גל אלחנןמה הופך רחוב לשוקק חיים? כיצד מבנה הרחוב והמשתמשים בו משפיעים על החיים שמתקיימים בו? הרשימה דנה בשאלות אלו דרך סקירת הספר Everyday Streets: Inclusive approaches to understanding and designing streets.
מגפת הקורונה הדגישה את חשיבות רחובות הערים בהם אנו חיים. בתקופה של סגרים ומגבלות תנועה, כשאנשים ספונים בבתיהם, צמאים לאוויר לנשימה וחברה, כל מרחב פתוח הופך למשמעותי. ההתרוקנות של כבישי הערים מרכבים פינתה מקום להשתהות במקומות שלרוב לא היו קיימים עבורם. נקודת המבט שלנו על המרחב כמקבץ של נקודות ומרחקים בדרך ליעד כלשהו (בדומה לאפליקציית ווייז או מפה), פינתה את מקומה לנקודת מבט, המדגישה את החוויה הרגעית, את הכאן והעכשיו של הרחוב. הפער בין שתי נקודות המבט, אחת חווייתית בגובה הרחוב והשנייה מופשטת ממעוף הציפור, מתכתבת עם הרעיונות של היומיום.
בטקסט הקנוני שלו צעדות בעיר1מישל דה סרטו הדגיש את ערכן של תובנות הנקנות דרך ההליכה בעיר. “לשיטוט בעיר יש היגיון פנימי משלו- בניגוד לסדר העירוני הבהיר שאליו שואפים המתכננים, חוויית השיטוט מאפשרת לקרוא את העיר באופן אישי ומטושטש”.2 נוצרת נקודת מבט גמישה שחותרת תחת ההיגיון הקבוע של הסדר החברתי הקיים, כביכול בלי שניתן להבחין בה, פרקטיקת התנגדות סמויה לכוחות הגלובליזציה והמסחור. “סיפורן של הליכות אלה מתחיל בגובה הרצפה, בצעדים. הם רבים מספור, אך מספרם אינו יוצר סדרה. לא ניתן למנותם, מפני שכל אחת מיחידותיהם היא בעלת גוון איכותי: זהו סגנון של קליטה דרך המישוש ושל ניכוס תוך כדי תנועה. התרבותם היא אוסף בלתי ניתן למנייה של ייחודים. משחקי הצעדים המעצבים את המרחבים”.3 דה סרטו מדגיש את האופן בו נקודת המבט הזאת יוצרת ריבוי ומורכבות העומדים בסתירה לתפיסה של הרחוב כמרחב קבוע. עולה השאלה כיצד ניתן לחקור את הרחוב מנקודת המבט הזאת? הרחוב הוא זירה רב שכבתית של רבדים מקבילים המתקיימים בו זמנית, שכבות עולות ומתנגשות זו בזו. במקביל, הוא נהיה חמקמק, מתעתע, תלוי בנקודת מבט סובייקטיבית, רגעית.
שאלה נוספת שעולה היא כיצד ניתן לתכנן ולעצב רחובות כדי לתמוך בחוויה של שימוש דינמי ברחוב? שהרי קיים ניגוד מובנה בין נקודת המבט הקבועה של המתכנן לנקודת המבט הגמישה של המשתמש. עם זאת, אחרי כמאה שנים של תכנון מוכוון תחבורה, שתיעדף את התנועה המהירה של רכבים פרטיים על חשבון הולכי הרגל, הקורונה חשפה שוב את חשיבות הרחוב כמרחב ציבורי המיועד לאנשים. בנוסף, לחצים כלכליים ושינויים חברתיים וטכנולוגיים, כמו צרכנות אונליין ועבודה מהבית, ממשיכים להשפיע על פני הרחוב. עתיד הרחוב תלוי ביכולת לגשר בין נקודות המבט על מנת שיוכל להמשיך ולשמש משתמשים מרובים וחוויות מורכבות. רשימה זו תעסוק בשאלות אלו, כפי שהן באות לידי ביטוי בספר Everyday Streets: Inclusive approaches to understanding and designing streets, שנערך ע”י Agustina Martire, Birgit Hausleitner and Jane Clossick.
