המערכתמדוע לתקנות המעקב אחר חולי קורונה משמעות מרחיקת לכת על הפרטיות של כולנו? פרופ’ מיכאל בירנהק, מומחה לפרטיות מסביר בקצרה
פרופ’ מיכאל ברינהק מומחה לנושא פרטיות, שהיה שותף למחקר בנושא העיר בעידן הדיגיטלי, כתב בטוויטר מספר נקודות על הפגיעה בפרטיות בחסות הקורונה. סוגיות אלו קשורות לשימוש בתקנות שעת חירום, עליהם כתב בהרחבה פרופ’ צפדיה, המאפשרות תקנות איכון, כלומר מעקב, במסגרת האמצעים הדיגיטליים למאבק בהתפשטות הקורונה. תקנות האיכון נועדו לעקוב אחר חולים ומסלולי הדבקה. מובן שבנסיבות הנוכחיות, מותר לפגוע בפרטיות לשם הבריאות, אבל השאלה היא איך. מה המשמעות של תקנות אלה והאמנם אנו יכולים להיות בטוחים שישמשו לשעת חירום בלבד? כבר נכתב הרבה על כך שמשברים הם שעת כושר המהווה זרז למהפכות טכנולוגיות, כניסתן של טכנולוגיות מעקב היא אחת הדוגמאות לכך. השאלה אינה רק מה קורה במהלך המשבר, אלא גם מה יקרה ביום שאחרי המשבר והאם ניתן יהיה לחזור אחורה, או שהמעקב יהפוך לחלק משגרת חיינו. גם בארצות הברית משבר ה-11 בספטמבר האיץ ונירמל תקנות מעקב שפגעו בפרטיות. אז, האיום היה טרור, כעת האיום הוא בריאותי: האיומים מתחלפים, הטכנולוגיה משתכללת, על האיזון ביניהם צריכה לשמור הרגולציה. אך גם החקיקה, בעתות חירום, מתגייסת למען מוקדי הכוח השולטים באזרחים. אך האם זו טובת הציבור?
מהן הסכנות בתקנות האיכון? להלן דבריו הקצרים1 של פרופ’ מיכאל בירנהק שפורסמו בטוויטר ב-17.3.2020. מאז הוגשו עתירות לבג”ץ עליהן ניתן לקרוא כאן, והממשלה פנתה לאפיק אחר, לפי חוק השב”כ, ופנתה לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת לבקש את אישורה. הוועדה דנה בנושא בימים אלה. אך דבריו עדיין מסמנים את עיקרי הדברים והסכנות.
מתחילים, תקנות האיכון החדשות שאושרו הלילה:
- המסגרת המשפטית: * תקנות שעת חירום לפי ס’ 39(ג) לחוק יסוד: הממשלה יכולות לשנות חוק, להפקיע זמנית את תוקפו. * ס’ 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו “כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.” * ס’ 12: תקנות שעת-חירום – מותר, אבל רק אם זה “לתכלית ראויה ולתקופה ובמידה שלא יעלו על הנדרש.”
- התקנות שאושרו בלילה 2: לכמה זמן? התקנות מוגבלות לשבועיים, כלומר עד 3.20. כמובן, אפשר יהיה להאריך. 3. תכלית התקנות: סיוע למשרד הבריאות בהתמודדות עם הקורונה; באופן ספציפי: חקירה אפידמיולוגית “ולמניעת התפשטות” הנגיף. בשפה חוקתית: התכלית ראויה.
