מה עתידם של שטחים ירוקים בשכונה שעוברת ציפוף וג’נטריפיקציה? כיצד הם מעוצבים ועבור אילו אוכלוסיות? רשימה זו מתמקדת בגינת בני ברק בשכונת נווה שאנן בעיר תל אביב.

בשנים האחרונות, גוברת המודעות של רשויות ותושבים לחשיבותם של שטחים ירוקים בעיר. הערים והמתכננים יוצרים אסטרטגיות להגדלת היצע השטחים הירוקים בשכונות השונות, בדגש על שכונות מחתך סוציו-אקונומי נמוך.1 לאור העובדה שהערים בעולם הופכות צפופות יותר, כשבמקביל משאבי הטבע מצטמצמים, גוברת חשיבותם של השטחים הירוקים לשיפור איכות החיים של התושבים.2 שטחים ירוקים מקדמים פעילות גופנית, רווחה נפשית ובריאות. אולם, יצירתם של שטחים ירוקים באזורים מוחלשים עלולה להוביל לעלייה במחירי הנדל”ן שיובילו בסופו של דבר לדחיקת האוכלוסיות הוותיקות שחיות באזור.3 בנוסף, באותן שכונות, לא אחת המטרה ביצירתה של גינה היא לשנות את דפוסי השימוש במרחב הציבורי ולמשוך קהלים חדשים. מרחבים שאולי שימשו בעבר להתנהגויות בלתי רצויות כגון סחר בסמים ודרות רחוב מתכוננים מחדש כגינות כלבים, גינות שעשושעים או חניונים על מנת לשנות את דפוסי השימוש במרחב ולמנוע התהקלות של אוכלוסיות שוליים (עוד על אסטרטגיה זו של ,מניעה מצבית באמצעות שינוי המרחב ניתן לקרוא כאן). בכך למעשה הגינות החדשות מייצרות דפוסי שימוש חדשים במרחב הציבורי אשר מתעדפים את האוכלוסיות החדשות ממעמד הביניים על חשבון הפתיחות והנגישות של אותם אזורים למי שהשתמשו בהן בעבר.

ברשימה זו, אציג תהליך דומה שהתרחש בעיר תל אביב בשכונת נווה שאנן בגינת בני ברק שהוקמה במסגרת תכנית של הרשות העירונית לחידוש ‘מתחם התחנות’. שכונת נווה שאנן סובלת ממיעוט של שטחים ירוקים, שטחי ציבור וגינות, בנוסף היא מצויה בשיאו של תהליך שינוי דמוגרפי וג’נטריפיקציה. תחילה אציין בקצרה את ההיסטוריה של השכונה ואת הנסיבות המיוחדות של הקמת הגינה, בהמשך אציג את אופן השימוש בה כיום: מי המשתמשים השונים בגינה? למי נועד הפיתוח שלה? וכיצד זה משפיע על התהליכים והמתחים בשכונת נווה שאנן?

השינוי בשכונת נווה שאנן

שכונת נווה שאנן בדרום תל אביב ממוקמת בין נחל האיילון ממזרח, שכונת שפירא מדרום, שכונת פלורנטין ממערב ורחוב הרכבת מצפון. זו שכונה ותיקה אשר הוקמה על ידי יהודים עולים ותיקים שברחו מיפו לאחר מאורעות תרפ”א. מחירי הדיור הגבוהים בתל אביב והמחסור בדירות, הובילו קבוצה זו להקים חברה שיתופית ולרכוש שטח של אדמת פרדסים, לצורך הקמת התיישבות חדשה בעלת מאפיינים חקלאיים. התושבים פעלו להקמת שכונה רב תרבותית – מחציתה עולים ומחציתה וותיקים, וביניהם מגוון עדות ומוצאים. האזור שבו לימים תקום גינת בני ברק שימש כאדמת פרדסים.

השכונה סופחה לעיר תל אביב ביוני 1924 והפיתוח שלה כלל שילוב של מלאכה, עסקים ומגורים. שילוב אשר נוכח בנווה שאנן עד היום. בשנת 1944 תכנית F אפשרה עירוב שימושים במבנים בני ארבע קומות המשלבים שימושי מלאכה ומסחר בקומות הקרקע והביניים. לכן, לאורך השנים חוו אזורי המגורים בשכונה מטרדים שנגרמו כתוצאה משילוב המלאכה והתעשייה הזעירה.4

שכונת נווה שאנן סבלה מהזנחה ותקצוב נמוך מהממוצע באזורים אחרים בעיר. נוצר מחסור בשטחי ומוסדות ציבור והתהוו ריכוזים של מטרדים מזהמים ופעילות פלילית.5 הזנחה זו נטועה עמוק בנרטיב ההיסטורי של העיר תל אביב, המתאפיין בהשכחה והתעלמות מהחשיבות האסטרטגית של שכונות הדרום בהיסטורית העיר, שאיפשרה את הבנייתן כ’אחר’ וכהיפוך המוחלט של ה’עיר הלבנה’ לפי שרון רוטברד.6

בשנים האחרונות, השכונה חווה שינויים משמעותיים. קהילות וותיקות בשכונה נדחקות החוצה לטובת אוכלוסיות חדשות וקהילת חסרי המעמד חיה לצד אוכלוסיות חדשות ממעמד חברתי-כלכלי גבוה יותר. עם זאת, השכונה עדיין מכילה ריכוז גבוה של אוכלוסיות ‘קצה’ כמו מעורבות בזנות, משתמשי סמים ודרי רחוב. נוצר מתח בין הרצון לשנות את דימוי השכונה ולשפר את איכות החיים בה, בין היתר באמצעות דחיקת אוכלוסיות ה’קצה’, לבין היות אוכלוסיות אלו חלק מהמרחב והרצון לדאוג לצרכיהן ולשקמן.

