מה הקשר בין תכנון שכונה לאידיאות רעיוניות? האם אידיאות מצליחות להתממש או הולכות לאיבוד בדרך? שכונת בילמרמיר (Bijlmermeer)  בדרום מזרח העיר אמסטרדם, בהולנד, היא דוגמא מעניינת לבחינה של שאלות אלו ובמיוחד לאופן שבו מגורים מהווים מכניזם ליישום אידאלים חברתיים והאופן שאלו משתנים במהלך הזמן

שכונת בילמרמיר  הידועה גם בקצרה כשכונת בילמר (Bijlmer), 1 נבנתה בשנות ה-40 של המאה העשרים ברוח האידאלים הפונקציונליים והאוטופיים על פי אמנת אתונה. השכונה תוכננה על פי העקרונות של הקונגרס הבינלאומי לאדריכלות מודרנית (CIAM) בהובלת לה-קורבזיה ותוכננה כשכונת העתיד של אמסטרדם. זיגפריד נסות’, המתכנן הראשי, ושותפיו תכננו את השכונה כמופת למגורים פונקציונאליים שהיו אידאל התקופה. לאחר שחזון זה נכשל ובעקבות התרסקות מטוס בתוך השכונה, החל תהליך התחדשות עירונית שבו האידאה הפונקציונאלית הומרה ברעיונות סוציאליים, והיא עברה חידוש עירוני המתמקד בתמיכה באוכלוסיות חלשות ושיפור מעמדן. 2 

השכונה בשנת 2010 (צילום: Janericloebe Wikimedia)

השכונה בשנת 2010 (צילום: Janericloebe Wikimedia)

לה קורבוזיה וחזון השכונה הפונקציונאלי

בשנת 1933 חברי הקונגרס הבינלאומי לאדריכלות מודרנית (CIAM), בראשות לה-קורבזיה ,יצרו דמיון אוטופי של העיר. הקונגרס ביקש להשתמש בחומרים זולים כמו בטון, על מנת לאפשר לכמות גדולה של אנשים לחיות בצורה פונקציונאלית. בשנת 1943 לה-קורבזיה כתב את “אמנת אתונה” בה פירט בעזרת הנחיות איך לבנות את העיר הפונקציונאלית האידיאלית שנועדה להחליף את הסלאמס (slums) העירוניים וליצור מרחבים ירוקים. המרחב תוכנן כך שכל אזור משרת פונקציה אחרת לתושב. 3

לאחר מלחמת העולם השנייה מדינות רבות אימצו את המלצות אמנת אתונה, שכן הם הציעו פתרונות זולים ויעילים לצורך העיקרי בשעתו: אספקת דיור לאוכלוסייה שגדלה. העיר הפונקציונאלית ביקשה לייצר בתים, מקומות עבודה ונוחות באופן שוויוני. אמנת אתונה תאמה לצרכים הפיזיים של הערים אך גם לתפיסת העולם החברתית של שוויון. 4

1973 - בילמר בשנת 1973, מקום חי ופעיל (צילום: Hans Peters / Anefo Wikimedia)

בילמר בשנת 1973, מקום חי ופעיל (צילום: Hans Peters / Anefo Wikimedia)

החיים בשכונה החדשה 1972 (צילום: IISG Flickr)

החיים בשכונה החדשה 1972 (צילום: IISG Flickr)

מהפרדת שימושים לעירוב שימושים- שינויים בתפיסת התכנון

מה שנותר מבלוק מגורים ב2018 (צילום: Richardkiwi Wikimedia)

מה שנותר מבלוק מגורים ב2018 (צילום: Richardkiwi Wikimedia)

העיר הפונקציונאלית מושתתת על הפרדה בין שימושים: דיור, פנאי, עבודה ותחבורה. גם בתוך התחומים המצוינים נעשתה הפרדה בין רכבים, הולכי רגל, רוכבי אופניים ועוד שימושים.5 בבסיס המודל היה הרעיון של העיר כמכונה יעילה, רעיון שזכה לביקורת משנות השישים ואילך. כיום הפרדיגמה התכנונית מושתתת על רעיון הפוך של עירוב שימושים. 6

