רונן בן-אריהבתקופת המלחמה אנחנו נחשפים ביתר שאת לתפקידן ולכוחן הרב של הרשתות החברתיות בהפצה של מידע וככלי לביטוי עמדות ותפיסות פוליטיות. השימוש הנפוץ במיוחד של הרשתות החברתיות אצל צעירים וצעירות, מעלה שאלות לגבי מעורבות פוליטית ויכולת ההשפעה הפוליטית בקרב צעירים. בנושא זה, שוחחנו עם פרופ’ נטע קליגלר-וילנצ’יק מהמחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית. המחקר שלה עוסק במעורבות חברתית ופוליטית של צעירים בעידן הדיגיטלי, וביכולת לבטא את קולם וליצור השפעה באמצעות המדיה הדיגיטליים.
תחילה, ביקשתי מפרופ’ קליגלר-וילנצ’יק לספר קצת יותר על המחקר שלה.
“אני חוקרת מעורבות פוליטית בעידן הדיגיטלי, בדגש על ביטוי פוליטי של צעירים. כלומר, אני מתעניינת באופן בו אזרחים מן השורה, וצעירים בפרט, משתמשים ברשתות חברתיות כזירה להשמיע את קולם בנושאים פוליטיים ולקחת חלק בעיצוב החברה, וגם באופן בו רשתות חברתיות מעצבות את האופן בו כולנו צורכים חדשות ולוקחים חלק בעולם הפוליטי. אני כעת בשלבי סיום של כתיבת ספר יחד עם שותפה מאוניברסיטת קולומביה, ד”ר יואנה ליטרט, שנקרא Not Your Parents’ Politics: Understanding Youth Political Expression on Social Media, אשר עוסק בסוגיות האלה בהקשר של צעירים אמריקאיים. אגב, כשאני אומרת צעירים, הכוונה היא טווח גילאים רחב, מבני נוער (אנו רואים ביטוי פוליטי גם של בני 10 ו 11 בטיקטוק) עד צעירים בגיל 29, כמובן תוך הבחנה בהבדלים בין קבוצות גיל שונות בתוך הטווח הזה.”
איזה תובנות תרבותיות, חברתיות או פוליטיות, עולות מהמחקר שלך?
“בעיקר בהקשר של צעירים, נשמעות הרבה פעמים טענות לפיהן צעירים מרוכזים בעצמם, לא מתעניינים בנעשה בעולם, ולא אכפתיים (אציין שהטענות האלה רווחות יותר בהקשר האמריקאי מאשר הישראלי). לעומת זאת, הטענה שלנו היא שצעירים רבים כיום מגלים עניין ומעורבות רבה בנעשה בעולם, אך הם עושים זאת במקומות אחרים משאנו מצפים, ובעיקר בסגנון אחר משאנו מצפים. כלומר, בעוד שרבים מאיתנו חושבים שביטוי פוליטי אמור להיות רציני, מבוסס עובדות ואובייקטיבי, הביטוי הפוליטי שרווח בקרב צעירים ברשתות החברתיות שפופולריות בקרבם, נוטה להיות הומוריסטי או ציני, משלב תרבות פופולרית, ומעוגן בחוויה האישית. אולם הטענה שלנו היא שזה לא אומר שהוא פחות משמעותי או שיש לו פחות ערך. בספר, אנו חוקרות את הביטוי הפוליטי של צעירים סביב שלושה תחומים – הבחירות בארה”ב, מחאות Black Lives Matter, ושינוי האקלים – דרך התכנים שצעירים יוצרים בשלוש פלטפורמות פופולריות בקרבם (טיקטוק, אינסטגרם ויו-טיוב), ומנסות להבין את נקודת מבטם. אם נשים בצד הבדלים סגנוניים, נגלה תמונה של צעירים שמעורבים ואכפתיים, ומנסים לרתום רשתות חברתיות לקידום נושאים שהם מאמינים בהם.”
האם זה נכון, כפי שלעיתים מקובל לומר, שהרשתות החברתיות הן מעין ‘תיבת תהודה’, ואנחנו לרוב ניתקל בהן במי שחושבים כמונו והם בעלי דעות דומות לשלנו? כלומר, שיש לנו תמונה די מצומצמת של העולם. ואם כן, האם זה אומר משהו על האופן בו צעירים שחלק ניכר מהפעילות הפוליטית נעשה ברשתות החברתיות, תופסים את העולם ואת המשמעות של עשייה פוליטית?
