מקום לכולנו – הצעה לסדר יום בתחום הדיור

בהמשך לסקירות של מודלים שונים של דיור ציבורי ברחבי העולם, ברשימה זו אציע חזון אוטופי, אלטרנטיבה שתספק ‘מקום לכולנו’.הצעה לחשיבה חדשה בתחום הדיור

כפי שעלה מסקירת מודל הדיור הציוברי בארצות הברית, בסינגפור ובוינה אוסטריה, על אף המרחב וההקשר ההיסטורי, כלכלי וחברתי השונה של כל מדינה, האתגרים הציבוריים בתחום הדיור דומים. המשותף לאתגרים עמם נאלצות להתמודד המדינות הוא תהליכי פירוק, שינוי או צמצום דומים הנובעים מהחלשות היוזמה והמעורבות הממשלתית, מיחד, והגדלת היוזמה הפרטית, מאידך.  עם זאת הדיור הציבורי לתפיסתי הוא עדיין נושא רלוונטי. לכן, במטרה לקדם עיר שתהיה מקום-לכולנו אציע חזון לשנת 2050 שישרת את העתיד הרצוי לכולנו.

ברצוני להציע תיקון משנה (להבדיל מתיקון משמר ¹ שדיור ציבורי מסורתי מהווה) לתחום הדיור הציבורי. לצורך כך נדרשת חשיבה על צורות חדשות של ניכוס עירוני של המרחב, אשר מאתגרות את הסדר החברתי הקיים.  מקום לכולנו הוא מהלך הדורש פרידה מקונספציה חברתית מוצהרת שמימד השכונה בעיר מחויב להיות הומוגני ² ומתפיסה מרחבית מוסללת שאוכלוסיות שונות זקוקות למרחב עקרוני שונה. שלושת השחקנים המרכזיים בקידום סדר היום המוצע הם: תושבי הערים, מקבלי ההחלטות ברמה העירונית, קובעי המדיניות בממשל המרכזי. לכל אחד מהם יוגדרו סמכויות ותפקידים חדשים. לתושבי הערים תינתן שותפות בניהול המרחב במתחם מגוריהם, לקיחת אחריות על עתיד המקום. למקבלי ההחלטות ברמה העירונית יינתן הכוח לשנות את גבולות השיפוט של האגפים השונים והגדרת תפקידם מחדש.³ מן השלטון הריכוזי תידרש לקיחת יוזמה ואחריות על קנה המידה הבנייני שכיום מצוי בעיקרו בידי השוק הפרטי ופיתוח אג’נדה עקרונית קוהרנטית לגבי אופי הבינוי והאיכלוס של הבנייה הציבורית.

מקום לכולנו– הרציונאל

מקום לכולנו הוא מודל לחיים במרחב משותף לכל מי שבוחר לקחת בו חלק, בבעלות, ניהול והנהגה שהציבור שותף לה, מרחב הוגן המבוסס על עקרונות של צדק וחירות.⁴ השאיפה להעניק תנאים ראויים והוגנים לכל פרט, כתוצר של שיתוף הם העקרונות המנחים לתכנון הפיזי, הכלכלי והחברתי. כלל התושבים צריכים להנות מנגישות בלתי אמצעית למשאבים העירוניים, באופן המאפשר לכלל האנשים חופש פעולה ורשת ביטחון. יצירת תפיסה עירונית לא קפיטליסטית המבוססת על חיי יומיום עירוניים משותפים. יצירת מערכת דיור ציבורי שתאפשר לכלל תושבי העיר מקום בעיר.

להגשמת החזון נדרשים שלושה עקרונות מרכזיים שבליבם פרידה מהנחות יסוד הטבועות ביצירת אזור מגורים:

• העקרון המושגי-מרחבי: פרידה מהדינמיקה הנוכחית של מושג הדיור הציבורי כמודל מגורים המשוייך בלבדית לאינדיבידואלים מעוטי הכנסה בעלי זהות אתנית ספציפית. שינוי המנגנון, והמרת המודל של דיור בבעלות פרטית לדיור בשכירות, ושינוי הבעלות על מבני המגורים מפרטית לעירונית. שינויים אילו ימשיגו מחדש את התפקיד של הדיור ציבורי ותפקידו בחברה. הדיור הציבורי לא עוד פיתרון לקבוצות שוליים אלא נקודת מוצא לכינון דיור ציבורי לכלל החברה.
• העקרון הסטרוקטוראלי-תשתיתי: פרידה מהתפיסה ההומגנית המרחבית והחברתית המרכיבות חלקים נרחבים ממרבית הערים במקביל לפרידה מהרעיון של רשות מונציפאלית בתפקידה והרכבה הנוכחי. שינויים אילו יאפשרו גמישות בגבולות השיפוט בהתאמה לתשתית, ובכך, יצירת מרחב מעורב כאמצעי לשינוי הביקושים בעיר. דבר היכול להקל על שילוב מערכות המשכיות דוגמת תחבורה ציבורית, תעסוקה ושירותם עירוניים בתפרוסת שיוויונית ויעילה יותר לתושבים.
• העקרון הכלכלי: חשיבה מחודשת על ניכוס הקרקע על ידי הציבור לצרכיו ויצירת מערכת מיסוי כלכלית דיפרנציאלית ואוטרקית למימוש הצרכים השכונתיים.