בנוסף, האידאלים החברתיים השתנו ומשנות התשעים במרכזם של תהליכי התחדשות עירונית עומדים רעיונות כמו שיתוף ציבור ושיתוף יזמים.7 הדגש של התחדשות עירונית עבר שינוי מגישה כוללנית לגישה אינדיווידואליסטית מורכבת יותר. הנחת היסוד שאנשים ירצו לחיות באותה הצורה השתנתה ועברה מדגש על חידוש עירוני פיזי, לאחר המלחמה, לחידוש עירוני ששם דגש על חברה, אפליה, ומתח סוציאלי בעיר. בנוסף, חל שינוי באג’נדה הכלכלית פוליטית וכיום תהליכי ההתחדשות עירונית מבוססים על כלכלה ניאו-ליברלית המשלבת יזמים ומוסדות מדינתיים משמשים בעיקר כרגולטורים. 8

המקרה של בילמרמיר

השכונה נבנתה בין השנים 1968-1975, כ”שכונת המחר” של אמסטרדם: מרחב מודרני, פונקציונאלי, אידאלי שיענה על הצורך בדיור בהולנד. הוא נועד למשוך משפחות ממעמד הביניים (ב-100,000) בעיקר מכיוון שבאמסטרדם כבר היה מספיק דיור בר השגה.9 בשנות ה-60 של המאה ה-20 היה גל של בניה של רבי קומות בעולם ובהולנד בפרט.

המתכנן זיגפריד נסות (Siegfried Nassuth) שתכנן את השכונה האמין שדרך הבניה המודרניסטית הדירות יצרו מרחב שוויוני. הם תכננו לבנות את השכונה בצורת כוורת שמאפשר לכל דירה לקבל אור שמש ולהנות ממרחבים פתוחים שנתפסו כמקור לחיים בריאים וראויים.10 הכבישים תוכננו בדרכים מוגבהות, הוקצו אזורים שונים למסחר, קניות ותעשייה. המטרה הייתה עיר שוויונית ונקייה לכולם עם פחות מכוניות מזהמות כאשר לכל אדם דירה גבוה עם נוף והקרקע נותרת פנויה להליכה ופנאי. כלומר, הוגדרה מדיניות ששמה במרכז את בריאות האדם וכבודו.

צילום אווירי מאפריל 2017, מה שנותר מצורת הכוורת של בילמר (צילום: (Milliped Wikimedia)

התפיסה בתכנון הייתה שהבניה המודרניסטית תיצור מרחב שוויוני. צילום אווירי מאפריל 2017, מה שנותר מצורת הכוורת של בילמר (צילום: Milliped Wikimedia)

תכניות לחוד ומציאות לחוד

שלוש בעיות עיקריות התגלו בשכונה:

  1. תשתיות לא גמורות. קו רכבת שמעולם לא נבנה גרם לכך שעסקים לא נמשכו אל השכונה ואנשים נאלצו לנסוע חצי שעה למרכז העיר. כבישים נבנו בגובה הבניינים. נוצר מבנה עירוני מבלבל, לא קריא, ללא מרכז.
  2. קנה מידה. הגודל והמרחבים האדירים היוו בעיה. הייתה בעיית אחזקה: 16 חברות שונות אחראיות על 13,000 יחידות דיור. בנוסף, החברות היו אחראיות על כ-400 דירות בכל בניין, ובו בזמן על מרחבים משותפים.11 אוסקר ניומן שהגיע לבילמר טען שהשטחים הפתוחים הם הסיבה לפשיעה והזוהמה (1979).
  3. שוק הדיור. קהל היעד, בני המעמד הבינוני אליו כיוון הפרויקט לא הגיע לבילמר והבניינם התמלאו באוכלוסייה מעוטת יכולת שלא התליחה לממן את האחזקה הטיפול בשטחים המשותפים . הרבה מהאוכלוסייה הנכנסת הייתה אוכלוסייה שהיגרה מקולוניות הולנדיות לשעבר.על כן תמהיל האוכלוסייה השתנה משמעותית.

עד תחילת שנות ה-70, רשימות ההמתנה התרוקנו גם הן. כשסיימו לבנות את הבלמרמיר בשנת 1975, 31 הבניינים, עמדו כמעט ריקים לחלוטין. משנת 1971 התבססה אוכלוסיית מהגרים מסורינאם (גינאה ההולדנית) והיוותה כ30% מהדיירים.הסורינאמים, היו לאזרחים הולנדים ודוברי השפה, אך מבחינת הסטיגמטיזציה של האזור – “הוא כבר לא נועד להולנדים”. על אף שב-1980 נפתח קו מטרו לא השנתנה האטרקטיביות של השכונה. בגלל הפגיעות וחוסר אמצעים, חברות האחזקה לא יכלו לטפל בבניינים יותר. בשנות ה-80 השכונה סבלה מנרקומנים וסוחרי סמים שהתמקמו בואקום שנוצר. בשנות ה-90 האתר כבר נהפך ל’חור השחור של החברה ההולנדית’. למרות שניסו לשנות את מדיניות האחזקה, העלות את הבטיחות דרך מצלמות, לספק סובסידיות לשכירות המציאות העגומה לא השתנתה  12.