הקמתה של גינת בני ברק במסגרת חידוש ‘מתחם התחנות’

גינת בני ברק ממוקמת באזור המזרחי של שכונת נווה שאנן המהווה חלק מ’מתחם התחנות’.7 היא גובלת ברחובות הגר”א (מדרום מערב), רח’ בני ברק (מצפון מערב) ורח’ הרכבת (מצפון מזרח). שטחה כשני דונם והיא כוללת מדשאה משופעת לכיוון רחוב בני ברק, אזור ישיבה בפינת הרחובות הגר”א ובני ברק וכן גן שעשועים מגודר ומוצל בשטח של כ-330 מ”ר.

בשנת 2000 גיבשה עיריית תל אביב תכנית אסטרטגית כוללת עבור ‘מתחם התחנות’, במטרה לבחון אפשרויות לשיקום המתחם ותדמיתו. שטח הגינה נכלל במסגרת זו. מטרת העל שהוגדרה לתכנית היתה לחדש ולשפר באופן הדרגתי את המתחם על ידי שילובו ברקמה החברתית, הכלכלית והפיזית של העיר. לצורך כך נעשה שימוש בכלים כמו צמצום כמות המגרשים והבניינים הריקים והמוזנחים וניצולם לטובת צרכים ציבוריים כמו מגרשי חניה, גינות ופינות ישיבה. בשנת 2009 הוגשה בקשה להריסת המבנים שהיו קיימים בחלקות בהן ממוקמת כיום הגינה. נראה, כי עד שנת 2015 לכל הפחות שטח המרחב עמד ריק, כאשר בשנה זו נצפה המרחב מגודר כאתר המיועד לבניה. בשנת 2018 השטח כבר היה מעוצב כגינה על אף שעל פי התכניות שטח זה אינו מוגדר כשטח ציבורי פתוח, אלא כשטח המיועד לתעסוקה ולכן זהו פיתוח זמני בלבד.

מרחב הגינה כולל מספר אזורים ומתקנים, כאשר בחזית הפונה לרחוב בני ברק נמצא גן שעשועים המכוסה ביריעות הצללה ומגודר בגדר עם שער. מדובר בגן שעשועים בעל נראות גנרית יחסית: מתקני שעשועים של טיפוס, נדנדות ומגלשה המיועדים לילדים, העשויים מחומרי פלסטיק בצבעים חומים-כתומים. בשנת 2020 עיצוב הגינה כלל מגלשות אשר בסיסם היה סגור וקיים מרחב מוצנע תחתיהן המאפשר שהייה. המקום שימש לפרקים את דרי הרחוב כמחסה ואת משתמשי הסמים כמחבוא להזרקת הסמים. מגלשות אלו הוחלפו וכיום המתקנים במקום מעוצבים באופן שאינו יוצר כלל חללים המאפשרים הסתתרות או מחסה.

במקביל, במהלך החודשים האחרונים הוקמה במקום גינת כלבים בסמוך לרח’ הרכבת. זהו מתחם מגודר עם שער המשמש בעיקר את הדיירים החדשים בשכונה שיוצאים עם כלביהם. ואף הוצבה שם ברזיה המיועדת לכלבים בלבד. כך, באופן אבסורדי, המקום מכיל ברזיה אשר מצויר עליה ציור של כלב, שמדגיש כי עבורם היא מיועדת, בעוד לא קיימת כלל ברזיה המיועדת לבני אדם.

משתמשים ושימושים ברחבת הגינה

במהלך שעות היום הרחובות הסמוכים שלאורכם מבני תעסוקה יוצרים תנועה ערה בסביבה המקיפה את הגינה, אך לאו דווקא במקום עצמו. מהתצפיות שערכתי,8 הגינה עומדת ריקה יחסית. בעבר, הגינה תפקדה בצורה שונה, דרי הרחוב ומשתמשי הסמים נהנו מהמחסה של המתקנים שהיו במקום, או מפיסת דשא למנוחה. משעות אחה”צ ועד שעות הלילה, המרחב סביב הגינה עובר שינוי כאשר בתי העסק מתרוקנים והמשתמשים הדומיננטיים הם אוכלוסיית הזרים. שיא הפעילות של הגינה הוא בשעות אחה”צ, במסגרתו היא מממשת את מלוא הפוטנציאל שלה כמרחב ציבורי, כאשר מרבית חלקי הגינה פעילים על ידי משתמשים מגוונים. בשעות הלילה, הגינה עדיין משמשת בעיקר את אוכלוסיית מבקשי המקלט, בין היתר למשחקי קלפים הכוללים הימורים. הגינה נותרת מוארת בעזרת מספר רב יחסית של עמודי תאורה הממוקמים בסמוך.

