טלי חתוקההמרחב, מושג הנמצא בהתהוות מתמדת, אינו מוסכם. רשימה על פירוק ושיסוע המרחב. וגם על המתכננים, באי כוחם של מוסדות השלטון, אשר בפועל מטפלים בחלוקת המשאבים העתידיים, ועיצוב חיי היום של התושבים
- בעיני המתכננים, המרחב, נמצא בהתהוות מתמדת. לכן גם ההמשגה שלו נמצאת כל הזמן תחת מאבק ושינוי ואינה מוסכמת. אולם, הוויכוח המושגי אינו מעסיק את הפרופסיה התכנונית. אנו המתכננים, רואים את המרחב בצורתו הצרה. חלל תלת-ממדי בלתי מוגבל בו נמצאים כל העצמים החומריים. עיקר תשומת ליבנו מופנית להבנת תכונתו ההמשכית של המרחב, להיותו בלתי מוגבל. ולזמניות של הפעולה שלנו בה. עבורנו המרחב אינו שלם או סטטי, אלא מארג של שכבות הערומות זו על גבי זו, חופפות (תנועה, שימושים, מרחבים פתוחים) וכמצרף של מקומות. בהתמודדות עם המורכבות של המרחב והמקום, תהליך הפירוק, הרעיוני והממשי, הוא שלב מתודולוגי ראשוני בכל חשיבה תכנונית ובהמשך, גם ביישום של התערבות. כלומר כדי לפעול במרחב ההמשכי האינסופי, הפעולה הראשונה היא תמיד פעולה של פירוק. אולם המטרה אינה להשאיר את המרחב מפורק אלא להתערב בו ולהחזיר אותו למצב מתפקד, בשאיפה למצב טוב יותר משהיה. אך הפירוק, אינו כלי פרשני ניטרלי ולעולם נטוע בהקשרים של מאבקים חברתיים, כלכליים, ופוליטיים. התכנון ומוסדותיו הם זרוע ביצועית של הממשל ולכן זהו כלי פרשני- פוליטי של המרחב. ככלי פרשני של המרחב, במיוחד בזירות אלימות ושל קונפליקט, הפירוק ותהליך ההתערבות גם משמש ככלי של שיסוע, של קריעה.
התכנון ומוסדותיו הם זרוע ביצועית של הממשל ולכן זהו כלי פרשני- פוליטי של המרחב המשמש באזורי קונפליקט ככלי של שיסוע וקריעה. מבט מביין בניין מדעי היהדות באוניברסיטה העברית אל הכפר עיסוואיה בירושלים המזרחית (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)
השיסוי והקריעה מתגלים רק במבט שני (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)
- ביקרתי בהר הצופים. וראיתי יופי. הגעתי לבניין למדעי היהדות, שם נפרש נוף העיר, מזרח ירושלים, זהוב, מנצנץ. מבט קרוב לבניין גילה לי שביל שהוביל אותי לגן הבוטני, הירוק, הקסום, של האוניברסיטה. מבט ראשון של זר אינו מזהה את השיסוי והקריעה. אלו מתגלים רק במבט הנוסף השני.
הגן הבוטני ניטע בשנת 1931 בחלקת קבר ויקנור בהר הצופים. מקימי הגן, ראשי המחלקה לבוטניקה באוניברסיטה העברית דאז, החליטו להקדיש אותו לצמחיית ארת ישראל ולסביבתה על פי מתווה אקולוגי פיטוסוציולוגי שהיה חדשני לאותה תקופה. מלבד ייחודו החזותי וערכו ההיסטורי, משמש הגן לחינוך, ולמחקר וכמקלט לצמחים נדירים.
- המתכננים והאדריכלים הם שחקנים בהם משתמשת המדינה להפעלה של כלי שיסוי ופירוק.
- מי יכול לתקן את המרחב שלנו? אינני יודעת. אבל אל תחכו לאדריכלים ואנשי המקצוע. הפרקטיקה האדריכלית היא מרחב הפועל בתוך מערך פוליטי-חברתי, אך מנותק ממנו אינטלקטואלית ואידיאולוגית. האדריכל המסורתי, בין שהוא פועל עצמאית ובין שהוא פועל בתוך המערך הממסדי (מנגנוני התכנון של המדינה או הרשויות) אינו רואה את עצמו כבעל תפקיד אידיאולוגי כלשהו. האדריכל המסורתי משמר, מקבע וממחזר מצב אידיאולוגי קיים מכיוון שהוא פועל בתוך תפיסות הגמוניות קיימות, ללא מאבק או פקפוק בהן. אמנם, בשנים האחרונות צומחות קבוצות בארץ ובעולם המנסות לחשוף את הצד האידיאולוגי של הפרקטיקה, מתוך כוונה לסייע במאבק של קבוצות חלשות, אולם הלך רוח זה נותר שולי. כיום, בסיועם האדיב של האדריכלים והמתכננים, המרחב הוא זירה בה מופעלים כל הזמן כלים של פירוק ושיסוע.