אסון והתחדשות עירונית בבילמרמיר

 ב-1983 התחילה תכנית שיקום לבילמר, במקביל לחיבור למטרו, נבנו מרחבי ספורט עירוניים והוקמה תחנת משטרה. בנוסף בתקופה הזו איחדו את חברות האחזקה למען טיפול נכון יותר, שינו חלק מהחזית הפיזית של המבנים שיהיו נעימים יותר והתקינו מצלמות אבטחה. על אף כל החידושים והשיפורים, בשל מצבה הכלכלי חברתי של האוכלוסייה עדיין לא הצליחו לתחזק את המרחבים האדירים של בילמר ולא הצליחו לשפר את תדמיתה הציבורית וכך 25% מהדירות נותרו ריקות. 13

ב4 לאוקטובר 1992 התרסק מטוס בואינג 747, טיסת קרגו של אלעל, בבלמירמיר. האסון גבה 42 הרוגים ויתכן אך יותר (נפגעים נוספים ששהו במדינה באופן לא חוקי). האסון הציב את בילמר במרכז תשומת הלב של המדינה והוביל להקצאת משאבים לאומית שהאיצה את מגמת ההתחדשות העירונית. החידוש העירוני של שנות השמונים התמקד במרחב הפיזי ואילו בשנות התשעים נוסף על החידוש הפיזי התמקדו בשיפור תנאי המחייה ותנאי החיים של התושבים: התחילו תכניות הכשרה לעבודה, מרכז יעוץ לתעסוקה, חינוך למבוגרים ותמיכה ועידוד של תכניות רב תרבותיות. במקביל, הגבירו את תחושת הביטחון בשכונה בעזרת משטרה ופטרולים שכונתיים. 14

מבחינה תכנונית החידוש בא לידי ביטוי בגובה הבניינים והמעבר לבנייה נמוכה, בטיפול באזורי החנייה, הרסו כמעט את כל בנייני החניה, הורידו את הכבישים המוגבהים, וטיפול בתנועת הולכי הרגל והאופניים. בתקופה זו התחילו לתכנן את עירוב השימושים בשכונה בין מסחר, מגורים, צריכה ופנאי. 15

תהליך ההתחדשות העירוני נעשה בשיתוף הציבור. נערכו סקרים ששאלו את תושבי השכונה האם הם מעוניינים להרוס את רבי הקומות בשכונה. ב2001, כשהשתתפו בסקר 77% אחוז מתושבי השכונה ו-70% תמכו ברעיון של הריסת רבי הקומות. בתקופה זו גם קודמו תכניות סוציאליות עבור אנשים שרצו לעזוב את בילמר ולעבור לאזורים אחרים באמסטרדם. אנשים שפונו מבתיהם קיבלו החזרים על עקירתם בשווי אלפי יורו. התכניות הסוציאליות שייושמו בתחום של עזרה במעבר דירה מבילמר לאמסטרדם הצליחו. אנשים שעברו מבילמר קיבלו זכות ראשונים על דירות באמסטרדם ויכלו לעבור בהצלחה למקום ראוי. 16

תמונה מתוך הפודקסט  99%invisible, פרק המוקדש לסיפור של שכונת בילמר

מהפונקציונליזם המודרני להתחדשות הפוסט מודרנית

ההתחדשות העירונית שהתרחשה במהלך תחילת המאה ה-20 הייתה כזו שצמחה מתוך משבר. משבר של מחסור בדיור לאחר ההרס האדיר של מלחה”ע ה-II. המענה, שהתאים לרוח התקופה, היה מודרניסטי, כמותני ובקנה מידה אדיר. המודרניזם, ונציגו במקרה זה, לה-קורבזיה, הציגו פונקציונאליות ואוטופיה דרך המרחב הבנוי.