- באופן ספציפי: * מידע על נתיב ההדבקה של חולה. בעברית: חלית? השב”כ יבדוק איפה היית בכל רגע ב-14 הימים לפני האבחון. אבל: את זה אפשר היה להשיג בהסכמת החולה ברוב המקרים * זיהוי אנשים שבאו במגע עם החולה: מי היה במקום מסוים, בשעה מסוימת? זה מחייב איסוף המון מידע, והצלבה שלו
- משפטית, איך? הסמכה של השב”כ “לקבל, לאסוף ולעבד “מידע טכנולוגי” לשם ביצוע בדיקה, בנוגע לתקופה של 14 הימים שלפני אבחונו של חולה” – ולהעבירו למשרד הבריאות. השב”כ פה הוא “רק” גורם ביניים טכני, שאוסף מידע ממקום אחד ומעביר הלאה. תקנה 8 מבהירה גם שהשב”כ לא יעסוק בפיקוח בידוד
- מידע טכנולוגי – התקנות לא מגדירות מהן, רק אומרות שלא מדובר על תוכן שיחות. די ברור שהכוונה לנתוני מיקום. מה חסר: הצד השני – מי ימסור את הנתונים? התשובה היא כנראה חב’ הסלולר. אל חשש, זה כבר הוסדר מזמן בס’ 13 לחוק התקשורת, שקובע שלרישיון סלולר יש נספח ביטחוני. הוא סודי.
- מסקנת ביניים: אם למישהו היה ספק, מה שהתקנות אומרות לנו זה שיש שיתוף פעולה הדוק, נמשך ושוטף בין חברות הסלולר לשב”כ, לא מהיום עכשיו זה רק נחשף.
- מידתיות: לפי חוק היסוד, צריך שהפגיעה תהיה “במידה שאינה עולה על הנדרש”. אלוהים והשטן נמצאים בפרטים. מה יש בתקנות? * הגבלת השימוש רק לעניין הקורונה. אסור להשתמש במידע לשום חקירה אחרת, אסור להעביר לאף רשות אחרת. מצוין. * הגבלת זמן: כשהתקנות יפקעו, השב”כ אמור למחוק מיד את המידע.
- מה אין? הרבה מהפרטים בצד השב”כ ובצד משרד הבריאות ייקבעו בנהלים: איך אוספים, שמורים, מעבירים, מוחקים. תרשו לי לנחש: הנהלים יהיו סודיים
- אז? התכלית ראויה. המידע – חשוב לצורך ניהול המשבר. האמצעים – סבירים. ובכל זאת, זה צריך היה להיות אחרת: * זיהוי נתיב ההדבקה: להערכתי, כיום, 99% מהחולים יסכימו ברצון לשימוש בנתוני המיקום כדי להזהיר אחרים שאולי נחשפו. זו סולידריות חברתית בסיסית.
- יש הצעות טכנולוגיות נוספות שעלו בין חוקרי פרטיות, שמטרתן לאפשר הצלבת מידע בלי שהמידע עצמו ייחשף למי שלא צריך. זו חשיבה של “הנדסת פרטיות”. בין היתר הצעה של פרופ’ עדי שמיר. האם הממשלה שקלה חלופות כאלה?
- בקרה: אין פה כמעט כלום. תקנות שעת חירום עוקפות את הכנסת. גם אם תוגש עתירה, הסיכוי שבג”ץ יתערב קלוש. הבקרה שיש היא רק דיווח בדיעבד, וחלקי ליועמ”ש. אין דיווח מצד חב’ הסלולר.
- משבר הקורונה עובר ביטחוניזציה. זה לא טוב. זה משבר, אבל הוא אזרחי. במקום אמון וסולידריות (“התסכים שנבדוק את המיקום שלך?”) עוברים לשושו, חשדנות, חוסר אמון. זה אולי יהיה יעיל, אבל פוגע באמון ובלגיטימציה. אלה מרכיבים חיוניים לחוסן לאומי בעת משבר.
- זכויות אדם, חוסן חברתי ודמוקרטי, נבחנים בעת משבר. זו לא חוכמה להגן על זכויות כשאף אחד לא מאיים עליהן. זכויות נועדו למצב מורכב. כמובן, זכויות אינן מוחלטות, וכשצריך – וצריך – מאזנים. השאלה איך. הכוונות פה טובות מאוד, אבל הדרך – בעייתית. החשש: רוח הדברים תישאר הרבה אחרי המשבר
- למייטיבי לכת: מבט-על: זה מקרה קלאסי של מה שניבה אלקין-קורן ואני קראנו לו אחרי 11 “לחיצת היד הנעלמה”. הרחבה פה: https://papers.ssrn.com/sol3/papers.cf
- בהצלחה לכולנו, ובריאות.