‘רחובות יומיום’
הספר מתמקד ברחובות מגוונים מבחינת שימושים ומשתמשים, שיוצרים חיי רחוב שוקקים, דרך המושג ‘רחובות יומיום’. המושג מוגדר “כמעוצב פיזית וחברתית על ידי החיים של האנשים והדברים שמאכלסים אותו, באמצעות ריקוד הדדי עם ריבוי חוויות זמן חופפות”.4 הוא מדגיש את היומיומיות כמאפיין מרכזי של הרחוב ומעלה את נקודת המבט של המשתמש. הספר קורא לתכנן רחובות כך שיהיו כוללניים ונגישים לכולם, מתוך עמדה פוליטית פעילה. למעשה הספר הוא מעין מניפסט בשביל הרחובות. הוא מכוון להתנגדות לאופטימיזציה של הרחוב לתנועת כלי רכב, “שמוצצת מהרחוב את המאפיינים המרחביים-חברתיים שהופכים אותו לשימושי עבור קבוצות מוחלשות”.5 העמדה הזאת, בדומה לסדר יום שדה סרטו הציע לפני כארבעה עשורים, מדגישה את פעולת ההתנגדות, את חשיבות שימור הדפוסים המסורתיים של הרחוב, כנגד איומים שונים, כמו ג’נטריפיקציה והרכב הפרטי. כמו כן, הספר מכיר בפערי הפרספקטיבה בין תהליכי התכנון הפורמליים לבין חוויית המשתמש וקורא לגשר ביניהם באמצעות “גישה אינטר-דיסציפלינרית חדשה המבוססת על הבנה דמוקרטית של רחובות היומיום”.6 נוצר גיוון מתודולוגי, המשלב רעיונות, מקומות ונקודות מבט, המשקף את הגיוון של חיי רחוב כוללניים ונגישים לכול.
הספר מורכב משלושה חלקים, החיים החברתיים של רחובות היומיום, הצורה והשימוש ברחובות היומיום ו-לוקלו-גרפיה. כל אחד מ-19 הפרקים מתמקד ברחוב או רחובות ספציפיים. 15 מתוך 19 הפרקים עוסקים ברחובות באירופה ורק פרק אחד עוסק ברחוב בארץ מתפתחת (הודו). כך, רוחב היריעה של הספר מצטמצם לדיון ברחובות מתוכננים בערים אירופאיות ולא מכיל דיון ברחובות שהתפתחו באופן לא פורמלי או ביוזמות של תושבים.
החלק הראשון, החיים החברתיים של רחובות היומיום, עוסק בשאלה “כיצד החיים החברתיים של האנשים מקיימים אינטראקציה עם רחובות היומיום?”.7 שבעת הפרקים מתמודדים עם מושגים תיאורטיים שונים, כמו טקסים ותחושת שייכות, ומעלים סוגיות חשובות הנוגעות לרחוב, כמו תחושת הביטחון בהליכה ברחוב בשעות החשכה. לדוגמא, דיוויד ליטלפילד (David Littlefield) עוקב אחר הדרכים בהם חפצים קטנים, כמו שילוט ועמודי מתכת, יוצרים קווי גבול נסתרים, המגבילים גישה ציבורית ומוציאים לפועל את כוחה של בעלות פרטית. גיל מתיוסון וחוקרים נוספים (Matthewson et al.) מתמקדים בתחושת ביטחון ממוגדרת ברחובות סידני ומלבורן המשתקפת באמצעות סקרי מיפוי אינטרנטיים לציבור הרחב. כך, הם מכירים בכוחה של טכנולוגיה דיגיטלית לחזק את הבנת הרחוב. החוקרים המציגים גישות שונות, האחד מתמקד במשטח פיזי ספציפי ואילו השני בתפיסה מופשטת וכוללת של רחובות העיר, המדגישות את ריבוי הדרכים בהם ניתן לחוות ולנתח את רחובות היומיום.
החלק השני, הצורה והשימוש ברחובות היומיום, עוסק בשאלה “מהי מערכת היחסים בין הצורה הבנויה של רחובות היומיום והפעילויות שמתרחשות בהם”.8 הוא מתמקד באיכויות המרחביות ובמבנים המורפולוגיים שעומדים מאחורי ריבוי השימושים ברחובות היומיום. ששת הפרקים מאמצים גישה אחידה יחסית לניתוח רחובות, המבוססת על ניתוח מורפולוגי של רחוב או רחובות. הם יוצרים תיאור עשיר של הרחוב המקומי כמערכת פורמלית, המאפשרת דפוסים שונים של תנועה, פעילות חברתית ומסחרית. כך, נוצר במקביל דיון גם במאפיינים הספציפיים של הסביבה וגם בכללי אצבע כלליים יותר לעיצוב עירוני אפקטיבי. בריג’יט האוסלייטנר ומי-לינג סטויט (Birgit Hausleitner and Mae-Ling Stuyt) מספק ניתוח מבני יסודי של שני רחובות באמסטרדם, ברמת מבנה הבלוק, ייעודי הקרקע, רשת הדרכים והיסטוריית התכנון. הניתוח חושף, שעל אף הבדלים נסיבתיים, תכנון מודולרי, קוהרנטיות מבנית וקשר דינמי בין הצד הקדמי והאחורי של הבניין, יכולים ליצור מגוון עירוני שוקק ומשגשג. מתיו כרמונה (Matthew Carmona) בוחן את העיצוב מחדש של רחובות בלונדון כדי לחזק פעילות הולכי רגל, באמצעות גישה השוואתית מבוססת נתונים. כרמונה תורם נקודה חשובה לדיון ברחובות היומיום- רחובות יכולים לעבור שינויים חיוביים, כמו למשל כאלו שהתרחשו בעקבות מגפת הקורונה. בשונה מהטיעון המרכזי שעולה בספר, כרמונה קובע כי שינוי הוא לא תמיד איום עבור רחובות היומיום. אדפטציה ושימור יכולים ללכת יד ביד כדי להבטיח את העתיד המשגשג של רחובות היומיום.