בעידן הפוסט-מודרני, הכירו באלמנטים יותר מורכבים והתחילו לחשוב במונחים משלבים. אם לה-קורבזיה רצה להשתמש במרחב ולממש את הפונקציונאליות דרך ממד שלישי (הבנייה לגובה של בניינים וכבישים), הגישה הפוסט-מודרנית של התחדשות עירונית התייחסה לממדים איכותניים כמו מעמד, זהות וכוח. המעבר של נרטיב תכנוני, ששם במרכזו את הפונקציונאליות, לכזה ששם במרכזו אלמנטים חברתיים הוא תוצאה של שינוי באידאלים חברתיים. הרס של רבי הקומות בבילמר ובניית רבי קומות נמוכים יותר, עירוב שימושים ומגוון סוגי דירות, לוקח בחשבון את האינדיבידואליות של האדם החי בבניין. אלה הביטויים הפיזיים של שינוי בגישות התכנוניות ובאידאליים החברתיים.. בבילמר הבינו שעל מנת להגשים את החזון של בתי מגורים אגליטריים, לא מספיק לתת לכולם את אותו הדבר מבחינה חומרית, אלא עדיף להשקיע בחיבור הסוציאלי וקידום סוציו-אקונומי של תושבים.  17

על אף האמור לעיל, בדיוק כפי שלה-קורבזיה ו-CIAM האמינו שהפונקציונאליות והפרדת הפונקציות בעיר הם מה שיגרמו לעיר להיות טובה יותר, יתכן ונתבדה בעוד כמה עשורים בנוגע לחשיבה התכנונית שלנו כיום. יתכן ושיתוף ציבור אינו פתרון מכיוון שהציבור אינו מוכשר לקבל החלטות תכנוניות, יתכן שעירוב שימושים לא יהיה יעיל בעתיד עם מכוניות אוטונומיות ובכלל יתכן שצרכי המגורים שלנו ישתנו כליל בעקבות שינויי האקלים. יהיה מעניין לראות מה ההשלכות ארוכות הטווח של שכונות בהם ניתנה עזרה סוציו-אקונומית כמו שנעשה בבילמר בצורת שירותי ייעוץ והכשרה. האם שכונות אלה יהפכו לשכונות טובות יותר ולכן מבוקשות יותר? אם כן, האם השירותים הללו ישארו  רלוונטיים? או שמא האם שירותים סוציאליים כפי שצוינו לעיל, יהפכו את השכונות לתחנות ביניים במקום מקום להשתקע בו, ויהיו כלי ליציאה ממעגל העוני אך גן ממעגל החיים של השכונה.

  1. היא שכונה, שמורכבת מתתי-שכונות, שנמצאת בתחום המוניציפלי של דרום-מזרח אמסטרם שבהולנד (https://en.wikipedia.org/wiki/Amsterdam-Zuidoost). מערכת היחסים בין המערכות המוניצפליות באמסטרדם דומה למערכת של לונדון הגדולה ותתי הרשויות שתחתיה. ↩
  2. Van De Klundert, Willemijn. Bijlmer Regenerated – Modifications of Public and Semi-Public Areas – What can we learn? London, Westminster University, 2014. p. 21-23 ↩
  3. Le Corbusier. La Charte D’athenes. La Librarie Plon. Translated to English by Viking Press Inc. New York, Grossman publishers, 1973 p. 51-79 ↩
  4.  Couch, Chris, Sykes, Oliver & Cocks, Matthew. “The Changing Context of Urban Regeneration in North West Europe”. Leary, Michael E. & McCarthy, John (Editors). Routledge Companion to Urban Regeneration. Routledge, NY. 2013 p. 34 ↩
  5. Le Corbusier, p.53-86 ↩
  6.  Kim Dovey & Elek Pafka (2017) What is functional mix? An assemblage approach, Planning Theory & Practice, 18:2, P. 249-250 ↩
  7. Leary, Michael E. & McCarthy, John. “Introduction: Urban Regeneration, a Global Phenomenon” Leary, Michael E. & McCarthy, John (Editors). Routledge Companion to Urban Regeneration. Routledge, NY. 2013 p. 7 ↩
  8. Couch, Chris, Sykes, Oliver & Cocks, Matthew. P. 42 ↩
  9. Wassenberg, Frank. “The integrated renewal of Amsterdam’s Bijlmermeer High Rise”. Stephen Willinger & Ricarda Ruland (editors), Informationen zur Raumentwicklung, Heft 3/4. (2006): p.191-193 ↩
  10.  Van De Klundert, p.57 ↩
  11.  Wassenberg p. 193-194 ↩
  12. Van De Klundert, p. 73-84 ↩
  13. Wassenberg, p. 193-195 ↩
  14. Wassenberg, p. 195 ↩
  15. Van De Klundert, p. 74-75 ↩
  16. Wassenberg, p. 196-187 ↩
  17. De Klerk, L.,A. “Large Housing Estates: Ideas, rise, fall and recovery. The Bijlmermeer and Beyond”. The Town Planning Review, 85(4). (2014): p. 546 ↩