מיכל קורןרשימה זו מציעה חזון למרחב ציבורי המשמש מקום לבלות, לעבוד, לכלכל את צרכינו ולגבש קהילה. “החממה”– מפעל חקלאות חברתי בלב העיר המבקש לתת מענה לשינויים בעולם התעסוקה והצורך בסיפוק נפשי ומפגש חברתי
רשימה נוספת בסדרה פנים העיר בעידן של המאה ה-21 מציעה מפעל חקלאות חברתי בלב העיר הנותן מענה תעסוקתי וחברתי עבור אוכלוסייה צעירה אשר נפלטה משוק העבודה: “החממה”.
העולם מתפתח ללא הרף, המצאות, גילויים מדעיים, השקעה במחקר והתפתחויות טכנולוגיות משפרים ומשנים את חיינו בקצב מהיר. עולם העבודה משתנה ואיתו גם מקצועות העתיד והסיכוי שרבים ייפלטו משקו העבודה. לכך השפעה לא רק על היכולת להתפרנס אלא גם על מצבו הנפשי וצרכיו החברתיים של האדם. הפרויקט שיצרתי “החממה” מבקש לחשוב על מרחב ציבורי בתוך העיר שיוכל לתת מענה לצרכים נפשיים וחברתיים כפי שמציע הכותב לורד רוג’רס ( 1999):
“השגת אינטגרציה עירונית פירושה חשיבה של מרחב פתוח עירוני לא כיחידה מבודדת, אלא כחלק חיוני מהנוף העירוני עם מערך ספציפי משלו, של פונקציות. יש לתאר את המרחב הציבורי כחדר חיצוני בתוך שכונה, איפה שאפשר להירגע ולהנות מהחוויה האורבנית. מקום למגוון פעילויות שונות, מאכילה חיצונית לבילוי ברחוב, מתחומי ספורט ועד למקום עבור העברת מסרים אזרחיים או פוליטיים. המרחבים הללו עובדים בצורה הטובה ביותר כאשר הם יוצרים קשר ישיר בין המרחב לבין האנשים שגרים ועובדים סביבו”1
תכליתו של המרחב הציבורי: מפגש וקהילה
בשנות השישים פורסם מחקר בראשותו של האדריכל חנן מרטנס המציע תכנון עבור השכונה האופטימלית אשר בליבה חצר פנימית הסובבים אותה מבני מגורים. בשנת 1973 נכתב: ” כשם שחדר המגורים ביחידת דיור מהווה את המרכז החברתי של חיי המשפחה, כך יש ליצור אזור מרכזי ברובע המגורים אשר ימלא את התפקיד של מקום מפגש חברתי ומוקד לפעילות התושבים“.כלומר, ייעודה של החצר הפנימית הוא להיות מקום מפגש, בילוי והיכרות הדדית עבור תושבי השכונה. המטרה של החצר בשכונה הייתה ליצור סביבה נעימה ותומכת המעניקה תחושה של זהות, ביטחון ויציבות עבור תושבי השכונה. זאת כדי לפצות על הניכור בעיר. הסיבות העיקריות שהנחו את תכנון הערים באותה תקופה לא נבע מהפן האדריכלי אלא מהפן החברתי קהילתי. האדריכל רם כרמי אשר מונה לאדריכל הראשי של משרד השיכון בשנות השבעים טען שההתפתחות של תכנון הישובים והמבנים החדשים צרכים לבטא את צרכי האנוש של תושבי הקהילה המגובשת, דפוסי ההתנהגות ואורחות החיים. הכוונה בדבריו הייתה שאדריכלות בסיסית יוצרת חברה והאדריכלות פנים יוצרת חברה מלוכדת ומגובשת.
בימי קום המדינה במטרה להעלות את איכות החיים של התושבים נבנו “ערים כפריות”. ערים אלו אופיינו בבנייה דלילה, נמוכת קומה, חצרות ודרכים מגוונות. החל מאמצע שנות החמישים הדימוי הכפרי התמתן במעט ופינה מקומו לבנייה צפופה יותר. שטח החצרות והדרכים המפותלות הצטמצם בהתאמה לשינוי המדיניות. בשנות השישים והשבעים המשיכה מגמת קיטון החצרות והכבישים, הפעם לטובת כבישים רחבים וחניות. יחד עם זאת, מרכזי הקהילות התמקדו בחצרות פנימיות, אליהן ניתן היה להגיע באופן רגלי בלבד, החצרות המרכזיות במתחמים הציבוריים הכילו שירותים שונים לאזרחים – בתי ספר, גני ילדים, חנויות ומרפאות. לקראת תחילת שנות השמונים, חלו שינויים בשכונות החדשות. המטרה העיקרית הייתה עירוב שימושים. עקרון הפרדת התנועה מהחצרות הפנימיות נזנח ועידוד ההליכה ברגל בתוך השכונה ירד כתוצאה מכך. התכנון הראשון שחשף את התכנון והעיצוב החדש עבור השכונות היה רובע בן גוריון בנצרת עילית. הוא כלל עירוב שימושים ותנועת רכבים יחד. בשנות התשעים התפתח מדרחוב מסחרי המכיל תנועה של כלי רכב לצד הולכי רגל. במדרחוב זה היה מסחר בקומת הקרקע ומגורים בקומות העליונות. המודלים התכנוניים בתחילת המאה ה-20 קידמו את הרעיון של הפרדת שימושי הקרקע והתעשייה, ופיתוח מרחבי פנאי בסמוך לבתי מגורים.