“המושג של ‘תיבת התהודה’ זכה לתהודה רבה (!) אולם למעשה, הסימוכין האמפיריים מראים שרובנו לא ממש נמצאים בתיבות תהודה ברשתות חברתיות. הדבר נכון בעיקר למיעוט של משתתפים, דווקא אלו שמאוד פעילים פוליטית. אצל רוב האחרים, הרשתות החברתיות לרוב אינן מאוד פוליטיות (כמובן שמצב חריג כמו המלחמה עכשיו משנה את התמונה הזו), והעמדות הפוליטיות שאנו כן נחשפים אליהן לא לחלוטין הומוגניות. חשוב לזכור בהקשר הזה, שגם פנים אל פנים אנו נוטים לרוב לדבר ולהיפגש בעיקר עם בעלי דעות דומות לנו, בשל הנטייה הסוציולוגית להימשך מבחינה חברתית למי שדומה לנו. כך שהעובדה שצעירים נחשפים להרבה מהפוליטיקה שלהם ברשת לא בהכרח אומר שהם נחשפים פחות לריבוי דעות.”
בהקשר של המלחמה עכשיו, מעניין לראות את האופן שבו לרוב הישראלים יש תמונה מאוד מסוימת ומצומצמת על המלחמה, שמתקבלת בעיקר דרך ערוצי תקשורת מסורתיים אבל כנראה שגם דרך הרשתות החברתיות. האם את חושבת שמהבחינה הזאת יש הבדל אצל צעירים? שאולי להם, בגלל השימוש ברשתות, יש דווקא אפשרות לקבל מבט רחב יותר?
“זה נכון, במובן מסוים רוב הציבור בישראל נמצא במעין בועה, שבה אנחנו חווים את המלחמה הזו בצורה שונה לחלוטין מכפי שהעולם חווה אותה. אנחנו, במידה רבה, עדיין חווים את השבעה באוקטובר, כאשר רוב העולם עסוק מזמן הרבה יותר בפגיעה בנפש בעזה. ההתרשמות האנקדוטלית שלי היא שהדבר לא שונה אצל צעירים ישראליים, שגם הם חשופים – אם דרך תקשורת המיינסטרים ואם דרך החיבורים שלהם ברשתות החברתיות – בעיקר לעמדה הישראלית. יש גם, בהתרשמות שלי, היבט של השבעה באוקטובר שפגע בצעירים במיוחד, בגלל העובדה שצעירים רבים נרצחו בטבח במסיבת נובה בזמן שהם עשו את הדבר הכי “צעיר” – להיות במסיבה עם חברים, לרקוד, ולשכוח מהמציאות.
בקרב צעירים שכן מחוברים לחברים בחו”ל, אני חושבת שיש אכזבה ופגיעה חזקה מהתגובה של הצעירים בחו”ל, שבהכללה גסה נוטים יותר להיות בצד הפרו-פלסטיני. שמענו למשל מצעירים שפעילים במחאת הנוער למען האקלים שהם נפגעו מאוד מהעמדה של גרטה טונברג והארגון שהיא מייצגת.”
את רואה הבדל בנושא של מעורבות פוליטית ברשתות החברתיות בישראל לעומת ההקשר האמריקאי?
“רוב המחקר שלי עוסק בהקשר האמריקאי – זה נובע מכך שהתחלתי לעסוק בנושא הזה תוך כדי עבודת הדוקטורט, אותה עשיתי באוניברסיטת דרום קליפורניה. כשחזרתי לארץ, התחלתי לחקור בנוסף גם את ההקשר הישראלי, וכאן בחנתי למשל את מאפייני ההשתתפות בקבוצות ווטסאפ פוליטיות שפתחה הבלוגרית ועיתונאית טל שניידר, או את השיח בטוויטר סביב הבחירות המקומיות בירושלים. בהקשר הישראלי, הפוליטיקה נוכחת בצורה בולטת יותר מאשר בארה”ב בשיח היום-יומי, אך ספציפית בהקשר של צעירים ישראלים, קשה יותר למצוא בפלטפורמות שפופולריות אצלם הרבה תכנים פוליטיים. זו נקודה שאני עדיין מנסה להבין.”