המהלכים הדרושים לחידוש התשתית העירונית, הפיזית והחברתית ליצירת דיור ציבורי להשכרה בקנה מידה העירוני, השכונתי והבנייני:

המנגנון

כדי למנוע את תהליך הנישול המובנה על ידי בעלי ההון הפיננסי של מעמדות אחרים מבעלות פרטית על הקרקע ומהשימוש בפרוגרמות הציבוריות המצויות עליה,⁵ יש לשנות את המנגנונים הקיימים בעיר הניאו-ליברלית:

1. יצירת חזון למרחב מגורים אחר: המושתת על התכוונות אוטופית למגורים שהאפשרות לקניינם פתוחה לכלל תושבי העיר. הבניית מרחב לכולם ע”י יצירת מנגנון דיור להשכרה הנגיש לכולם.
2. שינוי המְעוֹרָבוּת של הרשויות והציבור באופן קבלת ההחלטות: הכרה של מקבלי ההחלטות שאין פתרון ספציפי פר שכונה אלא שינוי כלל עירוני ביצירת וניהול הדיור, תוך הבנה מקבילה שתליית התקוות בפתרונות תלויי שוק באופן מוחלט דוחקים אנשים שחיים באזורי עוני אל מחוץ לעיר.

יצירת מקום לכולנו דורשת מערכת כלים גמישים ודינמים:

• הבטחת מרחב עירוני פעיל – שילוב תעסוקה, שירותים ציבוריים מסחריים שונים ופנאי בקנה המידה השכונתי. כך תישמר הרלוונטיות לצרכיהם המשתנים של התושבים.
• הבטחת מגוון סוגי דיור – תבטיח הטרוגניות חברתית. יש לשמור על תמהיל טיפולוגיות דיור ברמת הבניין והשכונה ופיקוח על שינויים כמו איחוד וחלוקה של דירות או מגרשים שיפגעו במלאי הדירות להשכרה בבעלות עירונית.
• הקצאה, תמחור ותכנון פיננסי דיפרנציאלי – שישמור על המגוון החברתי, מעמדי בהקצאת הדירות להשכרה ברמת הבניין/מתחם המגורים.
• מדיניות מימונית סלקטיבית בתמחור הדירות – משפחות בעלות הכנסה נמוכה יתמכו ע”י מנגנון משכנתאות ייחודי לצורך השכרה. כך שאחוז ההכנסה החודשית למשק הבית תיועד לתשלום המשכנתא של הדירה הראשונה שלהם. עידוד תכנון פיננסי באמצעות ייעוץ עירוני למשפחות שיבטיח את בטחונם ויציבותם הכלכלית.
• יצירת אלמנט ביטוחי למשפחות – אחוז מסוים מההכנסות למשק בית יושקע בביטוח למקרה אסון כך שלא יאבדו את בתיהם, לדוגמא בגין קושי לממן את ההלוואה במקרה של מחלה/מוות/אובדן כושר חלקי או קבוע.
• תחזוקה – שימוש בחלק מהמיסוי לשימור המגורים באיכות טובה תחזוקה ופיתוח כדי להבטיח שהסטנדרטים האיכותיים יישמרו וישתפרו ללא הרף.

לחלום דיור ציבורי אחר

מקום לכולנו הוא אוטופי בשאיפתו לשוויוניות אך בעל יסודות אפשריים הנטועים במציאות של ימינו. הדיור הציבורי הוא מושג ומודל בל היסטוריה לעיתים מושמצת או כזו שממהרים לטעון שאבד עליה הקלח אך זהו רעיון בעל פוטנציאל להתהוות מחדש אם נטען אותו במשמעות חדשה. ההיסטוריה של הדיור הציבורי התפתחה במצבים של קושי משבר ומורכבות, השינויים בהרכב ואופי המגורים התחוללו במצבים עירוניים חברתיים וכלכליים בתנאים בלתי אוטופיים בעליל, אחר משברים כלכליים ומלחמות, בהם הסדר התערער. במובן מסוים ההשתלטות הגלובאלית של הנרטיב הניאוליברלי על המגורים בעיר והזכות לדור בה היא עת חדשה של משבר ולכן טמונה בה האפשרות לערער על הסדר הקיים ולחשוב מחדש על הדיור הציבורי ולדמיין אותו מעבר למודלים הקיימים בהם אנו לכודים.