השפעת הטכנולוגיה על שינויים בשוק העבודה וסיפוק נפשי
“כיצד יראה שוק העבודה בעוד 30 שנה”? שואל יובל נח הררי בספרו מחשבות על המאה ה-21. כיצד התפתחות הטכנולוגיה, הבינה המלאכותית והרובוטיקה ישפיעו על חיינו. אנו עדים לשינוי המתרחש אך איננו יודעים לחזות כיצד יראו חיינו ועולם העבודה בעתיד. משרות מסורתיות רבות עלולות להיעלם ברוב המגזרים, מתחבורה ועד אומנות. התפתחות הטכנולוגיה תיצור משרות חדשות אשר ידרשו מומחיות ברמה גבוהה כך שאנשים בעלי השכלה נמוכה וללא השכלה כלל יאבדו את עבודתם וייווצר פער בין יצירת משרות חדשות לבין התאמת אדם לתפקיד. אנשים רבים מוצאים סיפוק בעבודה אשר מהווה עוגן מרכזי בחייהם, מי שייפלטו משוק העבודה יימצאו את עצמם ללא פרנסה וללא סיפוק נפשי. האם המרחב הציבורי יוכל לתת מענה לצורך במפגש אנושי? סיפוק רגשי? והתפתחות אישית?
“החממה”: מפעל חקלאות חברתי עירוני
“החממה” הינו מפעל חקלאות חברתי בלב העיר המאפשר ויוצר מפגשים חברתיים, למידה ועיסוק רב חושי. העשייה בו מחולקת למישור תעסוקתי ופעילויות פנאי. כל מתחם בו נותן מענה באחד או יותר מן המישורים אקטיבי, פאסיבי וחברתי וכך הוא נועד להוות עוגן עבור האוכלוסייה הצעירה שנפלטה משוק העבודה.
המפעל נמצא בבניין משרדים ברחוב אלנבי בתל אביב, בקומת הקרקע שלו ישנו פסאז’ המהווה מעבר רחוב המקשר בין רחוב אלנבי ליבנה. מיקום המתחם בלב העיר אינו מקרי, זהו האזור בעל הנגישות המקסימלית וכמות גדולה של אנשים סובבת אותו במהלך כל שעות היום. נוסף על כך, הפסאז’ מהמבנה המקורי נשמר ונבחר לתפקד כחממה ולצידיה מהלכי תנועה ומתחמים שונים.
במישור התעסוקה המוקד המרכזי הוא החממה, המתבססת על גידולי אדמה. נוסף על כך במתחם אזורי תעסוקה משניים – מעבדת מחקר וגידול הידרופוני, מחסנים, מסעדה ובית קפה. אזורי הפנאי תוכננו עבור מגוון גילאים וכוללים קיר טיפוס, מתחם מנוחה הכולל תאי שינה ואקווריום, משחקיית ילדים, באולינג וספא. במתחם ישנו שילוב של תעסוקה ופנאי במטרה למלא את סדר יומו של האדם ולתת לו אפשרות לבלות יום שלם במפעל.
החממה הינה האובייקט המרכזי במתחם, גובהה מתפרש על פני שלוש קומות ותוכננה כך שתיתן הרגשה של מרחב. היא מבדלת את עצמה על ידי שימוש בקורות עץ ומעטפת זכוכית אשר שוברות את רצף הבטון וכן היא נחשפת לחזית הרחוב כדי להוות מוקד משיכה לעוברי אורח מבחוץ. רצפת החממה וכן צדדיה מלאות בצמחייה במגוון סוגים וגדלים. בתוכה מערכות אוורור, תאורה, בקרת אקלים ולחות. החממה מהווה גורם מקשר במתחם וגשרים העוברים בה מאפשרים מהלך תנועה בין המתחמים השונים.
פרויקט החממה הינו הצעה לדרך התמודדות עם מצב עתידי, בו כתוצאה מהתפתחות הטכנולוגיה ישנה אוכלוסייה צעירה הנפלטת משוק העבודה. יתרונו של הפרויקט בכך שניתן למימוש בכל מרכז אורבני ולתת מענה לאוכלוסייה סביבו. מטרתו יצירת מרחב ציבורי המכיל בתוכו פעילויות פסיביות, פעולות אקטיביות ופעילויות בעלות אופי חברתי שיתרמו לנפש האדם.
**פרויקט זה גובש במסגרת סטודיו פרויקט גמר בהנחייתו של יואב מאירי במחלקה לעיצוב פנים במכון הטכנולוגי לעיצוב (ׂHIT) בחולון.
- Rogers, R., et al., Urban Task Force, 1999. Towards an Urban Renaissance: Final Report of the Urban Task Force Chaired by Lord Rogers of Riverside. Department of the Environment, Transport and the Regions, London ↩