האם את חושבת שייתכן שצעירים בישראל נוטים יותר לעשות שימוש בערוצים אחרים לביטוי ולפעולה פוליטית, או שזה מלמד שהם פחות מעורבים פוליטית, למרות שהפוליטיקה כאן נוכחת יותר בשיח הציבורי?
“אני חושבת שהצעירים בישראל מעורבים פוליטית, ודאי לא פחות מאלו שבארה”ב. ייתכן שחלקם מעורבים בערוצים ישירים יותר של פעולה, באמצעות תנועות וארגונים שונים, בהשתתפות במחאות וכד’. אני באמת מרגישה שעוד לא הצלחתי לפצח מדוע ההיבט הפוליטי מרגיש פחות נוכח בביטוי של צעירים ישראלים ברשת.”
האם נתקלת במחקר שלך בדילמות אתיות כלשהן?
“המחקר שלי מנסה להבין השתתפות של צעירים מנקודת המבט של צעירים, אך אני כבר לא נחשבת צעירה בעצמי (לפי ההגדרה הרווחת של עד גיל 29) ואני גם לא משתמשת באותן פלטפורמות באופן שוטף בשימוש הפרטי שלי. יש כאן דילמה אתית של ניסיון לייצג קבוצה שאת לא חלק ממנה, ואיך לעשות זאת באופן שמכבד את הקול של צעירים. הדילמה הזו עוד יותר מודגשת כשעוסקים בקבוצות מסוימות של צעירים, למשל במחקר שלנו על Black Lives Matter, שם אנו מתמקדות במאבק של שחורים בארה”ב בהקשר של אלימות משטרתית כלפיהם. אומר שכעת, בעקבות המלחמה, אני מרגישה את הדילמה הזו בצורה עוד יותר חזקה, כי תנועת BLM מזוהה באופן חזק מאוד עם המאבק הפרו-פלסטיני, וברור לי שבעיני רבים מהתנועה הזו – כולל כאלה שאני דנה בהשתתפות שלהם בספר – אני כחוקרת ישראלית פסולה.”
בהקשר הזה, האם את יכולה להגיד, מתוך המחקר שלך על צעירים בארה”ב, על תהליכים של שינוי בעמדות הפוליטיות שם, בעיקר אצל צעירים (שאת הביטוי של זה ניתן לראות גם כעת ביחס למלחמה), ועל תפקידן של הרשתות החברתיות בתהליכים אלה?
“מחקרים בתקשורת פוליטית מראים באופן כללי ששינוי עמדות הוא דבר נדיר יחסית, ושבעיקר ניתן לשנות עמדות למי שמלכתחילה מתנדנד או לא בטוח בסוגיה מסוימת, ואולי אף מחפש שישכנעו אותו. באופן כללי, אני חושבת שהשיח שמייחס לטיקטוק את כל האחריות לעיצוב העמדות של צעירים, למשל בנושא מלחמת ישראל-חמאס או בתמיכה פרו-פלסטינית, מוגזם מאוד. במובן מסוים, היינו שמחים להאמין שהסיבה לעמדות האלה היא רק בגלל טיקטוק, אך למעשה מדובר פה בתהליכי עומק שמתרחשים כבר שנים רבות. צעירים בארה”ב נוטים להיות מאוד ליברליים, ושכבת הגיל שמכונה לעתים Gen Z מאופיינת בהרבה עיסוק בפוליטיקה של זהויות, בנושאים של צדק חברתי וכן הלאה. נראה שרבים מאותם צעירים משליכים מהעמדות שלהם לגבי ההיבטים האלה בארה”ב (למשל, נושא של racial justice) על מה שקורה בסכסוך הישראלי-פלסטיני, מבלי להבין שמדובר בהקשר שונה מאוד מבחינה היסטורית. הדבר נובע מתהליכים ארוכי שנים בארה”ב, וככל הנראה יש גורמים שמנצלים את ההטיה הליברלית הזו ומנסים להשתמש בהשוואה הזו לטובתם, והדבר בא לידי ביטוי ככל הנראה בארגונים שפעילים בקמפוסים. על כל זה גם אני למדה מהתקשורת – לא יצא לי לחוות את זה באופן ישיר במחקר שלי. לתוך התמונה הזו, טיקטוק נכנס כמעין מגבר, amplifier – אם גם כך נכנסת אליו עם גישה פרו-פלסטינית, האלגוריתם המאוד חזק של הפלטפורמה ימהר להציע לך עוד תכנים באותו כיוון, ייתכן שגם עם הטיה שהולכת ומקצינה מבחינת התכנים שהאלגוריתם מציע. כך שהרשת החברתית לא חפה מאחריות כאן, אך מפה ועד להניח שהעמדות האלה נגרמות רק בגלל טיקטוק, המרחק רב.”
