטווח הבינוני והארוך – השיפור באיכות החיים וההתאמה לצמיחת העיר ייטיב עם אתונה. הכפר האולימפי לדוגמא, מרחיב את היצע הדיור הציבורי בעיר כאשר 3000 משפחות גרות בו. מצד שני, תחזוקה של תשתיות מפותחות ורבות לטווח כל כך רחוק מהווה כיום נטל כלכלי כבד, בעיקר בעת שיוון נאבקת על מעמדה בגוש האירו ועתידה לוט בערפל כלכלי.
כלכלת אתונה נפגעה במיוחד דווקא ממתקני הספורט בכפר האולימפי אשר מזלם לא שפר עליהם במיוחד. כבר בשנת 2008, ארבע שנים בלבד לאחר המשחקים האולימפיים, דווח כי הפארק האולימפי המושקע ומתקניו הפכו לעזובה יקרה ביותר. תחזוקת האתר הוערכה בכ-75 מליון דולר ובחישוב של מספר שנים קדימה, מקזזת בעצם על רווחי האולימפיאדה כולה. על כך פיצתה אתונה בהפרטת חלק מהמתקנים לידי גופים פרטיים ובהמרת אחרים לשימושים שונים.
מבחינה עירונית, במקרה של אתונה, הפיל הלבן הוא באמת לבן, בסגנון קאלטראווה. בסיור שביצעתי בפארק, המתקנים האדירים נותרו מוזנחים וכמעט ללא שימוש. הם אמנם משמשים לאימונים, אך המרחב של הפארק ריק לחלוטין מאדם ביומיום. קנה המידה האדיר של המתקנים בשילוב עם השימוש שאיננו פרקטי אלא לאירוע דוגמת האולימפיאדה הופך את המקום לבית קברות ארכיטקטוני. שיחים כבר החלו פורצים את משטחי הריצוף והאספלט הרחבים, והמתכת הלבנה, אך המחלידה לאיטה, המרכיבה את הקונסטרוקציה המורכבת, מצטרפת לאט לעתיקות רבות אחרות בעיר.
תוכנית הכפר האולימפי באתונה