החלק השלישי, לוקלו–גרפיה, עוסק בשאלה “מהן המתודולוגיות המיטביות לחשיפת הריבוי והמורכבות של רחובות היומיום?”,9 וכך צולל לאתגר של צבירת הידע החמקמק שנובע מחוויה יומיומית בלתי אמצעית. האתגר קורא לבחינת הרחוב בהקשרו הספציפי והמקומי, לצד שימוש בשיטות מחקר סטנדרטיות וניסיוניות, שנוגעות בחוויה החושית בו. ששת הפרקים מציגים גישות מתודולוגיות מגוונות, מאתנוגרפיה מסורתית יחסית (Clossick and Smink), המשתמשת ברישומים, תצפית משתתפת וראיונות, לייצוג יצירתי של מצאי הרחוב כדימוי גרפי (Lévesque and Kenniff). לדוגמא, אנטג’ה סטיינמולר וכריסטופר פליירס (Antje Steinmuller and Christopher Falliers) מתמודדים עם הפער בין תהליכי תכנון הפועלים מלמעלה למטה עם נקודת המבט ההפוכה של חוויית המשתמש המקומי, באמצעות יצירת אירועי רישום שיתופיים כחלק מתהליך התכנון. בצורה דומה, אלן פלוגה וטימותי וודל (Elen Flügge and Timothy Waddell) שואפים לגשר בין חוויות הזמן השונות של הרחוב, החוויה החושית המידית והדינמית והמבט האדריכלי הקבוע, באמצעות שילוב של רישומים אדריכליים והקלטות שמע, המתארים בצורה מלאה יותר את ריבוי הרבדים של חוויית ההליכה ברחוב.
עתיד רחובות היומיום
אין ספק שהספר מציע עושר רב, של רעיונות, מקרי מבחן ומתודולוגיות לנושא. אולם שתי סוגיות לא זוכות לתשומת לב מספקת בספר והיו יכולות להעשיר את הדיון בו: 1. מנעד מקרי המבחן והכוח של אנשים לחולל שינוי ברחובות, 2. תהליכי שינוי ואדפטציה של הרחובות. הרחבת רוחב היריעה לרחובות מחוץ לאירופה ומעבר למסגרות התכנון הפורמליות הייתה יכולה להציף דיון עשיר על חיי היום יום ברחוב. התמקדות הדיון בפרספקטיבה אירופאית מתוכננת מצמצמת את דגמי הרחובות שזוכים להתייחסות בספר. בין אם מדובר ברחובות בארה”ב עם תיעדוף משמעותי לתנועת רכבים, או ברחוב שנוצר ללא תכנון פורמלי באפריקה, אלו מייצגים נדבכים חשובים בחוויית רחובות היומיום. כמו כן, הספר לא מתייחס ליוזמות התושבים לשינוי פני הרחוב, למשל, באמצעות מחאות, וכך מצטמצמת נקודת המבט של המשתמש לנקודת מבט פסיבית יחסית שרק מגיבה למצב הקיים של הרחוב ולא שואפת להשפיע עליו בצורה פעילה. הסוגיה השנייה היא ההתמקדות במרחב ולא בזמן, קרי, האופן בו רחובות משתנים ועוברים אדפטציה. העמדה הפוליטית של הספר, שמדגישה את פעולת ההתנגדות, מצמצמת את היכולת להכיר בכך שרחובות יומיום הם ישויות דינמיות שמשתנות בכל רגע נתון וימשיכו להשתנות בעתיד. הרחבת הדיון לתהליכי האדפטציה חשובה במיוחד בעידן של שינויים טכנולוגים תכופים, המשפיעים על המתרחש ברחוב ועל האופן בו הוא נחווה.
לסיכום, הספר Everyday Streets: Inclusive approaches to understanding and designing streets פונה לקהל מגוון של מתכננים, חוקרים וסטודנטים בסוציולוגיה, לימודי עיר, ותכנון עירוני. הוא מעשיר את תחומי הידע האלו באמצעות הדגשת החשיבות של הרחוב כקטגוריית ניתוח מורכבת ומרובדת. הוא תורם לדיון גם תיאורים עשירים של הרבדים הרבים של חיי הרחוב וגם כלים פרקטיים לתכנון, המדגישים את חשיבותו של מגוון, גם ברמת השימושים וגם ברמה המרחבית. לבסוף, הוא מביא לחזית את הקשר בין תכנון עירוני לרעיונות של היומיום ומציע שיטות מחקר חדשניות להבין את הקשר הזה, תוך שהוא מזכיר לנו כי הרחוב הוא שלנו, ונוצר עבורנו, המשתמשים.