באיזה אופן המחקר שלך מבקש לחדש או להציע דרך אחרת להסתכל על המציאות?
“המחקר קורא לנו לשים בצד הנחות מוקדמות, ולנסות לראות תופעה מנקודת המבט של קבוצה שאנו לא משתייכים אליה. זה דורש מידה מסוימת של ענווה, להבין שלא תמיד הדברים הם כפי שהם נראים בהסתכלות ראשונה או כפי שזה רווח בשיח הכללי. אני אתן דוגמה – בספר שעוסק ב Black Lives Matter אנו מתמקדות בקמפיין להעלאת מודעות לזכרה של בריאונה טיילור, צעירה שחורה שנורתה על ידי המשטרה בשוגג. אחת הדרכים להעלאת מודעות לסוגיה הזו באינסטגרם היתה קמפיין שהתמקד ביום ההולדת של בריאונה, והזמין משתתפים להעלות פוסטים שמברכים אותה ליום ההולדת, ומעלים תמונות של בלונים ועוגות לכבודה. הקמפיין גם הזמין משתתפים לכתוב למקבלי החלטות כרטיסי ברכה בשם בריאונה ולדרוש צדק בשמה. על פניו, זה נראה שילוב תמוה בין חגיגות יום הולדת לבין נושא של אלימות משטרתית, אך הקמפיין הצליח כי הוא ידע לרתום את ה’שפה’ האינסטגרמית למענו.”
מהן ההשלכות האפשריות של המחקר שלך לעתיד החברה בישראל ובכלל?
“הדור הצעיר הוא זה שנושא את החברה על כפיו במידה רבה, בטח בישראל ובטח בתקופה כמו התקופה הנוכחית, ועל כן יש לנו חובה כחברה לשמוע את קולו ולאפשר לו לקחת חלק בעיצוב החברה הישראלית ועתידה. נוכל לעשות זאת הרבה יותר טוב אם נבין שצעירים משתתפים באופנים שונים ממה שאנחנו מצפים ובסגנון שונה מהסגנון שאנו רגילים אליו – ושזה לא אומר שההשתתפות שלהם לא משמעותית, או שהקול שלהם פחות חשוב.”
מה כיווני העתיד של המחקר הזה?
בימים אלו, הספר שלנו בתהליכי הוצאה לאור, ולכן קודם כל אני רוצה לעזור לו לצאת לאוויר כי אני חושבת שיש חשיבות בנקודת המבט הזו בהבנה של פוליטיקה של צעירים, גם בהקשר הישראלי, וגם בהקשר האמריקאי – בעיקר כשאנחנו נכנסים לשנת בחירות בארה”ב. מעבר לכך, אני עוסקת כבר זמן מה בהיבטים השוואתיים שמסתכלים על השונה והדומה בהקשרים תרבותיים שונים. בהקשר הזה תמיד מעניין לי לעסוק בדומה ובשונה בין ישראל וארה”ב, שמאירות היבטים שונים מבחינת השתתפות פוליטית של צעירים. מבחינת תחומים שונים של ביטוי פוליטי ואקטיביזם, יצא לי להיכנס בתקופה האחרונה יותר לעומק של אקטיביזם בנושא שינוי אקלים, שזה נושא שצעירים מרגישים שמאוד רלוונטי להם, ולא מקבל מספיק תשומת לב מפוליטיקאים וממבוגרים בכלל – בטח בישראל, שכאן התחושה היא תמיד שיש נושאים בוערים יותר על סדר היום. ובמקביל לכל זה, עולם הרשתות החברתיות כל הזמן הולך ומשתנה לנגד עינינו – לדוגמה השינויים שעברו על טוויטר / X מאז הרכישה של מאסק – באופן שמעצב את האופן בו הפלטפורמות האלה לוקחות חלק בספירה הפוליטית. בקיצור, בתחום הזה אף פעם לא משעמם!