האם משתמשי ה’קצה’ עדיין משתמשים בגינה או שהמהלך של הקמת הגינה ועיצובה באופן המסוים הזה מצליח לדחוק אותם ממנה? מתוך התצפיות שקיימתי במקום בשעות שונות נראה כי אוכלוסיית הקצה מחפשת להימנע מאזורים בהם נעשתה התערבות פיזית (כלומר החלקים שעבורו שינוי משמעותי בגינה). הם מחפשים מרחבים מוגנים בהם ניתן להסתתר מבלי שיצפו בך מבחוץ. נראה כי קיים אזור אחד המתאים יותר לאוכלוסיית הקצה, אזור המדשאה והרחובות הסמוכים. במידה מסוימת המדשאה והרחובות הסמוכיםמהווים את המרחב הציבורי השמיש והמגוון ביותר. המפלסיות נמוכה יחסית, הנוכחות רבה יחסית ולא קיימת כל התערבות במרחב.

גינת בני ברק כדוגמה לפיתוח זמני מדיר

גינת בני ברק משקפת את השינויים שעברה שכונת נווה שאנן, השינוי בשימושי הקרקע בין חקלאות, מסחר, שטח לא מפותח ומוזנח וכיום שטח ציבורי זמני. במסגרת התכנית האסטרטגית החליטה עיריית תל אביב לחדש את השטח ולהקים בו גינה בהשקעה ציבורית על אף שמדובר בגינה זמנית בלבד, שכן ייעוד הקרקע לא שונה והוא מוגדר לעסקים. הרשות העירונית האמינה שפיתוח של גינה יוכל לשנות את השימושים במרחב, למשוך אוכלוסיות חדשות ושימושים ‘נורמטיביים’ במקום אוכלוסיות ‘הקצה’ שהשתמשו בה. כך גם המתקנים בגינה שונו כדי למנוע המשך שימוש לא רצוי של אותן אוכלוסיות. יחד עם זאת, הגינה עדיין מהווה נקודת מפגש ולאורך היום משתמשים בה ציבורים שונים. ועדיין התהליך שמתרחש בגינה משקף את תהליכי הג’נטריפיקציה המתקיימים בשכונה, המהווים חלק אינטגרלי מהתכנית האסטרטגית של עיריית תל אביב לשנים הבאות. הגינה שהיוותה תחילה ‘אבן שואבת’ לאוכלוסיות הנמצאות בסביבתה כגון אוכלוסיות ‘הקצה’, משנה את פניה ועיצובה באופן שתואם יותר לצרכיהם של האוכלוסיות החדשות שהחלו להתגורר בשכונה.

הפיתוח של מרחבים ציבוריים בשכונה שכזו מעורר שאלות רבות: מה תפקידה של העירייה בטיפוח וחלוקה של שטחים ציבוריים? האם נכון מצד הרשות העירונית לטפח מרחבים רק עבור אוכלוסיות מסוימות ולהדיר אחרות? האם ניתן לחשוב על פיתוח עירוני אחר שהיה מוצא פתרונות גם לאוכלוסיות ‘הקצה’ שזקוקות לכך, ואולי אף מספק להם ברזיה, מקום מנוחה ושהות שלא יפריעו לדיירי השכונה? האם העירייה באמת יכולה לחלק את המשאבים בשכונות צפופות ועניות בצורה הוגנת ללא עידוד מסיבי של ג’נטריפיקציה? תחילה צריך להיות חזון ורצון בכך, העיצוב והאפשרויות הם רק עניין של יצירתיות ויוזמה.

  1. K.J. Blacka & M. Richards (2020) Eco-gentrification and who benefits from urban green amenities: NYC’s high Line, Landscape and Urban Planning, Volume 204
  2. A. Brown et al. From practice to theory: Emerging lessons from Asia for building urban climate change resilience. Environment and Urbanization (2012)
  3. Christoph D.D. Rupprecht et al. Informal urban greenspace: A typology and trilingual systematic review of its role for urban residents and trends in the literature. Urban Forestry & Urban Greening (2014); J.R. Wolch et al. Urban green space, public health, and environmental justice: The challenge of making cities ‘just green enough’ Landscape and Urban Planning (2014)
  4. אלעד כהנא ואורי אטינגר, הגר – מחקר ופיתוח דיור חברתי, תכנית לפיתוח מכיל בדרום תל אביב שכונות נווה שאנן, שפירא והתקווה. 2020
  5. תכנית אסטרטגית תל אביב-יפו, 2005 , פרק 7, אזורים בעיר.
  6. שרון רוטברד, עיר לבנה עיר שחורה, הוצאת בבל, 2005
  7. תקציר של מתחם התחנות, עיריית תל אביב, מנהל הנדסה, אגף תנ”ע, 2004.
  8. התצפיות נערכו במהלך החודשים מאי – ספטמבר, 2022