ממפעל פלדה לרובע עירוני חדש

על אדמת מפעל פלדה שנסגר והפך לקרקע לא מנוצלת ומתדרדרת הקימו בלוקסמבורג רובע עירוני חדש. אוניברסיטה, מרכז מחקר, קניות, ופנאי, פארקים ושוכנות מגורים הוקמו ברובע החדש שבליבו מפעל הפלדה שעבר שימור והפך לאייקון שמכבד את ההיסטוריה התעשייתית

בהמשך לרשימה הקודמת שעסקה בהסבה ושימוש חוזר בקרקע תעשייתית, נציג ברשימה זו את הפרשנות שהציעו בלוקסמבורג לטיפול בקרקעות ומפעלי תעשייה כבדה שאיבדו את ייעודם הראשוני. על אדמות מפעל הפלדה לשעבר (ARBED) בעיר בלואל (Belval) הממוקמת עשרים קילומטר מחוץ לעיר הבירה לוקסמבורג, הוקם פרויקט עיר המדע המציע פרשנות עדכנית וטכנולוגיות לייצור פלדה¹. לאחר סגירת המפעל, חברה הנהלת המפעל החדש (ArecelorMittal) לממשלת לוקסמבורג בהקמת חברת אגורה לפיתוח (Agora Development Company). חברה עצמאית מהממשלה שתפקידה להוציא לפועל את הפרויקט, החברה ערכה  תחרות לתכנון תוכנית אב לבלואל בשנת 2001. ההצעה הזוכה כללה בנייה של רובע חדש ‘עיר המדע למחקר וחדשנות’ ובו עוגן של אוניברסיטת לוקסמבורג.

אזור העסקים, בנייני המשרדים, מתכתבים עם מפעל הפלדה ומשמרים את חשיבותו (צילום: Carlo Scherer, Flickr.com)

אולם אירועים ומופעי מוזיקה שהוקם ברובע העירוני החדש Belval Rockhal (צילום: Robert GLOD , Flickr.com)

החוזקות והחולשות של גישה זו לחידוש קרקעו תעשייה

האם בנייה של רובע חדש היא הפתרון הנכון והרלוונטי ביותר בעידן הנוכחי? אילו שיקולים צריכים קובעי המדיניות לקחת בחשבון כאשר מסבים אזור תעשייה לרובע עירוני חדש? כיצד גישה שכזו יכולה לנצל את השינויים בעולם הייצור והתעשייה לטובת שימור הייעוד של הקרקע לתעשייה תוך ניצול הקרקע העודפת לצרכי חינוך, תרבות, אתר היסטורי, פארקים, דיור ואולי אף כולם ביחד?

אזור תעשיית הפלדה לשעבר בבלואל (Belval) משתרע על פני 1000 דונם ² ופרוגרמת הרובע העירוני החדש כוללת מבני חינוך, תרבות ומתקני פנאי, בנייני מגורים ובנוסף שימור היסטורי של תנורי הפיצוץ התעשייתיים.  התנורים הם גולת הכותרת של ‘טרסת תנורי הפיצוץ’ (Blast Furnace Terrace) שהיא המרחב האזרחי המרכזי של הרובע³. הם מייצגים את אופן ייצור הפלדה במחצית המאה העשרים ומסמלים את התעשייה המקומית וההיסטוריה הכלכלית-תעשייתית של המקום. העיצוב שנעשה במקום מעניק  לתנורים משמעות חדשה והופך אותם לאייקון משמעותי בלב הרובע.

העיצוב של המתחם מחלק את אזור התעשייה לשעבר לארבעה חלקים שונים המובחנים בתפיסה הקונספטואלית שלהם, בצפיפות ובפרוגרמה: טרסת תנורי הפיצוץ,  הכיכר המרכזית, הפארק והשכונות של דרום וצפון בלואל ⁴. החלק הראשון מתמקד בנושא החינוך וכולל מוסדות חינוך, מחקר תרבות ופנאי. בחלק זה ממוקם קמפוס האוניברסיטה, אולם קונצרטים  ומופעים גדול, אזור מגורים ואזורי פנאי. בעתיד יעבור לשם הארכיון של לוקסמבורג. החלק השני מוקדש לפעילויות מסחר וצריכה וכולל עסקים, חנויות, מרחבי פנאי ומתחם מגורים עירוני. הפארק מפריד בין שני אזורים אלו לבין אזור השכונות. דרום בלואל אמור להפוך לשכונת מגורים משפחתית והתוכנית כוללת מוסדות חינוך ובתי ספר לגיל הרך ושירותי פנאי. בצפון בלואל תקום שכונת מגורים שצופה על הפארק מן הצד השני[שם.].

טרסת תנורי הפיצוץ (צילום: Patrick Müller, Flickr.com)

מודל תוכנית בלבל להקמת רובע עירוני חדש מרובה שימושים (צילום: ihelbig, Flickr.com)

התכנון של בלואל כולל שימור של אזור התעשייה שיהפוך להיות מרכז לאומי לתרבות תעשייתית⁵. מבנה בגובה של 170 מטר שבו הוכנה הפלדה הוסב לחלל תצוגה לתערוכות למרכז הלאומי לתרבות תעשייתית ותוקם בו ספרייה של אוניברסיטת לוקסמבורג. פרויקטים אחרים של שימור כוללים את המבנה ששימש לאדמיניסטרציה של מפעל הפלדה שמשמש כיום למשרדים הראשיים של חברת אגורה, בעוד מבני המגורים והמלתחות של העובדים מתפקדים כמרכזי עסקים.

מבט תקריב על המודל מראה את מרכז הרובע שבו משמאל האוניברסיטה במרכז מזרדי העסקים, מבני מגורים והמפעל שעבר שימור (צילום: ihelbig, Flickr.com)

בשונה מהפרויקט שהוצג בגרמניה, בו הוקמו פארקים על קרקע ששימשה תעשייה כבדה, פרויקט בלואל בלוקסמבורג מציע הקמה של רובע עירוני חדש המבקש לשמר את המסורת התעשייתית. הרובע הוא מרכז של חינוך ומחקר, תרבות ופנאי כמו גם מרחב חיים ומגורים. הקונטקסט ההיסטורי של מפעל הפלדה “מוקרב” לטובת יצירה של מרחב עירוני צפוף.  הקרבה זו יוצרת הזדמנות ייחודית להפוך את המבנה של המפעל לאייקון משמעותי במרחב. השילוב של אוניברסיטת לוקסמבורג ברובע החדש בבלואל לצד הכוונה של היזמים למשוך חברות של טכנולוגיה ומחקר מתקדם עשויה ליצור מערכת התומכת במחקר וייצור של תעשייה מתקדמת. כמו כן, הטיפולוגיה של בלואל כרובע עירוני יכולה לתמוך ולקדם ותעשייה מתקדמת בקנה מידה מצומצם במקום המורשת הטיפולוגית של פארקי תעשייה גדולים. אולם, ייתכן כי חזון זה היה כלכלי יותר ומוצלח יותר, אם חברת אגורה, שבחרה להתמקד בחדשנות, הייתה מקצה חלק נכבד יותר מהרובע לשימושים תעשייתיים.